כיצד להשיג שמחת חיים על פי רבי נחמן מברסלב? 

לפני עשרים שנה התמנה יו"ר חדש לאגודת הפסיכולוגים האמריקאית. יהודי בשם מרטין זליגמן שעשה מהפכה שלמה בכל עולם הפסיכולוגיה. טענתו הייתה שעד עתה הפסיכולוגים התמקדו באנשים עם בעיות נפשיות. ד"ר זליגמן שאל שאלה, מה קורה עם אנשים שאין להם בעיות נפשיות? טען שהפסיכולוגיה צריכה לעסוק גם בללמד אנשים איך לחיות חיים מאושרים. כי זה מה שכל אחד מחפש.

פיתח שיטה חדשה שכבשה את כל עולם הפסיכולוגיה שלא עוסק בבעיות נפשיות, עולם שעוסק בפסיכולוגיה  החיובית. כל עולם הקואוצ'ינג והסדנאות מגיעים מעולם זה. הרעיון שהם מצאו הוא שהאדם רוצה שחייו יהיו נעימים, טובים בעלי משמעות. חיים נעימים משמעם שהאדם יכול לבלות ולהצליח כפי שהוא רוצה. חיים טובים הם חיים שהאדם מצליח להגשים את שאיפותיו, להתעשר, לפתח קריירה, וכו'. וחיים בעלי משמעות פירושם חיים בעלי ייעוד.  

אבל הם גילו עוד דבר, שהאוכלוסיה בהוליווד שעונה על שלושת מרכיבי אותו אושר - הם יפים, מצליחים ועשירים מאוד. כלומר אלו אמורים להיות האנשים המאושרים בעולם. התברר להם שדווקא אנשי הוליווד שלכאורה יש להם הכל, אלו האנשים שסובלים הכי הרבה מדיכאונות, התמכרויות והתאבדויות. אם נשווה שכונה קטנה של מיליונרים בארצות הברית, במיוחד סלבריטאים, לכפר ויטנאמי שאנשים קמים עם עלות השחר ועובדים בשדות האורז בתנאי עבדות כל ימי חייהם נגלה שההתאבדויות ברובן מתרחשות דווקא אצל אותם המיליונרים. "טוב ארוחת ירק ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" שלמה המלך.

לאחר אותו גילוי נשאלה השאלה כיצד ניתן לייצר אנשים מאושרים? ואז הבינו שהבעיה היא שהאדם מתמקד במטרות גשמיות ופנים כלל אינו מאמין שיכול לחיות חיים מאושרים. והדבר השני הוא שאין הוא יודע כיצד עושים זאת. לכן מתמקד בליהנות. "אכול ושתו כי מחר נמות." הדרך שמצאו לפתור את הבעיה היא שאדם יתחיל להתבונן על עצמו. ויחפש בעצמו את מה שהם קראו לו "חוזקות". יתחיל לברר מה טוב בו, ולאחר מכן יפתח את אותן התכונות כדי לבנות לעצמו חיים של ערך. לדבריהם השלב הראשון באושר הוא שאדם ימצא את הערכים בהם הוא מאמין ויקדיש את חוזקותיו לחיות חיי ערך. הם רואים לכך חיי via. values in action/ ערכים בפעולה.

אנו מבלבלים לרוב בין המילה ערך למילה דעה. ההבדל בין שעה לערך הוא שערך מפעיל את האדם בחייו ואילו דעה נשארת תלויה באוויר. לטענתם לכל אדם ישנם ערכים. אבל הערכים הללו צריכים להיות בפעולה. חישוב מהיר מגלה שרוב שנותינו מתבזבזות על חוסר פעולה. שנותיו של אדם מסתכמות ב-960 חודשים. מתוכם שליש הוא ישן, שליש וקצת עובד ועורך סידורים. לפי המחקרים לאדם הממוצע ישנם 4 שעות חופשיות ליום, וגם הן רק ברוטו. אז מה אנו עושים באותן ארבע שעות? רוב האנשים מבלים אותן מול הטלוויזיה. לפי זה אנו צריכים לערוך חשבון נפש בחיינו ולברר כמה שעות כאלו עוד נותרו לנו, בהתחשב שחלקנו כבר בני שלושים, ארבעים, חמישים ושישים. כלומר הרבה מאותן שעות כבר מאחורינו אם נרצה ואם לאו.

