האם נכון לשתף אחרים בקשיים זוגיים? 

בן זוג המשתף חברים או בני משפחה בסוגיות וקונפליקטים זוגיים, עלול לגרום לבן הזוג האחר תחושת קושי, פגיעה, כעס וכאב.

ישנן תקופות בהן כולנו זקוקים לתמיכה מחברים ובני משפחה קרובים. תמיכה עשויה לסייע בפתרון בעיות תוך חשיבה משותפת, באופן מעשי ויצירתי. אך הבעיה נוצרת כאשר משתפים אחרים ביחסים מבלי שבן הזוג ידע, יסכים או יהיה שותף לכך. נשאלת השאלה האם זכותנו לשתף אחרים, רק משום שהנושא נוגע לחיינו? או האם יש לשותף שלנו זכות להטיל וטו על נושאים מסוימים או אפילו פיסות מידע עליהם?

ישנם מקרים בהם אנו חולקים דילמות שחווים עם מישהו שסומכים עליו שייתן עצה טובה וחוזרים לבן הזוג עם פרספקטיבה מיטיבה.

במקרים אחרים, אנו עלולים להחריף את המצב עד כדי משבר, משום שנותן העצה מעורב רגשית או נושא עימו מטענים אישיים, הקשבתו ועצתו תהיה בהם למה שהוא מרגיש. כשמגיעים להחלטה לחלוק קשיים, חשוב מאוד לשקול איך ועם מי חולקים.

כמו נושאים רבים הנוגעים למערכות יחסים, אין אמירה מוחלטת בנושא. על הדברים להיות מוסכמים על בני הזוג, לנסות ולברר כיצד הם מתמודדים עם גילויים שונים הנוגעים לחייהם בנקודות זמן ובמצבים שונים. ישנן סוגיות רבות שההחלטה צריכה להיות משותפת או שהאחר יהיה מיודע ולא לצאת מתוך הנחה שבן הזוג לא יגלה שהדברים שותפו עם אחרים, או שהוא "יהיה בסדר" עם ההחלטה של בן הזוג לשתף אחרים בנושאים אישיים הנוגעים לאחד מבני הזוג או שניהם. הדברים מסתבכים כאשר בני זוג שונים זה מזה בצרכיהם ורצונם לתמיכה מאחרים, בעיקר בנושאים אישיים. שיתוף אדם קרוב בקשיים עשוי לעזור לבני הזוג לעבור תקופה של מבוי סתום. אך יש מי שחוששים שבן הזוג האחד יקבל עצה שתהיה שלא בטובתו של בן הזוג השני.

כשחולקים מידע עם מישהו שסומכים עליו, חשוב לשאול את עצמנו מה המוטיבציה מאחורי השיתוף? מה מצפים להפיק? לדוגמא: האם אתה מחפש עצה טובה וכיצד לצאת ממצב מורכב ומבלבל או שאתה כועס על בן הזוג ורוצה לספר כמה בן הזוג "לא בסדר" ולגייס תמיכה והזדהות עם עמדתך? האם אתה מבקש תוקף והכרה לפגיעה ולכעס שלך או שאתה מבקש שמישהו יסיע לך לראות את הדברים מפרספקטיבה מיטיבה לזוגיות? כשמשתפים מקבלים תגובות מגוונות, בהתאם לאדם איתו אתה חולק את הדברים. לכן, כשאתה משתף, תגיד במפורש למה אתה מצפה בשיתוף ("אני רק רוצה שתקשיב... או "תגיד לי שאני צודק...").

