משאבי טבע - ליוויתנים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

משאבי טבע - ליוויתנים 

מאת    [ 01/02/2018 ]
מילים במאמר: 7343   [ נצפה 603 פעמים ]

 
 

 

יישוב סיכסוכים בינלאומיים

משאבי טבע - ליוויתנים

 

ראשי פרקים

מבוא

היסטוריה, חלוקה ביולוגית, רקע מדעי והסיבות להידלדלות מספרם של הלוויתנים והצגת הדילמה בימינו

I.W.C –INTERNATIONAL WHALING COMMISSION:

רקע, הסכם, תחולה  וביקורת

 

עקרונות המשפט הבינ"ל

מה הם וכיצד משתקפים עקרונות החוק הבינ"ל באמנות בפרט לגבי בעלי חיים

 

רקע, החוק הבינ"ל

סקירה של הסכמים הנוגעים לשימור ליוויתנים במסגרת הסחר הבינ"ל, צייד לווייתנים גלובלי ואזורי

 

עמדת יפן

 

צורת יישוב סכסוכים   

הדרכים ליישוב סכסוכים בנוגע למשאבי טבע ( יפן נ' ניו-זילנד ואוסטרליה )

 

סיפורו של לוויתן – MINKE 

 

סכום

מסקנות, ביקורת המלצות

 

רשימה בביוגרפית

הסכמים, פסקי דין, מאמרים וספרים, אתרי אינטרנט

מבוא

 

___________


רקע והיסטוריה

במשך מאות בשנים לווייתנים ניצודים בכל העולם בצורה מסחרית עוד מהמאה ה – 18 מסיבות שונות, ייצור שמן למנורות, כאשר הצרכנית הגדולה ביותר באותה תקופה הייתה לונדון ומנורות הלילה שברחובותיה, ייצור תרופות, שפתונים, עצמות הלווייתנים וכמובן גם לאספקת מזון כמו ביפן נורבגיה ואיסלנד.

יש לציין כי היחס במשפט הבין-לאומי אל לווייתנים הוא כאל כלל בע"ח, משמע זהו משאב טבע מתכלה, על-אף הניסיון לטעון כי מדובר במשאב שאינו מתכלה היות והוא מסוגל להתחדש.

את משפחת הלווייתנים אפשר לחלק לשתי תת משפחות:

השיננים (Toothed) - אלו לווייתנים אשר יש להם שיניים ומשפחה זו כוללת כ – 70 זנים שונים בניהם דולפינים ליוויתנים כגון :orca, sperm whale , יש להם פתח נשימה אחד ולרב חיים בקבוצות.

הבולנים, מזיפותים  (Baleen ) – לקבוצה זו אין שניים אלא מבנה של מברשת שנועדה לסנן את מזון הלווייתן ממי הים, בקבוצה זו ניתן למצוא לווייתנים כגון : blue whale, gray whale, humpback, and minke. למרות שקבוצה זו ניזונה מבע"ח קטנים לווייתנים אלו הם עצומים בממדיהם, למשל הלווייתן הכחול הוא בע"ח הגדול ביותר בעולם ומגיע למשקל של עד 150 טון.

___________

 

הסיבות להידלדלות ליוויתנים

ישנם מספר סיבות לכך שמספרם של הלווייתנים בעולם הידלדל :

צייד הליוויתנים המתמשך הוא אחד הסיבות לפגיע קשה במצבם של הלווייתנים ובעיקר הגדולים שבניהם, אלו הגיעו למצב של כמעט הכחדה ואי יכולת התחדשות ברמה גלובלית, על-אף האמנות, ההסכמים והועדות השונות כגון ה –

I.W.C –INTERNATIONAL WHALING COMMISSION

 דבר שהביא את הלווייתנים  למרכז הבמה והוויכוח העולמי, והמשפט "הצילו את הלווייתנים" הפך בשנות השבעים של המאה הקודמת לסיסמה של התנועה למען הסביבה.

סיבה נוספת להידלדלות הלוויתנים הוא התפתחות שיטות הצייד המסחרי במאה ה-20, אשר הביא לפגיעה קשה באוכלוסיית הדולפינים והליוויתנים הקטנים, למרות שלא הייתה כל כוונה לפגוע או לצוד אותם, הם תוצר לוואי של שיטות צייד חדשות.

הסיבה השלישית היא הרג בלתי מאושר של לווייתנים ע"י דייגים אשר לא רואים את עצמם ככפופים לחוק הבינ"ל או לכל חוק אחר ורואים רק את טובתם האישית ופרנסתם כתוצאה מכך הם צדים ומוכרים זנים שונים של ליוויתנים (שוק שחור).

בעיה נוספת ואולי זו שתוצאותיה הן הכי פחות מובנות וברורות לנו היא בעיית הזיהום הימי, זיהום שנוצר בעקבות הזרמה של שפכים והשלכה של כימיקלים ומתכות כבדות למי הים, אלו גרמו לפגיעה קשה ביכולת ההתרבות וההתחדשות של יונקים אלו, כמו גם יכולת העמידות וההישרדות שלהם. כמו גם השפעות התחממות הגלובלית על גם טמפרטורת הים והזרמים.

בעיה נוספת עולה בעקבות פעילות באזורים הימיים כגון שאיבת גז ונפט באזורי החופים  ומעבר של ספינות משא, היוצרים רעש ובעיקר רעש סיסמי אשר מהווה מטרד ללווייתנים וההשפעה עליהם עדין אינה מובנת אם כי ישנה השפעה כזו.

___________

 

 

הדילמה

נכון להיום אחת הבעיות המרכזיות באשר לנושא זה, היא איזה גישה יש לנקוט על-מנת לשמר את משפחת הלוויתנים ? בעצם ישנן שלוש גישות מרכזיות אשר מיוצגות ע"י המדינות השונות ואלו הם :

הגישה ראשונה אומרת כי מצב המלאי של הלווייתנים הוא עדיין גרוע וכי יש לאסור על צייד לווייתנים ועל סחר בהם ובמוצרים אשר מופקים מהם לחלוטין ללא הבחנה.

הגישה השנייה לה טוענת למשל יפן, היא שיש מספר זנים של לווייתנים אשר עמידים מספיק, על-מנת לאפשר צייד של חלק מזני הלווייתנים אך בכמות מוגבלת ומבלי לפגוע באוכלוסייה זו וביכולת ההתרבות וההתחדשות שלהם.

הגישה השלישית היא הגישה המוסרית אשר אינה רואה בלווייתנים משאב טבע, ומכירה בזכיות בע"ח. לפי גישה זו, יש לעבור למשטר של איסור על הרג של יצורים אלו ללא כל הבחנה בין המינים, היות והדבר נוגד את המוסר ונראה כי גישה זו זוכה לאהדה הולכת וגדלה בחלק ממדינות העולם.

השקפות עולם אלו משתקפות בפעילות של כל מדינה, באמנות השונות, במישור האישי ובמישור הבינ"ל. הדילמה אם כן היא איזה גישה היא הנכונה והמתאימה ביותר לאור השינויים של השנים האחרונות ?

___________

 

I.W.C – International Whale Commission

רקע

. הועדה הוקמה בשנת 1948, זוהי המסגרת הבין-לאומית הראשונה אשר החלה לטפל בבעיית הידלדלות לווייתנים בעולם ובעיקר לווייתנים גדולים, כבר בשנות הארבעים של המאה העשרים ומטרתה העיקרית היא שימור והגנה על אוכלוסיית הלווייתנים הקיימת.

 הארגון  הוקם מכוח האמנה משנת 1946, ונסמכת על הסכם  אשר נחתם בלונדון ביוני 1937, בו הוחלט על הקמת וועדה אשר תפעל למען שימור מלאי הלווייתנים תוך כדי פיתוח תעשייה זו :

 

“Decide to conclude a convention to provide for the proper conservation of whale stock and thus make possible the orderly development of the whaling industry “

 

נכון לשנת 2001 ישנן 43 מדינות החברות בארגון כאשר רובן המכריעה הן מדינות חופיות אשר יש להן אינטרס ועניין בשימור וצייד לווייתנים, אם כי יש לציין כי החל משנות השבעים של המאה העשרים ישנה גם התעוררות אצל מדינות לא חופיות אשר מעוניינות בשימור הלווייתנים. מהלך זה הביא לשינוי ביחסי הכוחות בין המדינות המעוניינות בצייד וסחר בלווייתנים לבין אלו המעוניינות בשימורם, כך שההגבלות על המדינות החופיות הולך וגדל. 

