סובלת מבושת מחזור? 

סובלת מבושת מחזור?

רבות מכירות את תחושת הדכדוך עם קבלת המחזור החודשי. אצל רבות מלווה הדבר בכאבי גב, בטן, ראש, מצבי רוח קודרים עד דיכאוניים, תחושת נפיחות וירידה באנרגיה. גם אלו שאינן חוות סימפטומים לא נעימים (יש כאלו?) נוטות להרגיש אי נוחות עם עצם המחשבה שהנה, הגיע עוד מחזור.  כל העיסוק בהחלפת טמפונים, תחבושות, ויתור על פעילויות שונות, חשש מדליפות, כתמים וכו'-גורם לרובנו לרצות שיעבור בקלות ומהר, שיזוז לנו מהדרך.

למרות שמדובר באירוע פיזיולוגי משמעותי וקבוע, הנפרש על פני 3-6 ימים בכל חודש לאורך שנים רבות מחיינו, מסתבר שרוב הנשים מתביישות להזכיר שהן במחזור.

נשאלת השאלה- מדוע בעידן המודרני, ליברלי, במרבית הסיטואציות עדיין לא נעים לנו לדבר בחופשיות על כך שאנו במחזור? מדוע מקובל לציין בפומבי אירועים פיזיולוגיים שונים המשפיעים עלינו, אך לא נעים לנו לציין כשאנו כאובות או עייפות בשל המחזור החודשי?

לדוגמא, בארוחה משפחתית או ארוחת חברים, מישהו יציין כי הוא סובל מכאבים בברך עקב פציעה, מישהי תספר שהיא סובלת ממיגרנה כבר יומיים, זוג יתאר בפרטי פרטים את תהליך הלידה שעברה האישה כולל ציון גודל הפתיחה ועוצמת הצירים בכל שלבי הלידה.

ובכן חברות, מדוע המידע הפיזיולוגי הזה לגיטימי יותר מכך שסביר להניח שכמה מהנוכחות סביב השולחן נמצאות בעיצומו של המחזור החודשי שלהן או שהן אמורות לקבל ומרגישות די מחורפנות בינתיים? מדוע הן בד"כ תצנענה את עובדת המחזור?  למה כשאחת מהן תקום לשירותים לבדוק מה קורה (כי הרגישה זרימה מוגברת), היא תחביא את הטמפון באיזה כיס או בשרוול ותתחמק בחוסר נוחות בתקווה שאף אחד לא שם לב?  אמנם בין חברות או אחיות נחוש נוח יותר להזכיר את המחזור אבל גם אז הוא בדר"כ לא מקבל זמן שידור כמו שיחות על נושאים אישיים אחרים.

במחקר שנערך לאחרונה בארה"ב ע"י חברת Thinx נשאלו 1500 נשים ו500 גברים על יחסם למחזור החודשי. בהתחשב בעובדה שמדובר באירוע כה מרכזי בחיי האישה, התוצאות שהתקבלו אכן מטרידות. מעל 60% מהנשאלות דיווחו כי הן חשות בושה על היותן במחזור. 42% מהנשים דיווחו כי במהלך חייהן חוו הערות מעליבות מצד בני משפחה, גברים או חברים ללימודים על היותן במחזור.  יותר ממחצית הגברים חשבו שנשים צריכות להמנע מלהזכיר את היותן במחזור במקום העבודה.  44% מהנשים דיווחו כי הן חשות מבוכה במהלך קניית טמפונים ותחבושות  ואילו 14% דיווחו שעקב הבושה, הן מזמינות את מצרכי ההיגיינה באינטרנט.

לסוגיית הבושה וההימנעות משיח על המחזור החודשי יש הסברים תרבותיים ודתיים. מקורות עתיקים במרבית הדתות התייחסו למחזור החודשי כמשהו טמא ומטמא. חוקי הנידה ביהדות הם מהמחמירים ביותר. עוד במקרא נאמר כי כל מה שהאישה נוגעת בו בימי המחזור נטמא בטומאת הנידה ולכן היא אסורה בנגיעה.

הסברים תרבותיים מדברים על כך שדם היוצא ממקום מיני מעורר חרדה ודחייה. יש תרבויות המייחסות לדם המחזור כוחות מאגיים המאיימים על הכוח הגברי. גם המחשבה שפות האישה הוא בו זמנית מרכז עונג, פתח לדימומים קבועים וגם מקום ממנו יוצאים ילדים לעולם - יצר בלבול וחשד בקרב בני האדם לדורותיהם.

בעבודתי בקליניקה, אני מבחינה כי מטופלות רבות אינן רגילות לחשוב או לשוחח על הנושא ונוטות שלא לקשר בין השפעות המחזור החודשי/ההורמונלי לבין שינויים במצב הרוח. הואיל ורבות לומדות מגיל צעיר להסתיר ולהכחיש את המקום המשמעותי של המחזור בחייהן, הן מתקשות לעשות את החיבור ההורמונלי-פיזיולוגי- ריגשי הזה.

כפסיכותרפיסטית חשוב לי לפתח שיח נינוח, עובדתי  וענייני אצל נערות ונשים על חווית המחזור שלהן ועל השפעתו על סימפטומים נפשיים וגופניים. אני מאמינה ששיח זה הוא אבן דרך בקבלת נשים את גופן ובפיתוח תחושת ערך נשית.