האם לאיש החוק יש יותר ערכים מאשר לעבריין? מסתבר שלא. להלן ההסבר לכך.
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

האם לאיש החוק יש יותר ערכים מאשר לעבריין? מסתבר שלא. להלן ההסבר לכך. 

מאת    [ 20/09/2018 ]
מילים במאמר: 2575   [ נצפה 565 פעמים ]

 
 

אם נעצור מאה אנשים מזדמנים ברחוב ונשאל אותם "מהם ערכים?", סביר שנקבל מרובם את התשובה הבאה: "ערכים הם התנהגות נאותה ומידות טובות". ואז נקשה ונשאל "מיהם בעלי התכונות הללו"? כנראה שרובם יענו: "אלו שיש להם ערכים".

ובכן, ישנם קשיים מהותיים בהגדרה זו של ערכים. נתחיל בהתנהגות הנאותה. נאמר שקבוצת אנשים מחכה בסבלנות לרופא בחדר המתנה ממוזג, שבו יש מתקן למים ומתקן לקפה ואפילו תקרובת. מגיעים שני צעירים, וסביר שהם "יאמצו" את ההתנהגות השקטה של השאר. והנה למחרת היום מתרחשת רעידת אדמה בעיר, ושני הצעירים הללו נשלחו מטעם משפחותיהם להביא מים. ישנו תור ענק ורוחש של אנשים סביב העוקב הבודד בסביבה. האם צפוי כי יפעלו בשקט ובמתינות כמו שנהגו בחדר ההמתנה? סביר שלא. האם תוך יום השתנו ערכיהם? כנראה גם שלא. מכך ניתן להסיק כי אנשים ינהגו במצבים שונים בהתאם לשיפוטם, ויקשה עלינו להגדיר "התנהגות נאותה" בכל מצב.

ומה לגבי "מידות טובות"? גם כאן ישנה בעיה. ניקח נאמנות למדינה כמידה טובה. רובנו נסכים שהחינוך הניתן ברוב בתי הספר מכוון גם אליה. ומה אם אדם נאמן כל כך למדינתו, שהוא שולל ואף פוגע פיזית בכל מי שאינו נאמן לה? אם הוא פוגע בבני עם אחר נקרא לו גזען, ואם בכל מי שלדעתו פוגע במדינה – נקרא לו לאומן. האם גזענות ולאומנות הן מידות טובות? רובנו נשיב ב"לא" מהדהד. מכאן שמידה טובה אמורה להצביע על כיוון (חיובי לחברה) ועל מידה (לא לקחת כיוון זה רחוק מדי). לפיכך חייבת להיות קביעה לגבי כל מידה אצל מישהו – האם זו מצויה בתחום שאינו קיצוני או ש"עברה את הגבול". זה גם מורכב וגם שונה מחברה לחברה.

ומה לגבי מי שהתנהגותו אינה טובה – האם הוא "חסר ערכים"? בהמשך נלמד שלערכים ישנה תכונה משונה להישאר בסביבה ולא להיעלם, כך שניתן לפסול על הסף אפשרות של אנשים "בעלי ערכים" ואחרים שהם "חסרי ערכים".

  

אם כך, מהם בכל זאת ערכים?

מהקשיים שהועלו קודם ברור שההגדרה אינה כל כך פשוטה. יותר מזה – מסיבה זו או אחרת דורי דורות של חוקרים הוגיעו את מוחם בחיפוש אחר הגדרה הולמת לערכים, והתוצאות הרב-גוניות – בהתאם.

כבר ביוון הקדומה העסיקו הפילוסופים את עצמם בסוגיה. אריסטו שייך ערכים למידות. איש המידות פועל לפי שיקול דעת מושכל, ובוחר בכל מצב באפשרות הנכונה, במה שכינה "כלל האמצע", שהיא דרך ביניים בין שתי אפשרויות קיצוניות. אם למשל ישנו לוחם אמיץ, הוא לא יבחר כאיש מידות ללחום כאשר סיכוייו לנצח קלושים, כי אז יכנוהו "פזיז", ולא יימנע מללחום כאשר סיכוייו לנצח גבוהים, כי אז ייקרא פחדן. הוא יבחר ללחום רק בקרבות בהם יוכל לנצח ואשר יהיו חשובים לו. הערך הנעלה ביותר בעיניו הוא האושר[1], שאנשים שואפים אליו ופועלים להשיגו. בעולם של לפני כ- 2400 שנה, שעל פיו יופי מקביל לטוב כמתנת האלים, אתיקה של מידות הייתה מעין חריג אקזוטי.

תפנית דתית ביחס לערכים מובאת בהגותו של תומאס אקווינאס, הסיציליאני בן המאה ה-13. הערכים מנווטים לפיו בהתאם להלימתם את התפיסה הדתית של רצון האל. הוא כותב[2]: "מאחר שכל הדברים הטבעיים מכוונים למטרתם ע"י המניע הראשון, שהוא אלוהים, כל מה שמהווה רצון או כוונה של האל הוא טבעי ונכון". רציתם להבין עד כמה הפוליטיקה של הדת כיוונה כבר בימי הביניים (ויש אומרים - עד היום) את חייהם של פשוטי העם (שברובם היו בורים בימים ההם), אז בבקשה: פילוסוף שנחשב גדול בתקופתו כאקווינאס הטיף למתן סמכות לאנשי הדת להגדיר מהו רצונו או כוונתו של האל בפעולותיהם. זהו מוקד-שליטה חיצוני לאדם, שכמובן מגביל עד עפר את עצמאותו המחשבתית ויכולתו להחליט באופן התואם את צרכיו.

 

אבל למה לייגע אתכם בקדמונים שכאלה? בואו נדלג ישירות למאה ה-20.

ישנם חוקרים שמחלקים את מושג הערכים למשפחות. למשל, אצל החוקרים ההודים אנאנד ושותפיו [3], שעסקו בעיקר בערכים דתיים, ערכים אנושיים מוגדרים לפי שני תחומים:

*     המובן הפסיכולוגי: כל דבר שמספק את שאיפותינו הוא ערך.

*     המובן האתי: ערך הוא כל מהות או פעולה אשר מביא את רוחנו למצב בריא.

החוקר המשמעותי ביותר באמצע המאה הקודמת היה קלייד קלאקהון האמריקני. הוא הגדיר ערך כ"קונספציה מוכללת, מפורשת או סמויה, אופיינית ליחיד  או לקבוצה חברתית, על הראוי להיות רצוי. קונספציה זו משפיעה על הבחירה בין אופנים, אמצעים ומטרות פעולה מצויים"[4].

הסוציולוג טאלקוט פרסונס רואה כערך "אלמנט הקיים במערכת סימבולית משותפת, המשמש כקריטריון למיון בין חלופות הפתוחות לפעולה במצב נתון"[5] . מתוך הגדרתו לא ברור מי אמור למיין בין החלופות הפתוחות לפעולה – הפרט בעל הערך או החברה, השופטת את בחירתו.

הגדרה אחרת מוצגת ע"י סוציולוג אחר, הווארד בקר. הוא מגדיר ערך כ"סטנדרט תרבותי משותף בין אנשים, שבו אספקטים הנוגעים למוסר, אסתטיקה או צורך נמדדים עפ"י העמדות, הרצונות והצרכים, ויכולים להיות מושווים או נשפטים בהתאם".[6]  הגישה התולה בסטנדרט חברתי את היחס לערך אופיינית לרבים מהסוציולוגים שעסקו בערכים, וביניהם גם לבקר. הקושי הגדול של אלה הוא בהסבר המניע המצפוני האישי, החורג מגבולות הסדר החברתי המקובל.

הגדרה מעשית המנוסחת בכלליות חובקת-כל נכתבה ע"י רובין וויליאמס, סוציולוג אמריקני נוסף. הוא מתייחס לערכים כ"אמות המידה לשיפוט מה יש לעשות ומה יש להעדיף בכל הנוגע לפעילות האנושית".[7]  חסרה בהגדרה זו בהירות מי שופט את המעשה והאם העדפה של התנהגות מסוימת אינה נובעת מאילוץ או גחמה.

הפסיכולוג היהודי-אמריקני מילטון רוקיץ' רואה כערך "אמונה קבועה שדרכי התנהגות או מצב סופי של קיום מסוימים עדיפים על פני דרכי התנהגות או מצב סופי של קיום אחרים."[8]  ההעדפה שיש לנהוג לפיה היא מוסרית בעיניו של רוקיץ', אבל לעתים מצבים מורכבים מניבים העדפות לא שמרניות, אפילו כאשר מדובר במוסר. נושא בולט בהקשר זה הוא הוויכוח לגבי "המתת החסד".

הפסיכולוג הישראלי שלום שוורץ והגרמני וולפגנג בילצקי מגדירים כערכים "דעות ואמונות לגבי מצבים או התנהגויות סופיים שהם מעבר למצבים ספציפיים, המנחים בחירה או הערכה של התנהגות ואירועים ומסודרות בהתאם לחשיבותם היחסית."[9]  ההנחה הגלומה בהגדרה זו היא שכל מעשה של הפרט נשקל היטב לפי חשיבותו היחסית ביחס למצב המסוים שבו הוא נתון. קצת קשה לקבל הנחה כזו לאור ריבוים של מעשים בלתי שקולים מצד רבים. אבל אולי לפי הגדרת המחברים אנשים כאלה אינם פועלים בדרך ערכית... על כך נדון בהמשך.

חוקר המנהיגות האמריקני בארי פוזנר והכלכלן וורן שמידט הגדירו ערכים כ"סטנדרטים כלליים שעל פיהם אנחנו יוצרים גישות ואמונות שבהתאם להן אנו מתנהגים".[10] כחוקרים בתורת המינהל שראו מעשים מנהיגותיים לרוב, הם פונים למישור האישי של מקבל ההחלטה, ותולים אותה במניע פנימי.

הגדרה מהאסכולה השיווקית מציעים מדענים אוסטרלים בראשות מייקל סולומון [11]: "ערך הוא אמונה שמצב מסוים עדיף על מצב אחר. כך למשל חופש עדיף על עבדות, או אנשים יעדיפו לרוב לרכוש מוצרים שיצעירו אותם על פני היותם בעלי מראה זקן".

ג'ון גולדן מציע נוסחה, לפיה ערכים מהווים "שילוב בין הכרה, רגש והתנהגות" [12], כך שמי שפועל לפי ערך מסוים מפעיל הגיון, תחושות והתנהלות התואמים את המצב שבו נדרש ערך זה.

ישנם גם אלה הרואים ערכים כדימויים שהם גם קבוצתיים. פול בגלי רואה בערכים "דימויים פנימיים או חיצוניים של רצונות, המאפיינים אדם או קבוצה, ומשפיעים על מהלכן של פעולות אפשריות, אמצעים והתנהגויות" [13]. היבט קבוצתי בנוסף לאישי בהגדרת ערכים מצויה גם אצל בתיה פרידמן, פיטר קאהן ואלן בורנינג, אם כי אצלם א מצוי מרכיב מעשי, אלא רצייתי: "ערך נוגע למה שאדם או קבוצת אנשים מחשיבים חשוב לחייהם" [14].

יצאתם מבולבלים מהמגוון הגדול של ההגדרות? אתם לא לבד. גם חוקרים מובהקים של התחום טובעים בים של הגדרות המושג, וזהו רק קצה הקרחון. ישנן מאות הגדרות נוספות לערכים, כאשר קיימת זיקה בין מקצוע המחקר של המגדיר לבין הגדרה שנתן למושג המורכב "ערכים".

אבל ניתן להגדיר ערכים בהתאם למאחד בין כל ההגדרות, ולא על פי הייחודי שבכל אחת מהן.

 

ערכים הם העדפות אישיות שעשויות לכוון את ההתנהגות לפי שיפוטו של הפרט, הנובע מאמונות או גישות, מעבר למצבים ספציפיים.

מאחר שמדובר בהעדפות אישיות המכוונות למימושו העצמי של הפרט ("אושרו" בעיני אפלטון), הן תמיד יהיו חיוביות עבורו, למרות שלעתים הן יניבו התנהגויות לא מקובלות חברתית (שליליות). למשל, מי שגונב עלול לעשות זאת בגלל יצר ההרפתקנות שבו (ערך "חיים מרגשים"), או שהוא רוצה להשיג רכוש שחסר לו (הערך הוא "כוח"). יתכן שבזמן הפעולה הוא לא ייתן לעצמו דין וחשבון ערכי, אך אם ייתפס – יהיה לו זמן רב לנתח את ערכיו, או לפחות לבדוק מה הוביל אותו למצבו.

 

באופן מטאפורי, אפשר לכנות ערכים כמעין "תכנת-הפעלה" שפועלת במוח, ומכוונת את הפרט לאן יש לפנות בכל מקרה נתון. גורם פנימי ידריך אותנו כיצד לפעול, ולעתים יקשה עלינו לציין מהו כערך. לפעמים גם בדיעבד קשה לנו לשים את האצבע על הערך שמשך אותנו לכיוון מסוים. לרוב איננו ערים לגורם הערכי שמשך אותנו לכיוון מסוים, במעשה או בכיוון לחיים ואפילו בבחירת בן או בת הזוג לחיים.

חלוץ הפסיכולוגיה, הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ איש המאה ה- 17 כתב שאין מעשה שאין לו סיבה כלשהי, גם כאשר הוא בלתי שקול ופזיז [15]. המניע למעשה עשוי להיות עלום למבצע בעת ביצועו. זיגמונד פרויד פיתח את התיאוריה של התת-מודע, שלפיה אנשים פועלים מתוך מניע תת-מודע, שלרוב נטמע בהם בילדותם. הבנה זו "מתורגמת" בלשון מודרנית לאותה "תכנת ההפעלה" שפועלת אצלנו ומדמה שיקול ערכי בהחלטות שונות.

מאמר המסכם רבות מתכונותיהם של הערכים חובר ע"י שלום שוורץ [16]. הוא מונה שש תכונות כאלה:

1-      ערכים הן אמונות הקשורות באופן הדוק לשאיפות. כאשר הערכים "מופעלים", הם מתקשרים לרגשות. כך אנשים שעצמאות חשובה להם ביותר יהפכו לפעילים כאשר עצמאותם תילקח מהם, מיואשים כאשר לא יוכלו להשיבה לעצמם ומאושרים כאשר ישיבוה.

2-      ערכים מכוונים למטרות נשאפות המכוונות פעולות. כך אנשים שהערכים של סדר חברתי, צדק וסיוע לאחרים חשובים להם יעשו הרבה כדי להגשים מטרות אלה.

3-      ערכים עומדים מאחורי פעולות ומצבים נתונים. למשל, צייתנות ויושרה הם ערכים שרלוונטיים לעבודה בבית הספר, בספורט, בעסקים, בפוליטיקה, במשפחה וכן בין חברים ובין זרים. תכונה זו מבדילה בין ערכים לבין מושגים מצומצמים מהם, כמו נורמות וגישות, המתאימים לפעולות ומצבים ספציפיים.

4-      ערכים משמשים סטנדרטים או קריטריונים. ערכים מכוונים בחירה או הערכה של פעולות, מדיניות, אנשים ואירועים. אנשים מחליטים מהו טוב או רע, מוצדק או שגוי, שווה עשייה או מיותר, וכל זאת בהסתמך על ההשלכות האפשריות של פעולה זו או אחרת על הערכים היקרים לליבם. עם זאת, השפעתם של הערכים על פעולות ביום-יום היא לרוב בלתי-מודעת. ערכים עולים למודעות כאשר פעולה או שיפוט עומדים בניגוד לערך אחר שחשוב עבור הפרט.

5-      ערכים מדורגים בהתאם לחשיבותם. ערכים יוצרים מערכת של העדפות ערכיות שמאפיינות כל אדם אישית. האם אדם ייחס יותר חשיבות להישג או לצדק, לחקרנות או למסורת? הסולם ההיררכי גם מבדיל ערכים מנורמות וגישות.

6-      החשיבות היחסית של ערכים מרובים מנחה פעולה. לכל גישה או התנהגות ישנן השלכות על יותר מערך בודד. למשל, הליכה לתפילה בבית כנסת מבטאת ומקדמת את הערכים מסורת, קונפורמיות וביטחון על חשבונם של הערכים נהנתנות וגירוי. הבחירה בין ערכים רלוונטיים הוא מה שמנחה את הפרט לפעול ולעצב את גישתו לכל עניין.

אחד הפרדוקסים שנוגעים לערכים מוצג אצל ההולנדי חירט הופסטדה [17]. הוא מבדיל בין ערכים הנשאפים להשגה ע"י אנשים, ובין ערכים הנתפסים בעיניהם כערכים נשגבים. כלומר, אנשים מכירים בכך שקיים פער בין ערכיהם הממשיים לאלו שנתפסים בעיניהם כערכים חשובים עבור החברה בה הם חיים והחברה הכללית.

פרט לפער המודע הזה בין קיים לנשאף בתחום הערכים, כנראה שלכל אחד מאתנו ישנו גם מאגר רצונות וצרכים שאיננו מודעים להם (בעוד אנו מודעים לאחרים), אך הם עשויים לצוץ בעיתות משבר או כאשר אנחנו נדרשים להחלטה גורלית. זהו, אם תרצו, המאגר הנסתר של הערכים שאנו נושאים עמנו.

עד כמה נסתר מאגר זה שאנחנו נושאים עמנו? אדוארד הול [18] התייחס לערכים כמרכיב בתרבות האנושית. מציור הקרחון שלו עולה כי הערכים שקועים בחלקה העמוק ביותר של התרבות האנושית, אף עמוק יותר מאידיאולוגיות.

סיכום מסוים לגבי מהותם של ערכים מצוי אצל החוקרת האוסטרלית ולרי ברייטווית [19]. לפיה ערכים יכולים להסביר ביעילות עד כמה לאנשים ישנה מחויבות כלפי החברה בה הם חיים. לדעתה כל השאר הם פרטים בלבד.

 

לסיכום, בין שלל ההגדרות של המושג "ערכים" ישנן מספר נקודות משותפות: ערכים הם אמונות ומטרות נשאפות של כל אדם, הנשקלות לגבי מצבים בהם הוא נתקל, מצבים המחייבים שיקול דעת והעדפות אישיות או קולקטיביות. דירוגם של הערכים לפי חשיבותם עבור הפרט מנחים אותו לעתים קרובות לפעול בדרך מסוימת על פני דרכים אחרות.

 

מקורות:

Anand, Himani, Pratap, Shailendra & Goutami, S. (2012). Effect of religious values on life satisfaction, Journal of Psychosocial Research, 7(2): 285-290.

Annas, Julia (1993). The Morality of Happiness, Oxford: Oxford University Press.

Becker, Howard (1964), Value, in: J. Gould & W.L. Kolb (Eds.),  A Dictionary of the Social Sciences, N.Y.: The Free Press, (pp. 743-745).

Begley, Paul, T. (2003). In pursuit of authentic school leadership practices. In: P. Bregley & O. Johnson. (Eds.). The ethical dimensions of school leadership. Dordrecht: Kluwer (pp. 1-12).

Braithwaite, Valerie A. (2000). Values and restorative justice in schools, In: H. Strang & J. Braithwaite (Eds.), Restorative Justice: Philosophy to Practice, Aldershot, UK: Ashgate (pp. 114-135).

Friedman, Batya, Kahn, Peter H. & Borning, Alan (2006). Value sensitive design and information systems. In P. Zhang & D. Galletta (Eds.), Human-computer interaction in management information systems: Foundations (pp. 348-372). New York: M. E. Sharpe.

Golden, John, P. (2002). Understanding your personal values. Mount laurel, NJ: Renewal Publishing.

Haldane, John (1989). Voluntarism and realism in Medieval ethics, Journal of Medical Ethics, 15, p. 39-44.

Hall, Edward, T. (1976). Beyond Culture, New York: Doubleday.

Hofstede, Geert (1980). Culture's Consequences: International Differences in Work- related Values. Beverly Hills, CA: Sage.

Kluckhohn, Clyde (1951). Values and value-orientations in the theory of action: An exploration in definition and classification. In T. Parsons & E. Shils (Eds.), Toward a General Theory of Action (pp.388-433). Cambridge, MA: Harvard University Press.

Leibnitz, Gottfried Wilhelm (1956). Philosophical Papers and Letters, L.E. Loemker (Ed.), Vol. 1, Chicago: Chicago Univ. Press.

Parsons, Talcott (1951), The Social System, Glencoe, Ill.: The Free Press.

Posner, Barry, Z., & Schmidt, Warren, H., (1996). The values of business and federal government executives: More different than alike, Public Personnel Management, vol. 25(3): 277-289.

Rokeach, Milton (1973). The nature of human values, N.Y.: The Free Press.

Schwartz, Shalom H. & Bilsky, Wolfgang (1987). Toward a universal psychological structure of human values . Journal of Personality and Social Psychology, 53: 550-562.

Schwartz, Shalom H. (2006). Basic human values: Theory, measurement and application,  Revue Francaise de Sociologie, 47(4): 929-968.

Solomon, Michael R., Russell-Benett, Rebekah & Previte, Josephine (2013). Consumer Behaviour, 3rd Edition, French Forest, NSW, AUS: Pearson Australia.

Williams, Robin ,M. (1968). The concept of values, In: D.L. Sills (Ed.) International Encyclopedia of the Social Sciences, Vol. 18, N.Y.: Crowell Collier & McMillan, p. 283-287.

 

[1] Annas, 1993, p. 427.

[2] לפי Haldane, 1989. P. 40.

[3] Anand et al., 2012, p. 286.

[4] Kluckhohn, 1951, p.395.

[5] Parsons, 1951, p. 552.

[6] Becker, 1964, p. 743.

[7] Williams, 1968, p. 283.

[8] Rokeach, 1973, p. 16.

[9] Schwartz & Bilsky, 1987, p, 551.

[10] Posner & Schmidt, 1996, p. 278.

[11] Solomon, Russell-Benett & Previte, 2013, p. 159.

[12] Golden, 2002, p. 5.

[13] Begley, 2003, p. 3.

[14] Friedman, Kahn & Borning ,2006, p. 349.

[15] Leibnitz, 1956, p. 1038.

[16] Schwartz, 2006, p. 931-932.

[17] Hofstede, 1980, p. 20.

[18] Hall, 1976, p 220.

[19] Braithwaite, 2000, p. 117.

איש חינוך, המנחה מזה שנים השתלמויות בנושאי חינוך לחדרי מורים. מחבר הספר "אקלים בית הספר: מציאות וחזון" (2007). לאחרונה סיים כתיבתו של ספר בנושא ערכים והנחלתם.


ebarlev@gmail.com


elchananbarlev.weebly.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב