בציר 2018 הכל תחת שליטה 

בציר 2018 ביקב תבור – הכל תחת שליטה

אז הבציר הוקדם השנה, וכולם מחייכים כי זה אומר שסוף הבציר לא ייפול על חגי תשרי, כי אז אין שליטה על הבציר. ההוא שם למעלה קובע לפי מדיניות אחרת, ולא לפי רמות הסוכר בענבים. אבל החיוך על פני האגרונומים והייננים גדול. המשפט ששמעתי הכי הרבה בשבוע האחרון היה "זו יופי של שנה", ועל פי מה שרואים בשטח, באמת חומר הגלם רק מחכה להפוך ליין, והתקווה היא שהמשפט 'אלוהים נותן את חומרי הגלם והשטן מביא את הייננים' יפסח עליהם (האמת שאומרים את זה על טבחים, אבל יינן זה סוג של), והייננים לא יתערבו יותר מדי ולא יקלקלו. הכורמים של יקב תבור עבדו כל השנה קשה מאוד על פי הוראות נוקשות של אגרונומית היקב מיכל אקרמן, ועכשיו כל שנותר זה לבצור, לסחוט, להתסיס, להכניס לחביות את מה שצריך, לבקבק וזהו. לשמוע זה דבר אחד, ומראה עיניים זה משהו שונה לגמרי. שש בבוקר, ואני כבר בחלקת הסוביניון בלאן בת 40 שנים שנמצאת שתי דקות נסיעה מהיקב. החלקה בכרם יוסף היא הראשונה שבוצרים. 650-750 קילו לדונם. מזג אוויר נפלא, והבריזה מהצפון עושה רק טוב לפועלות שפשטו על הכרם עם מזמרה ביד, ודולבים שממלאים אותם רק עד החצי כדי לא לפוצץ אשכולות. אריה סלע הכורם עם כוס קפה של פועלים, לא מבין מה עושה פה התל אביבי. אבל מהר מאוד אנחנו מוצאים שיחה משותפת על מיכל אקרמן ששיגעה אותו כל השנה, ולמה היא עדיין לא פה, הוא רוטן. היא בדרך, אומרים לו כולם, היא בדרך. היא בודקת  שביקב מכינים את מכונת המיון ואת הגז שיקרר את הענבים הסחוטים. אני טועם חופן ענבי סוביניון בלאן מכל מיני שורות. נפלא, בעיקר החרצן המריר שהולך לעשות טוב ליין הזה בעוד כמה חודשים.

אורן סלע, מנכ"ל היקב, מגיע ומוציא מתיק קטן רחפן חכם שעולה לאוויר ומתחיל לצלם את העשייה. בשמונה בבוקר המשאית נוסעת ליקב, שם מחכה אורי נדבך, רץ ממקום למקום, בודק צינורות, נוגע באשכולות הענבים, ואומר בסיפוק שהם קרים כמו שצריך. ואז תוך שעה כל העסק עובר למכונת המיון. ידיים זריזות בודקות שאין מסתננים ורקבונות, אבל העבודה שלהם מאוד קלה. הבוצרים עשו יופי של עבודה. זהו, השאר זה מכני, עובר בצינורות נכנס לפרס ולחביות הנירוסטה. אני עובר לחדר טעימות.

סוביניון בלאן 2016  סדרת אדמה מכרם יוסף – האף שופע ניחוחות של עשבי תיבול טריים ודומדמניות שחורות. הפה מינרלי מאוד. פירות הדר, אגסים והמון ג'ינג'ר. היין מציע שפע של טעמים, חמאתיות ועסיסיות. יין לעיס, כל כך פשוט להגדיר אותו במילה אחת: יין.

רוזה ברברה 2017 – גם פה היין השתנה בחודשים האחרונים. ריחות וטעמי התותית נעלמו, ובאף יש המון אווריריות. ריחות אפרסק ומנדרינה. בפה דובדבן חמוץ, מרירות מקסימה באפטר טייסט. יין שפותח את התיאבון, בעיקר בגלל החומציות בו.

ויונייה 2016 – יין מפתה. פיוס בין עולמות חדשים וישנים. יין עם ריחות נעימים של אפרסק לבן טרי. בפה היין מאוד קרמי עם טעמי תפוח גרנד סמית, ובקצוות מעט טרופיות ושעוות דבורים, מעט פלפל ולחם אפוי. בעל גוף בינוני, אבל עם עמוד שדרה חסון, ואפילו אכזרי בחומציות שהוא משחרר, עם טעמי אבן ומרקם חמאתי שומני נפלא בעיניי. זה לא יין לכל אחד, אבל כל אחד חייב לטעום אותו.

רוסאן 2017 – זה יין שלפני כמה חודשים היה עמוס בריחות גויאבה. ההפתעה הייתה מדהימה: הגויאבה פשוט נעלמה, ואולי אם מתאמצים אפשר למצוא אותה בקצוות. צבע צהוב בהיר עם ירקרקות. האף  דיסקרטי, עם תווים של עלי כותרות, וורדים ופירות הדר. בפה היין עם עושר טעמים מרשים ביותר. אבקת ג'ינג'ר, קינמון, פלפל לבן. הגימור מאוזן להפליא בין מליחות ומינרליות. יין עם אנרגיות מטורפות.

מרסלאן 2014 כרם רבדים – יין בעל גוף בינוני עם טאנינים משובחים. צבע טוב, עם מאפיינים של דובדבנים וקאסיס. זה יין שנעשה למסעדות בלבד, ואכן מדובר ביין עוצמתי, מתובל מאוד. סוג של שד בבקבוק, שצריך להירגע עם דקנטר או שעתיים ללא פקק. יין שזועק לאוכל עם הרבה טעמים, ואפילו טעמים מעושנים.

WINEMAKARES SELECTION 2013 – בלנד של פטיט סירה 50%, מרסלאן 25%, וקברנה סוביניון 25%. יין שנמכר רק במרכז המבקרים של היקב, עשוי משלושה זנים סוליסטים, שצרכים לחיות אחד עם השני והשלישי בבקבוק. אם לא היו מראים לי את יקב הבוטיק שמסתתר מאחורי מכלי הענק של יקב תבור, לא הייתי יכול להאמין שהיין הזה נעשה שם. אז מאחורה ככה מסתתרים להם 7 או 8 מכלי נירוסטה קטנים שנחשבים לצעקה האחרונה, מערכת קירור, ומערכת סינון ושאר ציוד שיש אולי גם בחדרי ניתוח. זה ציוד שמאפשר ליינן לשחק משחקים ולערוך ניסויים בזעיר אנפין, ציוד שיכול להשלים את הניסויים שנעשים בכרמים כל השנה על ידי מיכל אקרמן והכורמים שלה, והבלנד הזה טומן בחובו יין אגרונומי.

צבע סגול עשיר בכוס. ניחוחות של אוכמניות אפויות, שזיפים ופטל בשל פרצו מן הכוס. על החך טעמים מתוקים של ווניל ועור, משולבים בפטל שחור ושוקולד. יין מאוד מתובל, קטיפתי וצפוף. טאנינים גמישים שמובילים לגימור ארוך. מאבק כוחות אימתני בין שלושת הזנים שרוצים להביע ולשלוט. יין משוגע. אי אפשר שלא להתאהב בו.

לסיכום תחילת בציר 2018 ביקב תבור:  איך אמר ז'ורז' ברסנס: "הפחד הגדול שלי הוא שאנשים יפסיקו להיות מיוחדים. מתוך לחץ חברתי הם יתחילו להיות דומים יותר ויותר אחד לשני. בעיני, אין דבר נורא מזה". אז יצאתי מתל אביב בארבע לפנות בוקר, וחזרתי בארבע אחר הצהריים עמוס חוויות, ריחות וטעמים, עם חוכמה של איש אדמה, חוכמה של אשת אדמה, ויינן אחד שמחבר את הכל לנוזל שהעלה לי חיוך גדול על הפנים.