מטרות הארגון כפי שהן מיוצגות ברישא של  – I.C.R.W :

-          לשמר למען הדורות הבאים את מלאי הלווייתנים, שהם משאב טבע

-          הגדלת מלאי הלווייתנים על-ידי רגולציה של כמות הלווייתנים הניצודים

-          על-אף תפקידה של הועדה  לשמור על מלאי הלווייתנים יש לאפשר פיתוח של תעשיית הלווייתנים

ראשית יש לשים לב כי לוועדה אין כל סמכויות אכיפה ועצם אכיפת האמנה וההגבלים בלוח תלוי ברצון המדינות לשתף פעולה ולקיים את הוראות האמנה והועדה, אי אכיפה לא תגרור סנקציה. למרות זאת יתכן ויופעל לחץ על המדינות אשר מפרות את האמנה במישור של התקשורת הבינ"ל ודעת הקהל העולמית כמו גם פגיע בשמה.

 בעיה נוספת שעולה מנוסח האמנה היא אי קביעה של מנגנון יישוב סכסוכים בין המדינות למקרה בו התפתח סכסוך כזה בעתיד.

ביקורת נוספת שיש על האמנה היא, שהקביעה לפיה כמות הלווייתנים הניצודים תהיה בהתאם לרמה האופטימלית אשר תביא לשימור והמשך טיפוח תעשיה זו, אך לא ברור מהי אותה רמה אופטימלית. כמן כן יש מעבר לצייד של לווייתנים מזנים אשר יכולת ההישרדות וההתרבות שלהם טובה יותר, על-מנת לאפשר לזנים אחרים זמן התאוששות, כך נוצרה גם פגיע בזנים אשר לא היו בסכנת הכחדה בעבר.

הביקורת האחרונה היא לגבי אילו לווייתנים חלה האמנה, לכאורה משפחה זו כוללת גם את הדולפינים ושאר הלווייתנים הקטנים, הועדה טוענת שהיא גוף גלובלי אשר לא ניתן במסגרתו לטפל בזנים מקומיים, אם כי יש לציין כי זוהי בעיה כלל עולמית ובעבר הועדה לקחה על עצמה את האחריות לטיפול בזנים אלו.     

ה – I.W.C מורכב מארבע גופים עיקריים:


    • הועדה הכללית – המורכבת מנציג אחד מכל מדינה שהיא צד לאמנה, הועדה נפגשת אחת לשנה ותפקידה להחליט על כללים וההקצאות על-מנת להוציא את האמנה לפועל, כל החלטה דורשת רב רגיל, למעט החלטות מכוח סעיף 5 לאמנה (ראה להלן) משמע שינוי לוח ההקצאות והזמנים  (להלן הלוח -Schedule  ), אז יש צורך באישור ותמיכה של שלושה רבעים מן המצביעים.  
    •  הועדה המדעית – אשר מורכבת ממדענים ותפקידה לאסוף מידע אודות הלווייתנים ואף יש לה אפשרות להיוועץ במומחים חיצוניים אשר דעתם חשובה לעניין מסוים, גם כאלו של ארגונים אחרים ( N.G.O ). בעקבות כך על הועדה לתת את המלצותיה לוועדה הכללית באשר לדרך ניהול משאב טבע זה, כאשר על הועדה הכללית להסתמך בהחלטותיה על ההמלצות של הועידה המדעית.
    •  הועדה הטכנית – הרכבה של הועדה הוא כמו של הועדה הכללית, אך היא עוסקת בהיבטים הטכניים של החלטות הועדה. החלטות מתקבלות ע"י רב רגיל, למעט תיקונים של לוח ההקצבות אז יש צורך באישור סופי של הוועדה הכללית.  
    •  המחלקה הפיננסית – אשר עוסקת בניהול הכספים של ה – I.W.C .

 

___________

  

האמנה  

הרישא  של – I.C.R.W. מציינת את המטרות הכלליות של האמנה והועדה שתוקם מכוחה ( ראה לעיל ). מעבר לכך יש לשים לב כי כבר בשנת 1946 יש התייחסות אל הלוויתנים כאל משאב טבע – “natural resources” , ושימור של משאב זה למען הדורות הבאים ע"י שימור המלאי האופטימלי של כל סוגי הלוויתנים – על כך יש ביקורת (ראה להלן), בעיקר בגלל בעיית צייד היתר והידלדלות משאב זה, הרגולציה מתבצעת ע"י מעבר של צייד מלווייתנים אשר נמצאים בסכנת הכחדה ללווייתנים אשר יכולים לספוג צייד שכזה על-מנת לאפשר לאוכלוסיות אחרות זמן התאוששות.  

למרות כל האמור לעיל יש לבצע זאת תוך כדי שימור ואפשרות פיתוח של תעשיית הלווייתנים, בכך האמנה בעצם נותנת ביטוי לעקרון של שימור ופיתוח הדרגתי (sustainable development).

הסעיף הראשון מציין כי להסכם זה יצורף תוספת בה יקבעו התנאים לשם מימוש האמנה, לפי סעיף 5 לאמנה. כמו כן סעיף זה קובע כי התחולה של אמנה זו תחול על אוניות מפעל, מפעלים יבשתיים, ושאר אמצעים לצייד לווייתנים הכוללים מסוקים מטוסים ואמצעים נוספים לאיתור לווייתנים, וכל המדינות שהן צד להסכם – כל אלו מפורטים בסעיף 2 לאמנה.

סעיף 3 הוא הסעיף המייסד את הועדה וקובע את סמכויות הועדה ודרך קבלת ההחלטות בה.

סעיף 4 קובע את תפקידי הועדה :

עידוד לימוד מחקר וארגון כל הקשור ללוויתנים

 ריכוז ואיסוף של מידע וידע סטטיסטי על מצבם של הלווייתנים והסקת מסקנות לגבי פעולות אשר מתבצעות וצורת השפעתן על אוכלוסייה זו.  

 לימוד וחקירה של דרכים ושיטות על-מנת לשמר ולהגדיל את אוכלוסיית הלווייתנים.

כמו כן תפקידה של הועדה לפרסם דוחות תקופתיים של פעולות הועדה נתונים סטטיסטים מחקרים ושאר אינפורמציה הקשורה ללוויתנים.

סעיף 5 הוא הסעיף המרכזי באמנה הקובע את סמכות הועדה לקבוע ולשנות את נתוני הלוח בהתאם לשימור וניצול הלווייתנים והמלצות הועדה הטכנית, הנתונים הם :

אלו הם הזנים המוגנים ואילו לא, באיזה תקופות ניתן לצוד ובאיזה לא (בהתאם לעונות), מקומות אסורים לצייד כגון שטחי התרבות וכאלה שלא, הגבלות על גודל לגבי כל זן, שיטת צייד ואינטנסיביות הצייד – משמע הגבלת כמות הלווייתנים הניצודים בעונת צייד אחת, איזה ציוד יכול לשמש לצייד וכיו"ב.

החלק השני בסעיף קובע את הדרך לפיה יש להחליט על הגבלות כאלו כלומר, על-מנת לממש את היעדים אותם מציבה האמנה כמו שימור ופיתוח התעשייה תוך כדי ניצול אופטימלי של משאב זה. ההחלטות צריכות להיות מבוססות על נתונים מדעים בלבד, לא יהיו הגבלות על מספר האוניות או המפעלים בכל מדינה וכן לא תינתן הקצאה ברמה של מפעלים או אוניות,  וההחלטות צריכות להתחשב בדרישות של תעשייה זו והצרכנים.

החלק השלישי של סעיף 5 עוסק ביכולת ההתנגדות של מדינה לדרישה של הועדה, ראשית יש להציג את ההתנגדות תוך תשעים יום מיום ההודעה על הדרישה החדשה. עם הודע כזו הדרישה לא תיכנס לתוקף לתקופה של עוד תשעים יום. בתקופה זו כל מדינה אחרת יכולה להציג את התנגדותה או שלושים יום מהגשת ההתנגדות האחרונה לפי המאוחר. לאחר תקופה זו הדרישה תיכנס לתוקף ותחייב את כל המדינות פרט למתנגדות. הדרישה לא תחייב לגביהם עד שאלו לא ימשכו את התנגדותם. לעניין זה תפקיד הוועדה לידע את כל המדינות לגבי כל התנגדות או משיכה של התנגדות. 

סעיף 6 מאפשר לוועדה להגיש המלצות לכל אחת מהמדינות בכל נושא הקשור לליוויתנים לשם קידום מטרות האמנה אם כי המלצות אלו אינן מחיבות.

סעיף 7 מטיל על המדינות את האחריות לשלוח נתונים סטטיסטים ושאר מידע הנדרש ע"י הועדה לגופים המתאימים, כפי שהיא תחליט על-מנת שזו תוכל לבצע את תפקידה בצורה הטובה ביותר.     

סעיף 8 הוא חריג לאמנה ולכל האיסורים וההגבלות שבה, סעיף זה קובע כי למרות כל האמור, כל מדינה יכולה להעניק אישור להרג לווייתנים בשם המדע בהתאם להגבלות במספרים וזנים כפי שיראה למדינות, כמו-כן הרג לפי סעיף זה יהיה פטור מהגבלות הועדה. על המדינות לדווח לוועדה על אישורים כאלו והיא גם יכולה לבטל אישור כזה בכל עת. נכון להיום ישנם מספר מדינות, בניהם יפן ואיסלנד, אשר מנצלות סעיף זה על-מנת להמשיך ולצוד לווייתנים ובעצם עוקפות את מדיניות הועדה וההגבלים שהיא מטילה ללא הפרת ההסכם (ראה להלן).

עוד נדרש מהמדינות לנהל הליך באשר למתן האישורים כאלו, כמו גם לספק  דוחות, נתונים מדעיים ותוצאות ניסוים אלו לוועדה, לפחות פעם בשנה כפי שנדרש גם לפי החלק הראשון של סעיף 4.

סעיף 9 מטיל אחריות על המדינות לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על-מנת לאכוף את האמנה, העונש על אדם שיפר חוקים אלו יהיה בהתאם לקביעת המדינה, והיא זו שתבצע את התביעה. כמו כן לא יינתנו תשלומים או תגמולים לציידי לווייתנים אשר הפרו את החוק על ידי הרג של זנים אסורים בהתאם לאמנה. כל מדינה גם מחייבת לדווח לוועדה על הממצאים שלה לגבי הפרת האמנה כולל סטטיסטיקה, תוצאות החקירה והאמצעים שננקטו כנגד המפרים, משמע העונש.

סעיף 10 לאמנה את הדרך בה האמנה תכנס לתוקף, הדרישה היא  שיחתמו על האמנה שש מדינות, כולל ארה"ב, אנגליה, הולנד, ברה"מ, נורבגיה וצפון אירלנד. דרך אחרת להצטרף לאמנה לאחר חתימתה היא ע"י הודעה בכתב לממשלת ארה"ב.

סעיף 11 שהוא גם הסעיף האחרון באמנה קובע את כי מדינה יכולה לפרוש מהאמנה ע"י הודעה לוועדה.

הפעילות העיקרית של ה – I.W.C.  הוא ההקפאה על כל צייד הלווייתנים בכל העולם שנמשך מהשנים 82 ועד 95 אז חל שינוי בגישתם (ראה להלן).

___________

 

עקרונות המשפט הבינ"ל

עקרון הריבונות

ההבחנה הבסיסית ביותר שנעשית לגבי בע"ח, מעבר להכרה בכך שהמשפט הבינ"ל מתייחס אליהם כמשאב טבע בר-קליה, היא ההבחנה בין שטחים אשר נמצאים תחת ריבונות של מדינה מסוימת לבין שטחי הים הפתוח. הבחנה זו נעשתה לראשונה במסגרת סכסוך בין ארה"ב לאנגליה משנת 1892, במקרה זה שהוא גם המקרה הראשון של סכסוך בינ"ל לגבי משאבי טבע דובר בכלבי ים. חיות הנודדות בין שטחים בינ"ל, כאשר בחלק מעונות השנה הם נמצאו בשטחים שהיו בידי ארה"ב בעקבות רכישת אלסקה מהרוסים. המקום הוא ימת ברינג, שם יש אי בשם "סנט לורנס" אשר נמצא תחת ריבונות ארה"ב ובו מקננים כלבי הים בחודשי הקיץ. ארה"ב שהרוויחה תעשייה שלמה מרכישה זו, גם נטלה על עצמה את האחריות לשימור בע"ח אלו והיא הטילה על הציידים מגבלות, למשל לא לצוד נקבות וגורים בכל שטחי אלסקה. אלא שמעבר לשטחה הריבוני של ארה"ב, חיכו לכלבי הים ציידם ממדינות שונות כגון קולומביה הבריטית וקנדה. ארה"ב ניסתה לכפות את רצונה על כל הימה ובהתאם לכך הוציאה צו היוצר הגבלות על כל הימה על-אף שהיא לא בריבונות בלעדית של ארה"ב, על-כך אנגליה הגישה מחאה וטענה שהדבר נוגד לחוק הבינ"ל. יש לציין כי זכות התביעה בנושא בע"ח במשפט הבינ"ל הוא - erga omnes, משמע כל מדינה יכולה לתבוע כל מדינה גם ללא קשר ישיר בין השתיים (ראה להלן).

 ניסיון ראשון לפתור את הבעיה של שימור כלבי הים נעשה במסגרת של ניהול משא ומתן (negotiating) ונמשך יותר מעשר שנים לפני שהופסק והועבר לבוררות (arbitration) לאחר הסכם. לפי הסכם יהיו שבעה בוררים, שתיים מאנגליה, שתיים מארה"ב ועוד אחד מכל מדינה, שוודיה, נורבגיה ואיטליה. השאלה העיקרית היא מה הזכויות והיכולות של ארה"ב לגבי כלבי הים, מעבר לשטח שבריבונותה (3 מייל) ? ארה"ב טענה לזכויות על כלבי הים והסתמכה על כך שבחלק מהשנה כלבי הים מעבירים את שטח מגוריהם לאי שבריבונותה ושם הם נולדו דבר היוצר זיקה בין ארה"ב לכלבי הים, טענה זו נדחתה. אנגליה מנגד טענה שארה"ב לא יכולה להטיל הגבלות על אזור שאינו בשטחה – שטחי ים פתוחים, ללא הסכם בינ"ל משמע ללא תמיכת הדין הפוזיטיבי.

הבוררות קבעה ברב של שתיים כנגד חמש, כאשר שני הנציגים האמריקאים הם בדעת מיעוט, כי לארה"ב אין שום זכות שימור או בעלות על כלבי הים כאשר אלו נמצאים מחוץ לשטחה הריבוני.

 

“The United States has not any right of protection or property in the fur seals frequenting the island of the United States in the Bering Sea, when such seal are found outside the ordinary three-mile limit”    

 

מקרה נוסף בו ישנה תמיכה בגישה זו ניתן למצוא בסכסוך בין איסלנד לאנגליה משנת 1974.

סכסוך נוסף שאירע בין מקסיקו לארה"ב, כ – 100 שנה לאחר מקרה כלבי הים, הוא מקרה בו ארה"ב ניסתה לאכוף את התפיסות שלה לגבי שימור בע"ח על מקסיקו. במקרה זה דובר על דייג של טונה בתוך האזור אשר בשליטתה של מקסיקו (EEZ), דייג שהביא לפגיעה משמעותית באוכלוסיית הדולפינים בגלל שיטת הצייד. ארה"ב ניסתה לחפות את עמדתה על מקסיקו ע"י הגבלה על יבוא מוצר זה ממקסיקו. העניין נעשה במסגרת סעיף 20 (g) ל – GATT (ראה להלן), המאפשר הגנה על בע"ח באמצעות הגבלות על הסחר. הטריבונל הגיע למסקנה שארה"ב לא עמדה בדרישות הסעיף ואינה יכולה להטיל סנקציות על מדינה אחרת בשל פעולות שהיא מבצעת בשטחה, כלומר שמירה על עיקרון הריבונות במסגרת ה – EEZ. 

