מריאנה קישנב (שם בדוי) הגיעה לארץ מגרמניה בשנת 2016, על מנת להתחבר למורשת היהודית ולהנציח את זכרו של סבא שלה, הנס וולטר הירשברג, יהודי גרמני, אשר לפי מה שסיפרו במשפחה, היה פעיל מחתרת במהלך מלחמת העולם השנייה. באומץ לב הוא הציל יהודים רבים ממחנות ההשמדה. מריאנה פנתה למשרד עורכי הדין כהן, דקר, פקס, ברוש, לסייע בהליך יצירת קשר עם יד ושם לצורך הנצחת פועלו, והסדרת מעמד בישראל מול משרד הפנים כנכדה של חסיד אומות העולם, בהתאם לנוהל לשכת ההגירה לישראל.
מר וולטר הירשברג – חייו ופועלו
וולטר נולד כיהודי, אך חי את רוב חייו כנוצרי מאמין. כיום כנראה היה משתמש בביטוי "יהודי משיחי", אבל בזמנו סביר להניח שחשב על עצמו כיהודי נוצרי. בימים ההם יהודים צעירים רבים בחרו להתנצר, בין אם מאמונה כנה, או מתוך רצון תועלתני להתקדם בחברה הגרמנית האנטישמית. בימי השלטון הנאצי, משפחות יהודיות רבות בחרו למסור את הילדים לחברים נוצרים על מנת להצילם – ורבים מילדים אלו גילו את שורשיהם היהודיים רק בגיל מבוגר, לאחר סיום המלחמה. ישנם כאלה שהגישו בקשה לעלות לישראל, קיבלו אזרחות והשתקעו בארץ.
מר הירשברג התקדם בחברה הגרמנית כנוצרי, עד שהוסמך כעורך דין ושירת בתפקיד בכיר בפרקליטות העירונית של ברלין, אולם מעולם לא שכח את זיקתו ליהדות. הוא השתמש בקשריו בפרקליטות ברלין כדי להציל יהודים אשר היו בוודאות נשלחים למחנות ההשמדה. הוא עזר ליהודים לזייף דרכונים, לשנות מסמכים, ואף לעבור את הגבול אל מדינות ניטרליות באירופה. וולטר לא הגביל את פעולותיו אך ורק בהצלת יהודים – הוא היה חלק ממחתרת בינלאומית אשר פעלה הן כנגד הנאצים בגרמניה והן כנגד הפשיסטים באיטליה. דעותיו הפוליטיות ותפיסתו המוסרית, לימדה אותו כי יש לפעול בו זמנית להצלת חפים מפשע ופעולה כנגד הצוררים הנאצים.
וולטר נתפס על ידי המשטר הנאצי דווקא עקב עברו כפעיל שמאל ופעולותיו במחתרת, ולא עקב היותו בן הלאום היהודי. הוא נשלח למחנה ההשמדה טרזין (טרזיינשטט) בשנת 1944. עדויות השורדים מציגות אותו כאדם אשר לא איבד את אומצו, קור רוחו והאמפטיה האנושית אף ברגעים החשוכים ביותר. הוא הנהיג את הכנסייה הנוצרית לותרנית במחנה, ונתן לאחרים גם תמיכה רוחנית וגם סיוע פיזי בניסיון לשרוד את המחנות. הוא עצמו שרד את מלחמת העולם השנייה, כתב את זיכרונותיו לגבי המציאות במחנות, והשתתף באופן פעיל בהעמדת הצוררים הנאצים לדין על פשעיהם.
מעמד חוקי בישראל עבור צאצאים של חסידי אומות העולם
נכדים וילדים של חסידי אומות העולם זכאים לקבל מעמד תושב ארעי בישראל ממשרד הפנים, על בסיס אישור הכרה מטעם יד ושם. יתר על כן, עבור מריאנה הייתה משמעות סמלית עקרונית לעצם הנצחת זכרו של סבה כחסיד אומות העולם. משרד הח"מ פנה בשמה של מריאנה אל יד ושם עם מסמכים ועדויות בנושא הסיפור המרשים של וולטר הירשברג. הוצגו ראיות חד משמעיות המוכיחות כי וולטר היה פעיל מחתרת, מציל יהודים, וקורבן הנאצים. עדויות של נציגי הצבא האדום אשר שיחררו את מחנות ההשמדה וגם עדויות האנשים אשר שרדו את המחנות לצידו ובעזרתו, הוכיחו את אמיתות הסיפור מעבר לכל ספק.
עם זאת, כל המסמכים האלו היו מיותרים מבחינת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה. יהודים – גם יהודים שהתנצרו וכבר אינם נחשבים כיהודים מבחינת מדינת ישראל לשם עלייה לישראל – אינם יכולים לקבל הכרה כחסידי אומות העולם. התואר "חסיד אומות העולם" שמור אך ורק עבור גויים, אשר סיכנו את חייהם להצלת יהודים בתקופת השואה.
בד בבד פקידי משרד הפנים הגיבו לבקשתה של מריאנה לקבלת מעמד חוקי בישראל כנכדה של יהודי - בהתאם לפרשנות חוק השבות ופסקי דין של בית המשפט העליון בישראל, צאצאים של יהודי שהמיר את דתו לנצרות, לא רשאים לעלות לארץ.
התוצאה היא אבסורד מוחלט. מצד אחד מריאנה לא זכאית לעלות ארצה כי מבחינת משרד הפנים הסבא נוצרי אשר המיר את דתו, אולם מצד שני יד ושם לא מכיר בו כחסיד אומות העולם כי הוא למעשה יהודי.
הצענו למריאנה לפנות לבית המשפט עם ערר, אך מריאנה החליטה לעזוב את הארץ באכזבה.
עלייה לישראל עבור יהודים מכל הסוגים והזרמים
הנאצים לא הבדילו בין סוגי יהודים בניסיון ההשמדה של העם היהודי כולו. הם שאפו לחסל יהודים אשכנזים וספרדים, אורתודוקסיים ורפורמים, אתיאיסטים וגם יהודים נוצרים. מדינת ישראל ויד ושם כוללים במניין 6 מיליון היהודים קורבנות השואה גם את מי שמשרד הפנים לא היה מאפשר להם לעלות ארצה ולהתקבל כיום למניין אזרחי המדינה.
מי שמכיר את שורשי הדיון סביב "מי הוא יהודי" אולי ייזכר בסיפור "האח דניאל". שמואל רופאייזן גם הוא נולד כיהודי, נמסר למשפחה נוצרייה וגדל להיות כומר קתולי אשר הציל יהודים בחירוף נפש במהלך מלחמת העולם השנייה. בבג"ץ הידוע בנושא, בשנת 1962, הוחלט ברוב דעות של השופטים כי אין לו זכות לעלות לארץ.
בסופו של דבר, האח דניאל קיבל אפשרות להשתקע בארץ כתושב קבע בלבד, אולם לא קיבל זכות לעלות לישראל מכוח חוק השבות. ייתכן שגם מריאנה הייתה מקבלת מעמד כזה או אחר באם הייתה פונים לבית המשפט. הרי ברור כי מדובר במקרה מקומם. אין ספק כי מדינת ישראל נדרשת לעשות חשבון נפש כנה בנוגע לצורה בה היא מחליטה להגדיר ולהגביל יהדות, גם עבור גיבורי הדורות הקודמים.
יהושע פקס, עורך דין ושותף במשרד כהן, דקר, פקס, ברוש - משרד עורכי דין בתל אביב ובירושלים
