קליטת שידורי הדעת מאת בורא העולם
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

קליטת שידורי הדעת מאת בורא העולם 

מאת    [ 23/07/2017 ]
מילים במאמר: 2865   [ נצפה 2097 פעמים ]

 
 

כיום, מובן יותר לשכלנו (המוגבל) כיצד ניתן לקלוט בעת ובעונה אחת מידע חזותי ושמיעתי מתחנות שידור רבות. הרי כך קולט מנצחה של תזמורת גדולה, בעל כושר מפותח מאד, מידע שמיעתי וחזותי מכלים מגוונים רבים. ביחוד כך, בחדר הבקרה של מטכ"ל צבאי מודרני. אם בן-תמותה סופי כך, הקב"ה האינסופי על אחת כמה וכמה ולאין ערוך. זאת ועוד, דווקא בתחום הבלתי-נראה והזעירון ביותר של גרעין האטום ובחלקיקים האלמנטריים אצורים אוצרות אנרגיה עצומות. לפני עשר שנים בתשנ"ד (1994), אישרו חוקרי מוח האדם כי ידיעותיהם את רזי המוח הגיעו אז ללא הרבה יותר מחמישה אחוזים. כל עוד איננו מכירים יצירה אנושית שבאה לנו, כביכול יש-מאין, מחויבים אנו להסביר את עובדת החידושים וההמצאות בחשיבתנו כיום יש-מיש. "יש תאים במוח האדם, שאם הם מותאמים התאם מיוחד במינו, נוצר רעיון מיוחד. בדרך מקרה זכה מוחי בהתאם האמור. לולא אני, היה אחר הוגה את רעיון היחסיות"  (שישא, א., תשכ"ג, אלברט איינשטיין , עם עובד, תל-אביב, עמ' 239-240 ). לאיינשטיין הפיסיקאי היה ברור שאין יש מאין , שכל מה שהמדע יודע זה רק יש-מיש, לפי חילופי אנרגיות ולפי חילופי מסה ואנרגיה. משמע שיש א-לוהים החונן לאדם דעת ומשדר לקליטת מוחותינו את גלי הדעת שלו. גלי הדעת מקורם במציאותו של ה' א-לוהי ישראל , החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. זאת  באמצעותם של שידוריו בגלי הדעת שלו, שמהם קולטים אנו רק חלק סופי מוגבל של גלים, או חלקי גלים בקליטות לא שלימות, לפי הכשרתנו ונכונותנו המוסרית וההשכלתית לקראת היותנו ראויים ומוכשרים לקלוט אותם.

כל עוד אין המדע יכול להצביע ולשחזר תופעות של יצירה יש-מאין, תחייב ההגינות השכלית לתת עדיפות יחסית לאקסיומה על מציאותו של ה' א-לוהי ישראל בביסוס הגיוני לתורת ההכרה.

.

עדיין אין ברשותנו אנליזה מתמטית  למחשבות ואין אלף –בית למושגים. מלים לשוניות מופיעות כפי שהן, ולעתים כמושגים-בעלי הגדרה-הגותית הכרתית. פירושן של מילים

לשוניות הוא במילון-לשוני ופירושם של מושגים מוגדרים הוא במילון-המקצועי-המדעי לאותו מקצוע. בעימותים בין אנשי מקצוע מאסכולות שונות יש לאותו המושג עצמו משמעויות שונות. מושג ה"דמוקרטיה", כדוגמא, נתפס באופן שונה במשטרים שונים.

אילו תמיד השתמשו מדינות קומוניסטיות במושג "דמוקרטיה עממית"=דמוקרטיה ברשימה קומוניסטית יחידה המותרת שם, כי אז היה חל עליה הכלל שכל המוסיף (המילה "עממית") גורע (מחופש ההתארגנות והזכות להשפיע על אופי השלטון). אבל, פעמים רבות נאמרת שם רק המילה "דמוקרטיה" לבדה. בחודש שבט תשנ"ד פרשו שלושה ח"כים מסיעתם, שמנתה עד לפרישתם ביחד איתם שמונה ח"כים. השלושה כינסו כ-12 חברים ובחרו מוסדות לסיעתם =תנועתם=מפלגתם החדשה. עד כאן הכל תקין. אבל, כאשר הציגו זאת בכלי התקשורת כתהליך דמוקרטי במקום, הנכון, מינוי עצמם באופן זמני עד להתארגנות, הרי זה שוב נשיאת השם "דמוקרטיה" לשווא. בגישות פילוסופיות שונות, רשימת המושגים הראשוניים שמוותרים על הצורך להוכחתן אינן זהות, ולפעמים שונות שינוי מבדיל וסותר. וכך, קורה שכל הפוסל במומו פוסל, על ידי שהוא מקנה לשפתו המקצועית של זולתו את המשמעויות הקיימות רק בשפתו ולא בשפת זולתו. הכרחי להדגיש שאין פירוט מחייב ומלא למושגים הראשוניים ולאקסיומות בעבודותיהם של הוגי דעות רבים . ושוב, בעידן שבו מכפיל המדע את עצמו בהיקפו, בתוך פחות משבע שנים, אין בנמצא, אפילו לא מדען אחד, המעודכן בכל תחום עיסוקו, ולא כל שכן בכל התחומים. לפיכך, גם גאונים נאלצים להחזיק בדעות קדומות, שהן נכנסים מבית אבא ומהסביבה, שההזדהות שבלב איתן לא דרשה מעולם אמותים הכרתיים=הגיוניים. ברם, כך היה המצב תמיד. על הדעות הקדומות מגן אדם תת-הכרתית בכל מאודו. לעומת זאת, מגן הוא פחות על ההשכלה הקנויה לו בתהליכים מדעיים, כאשר נוצרת מולו טענת סתירה מוכחת. הנ"ל מסביר  מדוע לדתות שונות ולאורחות חיים שונים ישנם חסידים בעלי תארים אקדמאיים כשלחלקם גם ניצוצות של גאונות, אם הרבה ואם מעט.

הזדהות הלב עם הדעות הקדומות, מבית אבא ומהסביבה, מהווה מחסום-קיר-ברזל ומונעת קליטה טובה של גלי דעת ה' המלמדים אחרת וסותרים דעות קדומות.

ושוב, הסיכוי לשכנע הגיונות=הכרתית, על ידי טענות מוכחות, אף כי איננו  גדול, כדאי להשקיע הרבה למענו. תמיד יהיו מצויים יחידי סגולה בודדים ש-אירועים מיוחדים בחייהם ובעולם, יערערו ויפגעו ביסודות של הדעות הקדומות שלהם, ובשעת רצון יקלטו קליטה שלימה ומדויקת של גלי דעת ה' החונן לאדם דעת, בנושאים הנוגעים לעניין המשותף של פעולת השכנוע ושל הפתיחות – האפשרית של משתכנע יחיד הסגולה. מאלה צפויה תקוה גדולה שיוכלו לפרוץ נתיבות בסביבתם הקודמת ולתרום לתיקון עולם במלכות שדי, אכי"ר.

באותו נושא במילים אחרות: הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכלל החידוש גם חידוש השידורים הנצחיים של ה' החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. "וידעת היום והשבות אל לבבך..."  (דברים, ד', ל"ט) איננו קיים, בדרך כלל, אצל בעלי דעות קדומות, כי שכלם קולט מידע, אך ההגנה התת-הכרתית על הדעות הקדומות איננה מתירה למידע לחדור אל הזדהות הלב עם אותו מידע. וזה יכול להסביר מדוע הרוב המכריע הסטטיסטי איננו משתכנע על ידי טענות הכרתיות=הגיוניות (למעט בזעזוע גדול פנימי או חיצוני) לא בענייני אמונות ודעות ולא בענייני אקסיומות במדע. אעפי"כ מצויים תמיד מתי מעט חריגים הפוסחים על שתי הסעיפים ואלה כן מסוגלים להשתכנע באמת למענם כדאית השקעה גדולה בהגות יהודית ההלכתית. כי בסופו של דבר מיחידי סגולה אלה , יתכן זינוק אל המנהיגות שתוביל לכך, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.  

נשאלת השאלה: אם אין שפה משותפת ואין הסכמה לאותה מערכת אקסיומות משותפת – מה תועלתו של וויכוח  בנתונים שונים? –

התועלת היא כאשר מתמודדים בתנאים-הדדיים-שווים-בכתב, וכל אחד יוצא תחילה ממספר עקרונות מוסכם הנמסר באותה נקודת זמן; אם מצליח אחד המתמודדים להניח כנכונה את המערכת של זולתו ולהצביע כיצד מובילה היא לידי סתירת אותו זולת. מאידך, אם הזולת איננו מצליח לעשות כן, כי אז ניתן להעניק עדיפות יחסית לראשון. לעתים, ניתן להעניק עדיפות יחסית גם על פשטות ההסבר של אחד מהם היוצא מפחות אקסיומות ופחות פלפולים.     לדוגמא: הנושא המוסכם "דת משה וישראל והמדע", וההתמודדות –בכתב-בתנאים הדדיים-שווים, תערך בתאריך מוסכם ובמקום מוסכם ובמשך 270 דקות (או כמוסכם).

בתחילה יעביר כל צד לזולתו את עקרונותיו, במסגרת של עד עשרה עקרונות ולא יותר מ-500 מילים (או, מספר שיוסכם עליו (. בשלב שני, במסגרת של 90 דקות (או, כפי שיוסכם) יגיב כל צד על השלב הקודם ויוסיף חיזוק לעמדותיו. בסופו של העימות בכתב, יעבירו זה לזה את דבריהם (וישמרו העתק לעצמם). בשלב מסיים, שלישי, במסגרת של 180 דקות (או, כפי שיוסכם) יגיב כל צד על השלב השני ויוסיף סיכום. (עותק אחד יימסר למתמודד האחר). כל ההתמודדות, עם קו-מפריד בין דברי שני הצדדים, תפורסם ללא שינוי, לרבות ללא תיקונים או השמטות. רק בהתמודדות מעין זו, לא יוכל שום צד ליהנות רק מחשיפת נקודות תורפה חלשות בזולתו, כי גם הוא חשוף לזה באותה מידה בעת ובעונה אחת.

להיות נאור, פירושו להטיל ספק, לא רק בדעות שאנו חלוקין עליהן, אלא, גם בדעות שלנו עצמנו. המתחמק ומתעלם מן החובה להתמודד כנ"ל (ובייחוד כשהדבר מוצע לו חינם אין כסף) מוותר על נאורות.

 הראייה והשמיעה שלנו הם בגבולות תחום אורכי-הגלים הנקלטים בחושים. אך גם מעבר להם, יש נראה ויש נשמע לעיניים ולאוזניים של חיות מפותחות יותר; או בעזרת מכשור טכנולוגי חדיש; או כמסופר על הנביא אלישע שיתפלל כי ייפקחו גם עיניים נוספות לראות בתחום הבלתי-נראה לעין רגילה (מלכים ב' ו'). אחרים יאמרו היה זה 'פרי דמיון', כי כך נוהגים לומר על דברים שהם חוויות של בודדים. אף כי חלומות רבים שווא ידברו, לא כל חלום שווא ידבר. אף כי להרבה דמיונות אין אחיזה במציאות, ישנן תופעות גבוליות, ש-לאחד הן בחזקת מציאות=ודאית, ולאחרים הן בחזקת דמיון=ודאי, משני עברי קו הגבול לאותו תחום. מסקנה: זקוקים אנו לאישורים של קולטים הכרתיים אחרים.    

ב. " אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" (תהילים, פ"ה) בדרך הדרש ניתן, בין היתר, להבין גם כך: בדרך גשמית=ארצית קשה עד מאד - להגיע אל חקר צמיחת האמת, המציאות העובדתית הסטטיסטית היא שרבים מאד הם הדורכים עליה  (בזדון או בשוגג) כולל בכלי התקשורת.  בכלי התקשורת שולטים, בדרך כלל, בעלי אינטרסים צרים שגם הם, ככולנו, בעל כורחם, בעלי דעות קדומות. לא כן המציאות הרוחנית=המוסרית: אדם המצליח לכוון את ליבו ומוחו לשמיים, יזכה בעזרת החונן לאדם דעת להארה ממרום, כי משם נשקף הצדק הבהיר. גם אם נדמה בטווח קצר, כאילו כיסו את השמיים ענני אפילה, בטווח ארוך מתבהרים השמיים. מכאן גם סוד האינטואיציה המאירה בפרוזדור הקליטה. סוד זה הוא בכושר להתרחק, ככל האפשר, מנגיעה אישית צרה = אינטרסנטית ולשעבד תאוות ומחשבות ליבנו לעבודת ה' יתברך שמו, החונן את האדם בדעת אמת. "לא יתכן שאמנם חנן ה', החונן לאדם דעת, את האדם בדעת אמת להיות כופרת בריבון הדעת-ריבון העולם". אדם הוגה-דעות חייב לשאול את עצמו: אם מכפיל המדע את עצמו בתוך כ-7 שנים, ועל כן אדם, גדול ככל שיהיה, יודע בקושי אפס קצה, מניין יגיע לאמיתות שרק ראייה כוללת יכולה להגיע אליהן? –רק בעזרת ה' החונן לאדם  דעת קולט האדם קליטה מוצלחת של אותו חלק מגלי דעת ה' המשדרים נתונים מראייה כוללת. הקולט צריך להשוות את תוכן קליטותיו עם האמיתות בתנ"ך ובתורה שבע"פ, רק אם אין סתירה בהשוואה זו, רשאי המצליח להניח שיש משהו בקליטתו.

אדם קרוב אצל עצמו וכך מתפתים כולנו להאזין יותר לעצמנו וסובלים מליקויי האזנה (אטימות חלקית לפחות) לחידושים אפשריים, מפיהם של מחדשים זולתנו (שהיטיבו מאתנו לקלוט את אותם גלי דעת ה'). זקן חושש, שמא לא יספיק להשלים מה שיש לו להשמיע וטרם השמיע, ומשום כך, קשה לו להתפנות כדי לבחון כראוי חידושיהם של צעירים ממנו.  צעיר אצה לו הדרך להתגלות וקשה לו להתפנות כדי להאזין לזקנים אשר, לדעתו, אינם עוד בעמדות מפתח הקובעות עבורו את מידת התקדמותו האקדמית (וכך, גם הזקן וגם הצעיר נמצאים חסרים משהו. אולי, גם מכיוון זה ניתן להבין תפקידו של אלי'הו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם). אם מצליחים היינו לקלוט, למיין ולזכור את כל הראוי להישמע מדבריהם של זקנים וצעירים גם יחד, כי אז, בע"ה , מעשירים היינו בהרבה  את מאגר אוצרות הדעת של ההגות היהודית וגם מתקנים היינו מוקדם יותר טעויות ושיבושים.

"בדרך שאדם רוצה ללכת לילך מוליכין אותו" (מכות, י', ע"ב). שיגרת החיים שואפת להתמיד במצבה, אלא אם כן, מתאמץ אדם במאמצים רבים לפרוץ ולהעפיל אל רמות איכותיות גבוהות יותר מאותה שיגרה. כך עוצם אדם את עיניו מלראות, מה שאיננו חפץ לראות ואוטם את אזניו מלשמוע, מה שאיננו רוצה לשמוע. גם כאשר מביט אדם נכחו ונדמה כצופה ורואה; וגם כאשר נראה אדם כמקשיב, אפשרי שהוא אז בבחינת "עיניים לו ולא יראה, אוזניים לו ולא ישמע". כי הרוצה להתמיד בשגרת נוחות חייו מונע עצמו מתוספת דעת ומתוספת מכאוב. כדי להאזין ברדיו לשידורי תחנת-שידור רצויה, צריך אדם לעלות ולהתחבר אל גל השידור הרצוי לו. גלי-שידור אחרים בשפות לועזיות, משמיעים ללא-יודע אותה שפה, קשקושים שאינם רצויים ואינם מובנים. כשם שהאזנה לרדיו וצפייה בטלוויזיה מותנית בהתחברות אל התחנה המשדרת הרצויה למאזין לפי בחירתו החופשית, כך, גם האזנה שכלית , לקליטת גלי דעת ה' החונן לאדם דעת, מותנית בבחירתו החופשית של המאזין ובהתחברותו אל הגל המשדר גלי דעת אלה. כי , כנאמר – בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. הוא הדין כאשר אותה האזנה איננה ישירה אלא באמצעות מתווך (מורה, מרצה, ספר) המשמיע את הדברים שקלט (המתווך) הוא עצמו בקליטתו. בלי ההתחברות לשידור והכוונה לקלוט אותה בעניין ובריכוז, אין משמעות לקליטה החושית שהיא חיצונית בלבד, ואין בכוחה לחדור אל ההבנה המעמיקה במשמעותה. אותה קליטה תוצאותיה טובות יותר, אם מלווה היא בנכונות להזדהות. לפיכך, בפתח הפרוזדור מתפלל גם אני "יוצרי הבינני מורשה להנחיל. איילני ואמצני מרפיון וחיל".

(רשות לש"ץ בקול, לשחרית יום ראשון של ראש השנה.)

ג

"ובחרת בחיים..." בטוב "ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו...". (דברים, סוף פר' ניצבים). חובה עלינו לחיות אורח חיים, כך, ששם שמיים מתאהב ומתקדש גם על ידינו. כי "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו..." (אבות, פרק ששי).כמובן, שאין תכלית החיים זהה עם נוחות שגרת החיים. כדי להתקרב להגשמת תכלית החיים, צריך אדם להתייגע הרבה על קיום התורה הלכה למעשה. כידוע, הרוצה לעלות בסולם דעת ה' נוטל על עצמו מכאובים נוספים. מכאובים אינם נוחים. במסכת עירובין (י"ג, ע"ב) אחרי מחלוקת שנמשכה שנתיים וחצי שנה, בין בית הלל ובית שמאי, הכריעו בהכרעת רוב, כי נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. אבל, אעפי"כ: דעה קנית – מה חסרת? כאמור, תכלית החיים היא להשכיל יותר, בהבנת תורה ומצוות, ככל שנוכל, ולפי נתוני בריאותנו לחפש ולהכיר טוב יותר את ייעודנו בדרכי ישרים הכוללים קיום תורה ומצוות. "...למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח דרכך ואז תשכיל" ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים לפי תפילתנו לה' שיאיר עינינו בתורתו.

כקדושת העניין כן גודל הקרבן הנדרש בדרך למען השגתו. התכלית היא לעלות בהר ה' גבוה עוד ועוד, ככל שנוכל, למרות שאין זה נוח ואפילו קשה עד מאד. רבי טרפון " היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן-חורין להיבטל ממנה..." (אבות, סוף פרק ב'). התכלית היא גם תחנה סופית לנשמתנו עלי אדמות. כדברי עקביא בן מהללאל "דע לפני מי אתה עומד ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה (אבות, פרק שלישי). כלומר, התכלית היא לעשות רצון אבינו בוראנו שבשמיים. ישנה , כמובן, בחירה חופשית ובדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. אם להשיב באופן תמציתי: תכלית החיים היא להשכיל למצוא את הדרך הישרה והטובה בה נלך, לפי התורה ומצוותיה ולפי כישורינו וייעודנו הנכון בחיינו. (הייעוד "הנכון" יכול להשתנות לטובה או לרעה. כי יכול אדם לעלות עוד ועוד בסולם הטוב בהר ה'. אך יכול – חלילה – לרדת בו).היעוד הנכון הוא לעשות רצון אבינו שבשמיים. הרבה שליחים למקום לכל תפקיד ולכל עניין. יש זריז ונשכר (בעתו) ויש זריז ונפסד (כאשר מקדים הוא את המאוחר). עלינו לבקש לדעת את רצון אבינו שבשמיים וחובה עלינו לעשות כרצונו, באופן שבכל מעשינו ובכל דרכינו יהיה שם שמיים מתאהב גם על ידינו, לפי שתי האהבות הגדולות "ואהבת לרעך כמוך" עם ואהבת את ה' א-להיך".

"אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" (תהילים, י"ט). "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות פרק חמישי). נשמע קולו של מאמר עד רחוק. ידוע שגם בברית המועצות הקומוניסטית האמינו בכך, וניסו לפתח כושר של גלי-שידור מוחי שאינם נזקקים למכשירי קשר פיסיקליים. גם מכיוונים אלה נלמד להבין, כי יש כוח רב לתפילה זכה, כי גם קול דממה דקה נשמע. תפילה התולה עצמה בזכות האבות אברהם-יצחק-יעקב והמתפלל אותה מתפלל בכוונה זכה וטהורה שבלבו ובמוחו, רב כוחה להשמע בזכות קרובה לזכויות האבות. תפילה עושה מחצה (ויקרא רבה, פרשה י', סימן ה) ותשובה וצדקה משלימים החסר, כדי שה' יקבל ברחמים וברצון את תפילותינו ויחוס וירחם עלינו ועל כל ישראל ויקרב הגאולה השלימה וירחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד.

ד. "פה אל פה אדבר-בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט" (במדבר, בהעלותך), נוסף על הכתוב בפרשת כי-תשא בספר שמות, בא ללמדנו כי קליטתו הנבואית של משה היתה קליטה מוצלחת מליאה ושלימה. לא רק קול דברים ששמע וראה (כפי מה ששומעים ורואים במעמד פה אל פה) אלא, אולי, גם "הנשמה מפה לפה" שרוח ה' דיברה בו ובדברים היתה נשמה רוחנית נצחית לתוכן הדברים. הקורא ביראת כבוד בתורת ה' על משה - שפעמיים (לפי תורה שבע"פ שלוש פעמים) ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה וכך פשט מעצמו כל נגיעה אישית אינטרסנטית, קורא זה איננו יכול שלא לחוש את משק כנפי  ערכי הנצח של קליטותינו המליאות והשלמות את גלי דעת ה' החונן את האדם בדעת.

"הארה-הבהרה-א-להית"  היא הבהרה ממרום של נושא, אשר לקולט אותה (=את גלי הדעת של ה' החונן לאדם דעת) היא ידיעה ברורה , המלווה הרגשה והזדהות עם תוכנה ובטחון באמיתותה. האחרים, השומעים הבהרה זו ו/או קוראים אותה, מסכימים לה ומאשרים אותה כהבהרה א-לוהית ממרום (=כקליטה מוצלחת של גלי דעת ה').  כאמור לעיל, בסעיף ב, ההתייחסות לקריאה, לראייה, לשיחה, לשיעור, להרצאה, לשידור, ולכל עניין שבתקשורת חברתית, תלויה, בין היתר, במצבו ובנכונותו הנפשית של האדם לקלוט קליטה ברורה ומדויקת את הסובב אותו ואת המתרחש בסביבתו. כלומר, התלות היא במידת פתיחותו של האדם גם לעולם שמחוץ לפנימיותו והתרכזותו באותו חתך של זמן. את אותן שורות/ משפטים ניתן לקרוא או לשמוע במועדים שונים ולהתרשם מהן התרשמויות שונות, כפונקציה של מכלול המצבים והנתונים הנפשיים בחתכים שונים של הזמן. פעם אחת מתוך אדישות, פעם אחרת בהוזלת דמעות לשברו של עולם ובהזדהות עמוקה עם סבלן של נפשות פועלות בקטע הנקרא/ הנשמע. גם פסיכולוגיה המונית יוצרת אווירה סביבתית לקבלה או לדחייה של הכתוב/ המושמע. הסבר זה מסביר אולי במידת מה גורל לא קל של יוצרים, שרק כעבור שנים רבות, ולעיתים רק אחרי מותם, למדים הרבים להעריך ולהוקיר את יצירותיהם.

אם לזנק באפס-קצה של  קפיצת דרך אל סיכום, עלינו להקדים ולומר שישנה כיום עדיפות יחסית רבה  להנחה שישנה שלמות הכרתית אין-סופית הקודמת לכל עיון. שאלמלא כן, אין טעם לצפות לאינטואיציה בנתונים חלקיים. הנחה זו מסתמכת, כמובן, על "בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד..." (קהלת י"ב,; חגיגה, ג', ע"ב). על-כן, רואה היא טעם בהשוואת קליטות שונות של גלי דעת ה', ומשום כך, יש טעם לצפות לתגליות חדשות נוספות, כביכול "יש מאין". הוגה מעמיק אשר יבקש להבין בראייה כוללת , כיצד אנשי מדע , מבלי לדעת זה מזה, במקומות שונים בעולם, מגלים אותה ידיעה מדעית חדשה, כגילוי של יש-חדש "יש–מאין" (למשל ניוטון ולייבניץ את החשבון האינפנטיסימלי, ומצויות דוגמאות רבות). הוגה שירצה להבין כיצד, כביכול, באותם נתונים מסיקים מסקנות מנוגדות (המעידות על קליטות חלקיות שונות שאינן שלימות) – הוא יתקדם צעד נוסף, מן הרמזים של אלברט איינשטיין על מקור האמת שאינה תלויה בקיומו של האדם הקולט את גליה (יזכור כי השמש מאירה גם לאלה שחושבים עליה וגם לאלה שאינם נותנים דעתם עליה, וכך גם לאלה שאינם נותנים דעתם מקור האור השכלי), אל ניסוח הנחות יסוד חדשות לתורת הכרה מעין אלה:

  1 )      ה' א-להי ישראל הוא ריבון העולם וריבון דעת העולם. הוא הבורא את האדם והוא החונן אותו בדעת לקלוט את גלי-דעת-ה' מתוך השלם ההכרתי של דעת-העולם (שלם ההכרתי זה קודם לכל עיון הכרתי והינו התכלית של כל העיונים ההכרתיים).

2 )        קליטותינו את גלי דעת ה', הינן צרוף של קליטות-חלקיות ושל אינטואיציה.

אינטואיציה   הינה "קפיצת-הדרך" אל אמיתות שחלק להן בנצח, בבחינת ניסוח מבורך ובר-קיימא לצורך התקדמות מדעית לגילוי יש, יש-חדש,  "יש–מיש". האינטואיציה זקוקה להשלמתה ולביסוסה בדרכי המחקרים המדעיים המוסיפים והולכים ובכל זאת, נשארים חסרים את היכולת להתקרב ממש אל השלם ההכרתי באותו תחום.

3 )        המתח שבין האינטואיציה, שהיא מתנת חסד מה', לבין הביסוס המדעי הניתן בסך-כל מאמצינו המוצלחים לשפר את טיב קליטותינו את גלי-דעת-ה', כרוך במתח נפשי נוסף בתחום המוסרי של הבחירה החופשית, דהיינו, הדרישות המדעיות זקוקות כאמור להשלמה מוסרית, בעת קבלת ומתן האישורים לקליטות של קולטים זולתנו ובעת ההשוואות שביניהן.

גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. נמנה בעבר על בוגרי האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב