מאת: סמדר פרגר © אפריל 2008
נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות ופונה לבני שני המינים כאחד.
ישנם סוגים שונים של רעב רגשי אבל יש רק סוג אחד של רעב פיזי.
במאמר זה תוכלו ללמוד מהם ההבדלים העיקריים בין רעב רגשי לרעב פיזי, מהם סימני הזיהוי של רעב רגשי, ואיך להתחיל לעזור לעצמכם להשתחרר מאכילה רגשית על-ידי מודעות.
רעב רגשי הוא המניע לאכילה רגשית. ומכיוון שכל בני האדם הם ישות הוליסטית של גוף ונפש כולנו חווים רעב רגשי מפעם לפעם.
השאלה היא: איך מזהים אותו, ובעיקר, מה עושים איתו?
איך מזהים רעב רגשי?
> הרעב הרגשי מגיע בפתאומיות וללא התראה מוקדמת.
> לרעב הרגשי יש חשק למזונות מסויימים: בדרך-כלל לא חסה או מלפפון ירוק.
> הרעב הרגשי מרגיש דחוף והצורך להשביעו במשהו ספציפי דוחק: לפעמים אפילו עד כדי נסיעה לחנות מסויימת לרכישת אותו מוצר.
> הרעב הרגשי בדרך-כלל מלווה ברגשות לא נעימים: אם חושבים על זה, מגלים שכמה שעות קודם לכן או אתמול היה איזה ארוע שגרם אי נוחות רגשית.
> תבניות האכילה של הרעב הרגשי כוללות אכילה לא מודעת: מתחילים לאכול שוקולד למשל, ובלי ששמת לב, פתאום, כל החבילה נגמרה...
> עם רעב רגשי לא מפסיקים לאכול כתגובה לתחושת מלאות. יש צורך להמשיך ולאכול כדי להנות מהטעם.
> הרעב הרגשי לא תמיד ממוקם בקיבה. לפעמים זו פשוט מחשבה שלא מרפה על רצון במזון מסויים.
> בדרך-כלל לאחר השבעת הרעב הרגשי יש תחושות קשות של אשמה, בושה וחרטה.
מהם ההבדלים בין רעב רגשי לבין רעב פיזי?
1. בעוד שרעב פיזי מתפתח בהדרגה, רעב רגשי מגיע במהירות הבזק.
הרעב הרגשי נוחת כמו רעם ביום בהיר, ללא התראה, לפתע פתאום. הרעב הפיזי לעומתו, מגיע בשלבים מאוד ברורים: הוא מתחיל בתחושה עמומה של רייקנות בקיבה, ואז מגיעים קירקורים עדינים, ובסוף הוא ממש מתלונן ומקרקר בעוז.
2. הרעב הרגשי דורש מזון - ומיד! בעוד שהרעב הפיזי הרבה יותר סבלני. הרעב הרגשי מתנהג כמו ילד קטן ומפונק, שרוקע ברגליו, ונשכב על הרצפה וצורח במלוא ריאותיו עד שיקבל את מה שהוא רוצה, עכשיו! הרעב הפיזי לעומתו, יודע לדחות סיפוק. הוא מתנהג בצורה הרבה יותר בוגרת ויודע לחכות בסבלנות.
3. סיפוק הרעב הפיזי דורש תשומת לב ובחירה מכוונת ומודעת של סוגי המזון והכמות הנאכלת (עד לשובע פיזי). לרעב הרגשי לעומתו ממש לא אכפת איך, כמה ומה אוכלים, אין לו כל גבול, והוא לא יודע מתי להפסיק להשתולל. בדרך-כלל מה שעוצר אותו הוא כאב הבטן של הקיבה המלאה יותר מידי.
4. הרעב הפיזי פתוח למגוון של מזונות, אבל הרעב הרגשי דורש בדרך-כלל מזון מאוד מסויים על-מנת לבוא על סיפוקו. לרעב הפיזי אפילו גזר נראה גורמה של ממש, בעוד שהרעב הרגשי מאוד ספציפי, ובא לו רק עוגות, או גלידה או שוקולד (למשל...).
