רישום שעות העבודה בתלוש השכר - מתכון לתביעה בטוחה- קריאה לתיקון פסיקת בית הדין 

רישום שעות העבודה בתלוש השכר מתכון לתביעה בטוחה
קריאה לתיקון פסיקת בית הדין
מעבידים רבים, שאינם מודעים להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, סבורים שדי בכך שהינם משלמים את המחיר הקבוע לשעה ובכך מילאו את חובתם, אך הם כמובן טועים.
לא זו בלבד, שהם טועים אלא שבמו ידיהם מסייעים להוכחת התביעה שתוגש בעתיד נגדם.
כך לדוגמה ישנם מעבידים שאת מנין שעות העבודה החודשיות מציינים בתלוש השכר באופן שאינו מטיל כל ספק בכך שהמעביד אינו משלם לעובדיו שעות נוספות.
ישנם מעבידים אחרים הסבורים כי החישוב בדבר הזכות לשעות נוספות קם לאחר עבודה בת 186 שעות חודשיות, ובכך הינם טועים, כמובן, שכן החישוב הינו יומי או שבועי, כלומר בחינת הזכאות לתשלום עבור שעות נוספות נעשרישום שעות העבודה בתלוש השכר מתכון לתביעה בטוחה
קריאה לתיקון פסיקת בית הדין
מעבידים רבים, שאינם מודעים להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, סבורים שדי בכך שהינם משלמים את המחיר הקבוע לשעה ובכך מילאו את חובתם, אך הם כמובן טועים.
לא זו בלבד, שהם טועים אלא שבמו ידיהם מסייעים להוכחת התביעה שתוגש בעתיד נגדם.
כך לדוגמה ישנם מעבידים שאת מנין שעות העבודה החודשיות מציינים בתלוש השכר באופן שאינו מטיל כל ספק בכך שהמעביד אינו משלם לעובדיו שעות נוספות.
ישנם מעבידים אחרים הסבורים כי החישוב בדבר הזכות לשעות נוספות קם לאחר עבודה בת 186 שעות חודשיות, ובכך הינם טועים, כמובן, שכן החישוב הינו יומי או שבועי, כלומר בחינת הזכאות לתשלום עבור שעות נוספות נעשית מידי יום או מידי שבוע ואין כל רלוונטיות לשאלה אם העובד עבד מעל 186 שעות חודשיות אם לאו.
ציון מנין שעות העבודה החודשיות בתלוש השכר, המאופיין בתלושי השכר של חברות שמירה, או ניקיון ודומיהם מלמד על זכאות להפרשים, אך את שיעורם של הפרשים אלה במדויק לא ניתן לחשב ללא קבלת מידע בדבר שיעור מנין השעות היומי, שכן החישוב הינו, כאמור, יומי או שבועי.
בנסיבות אלה, משנעשית פניה על ידי העובד או ב"כ למעביד לשם קבלת מידע בדבר שעות העבודה היומיות, ומשברור באותה עת למעביד כי הינו מחויב לשלם לעובד הפרשי שכר בשיעור נכבד עושה הוא כל מאמץ על מנת להימנע מגילוי מידע ית מידי יום או מידי שבוע ואין כל רלוונטיות לשאלה אם העובד עבד מעל 186 שעות חודשיות אם לאו.
ציון מנין שעות העבודה החודשיות בתלוש השכר, המאופיין בתלושי השכר של חברות שמירה, או ניקיון ודומיהם מלמד על זכאות להפרשים, אך את שיעורם של הפרשים אלה במדויק לא ניתן לחשב ללא קבלת מידע בדבר שיעור מנין השעות היומי, שכן החישוב הינו, כאמור, יומי או שבועי.
בנסיבות אלה, משנעשית פניה על ידי העובד או ב"כ למעביד לשם קבלת מידע בדבר שעות העבודה היומיות, ומשברור באותה עת למעביד כי הינו מחויב לשלם לעובד הפרשי שכר בשיעור נכבד עושה הוא כל מאמץ על מנת להימנע מגילוי מידע זה, כך לדוגמה נטענו על ידי המעביד טענות מטענות שונות מדוע אינו יכול להציג את כרטיסי העבודה, ובין היתר, כרטיסי העבודה נאכלו על ידי עכברים, טבעו בשיטפון, הוחלפה תוכנת מחשב שמחקה המידע , ישנו נוהל בחברה לפיו כעבור חודשיים שלשה משמידים את כרטיסי העבודה ועוד רעיונות כיד הדימיון הטובה של המעביד וב"כ.
לנוכח מצב זה, נפגעת זכותו של העובד להוכיח את תביעתו בסכום המלא המגיע לו והוא נאלץ להסתפק בביצוע התחשיב המינימלי של השעות הנוספות, המגיע לו על פי מנין השעות החודשי.
יאוזכר, כי על פי דין מחוייב המעביד לנהל רישום של שעות עבודתו של העובד וימי עבודתו.
בנסיבות דנן, יש צורך שתצא הלכה תחת ידו של בית הדין לפיה בנסיבות שבו המעביד אינו מגלה את כרטיסי העבודה יש לחייבו על פי התחשיב המקסימלי ולא המינימלי שאז אין ספק שכרטיסי עבודה אלה יישמרו בידי המעביד לפחות לתקופה בת 7 שנים.
המשך פסיקת בית הדין בסוגיה זו לפיה העלמתם של כרטיסי עבודה אלה תוביל לאי יכולת העובד להוכיח את מלוא זכאותו להפרשי שכר תמשיך להוות מתן פרס למעביד שאינו מקיים את החוק ואף משבש את הליכי המשפט בכוונת מכוון ומן הראוי שבית הדין יוביל את המהלך וישנה פסיקתו, לנוכח היותו אמון על הסוגיה, לנוכח סמכויותיו בכוחו ואולי אף מחובתו לעשות כן.
חובה זו והגיונו של מהלך זה נובע אף מפסיקתו של בית הדין בסוגיית החופשה השנתית, לפיה חובתו של המעביד להוכיח את מנין ימי החופשה בתשלום שנוצלו על ידי העובד על פי חובתו לניהול יומן החופשה, כמו גם לנוכח המפנה בהלכה בנושא נטל ההוכחה לזכאות העובד לדמי חגים במקרה שבו העובד מוכיח כי עבד מידי יום ביומו במסגרת מנין ימים קבוע.