תקיעות?! איך יוצאים מזה? 

השהייה במקום של תקיעות, בו אנו יודעים מה אנחנו רוצים, אנו מבינים שהמקום בו אנו נמצאים אינו נכון לנו, אך מרגישים שמה שאיננו עושים ולעיתים אף מה שלא נעשה, המציאות לא תשתנה, ואנו נשאר באותו המקום, יכול להביא אותנו למקום של תסכול, חוסר אונים ואף יאוש או דיכאון.

אחת המתאמנות שהגיעה אלי, הייתה לאחר סיום לימודי טיפול והתקשתה להתחיל ולטפל בלקוחות. לאחר זמן מה, כשהרגישה שהיא לא מצליחה להתקדם בתחום ולהתחיל לטפל, היא הגיעה אלי לאימון. היא הרבתה לדבר על כך שאין לה קליניקה מתאימה לקבלת הלקוחות. היה לה חדר בבית שיכול היה להתאים אך הוא לא היה פנוי, היא חששה שיקח זמן רב לארגן אותו, והיא רצתה להתחיל ולטפל באופן מיידי בלקוחות. לא היה לה ספק שאם היה לה חדר מאורגן ומזמין, היא הייתה מתחילה לטפל.

זה הזכיר לי מתאמנת שהתקשתה לרכוש רכב. היו רכבים פוטנציאלים שהיא מצאה, אך פעם אחת המוסך שרצתה לא היה פנוי לקבל אותם בזמן שהתאים לה, פעם אחרת גילתה ברגע האחרון שהרכב היה בליסינג והיא לא רצתה ליסינג. ברכב אחד היא לא הייתה מרוצה מתוצאות הבדיקה, ובאחר מכך שהבעלים נעזר במאכער למכירת הרכב. ופעם כשכבר מצאה רכב מתאים התמקחה על המחיר והמוכר לא ויתר. וכך או כך, כל רכב התמסמס והפך לא רלוונטי, עד שלאחר שנתיים של חיפוש היא עדיין הייתה ללא רכב. בתחושה שלה – אין מספיק רכבים בשוק, מוכרי הרכבים לעיתים קרובות אינם ישרים, המחירים שמבקשים על הרכבים אינם ריאליים, לאנשים אין סבלנות להמתין לה שעד שתעשה את הבירורים אם הרכב מתאים....

שתי המתאמנות הללו, בעצם תלו את המצב שלהם בגורם חיצוני. אם... (היה לי חדר / בעלי הרכבים היו הוגנים...) .... אז הכל היה מושלם.

כלומר, זה לא אנחנו שהבאנו את עצמנו למקום התקוע בו אנו נמצאים, אלא המצב הביטחוני שמשפיע על המשק / בן הזוג שלנו אשם / אין מספיק בחורים רווקים נורמליים בגילאים שלנו / הבוס לא מתחשב / המדינה לא בסדר / אגד תמיד מאחר / מזג האויר הרס הכל / הילדים עצבנו אותי / הפקקים במדינה בלתי נסבלים...

ומכאן הדרך קצרה למצוא את עצמנו בתחושה של– עשו לנו / לקחו לנו / אין לנו / מגיע לנו / מישהו חייב לנו... ואנו מקווים / מצפים / דורשים / מתפללים שמישהו יעשה משהו שישפר את המצב....

באימון אנו מכנים את התחושות הללו והאמירות הללו בשם "קורבנות". כשאנו אומרים אמירות אלו, אנו בעצם אומרים שאנו קורבן של המציאות, אנו תולים את ההצלחה שלנו במישהו אחר, ומסירים אחריות (ויכולת) מעצמנו לעשות את השינוי הרצוי. כי גם אם אנחנו צודקים, ומישהו אחר הביא אותנו למצב הלא נעים שלנו, להתלונן על המצב לא יקדם אותנו, אלא ישאיר אותנו תקועים במקום. כשאנו במצב של "קורבנות" אנו בעצם מכלים את האנרגיה והזמן שלנו על תלונות והתלוננויות על דברים שאין ביכולתנו לשנות, במקום, לנצל את אותה האנרגיה לשינוי המצב הקיים, ולהביא אותנו למקום נכון, טוב ומלא אור. כי לפעמים באמת לא עוזר להיות צודק, אלא צריך להיות חכם.