ולאחר שמבין באופן מבהיל את שבריריות החיים וכמה מעט זמן יש לנו לעצמנו. עתה ישאל עצמו האדם את השאלה הגדולה מכולן - על מה אני מוציא את זה? מילדות מלמדים אותנו שהדבר הכי חשוב בחיים הם החיים עצמם. זה נקרא קדושת החיים. אבל האמת שזה לא נכון. כי אין שום חברה בעולם שלא חושבת שיש משהו גדול מהחיים. כמו למשל הקרבת החיים למען המדינה. בכל חברה יש תפיסה שהקרבת החיים למענה הוא דבר נשגב. גם מי שלא מאמין במדינות ומהפכות, אם ישמע על מישהו שהקריב חייו כדי להציל מאה ילדים יאמר עליו שהוא גיבור. כלומר בכל חברה מבינים שיש משהו שגדול מהחיים עצמם. והדבר הזה נקרא לחיות חיים מאושרים.

על ההבנה הזו התפתחה תעשייה שלמה של מנטורים לאושר, שאחד השמות המובילים בה הוא של ישראלי בשם טל בן שחר. והוא עלה על החידוש העצום שאת כל הרעיונות כבר יש בתוך היהדות. הפסיכולוגיה החיובית בעולם המערבי קיימת משנת 98. אבל ביהדות דנים בנושא הזה כבר 3500 שנה. אז יש קצת יותר פרקטיקה. בסוף ספר דברים רשימת קללות נוראות מה יקרה לעם ישראל אם לא יקיימו את המצוות ואת רצון השם. כל הרשימה הזו כבר התקיימה בנו (חורבן בית שני, שואה). בסוף רשום שם את הסיבה. הפסוק אומר ככה "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל." כלומר כל הקללות הללו יתקיימו כי לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב. זה לא בגלל שלא שמרת את המצוות אלא בגלל שלא שמרת אותן בשמחה. ומזה קבעו כל גדולי ישראל שיש מצווה מהתורה לעבוד את השם בשמחה. נשאלת השאלה מדוע אין מצווה זו מופיעה בתרי"ג מצוות? כותב החתם סופר אם זו הייתה מצווה הכתובה היינו מתייחסים אליה בתור עול. אי אפשר לחייב אנשים להיות בשמחה בפקודה. אין כזה דבר.

אומר הרמב"ם בהלכות לולב ושמחת בחגך, שהשמחה בקיום המצוות ובאהבת האל עבודה גדולה היא. ומי שנמנע מהשמחה ראוי להיפרע ממנו. ואם הוא גאוותן ולא מתאים לו להיות טיפוס עליז וצחקן הוא שוטה וחוטא. הוא נותן דוגמה מדוויד המלך שרקד מול ארון הברית ועשה להטוטים למרות שמיכל בת שאול שהייתה אשתו העבירה עליו ביקורת שנראה כמו אחרון פשוטי העם.

בזמן בית המקדש הייתה שמחת בית השואבה, כל השבוע בסוכות, חז"ל אומרים בגמרא שלא היו ישנים. שבוע שלם של שמחה וריקודים, וכל עם ישראל היה צופה בגדולי הרבנים, אנשים הסנהדרין רוקדים ועושים ג'גלינג. הגמרא מתארת בדיוק כל אחד מהתנאים עם כמה כמה לפידים הוא ידע לעשות ג'גלינג. הם הו עושים סלטות, עומדים על הראש. ככה זה היה בנוי, כל העם היה יושב והרבנים רוקדים עושים שמח. הרמב"ם אומר שלוקח את חשיבות השמחה מהפסוק "תחת שלא עבדת את השם אלוהיך בשמחה."

רבנו בחיי בן אשר, שהוא אחד מחמשת המפרשים הכי חשובים של התורה. כותב דבר מפתיע ומבהיל. הוא אומר שהשמחה במעשה המצוות, מצווה בפני עצמה. יותר גדולה מהמצווה. כלומר נקודת השמחה היא המצווה העיקרית לפי גדולי ישראל למדו מהפסוק הזה. מי שעל שמו קרויה מצוות השמחה בזמננו זה רבי נחמן מברסלב. הכוונה כמובן לא הייתה למשאיות שעוצרות בצמתים עם פנסים כחולים וחרדים שרוקדים, אם כי גם זו דרך. רבי נחמן לא כתב מדבקות ולא הוציא פלאיירים. לרבי נחמן ישנה תורת השמחה. מתורותיו השלמות והמורכבות נלקחו ציטטות. אבל זה לא נגמר שם וגם לא מתחיל שם.

לרבי נחמן ישנן שתי תורות על השמחה בספרו ליקוטי מוהר"ן. אחת מהן מאוד מפורסמת מתחילה במילים "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" והרבה אנשים שיש להם רקע תורני, והברסלבים מעצבנים אותם עם כל המדבקות והשטויות, שואלים היכן כתוב שיש מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. טוענים שזו המצאה. צריך לדעת שזו הלכה פסוקה של הרמב"ם. הרמב"ם כותב בהלכות דעות שלאדם אמנם אסור להיות אדם הולל ומשתולל ואסור לאדם להיות אדם עצוב ובדיכאון אלא צריך לקחת את דרך האמצע. והוא כותב שם "שמח כל ימיו". זו הלכה פסוקה וזה יסוד היהדות.

"קשה מאוד להיות בשמחה" כותב רבי נחמן. "וכל אדם מלא ייסורין, תמיד" הוא אומר ומוסיף "מחמת פגעי ומקרי הזמן" החיים מלאים מקרים רעים וצרות ובלי סוף בעיות. ולכן כל בני האדם מלאי ייסורים. אומר רבי נחמן שאין לנו ברירה. כבר לפני מאתיים ועשר שנים הוא כותב שכל המחלות באות מעצבות ושהשמחה רפואה למחלות. אתה רוצה להיות בריא, רק דרך שמחה. ואכן כיום כבר קיים מקצוע ליצן רפואי. המדע כבר מזמן גילה שכאשר אדם שמח משתחררים לו במוח אנדרופינים שעוזרים להחלמה.

רבי נחמן טוען שצריך להתגבר בכל הכוחות ולהכריח עצמנו להיות בשמחה. גם כשקשה. כי אין ברירה. איך? פה הוא נותן עצה אותה הוא לוקח מהזוהר, וזה נקרא "מילתה דה שטותה". כלומר דברי שטות. תצחיק עצמך בדברי שטות. אין שום איסור בלהיכנס ליוטיוב ולראות סרטוני שטויות של חתולים מנגנים, כלבים רוקדים וכו'.

אבל יש לרבי נחמן עוד תורה על שמחה שם הוא מדבר על סיבה אחרת. הוא אומר שמה שחסר לכל האנשים בשביל לחיות טוב במובן האמיתי הוא שאין להם יישוב הדעת. יישוב הדעת זה שאתה עוצר רגע את שטף החיים ומתיישב לחשוב על חייך ולשאול את עצמך מה?

זו השאלה שאנשים לא שואלים את עצמם לעולם אך לא מפסיקים לשאול אחרים. "מה אתה עושה?" "מה זה צריך להיות?" "מה הוא חושב לעצמו?". רבי נחמן אומר שאדם צריך את השאלות הללו להפנות לעצמו. כאשר יידע לתת דין וחשבון לעצמו על כל דבר שעושה. מה עשיתי, למה עשיתי והאם זה היה בסדר. האם אני חי לפי מה שאני באמת רוצה לחיות? רבי נחמן טוען שאין יישוב הדעת בגלל העצבות. הייאוש.

אומר רבי נחמן באותה תורה שבשביל להשיג יישוב הדעת אנשים חייבים שמחה. "השמחה היא עולם החירות." רק שמחה מוציאה אותנו מהשעבוד. רבי נחמן טוען שהחירות היא מהדברים החשובים בחיים כי בזכות החירות יכול אדם להנהיג את המוח כרצונו. כיום הבעיה מספר אחד של החיים המודרניים זו התמכרות. סמים, אלכוהול, הימורים, שופינג, אכילה, סוכר. כמעט כולנו מכורים למשהו.

כולנו שבויים בתוך פוזה של עצמאות, "למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות" "אני עושה מה בא לי", אבל האמת היא שבתכלס אנחנו לא עושים מה שבא לנו אלא מכורים לייצר ורחוקים שנות אור מעצמאות. שני הדברים לפי רבי נחמן שהאדם הכי רוצה בעולם זה להיות חופשי ולהיות בריא. ואת זאת נשיג לאחר שנלמד להנהיג את המוח כרצוננו. כלומר להכריח את עצמנו להיות בשמחה. על ידי ריקודים ו"מילתה דה שטותה". ובשלה הבא להתחיל להבין למה אנחנו שמחים. ואת אותם ערים להפוך לערכים ערכים בפעולה.

הרמב"ם טוען שאדם חייב להיות כל ימיו בשמחה אך את זה משיגים רק בעלי מעלה גדולה. אצלנו פשוטי העם גם קצת זה טוב. רגע אחד ביום בתור התחלה זה גם משהו. ואין ברירה אלא להכריח את עצמנו לכך. "קשה באימונים קל בקרב". סיכום שיעור מהרב עופר גיסין.