כאשר אנו מחפשים תשובה לשאלה כלשהי אנו נמצאים על ספקטרום "נקודת מוצא" בין שני קטבים:
קוטב אחד – מוחנו סקרן ופתוח לכל תשובה אפשרית, או "מצב הסייר" כמו בהרצאת TED כאן.
מצב בו אין לנו "פרדיגמות" מוקדמות על התשובה לשאלה ואנו מסוגלים לקבל בברכה כל תשובה.
קוטב שני – אנו בטוחים שיודעים את התשובה ורק מחפשים "אישור" לכך (המצב היותר נפוץ)
במצב זה אנו מחפשים "הוכחה" לעצמנו או לאחרים כי אנו צודקים במתן התשובה לשאלה המדוברת.
שני מצבים מקוטבים אלו קיימים במוחו של המין האנושי כבר אלפי ואולי מאות אלפי שנים.
בתקופת האדם הקדמון, רוב הזמן רוב ה"הומינידים" (אבותינו הפרהיסטוריים) עסקו בחייהם בהלך "מחשבה" של ניצול הידע הקיים על מנת לשרוד ולהתרבות. מה שלמדו מאחרים היה ה"פרדיגמה"
אותה קיבלו ובתוך הגבולות שלה תפקדו, אבל כל התקדמות אמיתית של הגזע חייבה מצב חשיבה אחר.
מצב בו הפרט "ניסה משהו אחר" הטיל ספק בפרדיגמה הקיימת ועסק בניסיונות חדשים.
כך רתמו את כוח האש לעזרה, יצרו כלי נשק מתקדמים, בייתו בעלי חיים, שתלו שדות והמציאו כתב.
גם כיום, בכל תחום אפשרי, נוכל למצוא את שני הקטבים וכל הספקטרום שבין לבין.
בחינוך – למידה משננת, מבוססת ידע קיים, מול למידה ספקנית, למידת חקר ובדיקת הפרדיגמות.
בצבא – התקבעות על ניסיון ותפישות העבר, מול חשיבה מחדש והתאמת פתרונות יצירתיים.
ממליץ לקרוא את "האומץ לנצח" של עופר שלח ולצפות בהרצאת TED מעולה בנושא.
בעבודה – ביצוע התפקיד בהתבסס על הידע הקיים וניסיון העבר, מול חדשנות, ספקנות וניסיונות.
בעולם החקר האקדמי – ביצוע מחקרים "על מנת להוכיח ממצאים" מול ביצוע מחקרים
"על מנת לקבל תשובות" (משאלות הבסיס, דרך מתודת העבודה ועד ניתוח הממצאים)
נראה, שגם בזמן הפנאי שלנו אנו סובלים מאותה התופעה. ראשית, אנו יוצרים לעצמנו פרדיגמות
ודעות ברורות לגבי כל תחום בחיים (להיות "ללא דעה" יוצר ואקום מפחיד של חוסר וודאות)
כאשר דעות ופרדיגמות אלו מותקפות על ידי אחרים, או על ידי מידע חדש שמופיע (מערוצי התקשורת והאינטרנט למשל) אנו במודע או שלא במודע, מחפשים "אישור" לעצמנו ו/או "הוכחה למבקרינו,
בד"כ על ידי "חיפוש מותאם" ברשת האינטרנט.
המקור העיקרי, למציאת "התשובות שרצינו" הנו רשת האינטרנט המכילה מידע מבוסס רב, לצד "עובדות אלטרנטיביות"
(ביטוי "אוקסימורון" בפני עצמו) המהוות רוב מוחלט של המידע המוצא.
הסיבה למצב זה היא שיש הרבה יותר "מעלי תוכן הדיוטות" (ללא התמחות וידע בנושא)
מאשר מעלי תוכן מומחים. כמו כן בקרב אותם מומחים, חלק קטן עוד יותר נמצא במצב "חשיבת הסייר"
כלומר, המידע והתשובות שהם מעלים, מבוססים על שאילת השאלות הנכונות, שימוש במתודות הנכונות לבדיקת התשובות ושימוש במתודות הנכונות לניתוח הממצאים שעלו.
המשמעות למצב זה – הרבה יותר קשה למצוא "תשובות מבוססות עובדות" מאשר תשובות "חלשות"
(ללא בסיס עובדתי מוצק) או "תשובות מגמתיות" (מבוססות הטיית התשובה) שאותן פרסמו בעלי אג'נדה כזו או אחרת (ברוב המקרים זהו המצב, אחרת בשביל מה לפרסם?)
השיטה הרווחת, להבטחת התשובות שרצינו למצוא (לא במצב "חשיבת הסייר")
מחולקת לשתי אפשרויות – או להקליד בדיוק את התשובה אותה אנו רוצים "להוכיח"
או להקליד את השאלה, ואז לבחור רק את התוצאות שמתאימות לפרדיגמה שכבר יש לנו...
גם במצב, "חשיבת הסייר" אנו עשויים בהחלט להעלות תשובות שגויות ומטעות.
רובנו לא למדנו "מידענות" בבית הספר (או בקורס לימודים גבוהים) ואופן הבחירה שלנו של מאות אלפי דפי המידע שעולים כתשובות אפשריות לשאלה, אינו מובנה באופן שמבטיח "מקורות מהימנים"
וגם אז, עלינו להיות בעלי ידע בסיסי במטודת בדיקת המקור ולכל הפחות, עלינו לבדוק את היקף מחקר המקור
(מפרטני ועד מיליוני משתתפים), שאלות הבסיס, שיטת החקר
(האם הלוגיקה מתאימה לשאלות הבסיס? האם נעשה שימוש בקבוצת ביקורת וכ"ו)
ולוגיקת ניתוח הממצאים (האם ניתן להסיק מסקנות אלו מהממצאים במחקר?)
לסיכום, אין כל בעיה למצוא "תשובות" שמחזקות את נקודת ההשקפה (הפרדיגמה) שלנו מלכתחילה
זהו המצב הרווח ברוב המקרים ב"דיוני הרשת" בוויכוחי הסלון (או "הפרלמנט" בבתי הקפה)
ובדיוני הפוליטיקאים ועורכי הדין בכל הזירות. נדמה שאיננו מעיזים יותר לקבל תשובה שונה מהמצופה
ואולי אף איבדנו את היכולת לשנות נקודת השקפה, להודות בטעות (הרצאת TED מעולה בנושא כאן)
או כפי שניסח את הבעיה סטיבן קובי (מחבר "7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד") –
"רוב האנשים לא מקשיבים במטרה להבין, אלא במטרה לענות!"
פתרונות? אולי קודם כל לחשוב מהי המטרה שלך בחיפוש התשובה
(והאם בעצם אתה חושב שכבר יש לך)
ורצוי גם ללמוד את תחום "חיפוש התשובות המבוססות"!
אחרת במה אנו שונים מ 99% מההומינידים הקדומים?
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
