אשרת שהייה והגירה לישראל: איך מתמודדים עם משרד הפנים לאחר מות בן הזוג הישראלי 

כאשר אזרחי ישראל מבקשים להקים משפחה בישראל עם בני זוג זרים החוק ונהלי משרד הפנים מאפשרים זאת במסגרת מה שמכונה ההליך המדורג של התאזרחות. במקרים של בני זוג נשואים הפרוצדורה אורכת לפחות 5 שנים, ואילו אצל ידועים בציבור משכה אינו פוחת מ-7 שנים.

מדובר בפרקי זמן משמעותיים, מה עוד שבמקרים רבים משרד הפנים אינו עומד בהוראות הנהלים ומאריך את ההליך עוד יותר. במרוצת חודשים ושנים אלה יכול לקרות ולהשתנות הרבה: בני הזוג עלולים לריב לא אחת, אפילו להיפרד או להתגרש. עוד הקשר עלול לפקוע בנסיבות של מות בן הזוג.

נזכיר כי זר המצוי בהליך של הסדרת מעמדו בארץ זכאי לכך רק מכוח קשר הזוגיות עם בן זוגו הישראלי. כאשר מסתיים הקשר, אם עקב פרידה או גירושין ואם בגלל מותו של בן הזוג הישראלי, לכאורה נעלם הבסיס המשפטי להסדרת מעמדו של הזר בישראל. כך גם נוהג משרד הפנים במקרים של פרידות, גירושין או מוות: עם היוודע דבר פקיעת הקשר נציגי רשות האוכלוסין מזמנים את הזר ללשכה, מראיינים אותו, מפסיקים את ההליך באופן פורמלי ולאחר מכן על פי רוב מודיעים לזר כי עליו לצאת מישראל בתוך פרק זמן קצר.

זר המקבל דרישה ממשרד הפנים לעזוב את הארץ והמעוניין בכל זאת להמשיך את שהייתו החוקית בישראל חייב לנקוט צעדים מהירים כדי למנוע את גירושו. לרשות עורכי דין המצויים בדיני הגירה, משרד הפנים והסדרת מעמד בישראל עומדים אמצעים המאפשרים להם להתמודד עם דרישות המדינה ולמנוע את הרחקת הזר מישראל. אם עורך הדין יוכיח כי ההחלטה בעניין הפסקת ההליך של הזר והרחקתו לוקה בחוסר סבירות או לא הייתה מבוססת, במקרים המתאימים הוא יצליח להביא לביטולה.

דוגמה לכך – פרשת נתין גאנה, פרנסיס אדו, שנדונה לפני כשנה וחצי בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. פרנסיס חי בארץ מזה כ-30 שנים ובמשך 16 שנים הוא היה בן זוגה של אזרחית ישראל. לפני 13 שנים הם פתחו תיק איחוד משפחות והסדרת מעמד במשרד הפנים, ולאחר מכן נישאו בגאנה.   

מכוח ההליך המדורג הוארכה אשרת השהייה של פרנסיס מעת לעת, כאשר הוא החזיק, בהתאם לנוהל, ברישיון לישיבה ארעי מסוג א/5. בחלוף התקופה הרלוונטית כאשר קמה לפרנסיס הזכות לשדרוג מעמדו לאזרחות, הוגשה בקשה מתאימה ובני הזוג זומנו לראיון נוסף במשרד הפנים. אלא שאשתו של פרנסיס חלתה במחלה קשה ועקב כך לא יכלה להתייצב לשימוע. בני הזוג ביקשו בכל דרך אפשרית לפטור את האישה מלהגיע ללשכת משרד הפנים, אך המדינה סירבה. זמן קצר לאחר מכן נפטרה האישה ממחלתה.

פרנסיס שזה עתה התאלמן הגיש בקשה להסדרת מעמדו מטעמים הומניטריים, ובה הסביר כי הוא בן 59, מתוכן חי 30 שנים בישראל, כי לו נותרו לו קרובים בגאנה וכי מרכז חייו בארץ. אך המלצתה של הוועדה ההומניטרית הייתה שלא להעניק לפרנסיס מעמד בישראל אלא להורות לו לשוב למדינתו.

פרנסיס הגיש ערר על ההחלטה, אך בית הדין לעררים לא התערב. פרנסיס לא ויתר וערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. השופט דראל שבפניו התברר הערעור למד היטב את נסיבות המקרה ואת נימוקי ההחלטה של משרד הפנים, ולבסוף הסכים עם פרנסיס.

השופט התרשם מהראיות שהובאו כי מרכז חייו של פרנסיס נמצא לחלוטין בישראל, וזהו הקריטריון החשוב שלא ניתן לו משקל ראוי במהלך הבחינה שערכה הוועדה ההומניטרית. כאשר שיקול זה מתלווה לעובדה שפרנסיס היה בעלה של אזרחית ישראל שנפטרה, מתקיימות נסיבות שאכן מצדיקות מתן מעמד לזר.

החלטת משרד הפנים בוטלה, בית המשפט הורה למדינה להעניק לפרנסיס רישיון לישיבת קבע וחייב אותה בהוצאות בסך 10,000 שקלים.