ה  –(exclusive economic zone) EEZ  נקבע באמנת הים בסעיף 56(1) לאחר שני עשורים של דיונים והוא גם אומץ ע"י המדינות גם באמנות מאוחרות יותר, כמו בסעיף 21 להצהרת סטוקהולם, וסעיף 2 להצהרת ריו.  

לסיכום העיקרון קובע כי כל מדינה יכולה לבצע במשאבי הטבע שבתחומה ככל העולה על רוחה, אלא במידה ונטלה על עצמה הגבולות בהסכמים בינ"ל – כלומר ריבונות יחסית. אך לגבי שטחים פתוחים אין מדינה יכולה להגביל את חופש הפעולה של מדינות אחרות, עיקרון זה מקובל גם היום בכל הנוגע למשאבי טבע.

 חריג לעיקרון זה ניתן למצוא בסעיף 15 לאמנת המגוון הביולוגית, המאפשר גישה למאגרים גנטיים הנמצאים בשטח ריבוני של מדינה אחרת תמורת פיצוי, בכך גלום העיקרון של משאב משותף.

כחלק מהריבונות שמוענקת למדינות חופיות על שטחים ימיים כפי שנקבע סעיף 56(1) לאמנת הים (UNCLOS), ישנה דרישה למנוע פגיעה במדינות אחרות תוך כדי ניצול של משאב טבע הנמצא בשטחים אלו, או פגיעה בסביבה של מדינות אחרות. דרישה זאת ניתן למצוא בסעיף 21  להצהרת סטוקהולם וסעיף 2 להצהרת ריו. עדות ראשונה לכך ניתן למצוא במקרה המפעל מטרייל (trail smelter), מקרה בין קנדה לארה"ב בו מפעל קנדי יצר זיהום אוויר שפגע בתושבי ארה"ב. בית המשפט דרש כי יוכח נזק וכי יוכח קשר סיבתי בין הפעילות לבין הנזק, כך גם במקרה (Lac lanoux), אך לא ברור מה הם הדרישות לגבי משאבי טבע. חיזוק לעקרון זה בכל הנוגע למשאבי טבע ניתן למצוא בסעיף 3 ל- UNEP כמו גם בסעיף 3 לאמנה המגוון הביולוגי.

יש לציין כי במסגרת אמנת הים האחריות (responsibility) שלא לגרום נזק סביבתי למדינה אחרת הפכה  לחובה (duty), סעיף 193.

___________

 

עקרון הימנעות

עקרון זה קובע כי ניתן להגביל פעולות של מדינות במסגרת החוק הבינ"ל בתוך שטחם, במידה וישנה הסכמה לכך ע"י המדינה במסגרת של אמנה. עקרון זה בניגוד להכרה בעקרון של הריבונות של מדינה ולכך שהיא יכולה לפעול כראות עיניה בשטחה. עקרון זה דורש כי פעולות אשר עלולות לסכן או לפגוע בסביבה יופחתו, משמע פעולת מניעה עוד בטרם נגרם הנזק או כאשר ההשפעה העתידית אינה ידועה, כך גם בהצהרת סטוקהולם, ב – UNEP ובהצהרת ריו, אשר דורשת בסעיף 11 כי מדינות יפעלו על-מנת לחוקק חוקים סביבתיים אפקטיביים.  

___________

 

עקרון השכן הטוב ושיתוף פעולה

עקרון זה הוא אינו ייחודי למשאבי טבע אך הוא משקף את הלך הרוח הבינ"ל, וניתן למצוא אותו בסעיף 24 לאמנת סטוקהולם ונראה כי עקרון זה כולל בחובו דרישה של שיתוף פעולה ברמה אזורית וגלובלית בכל הקשור לשימור משאבי טבע. קבלה והעברה של מידע, הודעה על פעילויות אשר עלולות להשפיע על המדינות השכונות וכן התייעצות עמן לגבי פעילויות ומדיניות בנוגע למשאבי הטבע (במסגרתם גם זנים נודדים ויונקים ימיים).

___________

 

עקרון השימור והפיתוח

עקרון זה קובע כי יש לנו הזכות להשתמש במשאבי טבע הנמצאים בידינו, אך השימוש במשאבים אלו התבצע תוך כדי שימורם בכמות כזו שתאפשר לדורות הבאים לספק את צורכי עצמם. ניתן לראות תמיכה בעקרון זה באמנות שנחתמו בשלבים שונים כגון ICWR (ראה לעיל) וסעיף 4 להצהרת ריו וכן סעיף 1 להצהרת סטוקהולם:

 

Man bears “a solemn responsibility to protect and improve the environmental for present and future generations”

 

אם כי יש לציין כי לא ברור מה הן החובות הקונקרטיות הנובעות מעקרון זה ואף יותר מכך לא ברור מהם הסנקציות על הפרה של עקרון זה.

עקרון זה מחולק לארבע תת-עקרונות, ואלו הם :

ראשית הדרישה כי השימור יהיה למען הדורות הבאים -  ישנה הכרה בינ"ל בדרישה לשמר את משאבי הטבע כך שהדורות הבאים יוכלו לספק את צורכי עצמם ממשאבים אלו. ראשיתו של עקרון זה ניתן לזקוף לזכותה של ארה"ב ומקרה כלבי הים (ראה לעיל) 1893, שם ניסתה ארה"ב, היות ויש לה זיקה מיוחדת לכלבי הים, בגלל שרוב ימות השנה אלו התגוררו בתחומה ואף נולדו בתחומה. תפקידה של ארה"ב לקחה על עצמה לשמרם כנציגת האנושות, משמע למען הדורות הבאים. למרות שטענה זו של ארה"ב נדחתה נראה כי יש תמיכה גלובלית בעקרון זה וההנחה היא כי כדה"א ניתן לנו, אך אנו אמונים עליו באופן זמני למען הדורות הבאים. עקרון זה מופיע במספר אמנות כגון : I.C.W.R , CITES, Biological Diversity

השימור צריך להיות תוך פיתוח ושימוש מתמשך במשאב בו מדובר - כמו כל העיקרון בכללותו כך גם מושג זה הוא די אבסטרקטי ולא ברור מהם הדרישות שהוא מציב למדינות. למשל ב – I.C.W.R ישנה דרישה לשימוש אופטימלי במשאב זה, מכאן גם אחת הביקורות על האמנה (ראה לעיל), ונראה כי ישנו מעבר לנוסחה של מכסת מקסימום (maximum sustainable yield). יש לציין כי ישנם אמנות אשר משתמשות ביותר ממונח אחד, כך למשל באמנת הים נקבע לגבי שטחי ים פתוחים, מכסת מקסימום לעומת אזורי ה – EEZ לגביהם נקבע (optimum utilization).

השימוש במשאב והאחריות למשאב צריך להיות שווה בין המדינות– דרישה זאת יוצרת בעיה היות ולא ניתן להעמיד את אותן דרישות ממדינות אשר יש להם מערכת כלכלית חזקה לעומת מדינות מתפתחות, אשר אין ביכולתן לוותר על-ניצול משאבי הטבע שבתחומם על-מנת לקדם את המדינה. מכאן נקבע כי האחריות תהה במשותפת אך שונה ממדינה למדינה תוך כדי לקיחה בחשבון של היכולת והאפשרות של כל מדינה לעמדות בתנאי האמנות.

התת-עקרון הרביעי קובע כי יש להתחשב בדרישות ובאספקטים הסביבתיים, בתוכניות ופרויקטים כלכליים כמו גם התחשבות בדרישות ובתוכניות הכלכליות בזמן שימור משאבי הטבע.

___________

 

 

 עקרון  הזהירות

עקרון זה הנובע מעקרון הריבונות, בעצם מגביל את חופש הפעולה שיש למדינות בתוך שטחם ויצר מעיין קו מנחה לגבי פעולות עתידיות, כאשר ישנה השפעה לא ברורה על הסביבה או אי וודאות מדעית לגבי השפעה כזו. כמו במקרה של אמנת הקלים אשר מנסה לצמצם את כמות ה – CFC  אשר מדינות משחררות לאוויר, אך לא ברור מהי השפעה של שחרור גזים כאלו מלבד עלייה הדרגתית בטמפרטורת הגלובוס. המתנגדים לעקרון זה טוענים כי הוא יוצר עודף הגבלות וחוקים על המדינות ופעילותם למרות שייתכן שאין הצורך בכך.