ביירון קייטי, ממציאת שיטת "העבודה", אומרת "כשאני מתווכחת עם המציאות, אני מפסידה. אבל רק 100% מהפעמים". כלומר- ביירון קייטי אומרת המציאות היא נתון עובדתי. זה מה שיש לנו. אנו לא יכולים לשנות את המציאות. וכל ויכוח עם המציאות רק יתסכל אותנו. כי המציאות היא עובדה ולנו אין השפעה עליה.

ההשפעה שלנו היא על עצמנו.

מה אנחנו עושים עם המציאות, איך אנחנו מתנהלים בתוכה, איך אנחנו הופכים אותה להזדמנות לצמיחה, ואיך אנחנו צומחים ומתפתחים ממנה.

אם נסתכל סביבנו, נוכל לראות אנשים רבים, שלו אני הייתי במצבם הייתי מרגישה שסוף העולם הגיע ותמו אפשרויותי. אך הם במקום לשבת ולבכות על מצבם, היו עסוקים בעשיה ובשינוי, ואכן הגיעו רחוק:
- תומס אדיסון לא התייאש גם לאחר מאות ניסיונות, עד שהצליח לשכלל את נורת הלהט כך שתדלק לאורך זמן.
- ביל גייטס גדל בילדות לא פשוטה, נשר מהלימודים במכללה ואף פוטר מחברת אפל שהיה שותף להקמתה. בכל זאת הצליח להקים פרויקטים חדשים, לחזור לאפל ולהרוויח את מקומו בחזרה בזכות ולא בחסד.
- אופרה ווינפרי סבלה מאפליה ועוני בילדותה, פוטרה מתפקיד מגישת חדשות כשנאמר לה שהיא לא מתאימה כמנחה כי היא מכניסה רגש רב מדי לדיווחיה. אופרה למדה להפוך זאת ליתרון והגישה 25 עונות מוצלחות של תוכנית ארצית ייחודית לה הממקסמת את יכולותיה.
- עשהאל שבו איבד את רגלו בפיגוע באיתמר ב2002 והפך ספורטאי מצטיין שייצג את ישראל באולימפיאדת הנכים בריו ב2016.
- לאחרונה בתוכנית "אמריקה גוט טאלנט", התמודדה מנדי הרווי ועברה לשלב ההופעות החיות, כשהיא שרה ומנגנת, על אף שהתחרשה בגיל 19. מנדי שלא רצתה לוותר על חלומה, מצאה את הדרך להתגבר על החירשות ולהמשיך לשיר ולנגן. 

אפשר להביא אינסוף דוגמאות של אנשים שלא נתנו למציאות להכתיב להם את העתיד. 

אלכסנדר גרהאם בל אמר: "כשנסגרת דלת אחת - נפתחת אחרת, אך לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו".

אז מה הוא הצעד הראשון לצאת מתקיעות?
- לבחור להפסיק להיות קורבן.
- להפסיק להאשים את כל העולם ואשתו במצב הקיים.
- להפסיק להילחם במציאות.
- לקחת אחריות.
- להיות עסוק/ה בדברים שאני יכול/ה לשנות/להשפיע/ליצור.
- לחשוב יצירתי – מה אני יכול/ה לעשות כדי לשנות את המצב.
- לחפש אילו הזדמנויות המצב הקיים מזמן לנו.
- ולפעול באופן אקטיבי לשינוי הרצוי.

בהצלחה 

מוזמנים לבקר באתר הבית לתכנים נוספים