הרפיה ופורקן לא מיניים בשיטת פאולה 

תנועה בשיטת פאולה מעודדת פורקן ושחרור המתבטא בכמה אופנים מוכרים: פיהוק, תנועה חופשית, בגוף כולו ובאברים שזקוקים לכך במיוחד. תגובות אחרות שהן סוג של פורקן הן רעד, חום במקום מסוים, צורך לגרד,

חשוב לא לצפות לתגובות כלשהן ולהבין שלכל אדם תגובות אחרות וכל תגובה רצויה

הצורך לפהק הוא אחת התגובות הנלוות השכיחות יחסית.פיהוקים עוזרים להארכת הגב והעורף להעמקת הנשימה, לשחרור אזור הסרעפת, להארכת המפרקים ותנועה פחות מוכרת בהם ועוד. הצורך לפהק ותגובות אחרות המבטאות פורקן יכול לעלות מתוך תנועה של שרירים שונים כמו עיניים, פה, ידיים וסוגרים בין אם הצורך של המטופל הוא בעניין מוגדר ובין אם לתחזוקה כללית של הגוף.

ההסברים לפיהוק כסימן לתגובה טובה של הגוף במהלך תרגול פאולה אינם שונים במהותם מאלה שמעלים חוקרי הפיהוק מדיסיפלינות אחרות, לדוגמה- גיל גרינהוז (פסיכולוג אבולוציוני) במאמר "למה אנחנו מפהקים ולמה פיהוק מדבק?" (הומו ספיאנס) "פיהוק קשור כמובן להתמתחות למרות שלא כל מי שמפהק מתמתח" דומה להסברים חוזרים בעת תרגול פאולה שהפיהוק הוא תוצאה של שחרור או הארכת מפרקים.

הפיהוק מוגדר כשחרור רגשי, כפורקן וכביטוי הדומה לבכי ולצחוק על ידי כותבים וחוקרים רבים. אחד מתרגילי השיטה הקרוי בשם "אריה שואג" עוסק בצורות שונות לפתיחת הפה ולהרפייתו ומעורר פיהוקים חוזרים ונשנים שקשה להגיע למיצויים אם לא מתייחסים לפיהוק כעניין לעצמו. אחת ההנחיות הנדרשות בתרגיל זה הנקרא "אריה שואג" ובו מנסה התלמיד להחזיק את הפה פתוח על פני רצף זמן ארוך ככל שביכולתו של התלמיד ולהרפות מבפנים את המקומות שמורגשים מתוחים. כלומר לדמיין את האפשרות לדחוף את הלחיים מבפנים כלפי חוץ, לנסות להרחיב את בית הבליעה או להאריך ולהרחיב את פתיחת השפתיים לסירוגין כדי למצוא מצב שיש בו הרגשת הרפיה. התרגיל השני שהוא בתחום הפה מוגדר כהשמעת קולות אוטנתית ובלתי מתוכננת. ההנחיה היא לפתוח את הפה ללא תכנון קולי ולחפש או לזמן עלייתו של קול או קולות ללא תכנון. פתיחה גדולה וממושכת של הפה וחיפוש ללא תכנון של הקול הרוצה לצאת מזמנים קולות משונים. התרגיל מיועד במיוחד לשחרור במצבי כאב שונים או מתח מסיבות מגוונות אך אחת התגובות הנלוות לו היא שרשרת פיהוקים.

קיים כמובן גם פן אישי בנטייה לפהק, יש מי שמפהק בכל תרגיל ותרגיל ויש מי שממעיט בכך מלבד במהלך תרגילי פה ישירים לעניין כמו זה שתואר קודם. ההבדלים הללו בין אדם לרעהו נובעים מהצורך של מערכת הנשימה להיפתח, מהצורך לפהק מנקודת המבט הרגשית או ביכולת המתרגל להאריך את המפרקים. הפיהוק הוא אחת הדרכים לנוע עם צרכי הגוף ועצם השחרור המתאפשר דרכו נהיה מקור להנאה.