סעיף 16 לאמנת ריו:

 

“Where there are treats of serious or irreversible damage’ lack of full scientific certainty shall not be used as a reason for postponing cost-effective measures to prevent environmental degradation”

 

עקרון זה מיושם בכל הנוגע לסביבה הימית, למשל עמדת UNEP  היא כי המתנה לתוצאות מדעיות לגבי פגיעה בסביבה הימית על-מנת לפעול, יכולה להביא לתוצאות הרסניות ואף בלתי הפיכות, והמליץ לכלל המדינות לאמץ עקרון זה כבסיס למדיניותם. 

___________

 

עקרון האחריות המשותפת אך שונה

עקרון זה נובע בעיקר בגלל הבדלי הרקע הכלכלי של המדינות, אין ספק כי מדינה כמו ארה"ב יכולה מבחינה כלכלית להטיל על עצמה מגבלות לשם שימור הסביבה ובע"ח בה ואף להשקיע בכך משאבים נוספים. לעומת מדינות אלו ישנם המדינות המתפתחות ומדינות אשר הדייג הוא מרכיב עיקרי בכלכלתם, אשר אינן יכולות לוותר על הכנסה זו. עקרון זה קובע כי האחריות לשימור הוא על כלל המדינות בצורה משותפת, אך האחריות תתבטא בצורה שונה אצל כל מדינה בהתאם ליכולתה הכלכלית. כך מדינה בעלת אמצעים כמו ארה"ב תשקיע יותר כספים וההגבלות עליה יהיו יותר גדולות בכל הנוגע לשימור בע"ח לעומת מדינות מתפתחות אשר יצטרכו לעמוד באותם דרישות בסופו של דבר, אך משך הזמן אשר מוקצב להם על-מנת להשיג יעדים והגבלות אלו יהיה הרבה יותר ארוך לעומת מדינות מפותחות.

 

___________

 

רקע, החוק הבינ"ל

ההתעסקות הבינ"ל בשימור וניהול לווייתנים החל כפי הנראה כבר בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, בגלל הידלדלות באוכלוסייתם בעקבות צייד יתר, זיהום ועוד (ראה לעיל). כל השימור וניהול הדגה מבוסס על שני התחייבויות, הראשון הוא שיתוף פעולה בין המדינות לשם מחקר, מדע וידע, השני רגולציה של כמויות הדייג.

במאה הקודמת היו מספר גורמים אשר השפיעו מאוד על תחום זה, כגון :


    • הגדלת אזור ה – EEZ , הכוונה הייתה להעניק למדינות החופיות את זכות השימוש על פני שטחים גדולים יותר תוך כדי הטלת אחריות על אותם אזורים והחיים בהם, הדבר הוכח כלא יעיל לחלוטין והפגיעה בבע"ח באזורים אלו רק הלכה וגדלה.
    •  השפעה נוספת יש לכך שלכל מדינה יש את הזכות לדוג בשטחי הים הפתוח, כאמור חלקם של זנים אלו נודדים, ונעים על פני מרחקים עצומים, עוברים בשטחים של מספר מדינות וכמובן גם בשטחי הים הפתוח, שם כל מדינה תהיה רשאית לצוד אותם.
    • מדינות לא יאמצו ולא יאכפו באופן חד-צדדי הגבלות על עצמם ועל הדייגים היות והם יודעים כי את מקומם יתפסו דייגים ממדינות אחרות, אז למה לאסור פרנסה מאזרחיה להם היא אמורה לדאוג.

אלו הביאו לכך שדייג מתבצע הרבה מעבר לרמה האופטימלית בכדי לשמר חיים אלו, יש הרבה יותר דייגים ממה שמוצדק מבחינה כלכלית, יתכנו קרבות בין קבוצות דייג ממדינות שונות, ושיש צורך בשיתוף פעולה וברגולציה בינ"ל על-מנת לשמר את כמות הדגה.

המדינות הציבו לעצמם ארבע מטרות לעניין זה :


    • לשמר ולהשיב את הדגה לכמות בה יוכלו  לשגשג ולהתקיים
    •  שימוש בציוד דייג אשר לא גורם לנזק סבבתי ופגיעה בזנים אחרים כתוצאת לוואי כמו צבי-ים ודולפינים
    •  שימור של זנים הנמצאים בסכנת הכחדה
    • שימור של הסביבה ומקומות המחייה של זנים אלו

מלבד אמנת ה – I.C.W.R ופעילות ה – IWC  (ראה לעיל) התייחסות הראשונה לדייג נעשה באמנת הים משנת 58, האמנה קובעת את האחריות של כל מדינה על השטח הימי שבשטחה ואת החופש שיש לכלל המדינות חופיות ולא חופיות, לדוג בשטחי הים הפתוח אם כי לא בצורה בלתי מוגבלת אלא תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות למען שימור הדגה. אמצעים אלו צריכים להתבסס על נתונים  מדעיים, כמו כן ישנה הכרה באמנה זו בצורך של המדינות החופיות לשמר תעשיית הדייג.

בתקופה שלאחר מכן היה מספר ניסיונות של כמה מדינות להגדיל את האזור שבריבונותם  אף בפעולות אקטיביות כגון החלטה חד צדדית על הגדלת האזור ומניעה מקבוצת דייג ממדינות אחרות לדוג בשטחם כגון איסלנד. בית המשפט הבינ"ל לצדק ( ICJ ) קבע כי הדבר אינו חוקי וכי לכל מדינה יש את הזכות לדוג במי הים הפתוחים ובכך סיכל את פעולותיה של איסלנד.

האמנה השנייה נחתמה ב – 82 לאחר שני עשורים של דיונים על זכויות הדייגים ותעשיית הדייג מצד אחד והצורך בשימור מצד שני. מחלוקת נוספת שעלתה בקשר להגדלת האזור הטריטוריאלי  של המדינות החופיות, אשר רצו לשמר את הדגה אשר לחופיהם לעצמם, לעומת התנגדות של המדינות אשר יוצאות למסעי דייג ארוכי טווח כגון יפן וברה"מ לשעבר, אשר רצו לדוג בשטחי הים הפתוח, אם כי בסופו של דבר אזור ה- EEZ הוגדל, וניתנה ריבונות למדינות החופיות. המחיר היה הטלת אחריות על מדינות אלו וחיובם ליצור כללי שימור בהתבסס על נתונים מדעיים כל מדינה בשטחה.

סעיף 87 מציין את חופש הדייג שיש למדינות בשטחי הים הפתוח בהתאם להגבלות הועדה והחוק הבינ"ל, כגון אמנות והסכמים שהמדינה חתומה עליהם לפי סעיף 116.

 סעיף 117 קובע כי יש לנקוט אמצעי זהירות לגבי השטח הריבוני לפחות כפי הנדרש לגבי הים הפתוח בסעיף 118. האחרון דורש מהמדינות לנהוג בשיתוף פעולה דרך ארגון, שם יקבעו האמצעים לשמר את הדגה ולקבוע מכסות דייג מקסימום.  סעיף 119 קובע כי יש להתבסס על נתונים מדעיים, תוך כדי נהיגה בשוויון כלפי הדייגים והמדינות.    

האמנה גם קובעת כללים מיוחדים לגבי זנים נודדים ויונקים ימיים. סעיף 64 קובע כי כל המדינות שדגות בשטחי הים זנים נודדים אשר נמצאים בנספח ישתפו פעולה דרך ארגונים בין-לאומים על –מנת לקדם את השימור והפיתוח גם בשטחים הריבוניים וגם בשטחי הים הפתוח.

יונקים ימיים כגון הלווייתנים נידונים בסעיפים סעיפים 65 המאפשר להטיל מגבלות חמורות יותר לגבי יונקים ימיים, ויחד עם סעיף 120 דורשים שיתוף פעולה על-מנת לשמר גם בשטח הריבוני וגם בים הפתוח, דרך הארגונים הבינ"ל כגון ה – IWC. באפריל 92 ניצלו מספר מדינות כגון איסלנד ונורבגיה סעיף זה כדי להקים גוף מתחרה ל – IWC  היות והן התנגדו להחלטות אשר התקבלו בארגון ולהגבלות הקשות שהארגון הטיל עליהם. האמנה החדשה הכירה בזכותם של מדינות אשר דייג לווייתנים הוא חלק מתרבותם להמשיך ולצוד תוך כדי שימור זנים אלו.