כאשר בן הזוג חש שאתה חולק מידע משותף מתוך כוונה טובה, הוא עשוי להרגיש פחות התנגדות. לעומת זאת, כאשר חולקים דברים אישיים כאשר מוצפים רגשית לעצור ולחשוב אלא רק הצורך "לפרוק" מנהל, אנו עלולים לומר ולשתף בדברים אישיים ובאופן מוגזם, שלא התכוונו אליהם מלכתחילה. מבלי להתכוון, להתנהגות זו עלולות להיות השלכות על מערכת היחסים. באופן אירוני, בזמנים בו הכי זקוקים לתמיכה ולאיזון רגשי, אנו נוטים לומר דברים שנתחרט עליהם מאוחר יותר ואשר עלולים להחריף את המצב. למעשה, אנו זקוקים לתמיכה ועצה במצבי קושי ונכון לשתף מישהו קרוב. אבל לא פחות חשוב, לחשוב לפני על ההשלכות והמשמעות.

שאלה נוספת: את מי משתפים? ישנם אנשים אשר יודעים להרגיע ולהכניס לפרופורציות את המצבים המורכבים ביותר. ישנם אחרים שיש להם דעה דומה לשלך או מזדהים איתך ויטו ללבות את האש ולא לכבותה ("נכון, הוא באמת שתלטן נורא, אני לא הייתי יכול לחיות איתו..."). סוגיה נוספת: כיצד בן הזוג ירגיש כשיתברר לו שחלקת עם אדם מסויים, פרטים אישיים ואינטימיים מהזוגיות שלכם וכמה אותו אדם דיסקרטי ויודע לשמור על המידע לעצמו מבלי להפיצו ולגייס גם אחרים לעניין. מכאן החשיבות מי לשתף, מה לשתף ואם בכלל לשתף.

לעיתים קרובות אנשים משתפים את הוריהם או אחיהם בקונפליקטים הזוגיים שלהם. מטבע הדברים, בני משפחה קרובים אינם יכולים לשמור על אובייקטיביות והקשיים נוגעים לליבם. ישנם בני משפחה המודעים להשלכות, נמנעים מלנקוט עמדה ומנסים להרגיע את המצב. אך ישנם אחרים המתקשים לסלוח לבן הזוג שגרם לכאב, הקונפליקט הופך מזוגי למשפחתי, עלול להפוך לחלק בלתי נפרד מהמערך המשפחתי ולהוסיף על הקשיים הזוגיים.

ברוב המקרים שיתוף אחרים מגיע ממקום בו רוצים להירגע ולא ממש חיפוש אחרי פתרון לקונפליקט. לכן, חשוב לנסות לפני הכל, להבין מה במערכת היחסים מאיץ ומציף תחושות ורגשות קשים וכואבים ומשם לנסות לבדוק מה אתה יכול לעשות בטרם אתה פונה לאחרים.
אם בכל זאת פנית לאחרים, תנסה לעשות זאת מבלי להפוך את הדברים למה שעלול להחוות כרכילות ופגיעה ולחזור אליך כבומרנג. לרוב, הצפה רגשית איננה מאפשרת עצירה לצורך התארגנות רגשית ו"חישוב מסלול מחדש", אלא נכנסים להתנהגות אוטומטית הגנתית, פורקים את הדברים מבלי לחשוב עם מי, מה ולאיזה צורך משתפים במידע אישי ואינטימי.

באופן טבעי לגמרי, האדם נוטה להביא רק את הצד שלו בסיפור. קשה לשמור על אובייקטיביות כאשר דברים נוגעים בנו. יחד עם זאת, כאשר אנו מחליטים לשתף, חשוב לעשות את המאמץ ולספר את שני צדדיו של המטבע, כולל איך בן הזוג שלך היה מתאר את הדברים, בעיקר את החלקים המציבים אותך באור לא בהכרח חיובי. לאופן בו תספר את הסיפור, תהיה השפעה על התגובה אותה תקבל.
לסיום: אין מטרתו של פוסט זה לטעון שלא צריך או אסור לחלוק חוויות זוגיות. אלא לעצור ולחשוב על ההשלכות שעלולות להיות על היחסים. שהדברים אינם פשוטים ולתגובה אימפולסיבית הנובעת מתוך הצפה רגשית יש מחיר. אין תחליף לשיחה כנה עם בן הזוג, כאשר הדברים נרגעים ולא כאשר שני הצדדים אינם יכולים להכיל אחד את האחר.