לאחרונה שבו לזירה הפוליטית בישראל השמועות, על אודות האפשרות שהבחירות הבאות תוקדמנה מסוף שנת 2019 לראשיתה. לשמועות אלה חברו דבריו של ראש הממשלה נתניהו כי הוא שוקל להקטין בחצי אחוז את אחוז החסימה הקיים במדינת ישראל, משיעור של 3.25 לשיעור של 2.75 אחוזים.
מהו אחוז חסימה, מה הרציונל העומד מאחורי קיומו ומדוע עלתה האפשרות בישראל להפחיתו דווקא עכשיו?
בעולם, בדומה לישראל, קיימות מדינות רבות שבהן מתקיימות שיטת ממשל דמוקרטי פרלמנטרי ובחירות יחסיות. לאמור, הבחירות מתקיימות לפרלמנט ונכנסות אליו מפלגות רבות, המייצגות באופן יחסי את חלקי האוכלוסייה השונים במדינה. כיוון שבפרלמנט אין רוב למפלגה אחת, אין בכוחה של מפלגה בודדת להקים לבדה ממשלה, ומפלגת השלטון נאלצת להקים אותה על ידי גיבוש קואליציה של מפלגות המייצגות את הרוב בכנסת. מצב זה מאלץ את מפלגת השלטון לתמרן בין רצונן של מפלגות רבות הנמצאות בממשלה, ובכך נפגעת יציבותה. לעיתים, מפלגות קטנות שבממשלה גם זוכות בכך לכוח גדול מכוחן האלקטורלי, כי שרידותה של הממשלה תלויה בהיענות לרצונן.
אם כן, אף כי שיטת הבחירות היחסית מייצגת ומבטאת כהלכה את רצון העם על חלקיו השונים, חסרונה בריבוי מפלגות, בהן קטנות, הפוגע ביציבות הקואליציה השלטת (לשיטה היחסית עוד חסרונות, בהם ריבוי מפלגות מגזריות, היעדר ייצוג אזורי, וקשר חלש בין הבוחרים לנבחרים).
כאן נכנס לתמונה מנגנון אחוז החסימה. תכליתו היא להפחית את מספר המפלגות בפרלמנט ובכך לתרום ליציבות הממשלה. אחוז החסימה, הנקבע בחוק, קובע את שיעור קולות המצביעים הכשרים המינימלי שמפלגה צריכה לקבל על מנת להיכנס לפרלמנט ולהיות מיוצגת בו, וכך הוא חוסם את כניסתן אליו של מפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה. מפלגות אלה יכולות עדיין להקים רשימה משותפת שתאפשר להן להיכנס לפרלמנט אך בכל מקרה, סך כול המפלגות הנכנסות אליו פוחת (ואכן, המפלגות הערביות בישראל התאחדו ל"רשימה המשותפת" לקראת הבחירות בשנת 2015, כאשר חרב אחוז החסימה שעלה קודם לכן התנופפה מעליהן). בדרך כלל המפלגות הגדולות אינן ניזוקות מאחוז החסימה. בכך מתקיימת פשרה בין הרצון הדמוקרטי לייצוג נאמן של מפלגות ואינטרסים רבים בציבור, לבין הרצון הדמוקרטי ליציבות ולמשילות הרשות המבצעת, היא הממשלה.
בעולם ישנן כמה וכמה דמוקרטיות ליברליות שבהן יש אחוז חסימה. הוא נע בין פחות מאחוז אחד, למשל הולנד, לבין חמישה אחוזים בגרמניה. ישראל מצויה על הרצף בערך באמצעו, עם אחוז חסימה של 3.25 אחוזים. יצוין, כי מאז קום המדינה הועלה אחוז החסימה בישראל ארבע פעמים. בבחירות לאסיפה המכוננת (ינואר 1949) נקבע אחוז חסימה מעשי הקטן במעט מאחוז אחד. לראשונה נקבע פורמלית אחוז החסימה בכנסת הראשונה בשנת 1951, ושיעורו היה אחוז אחד. בתקופת הכנסת ה-12, בשנת 1992, הוא הועלה לאחוז וחצי; במהלך כהונתה של הכנסת ה-16, במאי 2004, הוא הועלה שוב לשני אחוזים, ובכנסת ה-19 (מרץ 2014) הוא הועלה לשיעורו הנוכחי – 3.25 אחוזים.
מדוע עלתה דווקא עכשיו האפשרות לשנות את שיעור אחוז החסימה בישראל, זו הפעם החמישית בתולדותיה, ובשונה מהפעמים הקודמות, אף להפחיתו? נראה כי ראש הממשלה נערך עתה לבחירות הארציות הבאות, ועניינו להבטיח שהקואליציה הבאה בראשותו תהיה יציבה, בהנחה שינצח בבחירות. אלא שנתניהו חושש כי יציבות זו איננה מובטחת משום שעל פי הסקרים, חלק משותפותיו לקואליציה עתידית מאבדות מכוחן, ואף עלולות שלא לעבור את רף אחוז החסימה הנוכחי. הפחתת אחוז החסימה, אם כן, מיועדת להבטיח שאותן מפלגות אכן ייכנסו לכנסת ומפלגת השלטון, הליכוד, תרכיב איתן את ממשלת ישראל הבאה.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