אמנה נוספת המטפל בצורה ישירה בבעיית הלווייתנים היא האמנה לזנים נודדים (79) אשר יש לה שני נספחים, בראשון זנים אשר נמצאים בסכנת הכחדה ועליהם יש הגנה מלאה והנספח השני העוסק בזנים אשר יש לשמר אותם אך בעדיפות נמוכה יותר מהזנים בנספח הראשון. סעיף 4(3) קובע שהמדינות יחתמו על הסכמים אזוריים לטובת הזנים אלו. סעיף 4(4) מחייב מדינות להגעה להסכם לגבי כל זן  החוצה גבולות של יותר ממדינה אחת.

מכוח סעיפים אלו החלו להיחתם אמנות האזוריות, אשר גם הן עוסקות באופן ישיר בלוויתנים הקטנים, (בלוויתנים הגדולים מטפל ה – IWC), אמנות כמו Ascobans, העוסק בים הבלטי ובים הצפוני, Accobams המטפל בים השחור הים התיכון והחלק הסמוך לאוקיינוס האטלנטי.

מעבר לכך ישנן גם אמנות הנוגעות לעניינו, אך הן אינן מטפלות בנושא הלווייתנים או הדייג בצורה ישירה אלא במסגרת אחרת, מסגרת הסחר הבינ"ל למשל, סעיפים 2,35 להצהרת סטוקהולם (72), המציע להקפיא כל סחר בלוויתנים. אמנה נוספת המטפלת באיסור על סחר היא אמנת CITES (73) אשר מטילה הגבלים על סחר הקשור לזנים נכחדים. גם אמנת ה – GATT מאפשר הגבלה על הסחר בסעיף 20 (g) שהוא חריג לאמנה זו הדוגלת בחופש המסחר, בשם ההגנה על בע"ח. בעבר היה ניסיון כזה ע"י ארה"ב, אך הוא נדחה ונקבע כי זו אינה המסגרת בה יש לפעול למען שימור הסביבה.

האמנה האחרונה שנכנסה לתוקף ב 11 לדצמבר 2001, היא האמנה ליישום העקרונות שנקבעו באמנת הים מ – 82, בכל הקשור לשמור וניהול של דגה יונקים וזנים נודדים. האמנה קובעת כי ניהול ושמור יתבצע ככל שניתן לפי נתונים מדעיים, שיתוף פעולה בין המדינות גם לגבי שטחי הים הפתוח וגם לגבי ה – EEZ. האמנה גם קובעת כי יש לנקוט אמצעי זהירות, כדי לשמר את כמות הדגה תוך התחשבות בצרכי המדינות המתפתחות.  

___________

 

 

עמדת המיעוט

כפי שניתן להבין לכל מדינה יש יחס משלה ללווייתנים, כך למשל בארה"ב ואנגליה יש נטייה ליחס מוסרי מצד הציבור, לעומתם מדינות כמו יפן, נורבגיה ברה"מ לשעבר, דנמרק, ואיסלנד המתבססות יותר על הים כמקור מזון, מאשר על בע"ח יבשתיים לעומת רב המדינות המערביות. לשם השוואה ביפן צורכים כ – kg 30  בשר לעומת kg 36  דגים, בארה"ב kg 120  בשר ו – kg 8 דגים. יש לציין כי להרגליי אכילה אלה יש השפעה על תכלת החיים, כך יפן ואיסלנד הן המדינות בהן תכלת החיים היא הגבוה ביותר בעולם.

בעוד שבאירופה וארה"ב הפך הלוויתן לסמל התנועה הסביבתית ושאפו לעצור את הצייד והסחר בהם לחלוטין, יפן ואיסלנד המשיכו לצוד בע"ח אלו כעניין של מסורות, תרבות עתיקה וכדי לספק את צורכיהן, גם לאחר שהצטרפו לאמנות השונות כמו ל – I.W.C..

ליפן יש מספר טענות כנגד המשטר של איסור מוחלט כנגד צייד וסחר בלווייתנים ובמוצרים המופקים מהם :


    • לא כל זני הלווייתנים הם בסכנת הכחדה, למשל  sperm whale, עדיין נחשב לזן נכחד למרות שאוכלוסייתם גדולה מאוד, לעומת זנים אחרים אשר יפן מכירה בכך שהם עדיין בסכנת הכחדה כמו , blue whale, humpback, bowhead . לפי הגישה ב – I.W.C  רק זנים אשר ידוע לגביהם  שאוכלוסייתם תשרוד בצורה וודאית, תאושר פעילות של צייד, כלומר לא זנים נכחדים בכל מקרה.
    •  טענה נוספת היא שאין כל יחס בין השימור של הליוויתנים לבין הדגה ממנה הם מתקיימים, כלומר ישנה הידלדלות רצינית בדגה אשר גם היא מקור מחייה ביפן ואיסלנד, אותה משייכים לכמות הליוויתנים ההולכת וגדלה. Fin minke, הם שני זנים אשר אוכלים בין 3-4% ממשקל גופם ביום, לווייתן שוקל כ – 50 טון כך ישנה גם פגיעה במקור מזון נוסף של יפן ונוצר חוסר איזון בשרשרת המזון, הפעם עקב כמות הליוויתנים ולא דייג יתר.
    • ליפן יש מסורת עתיקה מאוד של צייד לווייתנים, כך גם לאיסלנד. ישנם מקרים בהם כפרים ומקומות ישוב מרוחקים אשר צייד לווייתנים הוא מקור פרנסתם ומחייתם. יש לציין כי לאחר מלחמת העולם השנייה ארה"ב אפשרה ליפן להוציא ספינות דייג לים כדי שאלו יוכלו לקיים את עצמם מצייד כזה, למרות כל הסנקציות שהיו על יפן.
    •  יפן ומדינות כמותה הפכו למיעוט בוועידות השונות וההגבלים רק הלכו והתעצמו בצורה גלובלית, כך שתעשייה זו כמעט ולא קיימת, למרות זאת יפן נשארת בוועדה ה – I.W.C.  היות והיא עדיין מאמינה בשימור הלווייתנים, היא גם התורמת הגדולה ביותר.
    • כיום יפן צדה במסגרת של סעיף 8 לאמנה ה – I.W.C.R כלומר בשם המחקר ומדע. כ – 500 לווייתני זרע בשנה מתוק אוכלוסייה של 61000 יחידות של זכרים בני 11 ומעלה וספק אם צייד שכזה יפגע באוכלוסייה בצורה קשה או ימנע שימור שלהם.     

 השימור של לווייתנים הראה במקרים מסוימים הצלחה כל-כך גדולה, כך שהמחלוקת העיקרית היום היא האם יש להמשיך באותו קו מדיניות של שימור מוחלט ? יש שתי אפשרויות, אם אנו עושים זאת כדי לכפר על מעשיי העבר, הרי אין מקום לגישה כזו יותר. אך במידה ומדובר בגישה מוסרית, אז יש לשמר גישה זו ונראה כי זוהי גם דעת הקהל העולמית, למרות שיש זני ליוויתנים אשר כצב גדילתם הוא כ - 3% בשנה.

לאחר התעקשות של מספר מדינות בשנת 95 ה – I.W.C. החל לשנות גישה והתיר צייד של 50 לווייתני minke, מתוך אוכלוסייה של 25000 יחידות, תוך כדי מתן רישיונות צייד ואכיפה וניתנו לחמש כפרים יפנים אשר בעבר התבססו על צייד ליוויתנים, אישור לחזור ולעסוק בצייד שכזה. כך נראה כי גישתו המחמירה של  ה-I.W.C  מקבלת הגמשה למען תרבותם של אלו אשר צייד ליוויתנים היה מאז ומעולם מקור לפרנסתם וחלק מחייהם, כך שעמדת יפן מתקבלת אם כי בצורה מוגבלת.

___________

 

 

צורת יישוב סכסוכים

עד היום לא היה אף מקרה בו מדינה נתבעה על צייד לווייתנים, כנראה מהסיבה שהמטרה של שימור ליוויתנים היינה משותפת לכלל המדינות בעולם, אך צצו סכסוכים לגביי כמויות דגה, למשל בין ניו-זילנד אוסטרליה ויפן.

יפן אוסטרליה וניו-זילנד הם שלושת המדינות העיקריות שדגות סוג זה של טונה (טונה כחולה). בשנות ה – 80 הייתה ירידה חדה בכמות הדגה וזן זה היה על סף הכחדה היות ויש לו יכולת התרבות נמוכה מאוד. מאז שלושת המדינות משתפות פעולה על-מנת להפחית את הדייג ולשמר זן זה, כך שבכל שנה המכסה הלכה והצטמצמה. בשנת 93 חתמו השלושה על הסכם אשר בעצם שיקף את המצב שהיה קיים בפועל ונכנס לתוקף חודש לפני אמנת הים 94. מאז יפן מנסה להגדיל את המכסה בהסכמה, אך ללא הצלחה והחלה לפתח תוכנית שימור ודייג משל עצמה, בטענה שהנתונים המדעיים לגבי מהירות ההתרבות של זן זה הם אינם נכונים, יפן טענה כי לפי מחקריה, כמות הדגה היא מספיק גדולה כדי לאפשר כמות יותר גדולה של דייג, אוסטרליה וניו-זילנד טענו שיש להמתין עד שנת 2020 אז כמות הדגה צפויה לחזור להיות ברמה שהייתה בשנות ה- 70, זו הייתה המטרה המקורית של האמנה. לאחר שיחות בין הצדדים לאמנה יפן הודיעה שהיא מפסיקה את השיחות עקב חוסר שיתוף פעולה מצדן של אוסטרליה וניו-זילנד. יפן הפעילה את התוכנית החל משנת 98. יפן טענה כי במידה והניסוי לא יצליח היא תוריד את כמות הדייג בשנים שלאחר מכן כדי לחפות על הנזק שנגרם, לעומתה אוסטרליה וניו-זילנד טענו שיפן אינה יכולה לפעול בצורה חד-צדדית מחוץ למסגרת האמנות ושמטרות הניסוי אינם ברורות.  

לצדדים היו שני ברירות,  היות ויפן הפרה שתי אמנות, אזורית ובינלאומית. יפן ציפתה כי יפעלו לפי האמנה האזורית, סעיף 16, לפיו הצדדים יפנו לתווך ועל סמך הסכם יפנו לבוררות, אך אוסטרליה וניו-זילנד לא הסכימו לצעדים נוספים עד שיפן לא תחדל מהניסוי. אוסטרליה וניו-זילנד העדיפו את אמנת הים בגלל מספר סיבות :


    •  סעיף 286 - כל צד יכול לפנות בצורה עצמית ולדרוש כי יפתחו הליכים לשם ישוב סכסוך לאחר שמוצאו כל ההליכים הדיפלומטים וההחלטה של הטריבונל תחייב.
    •  סעיף 287 – כל מדינה יכולה לפנות או ל – ICJ או ל – ITCLOS או לכל דרך אחרת לפי פרקים 7,8 לאמנה. במידה והם לא יוזמים הליך כזה או שאין הסכמה לגבי ההליך בו העניין צריך להתברר, פונים לבוררות.
    •  סעיף 290 – מאפשר לפנות לבית המשפט ולבקש צו על מנת למנוע פגיעה בזכויות של מדינות אחרות או נזק לסביבה הימית.

אוסטרליה וניו-זילנד הגישו מכתב ליפן בו הם טוענות כי יפן הפרה את סעיף 64 (ראה לעיל), בכך שלא שיתפה פעולה יחד עם שכנותיה לשם שימור הטונה וסעיף 287 כאשר פעלה שלא לפי עיקרון הזהירות, ודרשו כי תוקם ועדת בוררים לפי פרק 7. לאחר שבועיים הגישו אוסטרליה וניו-זילנד תביעה ב – ITCLOS, ודרשו כי יוצא צו האוסר על יפן להמשיך בתוכנית שלה ובקשה להקים ועדת בוררות.

יפן העלתה מספר טענות :


    • היא ערערה על סמכות הועדה ובית המשפט היות ואין מדובר ביישום או פרשנות של מנת הים אלא באמנה האזורית משנת 93
    •  לפי סעיף 286 היה על יפן וניו-זילנד למצות את כל ההליכים הדיפלומטיים, כמו לפי סעיף 16 לאמנה האזורית
    •  יפן הציעה הליך חילופי של שיחות אשר במידה והם לא יסייעו הבעיה תופנה לוועדת מדענים חיצונית היות והבעיה אינה של פרשנות אלה של עובדות מדעיות. 

בסופו של דבר לאחר כל ההמלצות נקבע ע"י בית המשפט כי על הצדדים לשוב למשא ומתן ולהגיע להסכמה אשר תהיה מקובלת על הצדדים ובעצם להחלטה לא הייתה שום משמעות אופרטיבית.

___________

 

 

סיפורו של לוויתן – MINKE

לוויתן הגוץ או מחודדי הראש הם ליוויתנים קטנים ממשפחת המזיפותים,  ומצויים בגדלים שבין 7 – 10 מטר ובין 5 – 10 טון ומסוגלים לנוע במהירות של 30 קמ"ש. הם לרב נמצאים מתחת למים ונעים משטחים בעלי מזון עשיר למקומות חמים יותר לשם ההזדווגות. ליוויתנים אלו על-אף הצייד המסיבי הגדול, מעולם לא נפלה אוכלוסייתם בצורה משמעותית, והם מונים כיום כמיליון פריטים ויותר והם נפוצים בכל האוקיינוסים וכנראה אוכלוסייתם היא הגדולה ביותר מבין ליוויתנים, הם גם היחידים שעדיין ניצודים על-ידי נורבגיה ויפן.

לאחר שה –  I.W.C. הטיל איסור מוחלט על צייד ליוויתנים נורבגיה הגישה עתירה פורמלית כנגד החלטה זאת על-מנת לממש את זכותם ולצוד במימיהם (EEZ) ויפן ממשיכה לצוד ליוויתנים אלו במסגרת ה- I.W.C. בטענה של ניסויים מדעיים. בסה"כ שתי המדינות גם יחד צדות כ- 1000 יחידות בשנה. יש הטוענים כי יפן יכלה להשיג את אותם תוצאות מדעיות גם ללא הרג ליוויתנים ובעצם מדובר בצייד מסחרי בתחפושת.

גם יפן וגם נורבגיה פנו ל- I.W.C.  על-מנת שזו תסיר את האיסור המוחלט על סחר בליוויתנים ובמוצריהם, כמו גם מגבלות באמנת ה- CITES, כך שהגוצים נמצאים היום במרכזו של דיון כלל עולמי לגבי היחס של בני האדם אל ליוויתנים.

הצייד מבוצע באמצעות תותח בעל כוונת לייזר וצלצל שבקצהו יש רימון תרמי, כאשר הצלצל חודר לעומק של 65 ס"מ לתוך גופו של הגוץ המטען יבער בטמפרטורה של 3000 מעלות, אך לא הטמפרטורה היא זאת שהורג אלא גלי ההלם מהבעירה העל - קולית. וטרינרים יטענו כי הלוויתנים יהרגו בכל מקרה אז לפחות לדאוג שהמוות יהיה מהיר וקל, נושא זה בעייתי.

בשנות החמישים נורבגיה צדה כ- 3500 גוצים בשנה וירדה מרצונה ל- 1800 בשנה עד שנת 1983 לעומת יפן ורוסיה שצדו כ- 65000 גוצים בתקופה שבין 1971-1981. לאחר האיסור הכללי נורבגיה הפסיקה את הצייד לחלוטין במים הבינלאומיים אך העלתה את המכסה בתוך שטחה ל- 600 עד 1999.

לעומת הנורבגים יפן מבצעת צייד בכמויות יותר מסחריות ולכן צייד זה גם שנוי במחלוקת. מלבד העובדה שנטען שצייד זה מתבצע לשם מחקר אך בפועל ברובו מגיע ליפן כמזון, היפנים טוענים כי יש לנצל את הצייד עד תום וההכנסות ממכירת הבשר לאחר המחקר הולכות למכון לחקר ליוויתנים, כמו-כן הגוצים מסוגלים להתרבות במהירות גדולה יותר ממה שחושבים ויש שפע מהם ועל אף האיסור של  I.W.C. מ- 1994  על צייד בימים מסביבי לאנטארקטיקה יפן ממשיכה לצוד שם גוצים.

