במדינת ישראל המיסים הינם מהגבוהים בעולם.
כל מאות האורחים שאירחתי ממדינות צפון אמריקה, לא האמינו למשמע אוזניהם כשהתחלנו לדבר על נושא המס, ולא עזרו כל הסברי שאנחנו מדינה במלחמה, מדינה מוקפת אויבים.
המיסים בארץ כוללים מס הכנסה "פרוגרסיבי" שמגיע ל- 50% כבר במשכורת השווה ל- 5000 דולרים לחודש, ובנוסף מס בריאות, ביטוח לאומי, מס ארגון: המס הכולל- 62.86% כבר במשכורת השווה ל- 5000 דולרים לחודש. רבע מההכנסות היום בארץ מופרשות כמסים ישירים.
לפי נתונים מעודכנים של רשות המסים, נטל המסים עלה בתחילת שנת 2018 בשיעור של 1.1% והגיע לרמה של 24.7% מההכנסות. מדובר בעלייה לעומת נטל מסים שנרשם בתחילת ינואר 2017 בשיעור של 23.6%.
העלייה בנטל המסים נרשמה למרות הורדת שיעור המע"מ הכללי ב?1%, ולמרות הורדה ובמקרים מסוימים ביטול של מסי קנייה. משמעות הנתונים היא שכרבע מהכנסות האזרחים מופרשות לתשלום מסים. מדובר בשיעור ממוצע של נטל המסים המוטל על עשירונים במעמד הביניים.
מנתוני האוצר עולה כי סך גביית המסים בחודש אוגוסט הסתכם ב-24.4 מיליארד שקלים. מתחילת השנה ועד לחודש אוגוסט הסתכמה גביית המסים בסך של 207.6 מיליארד שקלים. זהו גידול נומינלי של 1.7% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אילו מסים ישירים בלבד. בנוסף מתווספים מס ערך מוסף של 17%, מס קניה, מכס, מס מעסיקים, קופת גמל חובה ובזה לא גמרתי את הרשימה, אם נצרף אותם נראה שבעצם העובד צריך לשלם לממשלה על כל שקל שהוא מרוויח.
אז ממה חיים בישראל? שאלו אותי בתדהמה אורחי ונענו - יש אחזקת רכב, יש רכב המוחזק ע"י מקום העבודה, יש קרן השתלמות אקדמית (שהפכה לפיקציה כי גם טכנאים, הנדסאים וסתם עמך מקבלים אותה)
ועדיין רשימת התוספות למשכורת ארוכה.
מס כבד מוטל על מכוניות, למעלה מ- 100%.
כמה רכבים יש בישראל? - 3.24 מיליון רכבים, ומעל 370 אלף רכבים נוספו לכבישי הארץ בשנה שעברה, כש-220 אלף נגרעו מהכבישים.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף שנת 2016 יש בארץ – כ- 2.72 מיליון כלי רכב פרטיים. במספר כלי הרכב הפרטיים חל גידול של 5.6%. הגיל הממוצע של כלי הרכב בשנת 2016 עמד על 6.8 שנים – כלומר מודל 2009.
כמעט 40% מכלל כלי הרכב הפרטיים שנוספו בשנת 2016, יוצרו על ידי 3 חברות: יונדאי, קיה וטויוטה .מחיר מכונית עממית כ- 30 אלף דולר!, בארה"ב ניתן לקנות בסכום זה את דגמי הכניסה הזולים של מרצדס או ב.מ.וו. מאיפה יש לאנשים כסף לקנות כל כך הרבה מכוניות, תעלומה היא בעיני, ואף פעם איני מצליח להסביר זאת לאורחי.
לפני זמן קצר עברתי ליד אולם התצוגה של יבואן יגואר בארץ. בתצוגה עמדה מכונית יגואר מהדגם הזול, ושתי מכוניות יפיפיות מדגם דיימלר.
מה שמפתיע את האורחים הוא שיש לא מעט קונים גם במחירים גבוהים אילו. בפלח היוקרה מובילה מרצדס עם 2, 693 מסירות, ובמקום השני המותג אודי. את השלישיה המובילה סוגרת ב.מ.וו . בקבוצה השנייה של פסגת הפרמיום, מובילה וולוו, אחריה לקסוס ופורשה. אסטון מרטין העלתה לכבישים בישראל 5 כלי רכב ב-2017, בעוד פרארי הסתפקו ב-4.
בשנים 1999 עד 2011 נמכרו בישראל כ-970 מכוניות מתוצרת יגואר,, בשנה נמכרות חמישים עד מאה מכוניות יגואר. חמשת דגמי היגואר המיובאים כיום הינם: מכונית יגואר מהדגם הזול ביותר XJ6, עולה 130 אלף דולר, הסוברן, הדגם ה'נפוץ', עולה 145 אלף דולר, דגם דיימלר עולה של 160 אלף דולר, ודיימלר דאבל סיקס ללא שום תוספות- 195 אלף דולר, שגעון של מחירים!
בין הרוכשים מכוניות היגואר, כמעט מחצית הם ישראלים שזוהי כבר היגואר השנייה שלהם, ואת הקודמת החליפו באמצעות מבצע "טרייד אין".
