הוספת סוכר ליין על ידי יקבים מובילים. 

להקת כוורת שרה “אולי תשים לי קצת סוכר בתוך התה”, אבל אנחנו מתייחסים לשימוש אחר בסוכר, לאור כך שהשבוע נכתב רבות על הגשת תביעה ייצוגית נגד יקב סגל (מקבוצת ברקן טמפו), יקב אפרת (טפרברג),  יקב ציון ויקב ארזה. לכאורה, ועל פי כתב התביעה, הם מהלו סוכר לבן במיץ הענבים שלהם; דבר שמנוגד לחוק, ושלא נדבר על פגיעה באמינותם כלפי ציבור שותי היין. כי אם הם מעיזים למהול סוכר במיץ ענבים, אז למה שנאמין להם שהם לא עושים דברי אחרים ביין, כמו הוספת צבע מאכל, תמציות טעם, תמציות ריח, ביקבוק זנים שונים מכפי שכתוב על התוויות, ועוד ועוד.

אין מה להמעיט בכך ולומר “נו, טוב, זה רק מיץ ענבים”, ולו מהסיבה הפשוטה שכשמדברים על נתוני צריכת יין בארץ – תאמינו בכל נתון שאתם רוצים, כוללים בהם מיץ ענבים/תירוש ויין קידוש. אני חושב שצריך להפסיק להאמין לאותם יקבים שעשו זאת. על זה אסור לסלוח ואסור לוותר. אי אפשר לעבור לסדר היום על כזו רמאות, על כזו השפלה. אי אפשר לטעון שלא ידענו וזו טעות. אי אפשר לצאת למדיה ולומר אנחנו אוספים עכשיו את כל הבקבוקים מהמדפים, אי אפשר לא להתייחס לאותם ייננים שנמצאים ביקבים ועליהם מוטלת האחריות באופן ישיר ואישי, גם כשמדובר במיץ ענבים שאולי לא הם רוקחים אותו. הם הייננים. הם אלה שחתומים על כל הבקבוקים שיוצאים כשהם בעלי תפקיד היינן ביקב. הם לא יכולים לברוח מאחריות, ולומר שהיקב עשה זאת ומשגיח הכשרות או  היינן הזוטר אחראי.

יינן כמו עידו לוינסון שקיבל את התפקיד ביקב ברקן סגל, לא יכול להרשות שהיקב יעשה דבר כזה. אסור לו להסכים שדברים כאלה יקרו כשהוא בתפקיד. צמד הייננים של יקב טפרברג – ראוכברגר ופרתי, חייבים לדאוג שאחרי כל המיליונים שהיקב השקיע על מיתוג שעשה פלאים ליקב, שדבר כה לא יקרה, כי הציבור בסוף לא יסלח. יקב ארזה עם היינן ליכטנשטיין, ויקב ציון שמייצרים מיליוני בקבוקי יין לציבור רחב בארץ ובעולם – נחשבים ליקבים בבעלות חרדית. נכון שבעשרת הדיברות אין את האיסור ‘לא תמהל’, אבל יש כמה איסורים אחרים, שלא לדבר על חוקי המדינה ובעיקר החוק של משרד הבריאות ל”הגנה על בריאות הציבור (מזון)”, שאם מפירים אותו זו  עבירה פלילית.

ומה עם קהל השותים שהוספת הסוכר מבחינתו אינה דבר של מה בכך? על פי דוחות נילסן, 43% מהישראלים מנסים להימנע מצריכת סוכר, 28% מקפידים על תפריט המגביל או אוסר על צריכת מזונות הכוללים סוכר, ו-50% מהישראלים היו רוצים למצוא על המדף מוצרי מזון טבעי לחלוטין. 42% מהישראלים היו רוצים למצוא יותר סוגים של מוצרי מזון מופחת סוכר או ללא סוכר. כלומר, הוספת הסוכר לבקבוקים האמורים מהווה עניין מהותי ורב חשיבות עבור ציבור הצרכנים.

אז נכון שעיתונאים דיווחו על הידיעה המרעישה הזו. אנו באכול ושאטו עשינו עוד כמה צעדים מעבר לדיווח, גם כדי למנוע את המחדל הבא. ראשית ביקשנו את תגובת היקבים לעצם התביעה, שנית ביקשנו את תגובת הרשויות שאמונות על אכיפת החוק, ושלישית, בהעדר תלונה רשמית מעבר להגשת כתב תביעה אזרחי בבית המשפט, הגשתי בקשה לפתוח בחקירה במשרד הבריאות ובמועצה הישראלית לצרכנות. בקשה זו תטרפד את החיסיון שיהיה על הדיונים בתביעה הייצוגית ועל ההסדרים שהיקבים יעשו עם התובעים, חיסיון שיחייב כמו בפעמים קודמות לא לפרסם את ההחלטות השיפוטיות, ובין היתר את אי לקיחת האחריות של היקבים על המחדל כחלק מהסדר פסק הדין. מסקנות וועדת הבדיקה של המועצה לצרכנות מתפרסמות ברבים, ויובאו לידיעת הציבור באתר של המועצה.

תגובת היקבים

מיקב אפרת נמסר: “קיבלנו את התביעה ואנו לומדים אותה”. מיקב סגל נמסר: ?אנו מצרים על התקלה. כבר בתוך כמה ימים נפיץ מוצרים תקינים לחלוטין ללא תוספת סוכר לבן. אנו בטוחים כי תקלה זו לא תחזור על עצמה בעתיד”. מיקב ארזה לא התקבלה כל תגובה. מיקב ציון לא התקבלה כל תגובה.

תגובת המועצה לצרכנות

אלון שלום, הנושא שאתה מעלה חשוב מאוד מההיבט הצרכני, שכן הטענה הינה להטעיית הצרכנים המצויה ברף הגבוה של העבירות הצרכניות. דומה כי מההיבט האזרחי הנושא מטופל באמצעי היעיל ביותר – התובענה הייצוגית.לשאלתך, הגורם המאסדר המוסמך לפתוח בחקירה, בין אם לצורך אכיפה מנהלית ובין אם לצורך אכיפה פלילית,  היא הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן.

תגובת משרד הבריאות

הדרישות החלות על יין ומיץ ענבים מעוגנות בתקן ישראלי 1318 ליין ובתקן ישראלי 52 למיצי פירות ותרכיזיהם, בהתאמה. על פי ת”י 52 אסור להוסיף סוכרוז למיץ ענבים. על פי ת”י 1318 ניתן להוסיף סוכרוז ליין המסומן כ”יין ממותק”. התקן קובע גם כי סימון המוצר יכלול את ציון העובדה שהוסף למוצר סוכר. עם העברת סמכות הפיקוח על משקאות משכרים למשרדנו, הנושא ייבדק, ובאם יימצא שישנן הפרות של דרישות החוק, הנושא ייאכף בהתאם.