יש לציין כי הועדה המדעית של ה- I.W.C. אישרה תוכנית אשר תאפשר צייד של 5000 עד 10000 גוצים בשנה, מכסה זו עדיין נחשבת שמרנית היות ומדובר באחוז אחד מהמלאי ובהתחשב בכל שנקבות הגוץ ממליטות אחת לשנה, תוכנית זו עדיין צריכה לעבור אישור וחלק מהמדינות יתנגדו לכך מבחינה מוסרית. 

עקב ההגבלות החמורות מחיר הבשר בשווקים עלה בצורה דרסטית, דבר המביא ליצירת שוק שחור וצייד לא חוקי בצורה פיראטית. 

שתי בעיות נוספת שהתגלתה ב- 1999 לאחר 100 דגימות של בשר ליוויתנים במסעדות וחנויות ביפן, ראשית 25% מהבשר היינו של ליוויתנים אשר מוגנים בצורה מוחלטת או דולפינים ושנית 50% מהבשר הכיל ריכוזים של מתכות כבדות כגון כספית דיאוקסין וכימיקלים, דבר שעלול להיות מסוכן מאוד לבני אדם.

כיום באזור שונית המחסום הגדולה שבאוסטרליה הגוצים החלו לשחות מסביב לאוניות וצוללנים והמפגשים אתם החלו להיות תכופים יותר ויותר, עד כדי שחברות תיירות החלו לנצל את המצב ולקחת קבוצות לסיורי צפייה, כשלגוצים יש את הבחירה הבלעדית אם להתקרב, עד כמה ולכמה זמן. אם בעבר בכל מפגש כזה נצפו כ- 8 גוצים כיום מספרם עלה ל- 25, מפגש כזה יכול להימשך גם מספר שעות, אלו יצורים סקרניים מאוד.

          

___________

 

 

לסיכום

על-אף הניצול המתמשך של המדינות השונות וסכנת ההכחדה שריחפה ועדיין מרחפת על חלק מזני הליוויתנים, נראה כי ישנה הסכמה כלל עולמית לשמר זנים אלו, והדבר מתבטא בעיקר באמנות הבינלאומיות. זוהי גם הסיבה כי מעולם לא הגיע שום סכסוך קונקרטי בנושא זה לכדי הגשת תביעה או לדיון במסגרת פרוצדורה משפטית, אם כי ישנן מחלוקות לגבי זנים מסוימים, יכולות ההתרבות וכמות הדגה בין רוב המדינות למדינות כמו יפן ונורבגיה.

למרות מחלוקות אלו נראה כי שיתוף הפעולה הבינלאומי הביא לתוצאות חיוביות ולהתאוששות של חלק מהזנים, אם כי עדיין ישנם זנים אשר נמצאים היום בסכנת הכחדה וחל איסור מוחלט לצוד אותם.

על-מנת להכריע על הדרך בה יש לפעול בעתיד יש לקחת שני בעיות מרכזיות לאור המצב כיום :


    • ראשית המשך האיסור המוחלט על צייד ליוויתנים אם בגלל מצבם הכמותי ואם בגלל בעיות מוסר, יביא ליצירת שוק שחור, עליית מחיר מוצריי הליוויתנים, ומכירה של מוצרים אחרים כמוצריי ליוויתנים (למשל בשר דולפין). כפי הנראה דברים אלו נלקחו בחשבון לאור פעולת ה- I.W.C.  אשר מאפשר צייד מחודש של ליוויתנים לגבי זנים מסוימים למספר כפרים ביפן אשר מאז ומעולם התבססו על צייד ליוויתנים, כחלק מהמסורת שלהם ובסיס לכלכלתם.     
    •  גם במידה ויצליחו להגעה לנוסחת איזון מסוימת בין המדינות אשר מתנגדות לצייד ליוויתנים לבין אלו אשר מעוניינות בכך, הרי הנזקים הגדולים אשר כלל המדינות גורמות לסביבה הטבעית של בעלי-חיים אלו על-ידי הזרמה של שפכים וכימיקלים בעצם פוגעת בכלל אוכלוסיית הליוויתנים ואלו אשר ניזונים מהם, כאשר ההשפעה לטווח הארוך עדיין אינה ידועה. כך שלמרות פעולות השימור והאיסור על צייד ליוויתנים ישנה סכנה חדשה המרחפת מעל ראשיהם של בעלי חיים אלו.

לדעתי על-אף הגישה ההומניטרית והמוסרית ההולכת וגדלה ברב מדינות העולם וההתייחסות לליוויתנים כאל בעל-חיים בעל זכויות ולא כאל משאב טבע והרצון לאסור על צייד ליוויתנים לחלוטין, נראה כי יש הגמשה בגישה אשר מטילה איסור מוחלט על צייד ליוויתנים, לפחות לגבי זנים מסוימים ובצורה מוגבלת מאוד על-מנת לאפשר לקבוצות מיעוט אשר צייד ליוויתנים מהווה חלק מתרבותם וכלכלתם להמשיך ולשמור על המסורת שלהם.

מצב זה מתאפשר לאור הפחד שמדינות כמו יפן ונורבגיה יפרשו מה- I.W.C. ויחלו לפעול בצורה עצמאית ללא כל הגבלה ויאפשרו לאזרחיהם לצוד ליוויתנים ללא הבחנה, כך שההתפשרות עדיפה במקרה זה.

___________

 

רשימה בביוגרפית

הסכמים

 

International agreement for the regulation of whaling, 1937  

International convention for the regulation of whaling - ICRW, 1946

Convention on the law of the sea - UNCLOS, 1982

Convention on the law of the sea – UNCLOS, 1958

The convention on biological diversity, 1992

The united nations conference on environment and development – UNCED, 1992 

The Bern convention of European wildlife and natural habitats,1979

The Bonn convention on the conservation of migratory species of wild animal, 1979

Agreement on the conservation of small cetaceans of the Baltic and north seas – Ascobans, 1992

Agreement on the conservation of cetaceans of the black sea, Mediterranean Sea’, and contiguous Atlantic area – Accobams, 1996

 General agreement on tariff and trade - GATT, 1947

 Stockholm declaration of the united nations conference on the human environmental, 1972

the united nation agreement for the implementation provisions of the UNCLOS, 1995

North Atlantic marine mammal's conservation organization – NAMMCO, 1993

convention for the conservation of the southern bluefin tuna

 

פסקי דין

 

Import prohibition of shrimp and shrimp product (India et al v. U.S.), 37 I.L.M. (1998) 832

The southern bluefin tuna case, R. Churchill, 49 I.C.L.Q. (2000) 979-990

The Bering sea fur seals dispute (Great Britain v. USA), 1892

The Icelandic fisheries jurisdiction dispute, (United Kingdom v. Iceland), 1974

Lac lanoux, (Franc v. Spain), 24 I.L.R. (1957) 101

Trail smelter, (u.s. v. Canada), 3 R.I.A.A. (1941) 1907

 

מאמרים וספרים

 

Conservation for the future, Charles j.l. McKee, from “isana” no. 14 ,1996

“whaling policy” of the united states yesterday, today, and tomorrow, Stephen s. Boynton, from “isana” no.11 ,1994

summary statement action plan for Japanese community – based whaling, The government of Japan, 1995

Japanese world-view on whales and whaling, whaling issues and Japan’s whale research, ICR,1993

Whale conservation, John L. Culliney, professor of biology, Hawaii pacific university, and “whale”. Microsoft Encarta online encyclopedia 2001

National geographic -אפריל 2001, 86    (מהדורה עברית)  עוץ לי גוץ לי ,

International law and sustainable development, Boyle and freestone article:    sustaining small cetaceans and preliminary evaluation of the Ascobans and   Accobams agreements, robin Churchill, 225

international environmental law, Brown Weiss

the peaceful settlement of international environmental disputes, Cesare R.P. romano, 131

 

ברוט שחר עורך דין ומגשר | 077-5344033 | brotlaw.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב