החשיבות שבהמנעות - ההנאה שבאיטיות על קצב נכון ויתור בתנועה וחשיבותם . 

החשיבות שבהמנעות – ההנאה שבאיטיות.

על קצב נכון ויתור בתנועה וחשיבותם .

לסופר הצ'כי הגדול , מילן קונדרה יש ספר ושמו "ההנאה שבאיטיות" בו מפנה הסופר את שימת לבנו לרגעים היפים והאיטיים בחיינו שהולכים ונעלמים.

תנועה מהירה מדי היא הכרח חיינו ובמיוחד במדינה כמו ישראל .

אין חולק על כך שעומס העבודה והמשימות על אנשים צעירים עולה על מקבילהם אף במדינות מפותחות אחרות ועולה בהרבה על מה שחוו הוריהם כאנשים צעירים .

גם אצל אנשים קשישים ,אותם אני מאמן בתנועה , חוסר הזמן וחוסר הנכונות לוותר  לגופם- רק הולך ועולה ! 

יש לכך הסבר פשוט - התחושה כי זמננו הולך ואוזל ,יחד עם העקשנות שאצל רבים גם הביאה להשגים ואפילו להשרדות יוצאת דופן ( לדוגמא - ניצולי השואה ).

התעקשות ומילוי ניצול הזמן הם סימנים הכרחיים גם אם לא בריאים , לחברה מודרנית  

המהירות העודפת מעייפת אותנו ועלולה לגרום לבעיות תנועה רבות החל בשחיקת מפרקים וכלה בגב תפוס ועלייה במצבי דחק (סטרס).מעבר לכך היא גורמת לביצוע לא נכון של תרגול גופני .

כיצד ניתן בתרגול תנועתי להתמודד עם בעיה זו ?

כדי לעשות זאת נדמה את שיעור התנועה למסע , טיול .

טיול בו נשהה זמן רב מדי במקום אחד יראה לנו משעמם אבל לא פחות מכך , מסע בו נרוץ מהר ממקום למקום יהיה מסע מלחיץ , בו לא נעמיק ולא נחווה כלום .

מהו האיזון הטוב בין שני עולמות אלו ?

כדי לענות על כך מבחינה גופנית אנו מתחילים את השנה באד"מ   בשני שיעורים ייחודיים שעליהם תמיד לקבל "פינה " קטנה במחשבתנו :

שעור אחד נקרא "נשימה בשלה " השני "האטה מכוונת "

 "נשימה בשלה ",

בשיעור מודגש התאום בין הנשימה לתנועה אך קודם לכך עוברים תהליך של למידה על נשימתנו- עד כמה אנו מדגישים הוצאת אוויר  ארוכה ? עד כמה אנו מרפים את הגוף תוך הוצאת האוויר ?

 אז, מתייחסים למילה "בשלה" בשני מובניה תוך כדי התרגול -

א.     כתהליך שאינו מושפע .הנשימה כתהליך שנשאר שקט וארוך בלי קשר למאמץ , המהירות ותכיפות התנועה .

ב.     הנשימה כתהליך בשל . שהוא הבסיס עליו עבדנו , בררנו אותו לעצמנו והתנועה כפופה לו .

השיעור ככלל מתרגל את היחס תנועה- נשימה ונשימה נכונה . הנשימה היא תהליך אותו אנו מבצעים כל העת אך לעיתים רחוקות נושמים נכון !

התרגול אינו תמיד פשוט- האם אתם יודעים מתי אתם מוצאים אויר בעת קימה? 

תהליך זה עוזר לנו להגיע למושכל ראשון חשוב – נשימה היא כלי מרכזי היכול לעזור לנו להאט את מהירות ותכיפות החיים והתנועה ובה בעת הוא לא בהכרח מאט את התנועה עצמה .

כלקח מעשי אנו לומדים לנוע מהר אך תוך שמירה על שקט פנימי . זהו כלי מעשי לחיי יוםיום .

" האטה מכוונת "

בשיעור זה אנו מדגישים ביצוע איטי , מינמליסטי ומוותר .

מהו ביצוע "מוותר" ?

רובנו , גם אם אנו לא ספורטאים בעלי עודף מוטיבציה גופנית, מושפעים מאד מהעבר בו יכולנו יותר ומחברה וסביבה הגורמים לנו לחזור על ביצוע או לבצע באופן שאינו באמת קשוב ליכולת הגופנית .

אותו תרגיל בדיוק עם אותו טווח תנועה המבוצע 7 פעמים יכול לעזור לגוף ואילו כאשר נבצע אותו פעמיים נוספות- נמתח שריר או גרוע מכך .

לכך בדיוק מכוון שעור כזה. בקבוצה המשימה קשה אף יותר- המורה, גם אם רואה שאדם מסוים זקוק לביצוע מוותר יותר לא יכול לעצור קבוצה שלמה שאולי רוב חבריה דורש עצימות גבוהה יותר. כאן נכנסת אחריותו האישית של המתאמן שהיא לעולם גם תהליך נרכש ,ונרכש במאמץ !

לא די להגיד לאנשים "הקשיבו לעצמכם " . צריך לתרגל אותם בכך .

גם מרכיבים אחרים בשיעור הם גורמים מסייעים להשגת השקט והויתור -עוצמת דיבור המורה, קצב דיבורו, תאורה ואפילו בידוד הסטודיו  .

לסיכום ,

המשל הידוע על הארנב והצב נכון גופנית שבעתיים כשמדובר על השגת תנועה בריאותית . אין צורך ואין זה אפשרי לשאוף להאטה בכל פעילות  שנעשה אך כאיזון ליוםיום , זו מטרה חשובה ביותר.

ניתן ,על ידי תרגול גופני נכון הכולל נשימה מודעת ותרגול מוותר , להגיע לשקט פנימי בעת מצבי מהירות ודחק חיצוניים וגופניים .

הדבר דורש תרגול נכון ואימון . 

לאט לאט מגיעים מהר ...