יחסים ביקורתיים במשפחה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

יחסים ביקורתיים במשפחה 

מאת    [ 07/10/2018 ]
מילים במאמר: 746   [ נצפה 278 פעמים ]

 
 

קיימת נטייה טבעית לבקר אחרים, לפעמים גם את עצמנו. מטרתה של ביקורת היא לגרום לשינוי, לכאורה מטרה חיובית. לעיתים ביקורת נובעת מתסכול והיא השלכה של חלקים שהאדם איננו אוהב בעצמו (עצבנות, עצלנות, מופנמות, חרדה וכדומה). כמעט כל ביקורת, גם "ביקורת בונה" שבאה מתוך כוונה טובה, גורמת לכאב ופגיעה. כאשר מבקרים את האחר, אנו מחדדים את חולשותיו ופגיעותו, בעיקר כאשר הביקורת מלווה בכעס וחוסר שביעות רצון. סופג הביקורת מרגיש מותקף, מאויים ואשם. במטרה לשמור על תחושת ערך ובטחון, הפעולה הטבעית הינה הדיפה והתגוננות.

ישנן משפחות המבלבלות בין אהבה וקירבה לזכות מוגזמת להעביר ביקורת אחד על השני. הורים חושבים, בטעות, שמותר להם להעיר לילדיהם על הכל, מתוך הנחה שזהו תפקידו של ההורה. מצד שני, הילדים לוקחים את הזכות לצעוק, להעליב ולפגוע בהורים, מתוך אותה הנחה שזו המשפחה שלהם ומותר להם להרגיש חופשי להעיר ולבקר כל דבר.

בשם אותה אהבה ו"כנות" ההורים מבקרים את ילדיהם בצורה מוקצנת ומזלזלת והילדים נוהגים באופן דומה בהוריהם. הפרדוקס הוא שהביקורת מוטחת כלפי האנשים האהובים עלינו ביותר. ישנם אנשים המשוכנעים שדרכם היא הטובה ביותר והם מצפים שהאחרים ינהגו ויחשבו כמוהם. כאשר הדברים לא קורים בהתאם לציפיותיהם, הם מותחים ביקורת קשה על כל דבר שאיננו מקובל עליהם. נוקשות זו מביאה לכעס אצל שני הצדדים ומעכירה, מטבע הדברים, את היחסים במשפחה. משפחות אלה מאופיינות ברמת מתח ורגישות גבוהה.

במשפחות רבות הביקורת היא מרכיב מרכזי ביחסיהם, היא נאמרת באופן קשה, מעליב, פוגע, ומלווה, במקרים רבים, בהטחת עלבונות אישיים, בזעם, בציניות וסרקאזם. במשפחות כאלה כל אחד מהצדדים בטוח שהצדק עימו. כך שהיחסים הופכים להיות מאבק מתמיד הפוגע בכל הצדדים.

הורים לילדים בוגרים ומבוגרים מתקשים להפנים כי הם אינם יותר האפוטרופוסים של ילדיהם, וזכותם להכתיב לילדים כיצד לנהל את חייהם, מפסיקה להיות ברורה מאליה. ככל שילדים מתבגרים חשוב להגמיש את הגדרות ה"צריך" וה"נכון" על החיים בכלל, ועל ילדים והורים בפרט; שיש יותר מדרך אחת להתנהל בחיים. מותר להתייעץ, להציע, לעזור – אך יש לזכור כי זכותו של אדם מבוגר לשקול את הדברים ולהחליט עבור עצמו.

חשוב לזכור שלהורים יש עקרונות, ערכים ורצונות. ייתר על כן, תפיסות עולם ופערים בינדוריים מתרחשים כתהליך טבעי, לעיתם קשה להורים להסתגל לשינוי והתרחקות הילדים מתפיסות העולם שלהם. לכן, חשוב שההורים יאמרו את הדברים באופן ישיר, ברור, נעים (ככל האפשר) ובעיקר כנה. על ההורים לבטא את ציפיותיהם ובקשתם מהילדים, מבלי להחמיץ פנים ו/או לומר אמירות כלליות פוגעות וקוטלות, גם אם הם מתוסכלים וחרדים לנוכח פעולותיהם של הילדים.

במשפחות ביקורתיות מתפתחת דינאמיקה מורכבת – מצד אחד, ההורים פגועים מהתקפות הנגד של הילדים כלפיהם. מהצד השני, הילדים מרגישים מושפלים על ידי הוריהם הביקורתיים, ומגיבים ממקום רגשי – שותקים, הודפים את הביקורת, מתנתקים, עונים בביקורת נגדית כלפי ההורים. עמדות הגנתיות אלה, אינן מקדמות את הנושא, אלא להיפך. כאשר גדלים באווירה בה ביקורת היא חלק מהשגרה, האדם מתקשה לגבש זהות עצמית מובחנת, הגדרתו את עצמו היא באמצעות הביקורת שהוא סופג.

ישנן משפחות שהביקורת איננה במהות ובמרכז היחסים, אלא חלק מהם. במשפחות אלה הביקורת נאמרת לרוב, באופן המאפשר שיח. לכל אחד מהצדדים יש אפשרות להביע את דעתו, גם אם הצד האחר אינו מסכים לה. ישנה הבנה בסיסית שאין דרך אחת נכונה ומוחלטת וביקורת עשויה להיות מקום לחשיבה מחדש, להוביל לשינוי הדרגתי, חלקי או מלא. במקרים בהם לא מתרחש שינוי, ישנה הבנה שהדבר איננו נובע מאי הקשבה לביקורת, אלא שכרגע קשה לערוך שינוי וזכותו של אדם לא לשנות את מה שהאחר רוצה וחושב שצריך לשנות.

משפחות אלה מצליחות לווסת באופן יחסי, את החרדה, העלבון והכעס אשר מתלווה לביקורת. הם אינם רואים אסון בויכוח גם אם נאמרים דברים שליליים. ברור להם שאחרי ויכוח רציני ככל שיהיה, כל אחד מהצדדים יבדוק את עצמו ולא רק ימתח ביקורת על הטעויות של האחר.

משפחות אלה מאופיינות במרחב המאפשר לכל אחד מהצדדים למצוא את סגנון החיים המתאים לו. הן מאופיינות ביחסים בעלי אופי נעים ותחושת הוגנות, המאפשרים התפתחות אישית, גם אם אחד הצדדים לא מאושר ודעתו לא נלקחה מספיק בחשבון.

בנוסף, על הילדים לקבל ולהבין שאין מודל אחד של הורים, שעליהם להיות פחות ביקורתיים כלפי הוריהם. לקבל כעובדה שהורים יכולים להיות חרדתיים, חודרניים, שתלטניים ונותני עצות לא רלוונטיות. למרות זאת, בדרכם שלהם הם הורים אוהבים, טובים דאגניים וגם חרדים. אין הורה מושלם כמו שאין ילד או אדם מושלם.

הבנה וגישה גמישה כזו עשויה לעזור לביקורת להיות רכה יותר – מתוך כבוד וסובלנות ולא מתוך ניסיון להשתלט.

מרבית המשפחות נעות ברצף שבין ביקורתיות קיצונית לבין ביקורת המאפשרת קירבה ואיזון ביחסים. יש לזכור שביקורת היא בלתי נמנעת ביחסים. לא תמיד הכל נפלא ונהדר. לא ניתן להעביר את החיים ללא ביקורת, היא חלק בלתי נמנע מיחסים. אך חשוב לזכור למזער את נזקי הביקורת גם אם חושבים שהביקורת צודקת והוגנת והצד השני טועה לחלוטין. העניין הוא לזהות את הרגישויות של כל אחד ולהבין כיצד לומר ביקורת באופן ענייני ויעיל.

 

חוה אוסטרובסקי, פסיכותרפיסטית MSW. בעלת קליניקה פרטית במרכז הארץ. עובדת עם יחידים זוגות ומשפחות, הנחיית קבוצות, הדרכת הסטודנטים והדרכת עובדים סוציאליים. נסיון רב במסגרת שרותי בריאות הנפש הציבוריים.

פייסבוק: https://www.facebook.com/havaosMSW

אתר: טיפול פרטני (אישי), זוגי ומשפחתי | טיפול זוגי במרכז הארץ

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב