עדיפותה היחסית של האקסיומה במציאותו של ה' אלוקי ישראל ומנהיגו בביסוס הגיוני לתורת ההכרה (חלק ד')
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

עדיפותה היחסית של האקסיומה במציאותו של ה' אלוקי ישראל ומנהיגו בביסוס הגיוני לתורת ההכרה (חלק ד') 

מאת    [ 26/08/2018 ]
מילים במאמר: 2509   [ נצפה 346 פעמים ]

 
 

         

עדיפותה היחסית של האקסיומה על מציאותו של ד' א-לוקי ישראל
בביסוס הגיוני לתורת ההכרה (מאמר רביעי)

מאת ג, רחמן

א. רפואת הגוף אינה מטפלת בכל אדם כאילו הוא בחזקת חולה-בכוח,

אך ורק משום שסטטיסטיקות מורות על שעור הנפגעים ממחלות ממאירות וממחלות

 קשות אחרות. כל אדם שטרם נתגלו אצלו סימני מחלה, הריהו בעיני הרפואה

.של הגוף, בריא-בכוח לפי נתוניו בפועל.

 ‏לכאורה, כך צריך להיות המצב גם בכל האמור ברפואת הנפש. למעשה,

מקרים קליניים, הזקוקים לטפול פסיכיאטרי, הפכו כביכול למצב-תקין וכל אדם

 הריהו בחזקת חולה-נפש-בכוח. אין צורך להדגיש שהצדיק נחשב לבלתי-נורמלי

 וליוצא דופן, ובכלל, כל מי שאינו נופל קרבן לחולשות אנושיות ולתאוות

 יצרי לבו, ספק אם נחשב הוא בעיניהם כנורמלי ? !

 

 

 

‏היהדות יעודה לחזור ולהורות כי הדרך של טובים וישרים, היודעים לבקר

 ולרסן ולשעבד תאוות ומחשבות לבם לעבודת ה' יתברך שמו, היא המסלול למצב

 נפשי תקין, כל סטייה מהדרך הישרה היא פגיעה במצב התקין ויצירת מצב לא-

נורמלי !

 ‏היהדות לימדה את ההבחנה בין הבנה ללבטיו הנפשיים של חוטא לבין

 השלמה עם חטאים, כאילו כביכול, הם הנורמה האנושית. הבנה - כן ! השלמה -

לא !

‏חטאיה של הספרות המודרנית יסודם בהעלאת המצוי-החולני למדרגת

 תחליף-למצב-תקין. היהדות מודה בקיום חולשות אנוש וכי גם צדיק נכשל.

אלא, היא מורה כי הפתרון אינו בהשלמה עם הכישלון אלא בחזרה לדרך הישרה

 של מודה ועוזב; במלים אחרות, היהדות מבחינה בין מצוי-חולף (החטא) לבין

 מצוי-מתמיד של דבקות בערכי המוסר הנצחיים שלה (שמירת תורה ומצוות).

לפיכך, כל המצביע על כישלון של צדיק, מצביע על קיסם אשר בלי ספק כבר

 הורחק מבין שיניו של הצדיק, אד הצבעתו אינה מצילה אותו מהקורה שעודנה

 מצויה בין עיניו של הסוטה והמופרע !

‏לא רק בספרות כך הדבר, בכל שיטה פילוסופית מצביעים חסידיה על

 קיסם שהורחק מזמן מבין שיניה של ההגות היהודית המסורתית מדור דור (זו

 שנשארה בכל הזמנים ובכל המצבים נאמנה לתורה ולמצוות מעשיות), ומדמים

 בנפשם כאילו על ידי כך, פטורים הם מהרחקת הקורה של הסתירות והפגמים

 שעודנה בין עיניהם והדעות הקדומות שלהם עצמם !

‏דמגוגים יודעים לנצל חולשות בזולתם. יודעים הם על קיומו של יצר

 תת-הכרתי בכל אדם הדוחף אותו לשמוח לאידו של גדול, כאילו כגדול כקטן. יודעים

 הם, כי אין קל מלמצוא חן בעיני ההמונים הבינוניים מאשר על ידי שמצביעים

 לפניהם על מומים וחסרונות שבגדולים וביחידי סגולה דרך עדשות מגדילות.

כאמנות הספרות, כן גם הדמגוגיה מגדילה בזכוכית מגדלת רגעים חשוכים של

 טמטום חושים וסערת-תאוות-בהמיות ... אוי להם לדמגוגים ולנוהים אחריהם,

שכן אליליהם המושגיים "תפורים" לפי מידת שכלם ולפי מידת ההתאמה לצרכיהם

 ולמאווייהם.

‏אמנם כן, אין זח אסון אם אדם אינו משיג את הרמה השכלית הגבוהה

 ביותר , ואפילו אם אינו שואף להשיגה, ומעדיף להסתפק באותה רמה שהוא

 שרוי בתוכה. אבל, יש אסון גדול באנושות, המשלימה עם מציאותם של אנשים

 מוגבלים, היכולים לכפות, בעזרת מנגנונים שלטוניים ואינקוויזיציות הצמודות

 להם, אורח חיים! ‏דברים קודמים שנאמרו, נאמרו באופן כללי, אך לדאבוננו, גם

 בישראל, אנשים מוגבלים בכושרם השכלי הצליחו להשתלט על מנגנוני תקשורת

 ההמונים, בעיתונים, בפרסומים, בשידורים וכיוצא בהם; והתחילו, ובמידה לא

 קטנה גם הצליחו, לשעבד סופרים גדולים בישראל, אשר באורח חייהם מקפידים

 על שמירת מצוות התורה, להצטמצם ביצירות שבהן היהדות מתגלה דרך

 האספקלריה של העבר בלבד כמוצג במוזאון ארכיאולוגי. מה שעשו - ויהיו

 הטעמים לכך, טעמים של אנוס לשמור על רצון המו"ל המספק את מקור הפרנסה

 ו/או טעם אחר - הוא בבחינת חטא ליהדות. היהדות איננה ולא היתה מעולם

 מוצג למוזאון ארכיאולוגי ; משום שהיהדות היתה, הווה ותהיה לעולם תורת חיים

 ועץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר ! ואם יבואו לערוך השוואות סטטיסטיות

 כמה יהודים עודם נאמנים בכל נפשם ומאודם לתורה ולמצוות ובאיזו מידה, -

אין טעות הגיונית גדולה יותר מאשר הסקת מסקנות לגבי היהדות על פי אמות

 מידה כמותיות של יחסי רוב ומיעוט. איכותם של יחידי סגולה (ולא כמותם של

 המתנגדים להם) היא ש-מורה את הדרך ביהדות. משה ואהרן ולא קורח ועדתו,

אליהו הנביא ולא  450 ‏נביאי הבעל ; הגר"א, הבעש"ט ותלמידיהם, ולא כל

 המתפתים מקסמי האמנסיפציה להמעיט דמותה של היהדות, ולא כל המקצצים בה,

מי ב-דתה ומי בלאומיותה ; כך בדורות שקדמו ובדורות שהיו, וכך גם בס"ד גם

 בדורות שיבואו ! "אורות הקדש" של הרב קוק, ולא כל היצירות הכנעניות למיניהן;

הקודש ולא החול, הם שיוסיפו להורות דרכה הסלולה, הבדוקה בל-תמוט

 של היהדות !

ב. כיצד יבור לו אדם את הדרך הטובה בתוך הג'ונגל של האנרכיה

 בטפול בנושאי הגות ? יש גודש עצום שר אינפורמציה ואין לשום אדם לא פנאי

 ולא רצון לקרוא ולקבל דווח על הכל! עלינו להוסיף על כך. את העובדה שעדיין

 אין בידינו שום מפתח למציאת נוסחה לבעיית ההשוואה בין איכות לכמות ! על

 כן, מפתיע מאוד הדבר כיצד בקלות ראש דנים הוגים בנושאי הגות, כאשר כל אחד

 אינו טורח די הצורך,  כדי שיהיו בידיו נתונים שלמים שיוכל להתבסס עליהם ולא

 להבין כראוי את טענות הנגד שטוענים אחרים כנגדו או כנגד דברים דומים.

ומאחר שההוגה דן את זולתו באינסטנציה של דן יחידי, חמורה ביותר העובדה

 שהוא עצמו שם בפי מתנגדיו טענות שלא בהסכמתם (ע"י ציטוטים חלקיים

 ובלתי-שלמים ולפעמים גם בלתי-מדויקים) ומבלי לשאול את פיהם תחילה !

ההגות היהודית ניצבת

 בפני  בעיה שמתעוררת בעקבות התנהגות של חוגים המתכחשים לדת היהודית, ומבקשים ליטול מדת משה

,וישראל את ייחודה הסגולי בטענה שאינה כביכול כתונת פסים מתנת חסד מאבינו

,שבשמים, - מדוע אפוא, ששוחרי מסורת ישראל לא ימחו על כך ?