מחירי היגואר היקרות ביותר שנקנו: ה"דאבל סיקס" שמחירה כ- 200, אלף דולר (עם תוספות מיוחדות), וה"סנצ'ורי" שהוצאה לציון יובל 100 לחברה, במחיר דומה.
אורחי שואלים אותי תמיד, וכמה קדילק? התשובה מחיר קדילק סוויל הינו 115 אלף דולר בלבד, לשם השוואה מכונית שברולט לומינה עולה 45 אלף דולר ופורד טאורוס מתקרבת ל- 50 אלף דולר.
וממחירי המכוניות הגבוהים בארץ נעבור למחירי הדיור הגבוהים. ובד"כ כשאני לוקח את אורחי במסלול העובר על מספר מגדלי יוקרה בת"א, ואני מספר להם שדירת 3 חדרים!!! מפוארת מגיעה כמעט למיליון דולר, או וילה מפוארת בהרצליה נמכרה בעשרה מיליון דולר, וישנן וילות המוערכות בהרבה יותר מזה, הם לא מאמינים.
גם בטיולים לירושלים כשעוברים ברובע היהודי בעיר העתיקה ושומעים שמחיר דירה בת 2 חדרים עובר בהרבה את המיליון דולר שוכחים הם לרגע את מחירי המכוניות, ושואלים אותי מה מחירי הדירות ה"ממוצעות", וכשהם שומעים את התשובות, וכן את העובדה המעניינת שרב מוחלט של הישראלים גרים בדירה שרכשו, ולא בשכירות, הם מבולבלים שבעתיים.
גל עליות ארוך וחד היה במחירי הדירות בשנים 2005-2017, בשיעור נומינלי מצטבר של 168%. ברבעון האחרון של 2017 העליות נעצרו והחל קיפאון במחירים.
מחירי הדירות מעלים הרבה תהיות והשוואות למחירים בניו יורק ובפריפריה, (תלוי מאין באו) אצל אורחי, אך התשובות בפי – חלקיות.
ואז אנו עוברים לחיי יום יום. מס כבד במיוחד מוטל על משקאות חריפים המגיע עד ל- 300% .
לדוגמה היקף היבוא ארצה מסתכם בכשבעה מיליון דולר במחירי יצרן, כלומר בשער הנמל. אחרי מס מגיע מחזור המכירות של אותו יבוא ל- 30 מיליון דולר. כשהוא מגיע לצרכן המחיר כבר מאמיר ל- 50 מיליון דולר, כך שבקבוק משקה שנמכר בחו"ל ב- 10$ נמכר בישראל ב- 30 $.
אין פלא שאזרחי ישראל מקטרים על נטל המיסים, וחלקם חולם על פתרונות נוסח "אמריקה": הורדת נטל המס אך במקביל הגדלת בסיס המשלמים ע"י מדגם קטן, אך שהנתפסים ישלמו בעונשים כבדים ומרתיעים.
ניתוח מעמיק יותר של אי השביעות מנטל המס מראה מדוע הציבור אינו שבע רצון ממדיניות המס הנוכחית.
מדיניות המס בישראל קרובה למקובל באירופה שהיא בין 40% ל-50% מס, ושונה מהגישה המקובלת בארה"ב שהיא אחרי ההורדה של הנשיא טראמפ של מס החברות ל-20%, לעומת 30% מס שקדם לנשיא טראמפ.
חברה שבוחרת ב- 20% מס, כמו ארה"ב, מעוניינת בשרותי המדינה ברמה של "שלושה כוכבים" ושהשאר ימומן ע"י הפרט במימון עצמי. לעומת זאת באירופה במדינה שמקיימת מדיניות מס של 50%, חשים האזרחים כי אמנם גובים מהם 50%, אבל בתמורה ניתן השרות הציבורי ברמה של "חמישה כוכבים", ללא תוספת פרטית כלשהי.
שתי גישות אילו קיצוניות, וכנראה שכל אחת מסתדרת טוב עם עצמה. בישראל אמנם גובים מהתושבים 50%, אבל בתמורה ניתן השרות הציבורי ברמה של "שלשה כוכבים" בלבד, כאשר הטענה שהשאר הולך לביטחון, ליהודה ושומרון, ולחרדים, איננה מתקבלת ע"י הציבור.
מהו הפתרון? איני יודע, אך זהו נושא מרתק לשיחה עם מארחך.
מושג נוסף שייחודי לישראל, הוא האוברדרפט, אנשים התרגלו אליו ולא מסוגלים לחיות בלעדיו.
אין בנמצא מחקר סטטיסטי שבדק איזה אחוז של האוכלוסייה נמצא באוברדרפט, אך ניתן לבדוק זאת בדרך עקיפה. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממשיכים לחשב את ההכנסה הממוצעת למשפחה ואת סל ההוצאות הממוצע למשפחה והנתונים מראים שיש פער ממשי לצד חובה. המשמעות הינה שהרוב "מקפידים" לחיות באוברדרפט. בישראל זה מאד "לא פופולרי", להצהיר שאתה לא באוברדרפט.
ישראל הרצל הרצל 73, כ"ס טלפון: 050-9258355 -------------------------------------------herzli99@gmail.com----