בואו נדבר רגע על גבולות.
אני חושבת שכל הורה שומע מהרגע שנולד ילדו הראשון על גבולות. על כמה הם חשובים, איך חשוב שנקפיד, כמה חשוב שלא נוותר, שנהיה חד משמעיים, שזה מה שמכין את הילדים שלנו לחיים, שהם זקוקים לגבולות האלה. והאמת – הכל נכון. בערך.
הגבולות הם אכן חשובים. הם קודם כל משמשים אותנו לשמור על הילדים שלנו – גם מפני סכנות אמיתיות כמו חשמל או נפילות, הם גם עוזרים לנו להנחיל להם אורח חיים בריא, כשאנחנו אומרים להם מתי ללכת לישון או מה מותר או אסור לאכול. בנוסף, הגבולות מאפשרים לילדים שלנו בטחון בעולמם, כשאנחנו עקביים בגבולות שאנחנו מעניקים הילדים לא צריכים לבדוק את הגבולות שלהם כל הזמן. הם יודעים שהם יכולים לסמוך עלינו שנשמור עליהם כשצריך. וכמובן – הגבולות מכינים אותם לעולם הגדול בו יש חוקים ומציאות ובעצם – לא הכל אפשרי, מותר או חוקי.
מכל הסיבות האלה – חשוב להעניק לילדינו גבולות, אבל את זה אתם כנראה כבר יודעים. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו שוכחים גם את הדברים האחרים. כאשר הגבולות כל הזמן נוכחים בזמן שדברים אחרים נעדרים. הרבה הורים חוטאים בזה, הם שומעים כל הזמן על גבולות – מהמשפחה, מהחברים, בהרצאות ובכל מקום שאליו הם הולכים – ואז הם טועים לחשוב שזה חלק מרכזי, וכך נולדים הורים מותשים לילדים "מרדנים", הורים שמרגישים שהם כל הזמן נלחמים.
אז מה בכל זאת עושים?
קודם כל זוכרים שגבולות זה לא הכל בחיים. כהורים אנחנו מגדלים בני אדם קטנים, מעצבים את אופיים ומנסים להכין אותם לעולם. אותם בני אדם קטנים צריכים ללמוד לא רק שלא הכל מותר, אלא גם להיות רגישים לסביבתם, לדעת איפה אפשר להתפשר ולמצוא לעצמם את הדרך הנכונה להם. כשאנחנו בוחרים לשים את כל הדגש ההורי שלנו בגבולות, אנחנו מאבדים הרבה בדרך, ובנוסף, גם כשמעניקים גבולות חשוב לעשות את זה נכון.
הדבר הכי חשוב כשאנחנו מעניקים גבולות זה להבין שלכל גבול יש גבול. זה אומר קודם כל לבחור מה הם העקרונות החשובים לנו כהורים להעביר לילדינו. כשאנחנו בוחרים את העקרונות האלה, חשוב להיות ממוקדים בארבעה או חמישה עקרונות מנחים. כדאי לבחור את הדברים שהם הכי חשובים לנו, שאנחנו הכי מאמינים בהם, על מנת שיהיה לנו קל יותר לעמוד בהם ולהקפיד עליהם.
ההקפדה משמעה מצד אחד אכן להיות עקביים בגבול הזה. להגיב באופן דומה בכל פעם שעולה סיטואציה מול הילד, ולמעשה לדעת לעמוד על שלנו. מצד שני, חשוב להיות ערים גם למציאות ולהבין שגם אם החלטנו על עקרון מסויים, לפעמים יש נסיבות מקלות לילד, ולדעת במקומות האלו להתגמש איתו.
כשאתם מתגמשים, שימו לב לשני דברים חשובים: קודם כל, החליטו מראש האם אתם מתגמשים או לא. במידה והחלטתם ללכת בעקבות העקרון, חשוב להשאר איתו כדיי שהגמישות לא תתפס בעיני הילד כויתור בגלל שהתעקש, מה שעלול לערער את סמכותכם ההורית ולגרום לילד לבלבול ולבחון שוב ושוב את העקרון, הגבול, הזה שקבעתם.
הדבר השני שחשוב לשים לב אליו הוא שההתגמשות צריכה להיות מוצדקת – עליה להגיע באמת כאשר המציאות מקשה על עמידה בעקרון. למשל, אם יש לנו עקרון לפיו לא באים לישון עם ההורים באמצע הלילה, כשהילד חולה, וזקוק לנו יותר, חשוב שנהיה קשובים לצורך הזה שלו ונאמר לו שבגלל שהוא חולה – היום מותר לישון עם אמא ואבא.
לסיכום, חשוב להבין שאת הגבולות שאנחנו מעניקים עלינו להעניק במידה, לא לתת להם להשתלט על כל סגנון ההורות שלנו. וכשאנחנו מעניקים אותם, חשוב מאוד שנעשה זאת נכון. שנדע לעמוד במילה שלנו מצד אחד, אך גם לזכור להיות אמפתיים לילדינו ולהבין מתי אפשר קצת לוותר.