5. כשהרעב הרגשי בא על סיפוקו זה עדיין לא סוף הסיפור: מיד מתעוררים רגשות אשמה, בושה, חרטה, ו/או צורך בהבטחה שבפעם הבאה תהיו "ילדות טובות" יותר. מה שקורה אחרי שהרעב הפיזי בא על סיפוקו הוא היפך הגמור: יש שקט, נינוחות, ונעימות. האכילה כמענה לרעב הפיזי (וסיומה באיתות השובע הפיזי) נועדה להבטיח את הישרדותך, ולכן אין מקום לשום רגש שלילי.
6. רעב רגשי מתעורר כתגובה לרגשות או תחושות לא נעימות או לא נוחות, בעוד שרעב פיזי מתעורר כתגובה לצורך פיזי.
רעב רגשי
הסובלות מאכילה רגשית נוהגות בדרך-כלל לאכול כתגובה לרעב רגשי. ומכיוון שהחיים מלאים בתהפוכות רגשיות, האכלניות הרגשיות אוכלות בדרך-כלל הרבה יותר מידי - כלומר הרבה יותר מהצרכים הפיזיים של הגוף. הן כל-כך רגילות להתמודד עם העליות והמורדות של החיים באמצעות אוכל שקשה להן לתאר שאפשר לחיות אחרת, ומעבר לכך, המחשבה על האפשרות שלא להתמודד עם החיים באמצעות אוכל מאוד מלחיצה אותן מכיוון שקשה להן לתאר את חייהן ללא הפנייה לאוכל לנחמה, רגיעה, מיסוך, שקט....
יחד עם זאת, חשוב לי לציין שאכילה רגשית היא לא תמיד אכילה של ממש. אכילה רגשית היא גם הימנעות ממזון כמענה לרעב רגשי. כלומר, בכל פעם שהמניע לאכילה או לאי אכילה הוא רעב רגשי - זו אכילה רגשית.
עבור האכלנית הרגשית הרעב הרגשי מרגיש הרבה פעמים בדיוק כמו רעב פיזי, וכשהוא מגיע ודורש את שלו קשה לה להבחין בעובדה שמקורו רגשי ולא פיזי. מי שאינה סובלת מאכילה רגשית אוכלת בדרך-כלל פחות כשהיא חשה רעב רגשי, מכיוון שמאוד ברור לה שזהו איננו רעב פיזי, ולכן אין מקום, וזה פשוט לא מתאים לספקו במזון. זה כאילו שלקיבה של האכלנית הרגשית יש פיצול אישיות: אחת אמיתית והשניה רגשית. הרעב בקיבה האמיתית מאותת מתי לגוף שלנו יש צורך ביולוגי במזון.
אם זה היה האיתות היחידי שאת חווה, לא הייתה לך מערכת יחסים בעייתית עם אוכל. זו הקיבה הרגשית שעושה את כל הבעיות. היא מתעוררת לפעולה כשרגשות לא נעימים (אלה שאנחנו קוראות להם שליליים) או עיניינים לא פתורים ומעיקים מתחילים לדחוק ולעשות את דרכם אל קדמת המודעות. (יחד עם זאת, חשוב לדעת, שרעב רגשי עשוי להתעורר גם כתוצאה מרגשות נעימים וטובים). בשלב זה מתרחש איזה שהוא קצר, או ניתוק מסויים - שאני נוהגת לקרוא לו הטייס האוטומאטי - ואת חשה רעבה מאוד וצורך דוחק לאכול.
אכילה רגשית
אכילה רגשית לא מזינה את הצרכים הביולוגיים של הגוף. אף אחד לא באמת צריך חטיף פסק-זמן או מקופלת כדי להרגע בסופו של יום עמוס מתח. אלה שכן אוכלים באופן הזה עושים זאת על-מנת לספק, לשכך או להדחיק את רגשותיהם. האכלנית הרגשית פונה לאוכל כדי שהיא לא תצטרך להתמודד עם מה שמטריד אותה בתוך תוכה, ועם הזמן היא מפתחת תלות במערכת היחסים הבעייתית שלה עם האוכל כדרך להתמודד עם החיים. היא מרגישה שזה לא תלוי בה ושהיא לא יכולה לשלוט בזה.
וזו הסיבה שדיאטות לא עובדות: אם את סובלת מאכילה רגשית, אז את באמת לא יכולה לאכול במידה המתאימה לצרכים הפזיים שלך, ולכן גם לא יכולה לרדת במשקל. אף דיאטה לא תוכל ללמד אותך איך להחזיר את השליטה לידייך, ובמוקדם או במאוחר את תיכשלי בדיאטה שוב.
במילים אחרות, עד שלא תשתחררי מאכילה רגשית לא תוכלי להגיע למידת הגוף האופטימלית שלך.
מודעות
קורה לא פעם שבאמצע פגישה אישית האישה שאיתה אני עובדת איתה תציין תוך כדי שיחה שהיא לפתע פתאום רעבה מאוד והיא ממש לא מבינה למה, כי ממש לא מזמן סיימה לאכול. זה בדרך כלל קורה כשעולים נושאים שהיא לא אוהבת להתעסק איתם כמו למשל חוסר הפירגון של בעלה, או נושאים שהיו עד כה מודחקים כמו למשל העובדה שהיא כמהה לחיבוק חם, אמיתי ואוהב של אמא.
ואלה דוגמאות מצויינות להבנה של אופן הפעולה של הטייס האוטומאטי: הוא מעורר את הקיבה הרגשית לפעולה במקום את המודעות. הטייס האוטומאטי מעביר פיקוד לקיבה הרגשית ובפועל מאפשר לאישה את המשך חוסר המודעות, וכתוצאה מכך את חוסר היכולת המתמשך לניהול הרגשות והתחושות באופן תואם, כלומר באופן מודע.
הרי אכילה לא יכולה לפתור באמת קשיים ואי נוחות רגשית, נכון? - ובכן... לפחות לא לאורך זמן.
מה שבדרך-כלל עוד קורה בהמשך הפגישה האישית הוא שאחרי שאנחנו ממשיכות לשוחח, האישה תציין בפליאה שהיא כבר לא רעבה יותר, ומעבר לכך, שהיא חשה רגועה ושלווה, ונינוחה, ומסופקת. וזה לא מפתיע, מכיוון שבמהלך הפגישה, ותוך כדי שיחה, לקחנו את הפיקוד חזרה לידינו: פתחנו ערוץ תקשורות וחידשנו את הקשר שבין הבטן הרגשית למודעות. ניטרלנו את הטייס האוטומאטי ונשארנו עם הרגשות והתחושות הלא נעימות, ניסינו להבין אותן, ונתנו להן מקום, מוצא, ביטוי.
באופן הזה לומדת האישה לזהות מה מעורר את הרעב הרגשי שלה, ובמקום לפנות לאכילה רגשית היא לומדת לטפל ברגשות שלה אחרת, היא לומדת להתמודד איתם במקום להשתיק אותם עם אוכל. עם הזמן, קילוף השכבות וגילוי העולם הפנימי האמיתי, היא בונה מערכת כלים חדשה להתמודד עם חייה, ומפתחת מערכת יחסים חדשה עם עצמה, עם גופה, ועם האוכל. במערכת יחסים חדשה זו אין מקום לאכילה רגשית. זה פשוט לא עובד יותר.
תרגילים במודעות עצמית
בכל פעם שאת מאפשרת לטייס האוטומאטי להיות האחראי על ניהול הרגשות שלך ולהעביר את הפיקוד לקיבה הרגשית שלך, את משמרת את המשך מערכת היחסים הבעייתית של עם האוכל, את התקבעותו של המעגל הכואב כל-כך של האכילה הרגשית.
אבל את יכולה לשבור את המעגל. זהו תהליך שאפשר לעבוד עליו לבד, אבל הרבה יותר יעיל יהיה לעבוד עם איש או אשת מקצוע שמתמחים בנושא.
לפנייך מספר תרגילים במודעות עצמית שיעזרו לך להבין את התהליך טוב יותר:
1. למדי להכיר את הרעב הרגשי ואת הרעב הפיזי שלך
השתמשי ברשימת איך מזהים רעב רגשי? וברשימת מהם ההבדלים בין רעב רגשי לבין רעב פיזי?, ולמדי לזהות מתי את חווה רעב רגשי ומתי את חווה רעב פיזי.
2. למדי לזהות את ההבדלים ביניהם
ערכי רשימה יומית, ובכל פעם שאת חשה רעב זהי אותו כרעב פיזי או כרעב רגשי.עזרי לעצמך לזהות האם זהו רעב רגשי או רעב פיזי לפי הדגישי גם מתי הפסקת לאכול: ראי סעיף 3 ברשימת מהם ההבדלים בין רעב רגשי לבין רעב פיזי?צייני את השעה, ואת סוגי המזון שבחרת לאכול.
3. למדי להכיר את המניעים לרעב הרגשי שלך
כשאת מזהה רעב רגשי, נסי לחשוב על משהו שקרה (ארועים) קודם לכן באותו יום, או יום קודם, או בשבוע החולף שגורם לך אי נוחות רגשית ו/או נפשית וצייני אותו.
4. שימי לב לפעולתו של הטייס האוטומאטי
בחני את הרשימות היומיות שלך, ומצאי את המכנים המשותפים לארועים שרשמת.שימי לב כיצד הטייס האוטומאטי מתגייס לפעולה ומנתק את הקשר שבינך ובין המודעות שלך, לבין הרגשות שעולים כתגובה לארועים.
5. נסי לזהות את הרגשות שמהם את מתנתקת
שקט, חוסר נוחות, עצב, כעס, תחושת חוסר ערך, תחושה של לבד בעולם וכיוב'.את מוזמנת להעזר במפתח הרגשות, כל רגש חיובי יכול להיות גם שלילי, ולהיפך.
מפתח רגשות: עצבנות, ,דיכאון, שמחה, התרגשות, אהבה / אהובה, עצלות, נינוחה, מרוצה, מוזר, יפה, קלות, מנוצלת, עצב, אשמה, שיעמום, פחד, חוסר אונים, שאני רעה, מרוצה, אנוכית, חזקה, פיתוי, כשלון, טיפשה, לחץ, בושה, תשישות, תיסכול, געגוע, אומללות, שלווה, מתחמקת, מופתעת, המומה, מוצלחת, חכמה, כעס, חוסר באהבה, בילבול, מטופשת, פגועה, נחמדה, פאניקה, לא מוערכת, דאגה, טובה, חלשה, מוערכת, עייפות, בדידות, מבוכה, חופש, שמתעלמים ממני, שובבות, גאווה, מחנק/חנוקה, מצויין, רוך, חולשה, בדידות, חרדה, ייאוש, נמרצות, שנאה, קנאה, זעם, רעננה, מיוחדת, מכוערת, קושי, מלאת אנרגיה, וכו'.....?
מאת: סמדר פרגר, מנחת קבוצות מוסמכת / הרזיה שפויה
© כל הזכויות שמורות ©
סמדר פרגר מחברת רב המכר הרזיה שפויה מנחת קבוצות מוסמכת - הדרכה אישית גם דרך האינטרנט מתמחה בבעיות אכילה ודימוי גוף של נשים - מתוך גישה הוליסטית ואמונה כי הגוף והנפש שלובים וקשורים זה בזה ללא הפרד.
לאתר הרזיה שפויה.
לאתר הרזיה שפויה.
