הסיפור האמיתי כיצד לא קניתי דירת 6 או 7 חדרים, במחיר דירה של 4 חדרים.
כיום תחזית לאומי שוקי הון מבית בנק לאומי ל-2018: אינפלציה של 0.5%. האינפלציה ב-2017: 0.4% בלבד.
רק ב-1984 היינו באינפלציה של 400% והתקרבנו לאינפלציה של 1000% בחישוב שנתי. במדינה נורמלית כמו מדינת ישראל היו 400% אינפלציה , הייתכן? ואם כן כיצד ניתן לחיות בשעורי אינפלציה כאלו. לזר לא ברור כיצד חיים באינפלציה מטורפת כזו.
היו מקרים שמשפחת השכירים יצאה לקניות, וקנתה מכל הבא ליד ובכמויות. למשל קניה של 20 שקיות סוכר, מה שהשכירים הבינו הוא פשוט – מה שעולה היום שקל, יעלה מחר פי כמה וכמה. אז בוא נקנה מהר והרבה לפני שהמחירים יעלו.
מה שעלה בתחילת השנה 10 שקלים – בסופה של אותה שנה עלה 40 שקלים, ממש לא מקום שכיף להיות בו.
אסביר זאת דרך הצד האישי.
כשכירים היו משכורתי ומשכורת אשתי צמודות למדד יוקר המחיה, ככל שהאינפלציה גדלה, קצב עדכון המשכורת גדל.
התוצאה הייתה שמשכורתי ומשכורת אשתי נשחקו ב- 15% לשנה, לא נורא , אפשר לחיות!
כמובן שגם שער החליפין של הדולר דהר יחד עם האינפלציה.
אך כמובן שלא לאורך זמן, וכאן בא מבצע עצירת האינפלציה שכונה "תוכנית חרום לייצוב המשק". מבצע עצירת האינפלציה היה רעיונם של מספר כלכלנים שהבולטים שבהם היו הפרופסורים ברונו, ברגלס ולויתן וד"ר עמנואל שרון מנכ"ל האוצר, התוכנית כללה שחיקה רבה של השכר וקיצוץ מאסיבי בהוצאות הממשלה והקפאת מחירים קבועה. כולל הקפאה בשער הדולר מול השקל.
מבצע עצירת האינפלציה תבע קורבנות במיוחד מהשכירים, שער הדולר הוקפא ויחד עמו הוקפא שכר הדירה, והשכירים לא קיבלו את תוספת היוקר של חודש יולי 1985.
בדיוק החלפתי דירה, מחירי הדירות היו נקובים בתקופה זו בישראל בדולרים אמריקאים.
היה הפרש של חודש בין תשלומי המכירה לקניה, הריבית בבנקים הייתה עדיין גבוהה, לא היה אמון במדיניות הממשלה. מה לעשות: להשאיר בדולרים או להפוך לשקלים, לקבל ריבית גבוהה ולהסתכן ששער הדולר לא ישמר ויקפוץ למרות התחייבות הממשלה.
כמובן שבחרתי גרוע, מי מאמין לממשלה? נשארתי בדולרים, וקניתי את הדירה באותו סכום דולרים שמכרתי.
איני טיפוס של מהמר. אבל לו לקחתי סיכון הייתי קונה דירה של 6 חדרים ואפילו 7 חדרים בקלות רבה.
הממשלה עמדה בהבטחתה והדולר נשאר יציב.
לא כולם יצאו מ"תוכנית חרום לייצוב המשק" בשלום. הרבה עסקים ביניהם הקיבוצים, המושבים ואירגוני הקניות שלהם סבלו קשות. ב"תוכנית חרום לייצוב המשק" נכללו צעדים חריפים של ריסון מוניטרי, לרבות חיובי ריבית על אשראי בבנקים בשיעורי ריבית ריאלית של עשרות אחוזים, בנסיבות אילו הורע מאד מצבם של החייבים לבנקים. מצבם של החייבים הורע לא רק משום שחובם הריאלי גדל, אלא גם - ובעיקר - משום שמעתה התקשו העסקים למחזר את חובותיהם. למרות התמוטטות חלק מהעסקים הפחות "בריאים", נחשבה "תוכנית חרום לייצוב המשק" להצלחה גדולה.
לאור הצלחת מבצע עצירת האינפלציה באו ללמוד אותה ממדינות דרום אמריקה ובמיוחד מארגנטינה אלופת האינפלציה.
אחד הוויכוחים עתיקי היומין בכלכלה מתנהל בין חסידי אסכולת המוניטריזם יוצאי אוניברסיטת שיקאגו, תלמידי פרופ' מילטון פרידמן, לבין חסידי קיינס. הראשונים אומרים האינפלציה הינה תופעה מוניטרית. היא תוצאה של גידול בכמות הכסף - ותו לא.
חסידי קיינס אומרים: האינפלציה היא תוצאה של עודף ביקוש מקומי מול כמות נתונה של תוצר. עודף הביקוש המקומי יכול לנבוע מגירעון ממשלתי גבוה, או מצריכה פרטית גואה, או מגידול בהשקעות, או מקומבינציה בין השלושה .
התיאוריה המוניטרית אומרת גם שהגידול בכמות הכסף משפיע בפיגור מסוים, של כשנה. כלומר, גידול היום בכמות הכסף יתבטא באינפלציה בשנה הבאה.
בדקו את התיאוריה המוניטרית בשנים 92-95 במציאות שלנו .
בבדיקה מצאו, בניתוח פשוט , יש קשר ברור וחד בין כמות הכסף לאינפלציה. לפי חסידי אסכולת המוניטריזם, בנק ישראל, כלומר הנגיד פרופ' יעקב פרנקל, הוא האחראי לאינפלציה.
אבל, בל נשכח את הקיינסיאנים. הם אומרים שבטווח הארוך מה שקובע את קצב האינפלציה הוא עודף הביקוש המקומי. ברגע שהממשלה מבצעת גירעון בתקציבה, היא חייבת להעביר לרשותה משאבים מהציבור מאחר שהיא מוציאה יותר ממה שגבתה במסים. כלומר זה נעשה באמצעות אינפלציה, השוחקת את כוח הקנייה של המזומן והעו"ש המוחזק בידי הציבור. לכן גירעון גדול יותר נתפס אצל הציבור כסימן לאינפלציה גבוהה יותר, ואז כולם מנסים להעלות שכר ומחירים כדי לברוח מסכנת השחיקה, וכך הציפיות לאינפלציה מגשימות את עצמן - ויש אינפלציה .
אז מי צודק בסיבה האמיתית לאינפלציה? חסידי אסכולת המוניטריזם או הקיינסיאנים? הצדק כנראה נמצא אי שם באמצע: גם כמות הכסף קובעת וגם הגירעון בתקציב המדינה.
ישראל הרצל הרצל 73, כ"ס טלפון: 050-9258355 -------------------------------------------herzli99@gmail.com----