ג. חוסר הזמן מרגיל בני-אדם להזדקק להכללות חפוזות. לפיכך, אם נתקל

 אדם בקריאת דברים חדשים במשהו הנראה לו כבלתי-סביר, - מיד ניתקף הוא

 בחוסר רצון להאזין ליתר הדברים והוא פוסל בהכללה חפוזה גם את רוב הדברים

 שאין בהם שום פסול. חוסר הסבלנות להאזין לקצת חומר תפל ובלבד לקלוט

 משהו שאינו תפל - הוא שמביא למצב שבו מסתגרים ההוגים בתוך דלת

 אמות של עיסוקם האקדמי בתחום המגודר והצר, ואפילו בתחום זה דבק בהם

 חוסר סבלנות לגבי חידושיהם של אחרים !

‏כידוע, אחת הדרכים "לפתור" בעיות קשות היא הדרך השלילית של

 אי-הודיה בקיומן וההתעלמות השיטתית מקיומן !

‏נכון, אזנו החושנית של אדם רגישה לקולות אך ורק בתחום מוגבל,

דהיינו; לקולות שתדירות מקורם (מהירות התנודות בשניה של המקור שיוצר

 את הקול) אינה פחות מאשר כ 20-תנודות בשנייה ואינה יותר מאשר כ- 30,000

‏תנודות בשנייה ! על קולות אחרים בעלי תדירות של למעלה ולמטה מהתדירויות

 האלה יודעים אנו רק כמצויים תיאורטית מבחינה פיסיקלית, מבלי שיהיה לאוזננו-

החושנית כושר לשמוע אותם.

 

כפי הנראה, כך הדבר גם בכל הנוגע לאזנו-השכלתנית של האדם. אף היא

,רגישה לקליטת גלי-דעת ה' בתחום הגיוני מסוים שיש בו מינימום ומקסימום

 סובייקטיביים. אם עצמת הטענות ההגיוניות חזקה וטהורה יותר מן הנורמה

 הכללית - וכך הדבר בכל האמור לתולדות עם ישראל בדבקותו בכל המצבים

 ובכל הזמנים בתורת ה' בישראל - כפי הנראה שאין השכל מסוגל לקלוט ולהבין

 אמיתות-נצח שביהדות. כלומר, העין רואה דברים שבתורה שבכתב ושבע"פ

 כמציאות-תאורטית על גבי הנייר, מבלי ש-השכל של זר ומתנכר, שאינו מבין,

שומע, ומבין להגיון ולעל-הגיון שביהדות !

ד. בעיה מרכזית בתורת ההכרה הינה הבעיה כיצד כביכול, באותם

 נתונים, יכולים שני בני אדם להסיק מסקנות שונות ומנוגדות ?

יתכן שכל אחד רואה "כבקשתו" רק חלק ממכלול העובדות ושתי התמונות

 החלקיות אינן זהות.

2 ‏. יתכן ,ששניהם רואים אותה התמונה, אלא שכל אחד מייחס לחלקים המרכיבים

 אותה משקלים שונים, זה מדגיש חלק אחד וזה מדגיש דווקא חלק אחר.

3. יתכן ששיקול הדעת של שניהם אינו עומד על רמה הגיונית-הכרתית אחידה.

4. יתכן שהדעות -הקדומות (כולל אלה שבתת-ההכרה) מכתיבות את בקשת

 הטיעונים ואת ההתכחשות שכנגד ו/או מתן פרוש מוטעה להם.

5 ‏. יתכן שחלק מהטיעונים נאמר לצרכים תעמולתיים ו/או אינטרסנטיים.

6 . יתכן שנופלות טעויות בשוגג.

‏... מי ימנה את כל האפשרויות הנוספות ?

‏המסקנה : כל אדם קולט בלאו הכי, רק קליטה חלקית את גלי הדעת. כדי 

לזכות בקליטה טובה שלמה, על האדם להוכיח תחילה לעצמו (ובעיקר לעצמו)

כי אין לו נגיעה אישית אינטרסנטית בדיון (ועל פי רוב יש לו) ; וכי עושה הוא

 מאמצים כנים לבטל השפעות שליליות של נגיעה אישית, וכי מוכן הוא להתאמץ

 ולסבול למען דעת אמת ! הישנה עוד שיטה הכרתית שכה היטיבה כיהדות להפריד

 בין מלוכה לנבואה וכה היטיבה להצמיד אמת-מידה של דרך ה' בשמירת תורה

 ומצוות לדרך בקשת האמת ? !

‏ה. מדוע מתפתים בני-אדם לחשוב שאין הכרח לדעת את כל הנתונים

 שיש להם שייכות לנושא הדיון וכי אין הכרח ללמד את הצדדים השונים שאחרים

 רואים בבעיה שהיא מושא הדיון ? - אין זאת כי אם, ש-בני האדם אינם נותנים

 לעצמם דו"ח מעמיק כי קליטותיהם את גלי דעת ה' מחד גיסא (קליטות חלקיות

 שחלקיותם מיועדת להכשלה). ומטען הנטיות שברגש ובלב ובעולם הרוחני של

 הקולט משמשים מאידך גיסא,  כל הזמן בערבוביה. השגרה מפתה את האדם

 להאמין כי לכל הפחות עמדתו אינה צודקת-פחות או אינה אמיתית-פחות מעמדות

 שנקטו ונוקטים אחרים זולתו. האם אפשר להתגבר על מגבלה-אנושית זו ? -

כן, ‏על ידי השוואת קליטות גלי הדעת, הן עם קליטות משובחות של אחרים בכל

 שרשרת חדורות, והן עם מערכת של עיבוד נתונים וצבירת יידע, אשר עליה

 עוד נייחד את הדבור להלן.

‏לנו אין ספק בכך, כי יחיד המשווה קליטותיו את גלי דעת ה', אם אינן

 עומדות בסתירה לערכי הנצח המקודשים והמקורות המקודשים ביותר בתולדותינו,

יתקרב יותר אל האמת מאחרים המתפתים להאמין שחכמתם מקורה בעצמם ובכוח

 מעשי ידיהם.

‏צבירת ידע בעזרת מחשבים קלה יותר בכל הנוגע לחומר שאדם ורצון

 בחירתו החופשית של האדם אינם כלולים בין הנתונים. זאת ועוד, כבר הדגשנו

 לעיל. כי אין לנו משוואות של מתן ביטוי כמותי לאיכויות שבנפש האדם.

‏ענייניו של האדם אינם מוכרעים כעניינים של חומר פיסיקלי שאין בו רצון

 ואין בו בחירה חופשית; לפיכך אין לדבר על תחזית של מחשב שהזינוהו בנתונים

 בכל הנוגע לעולמות בני-האדם שיש להם רצון ושיש להם בחירה חופשית. ואף

 על פי כן, יש מקום ויש הכרח להזדקק לצבירת יידע ולמיון נתונים.

‏הכרה הגיונית טובה יותר ובדוקה ומנוסה יותר תלויה הן בפתיחותו של

 האדם להתקדמות מדעית והן בגורלו של האדם.

‏בכל חתך בזמן פועלים כוחות אחדים והכוח השקול שלהם מכריע את כוון

 התנועה ואת כוון המעשים :

‏פתיחותו של האדם להאזין ולהשתכנע על ידי טענות הגיוניות וכושרו

לאמץ לעצמו עקרונות מתקדמים יותר, נקבעים הם על ידי הכוח השקול לפעולת

 

כוחות אחדים בקרבו (השווה "השמים על הארץ" מאת ד"ר פרידלנדר - רחמן,

מת"ת, גליון ה-ו, עמ' 92 ‏למטה) :

 א, כח הסקרנות לחשוף ולהכיר חידושים מדעיים.

 ב, כח השגרה ובקשת הנוחות לרבות ההתחייבויות החברתיות במציאות

בה פועל האדם,

ג, כח בקשת האיזון שבין התיאוריות החדשות לבין הדעות

 הקדומות, שכן האדם, ביודעים או בלא-יודעים. נאלץ לבקש מנוחה ושלווה - אם מעט ואם הרבה.

‏אף גורלו של האדם נקבע על פי הכוח השקול לפעולת כוחות אחדים :

‏1. ייעודו מיום לידתו.

2. בחירתו החופשית, רצונו, מעשיו השגרתיים והבלתי-שגרתיים.

3. הכוחות הפועלים בסביבתו הקרובה והרחוקה ומידת השפעתם עליו

ומידת השפעתו עליהם, הכל לפי רוב המעשה, כיון שכל מעשה פותח או עשוי

לפתח שרשרת של פעולות ותגובות, בעושה עצמו ובעושים אחרים זולתו; ומכאן,

מסתעפים דרכים ושרשרות של פעולות ותגובות נוספות באדם ובבני אדם זולתו.

היחסים ההדדיים, של כל מה שהוזכר לעיל בכל חתך בזמן, צריכים עוד להזכיר

לנו מה שלמדנו בפרקי אבות "הכל צפוי והרשות נתונה ...". שכן, בבית גנזים של

מעלה, ורק שם, גלויים וידועים, לא רק הכוחות השקולים בכל חתך בזמן, אלא

גם מוכרים שם (ולא כאן) באנליזה מופרדת ומדויקת, המרכיבים למיניהם בכל

חתך בזמן. מכאן, ההבדל הגדול שבין נביא לבין מגיד עתידות, או מבטא תחזיות :

‏מבטא התחזיות קולט רק כוחות שקולים וציוני הדרך, מבלי לקלוט את ההפרדה

של אותם כוחות למרכיבים שברובם סמויים הם. כגון הכוונות והמניעים והיצרים

והתאוות וכיוצא בהם, ביחוד סמוי מן העין גורם הסטייה בגלל אינטרס חדש שצץ

לפתע ו/אן בגלל פיתוי, הסתה, הדחה וכיוצא בהם, לא כן הנביא הקולט בנבואה

מבית גנזים שלפני כסא הכבוד. בכל זאת, נבואת נביא, אף היא נקלטת בעיקר

לפי נתונים של חתך-בזמן בהווה, על מנת להחזיר אנשים בתשובה כדי שיוכל

לבטל רוע גזרה : "ותשובה, ותפלה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה" !

‏ו. הוויכוחים שבין הוגי דעות דומים לתנועה על פני מערכת של צירים

 אחדים, כאשר כל אחד מהנוטלים חלק בוויכוח מעלים עין, ביודעים או בלא יודעים,

מכמה מרכיבים בצירים אלה; צירי התנועה בוויכוח כוללים כיום לא רק מרכיבים

 של אמת ושל שקר, אלא גם מרכיבים של תעמולה, של שקרים מוסכמים. של

 השלמה עם דברים סותרים, של נגיעה אישית אינטרסנטית, של משאלות-לב, ושל

 מרכיבים רבים נוספים גלויים וסמויים.

‏עלינו למנוע התעלמות שרירותית מחלק זה או אחר שבמכלול הנתונים

 העובדתיים והספרותיים-הגותיים ש-ידיים אחרות יטרחו להכין מראש לפני הוויכוח.


    • 

    כלומר, -

1 ‏) הכרחי הדבר לדאוג מראש לאיסוף אינפורמציה ו"עכול" נתונים אובייקטיבי, ככל האפשר, ודבר זה יובטח אך ורק אם אוספי האינפורמציה ומעבדי נתוניה -

לא יהיו בעצמם המשתמשים בחומר לצורך שכנוע אחרים בוויכוח. ז. א. שימוש בנתונים יעשה ע"י מתווכחים שלא היו בין המכינים הטכניים והממיינים הטכניים של אוצר הנתונים.

2 ‏) יש לדאוג, ככל האפשר, שממייני החומר, על פי הנחיות מדעיות

 מוסכמות מנוסחות מראש, לא רק שלא יעשו שימוש עצמי בוויכוחים בנתוניהם, אלא

 גם שלא תהיה להם בברירה ובמיון שום נגיעה אישית אינטרסנטית. דהיינו, שלא

 יתעלמו "כבקשתם" מהבלתי-נוח להם ושלא יתעלמו ממה שאינו תואם את דעותיהם

 הקדומות.

3 ‏) הנהגת שיטות של וויכוח בנתונים הדדיים שווים לשני הצדדים (מעין, השח-

מתת) כאשר הבסיס לוויכוח הוכן, כאמור לעיל, על ידי אחרים. ז. א. שני הצדדים

 משתמשים באותו חומר של נתונים שהוגש להם ע"י אחרים זולתם.

4 ‏) בקשת פתרון חלקי, לכל הפחות, לחוסר היכולת שלנו לבטא במשוואות

 כמותיות את הממוצע שבין איכות וכמות ו/או את הצרוף ההדדי בשיעורים משיעורים

 שונים שבין איכות וכמות.

‏בין כה בין כה, לעולם ישאר העדר אינטרסנטיות אישית בכל אחד משלבי

 הוויכוח ההגותי אמת-המידה העיקרית.

‏ישנה רק תורה אחת שחזרה והתאמתה שוב ושוב בתולדות עם ישראל. כל

 הבורח מהאתגר להתמודד איתה - התמודדות הגותית רצינית ומעמיקה, אל ישלה

 עצמו שיוכל לעשות זאת על ידי הצבעת על קיסם שבין שיניה, כאשר לפני עיניו

 עודנה ניצבת קורתו שלו גדושת סתירות פנימיות ונחיתות מוסרית ! (אף כי

 יחסית!).

 

גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. נמנה בעבר על בוגרי האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי"/

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב