בהרצאת TED מעולה ומעוררת מחשבה, שואל הפסיכולוג הארגוני (חוקר ויועץ ארגונים)
אדם גרנט את הקהל האם אתם יותר "נותנים" או יותר לוקחים" באופייכם?
גרנט חקר את ההשפעה שיש לתכונת האופי הזו על הביצועים הארגוניים ומצא ממצאים מעניינים!
ראשית, הוא הגדיר שלוש תכונות אופי על ספקטרום ה"נתינה-לקיחה" –
- "נותן" – מי שברירת המחדל שלו, המוטיבציה שלו וההנאה שלו הנה לתרום ולעזור לאחרים
- "לוקח" – מי שברירת המחדל שלו היא לקבל ולקחת מאחרים (ללא החזרת המטבע)
- "משווה" – מי שמחזיר לאחרים באותו המטבע (נותן-נותן, לוקח-לוקח)
גרנט מצא, באופן לא מפתיע, שרוב האנשים הנם "משווים" אבל תמיד יש גם בארגון כמה "לוקחים" וכמה "נותנים"
שנית, הוא בדק מה הפריון (כמות העבודה המיוצרת) וההצלחה של כל עובד בחלוקה לתכונת האופי שלו.
הממצאים מעניינים: ה"נותנים" מוקמו חלק בתחתית הרשימה וחלק בראש הרשימה, ובתווך – ה"משווים" וכן ה"לוקחים" (עלו מהר ע"י מיקוד בעצמם, אבל גם נפלו עקב התנקמותם של "המשווים")
מדוע אם כן היו "נותנים" גם בתחתית וגם בראש ההצלחה והפריון האישיים?
הסיבה לפי גרנט טמונה בעיקר בתרבות הארגונית הרווחת. תרבות המשפיעה גם על מידת הצלחת הארגון
גרנט בדק את המתאם בין כמות ה"נותנים" ומיקומם בהשפעה על הארגון לבין תוצאות ההצלחה של הארגון (עמידה במטרותיו, צמיחה ורווח) – התוצאות היו מובהקות! (מתאם חיובי גבוה)
ככל שהיו יותר "נותנים" בעמדות השפעה בארגון, הארגון הצליח יותר באופן ברור!
וכאשר התרבות הארגונית הייתה מושפעת "לוקחים" חזקים, הפראנויה השלטתה על הארגון, כל אחד דאג רק לעצמו והארגון כולו סבל מהתוצאות (מזכיר לכם ארגון שאנו מכירים היטב?)
ההסבר שלו לכך הוא שכאשר יש מעט "נותנים" ובעמדות נמוכות השפעה – התרבות הארגונית הנוצרת
היא של "אין תמורה/יתרון לנתינה" וה"נותנים" מדוכאים ומקטינים פעולתם או נשארים בשוליים.
כאשר התרבות הארגונית מעודדת "נתינה הדדית" – נוצר אפקט סינרגטי בו שיתוף הידע והעזרה ההדדית, תורמים הן לאפקטיביות הארגון והן לאווירה טובה, מעודדת, מתמרצת בחברה.
שני דברים נוספים וחשובים עלו ממחקריו של גרנט: הראשון- ישנה הרבה יותר השפעה של
כמות ועמדת הכוח של ה"לוקחים" מאשר מצב ה"נותנים". כלומר, יותר חשוב לזהות ולנפות "לוקחים" מהארגון מאשר לעודד "נותנים" הדבר החשוב השני שמעלה גרנט- איך לזהות "נותן" או "לוקח"?
מסתבר שאין זה פשוט כפי שניתן לחשוב במחשבה ראשונה...
גרנט חילק את ה"נותנים" וה"לוקחים" לעוד תת-חלוקה:
"נותן-מסכים" (או נעים ומשתף פעולה) "נותן-לא מסכים" (או "מחוספס" ומבקר)
"לוקח-לא מסכים" (פועל באופן גלוי בהתאם לאופיו) ו"לוקח-מסכים" (ערמומי, צבוע, דו-פרצופי)
כדי לזהות את החלק הערמומי והמוסווה יותר של "הלוקחים" גרנט אמר להם לציין 4 אנשים להם הם עזרו מאוד במהלך הקריירה שלהם. ה"לוקחים" (גם אם הם נחמדים מעל פני השטח) נתנו שמות של אנשים שמעליהם במדרג הכוח וההשפעה... (אנשים שאולי יחזירו להם טובה בהמשך)
לעומת ה"נותנים" שציינו אנשים נמוכים מהם שלהם עזרו ללא כל אינטרס אישי.
כמו כן, ממליץ לנו גרנט – לזהות ולטפח את אותם "מחוספסים" בעלי מזג מבקר ואולי אפילו תוקפני
שאומרים לנו לפעמים את מה שאנחנו צריכים לשמוע (ולא רוצים) ובאופיים הם גם כן "נותנים"
לסיכום, אומר גרנט – כדי לבנות ארגון מצליח (תוצאות טובות) בו התרבות יוצרת אווירת הנאה והנעה
סינרגטית, עלינו לשמור על ה"נותנים" מלהישחק (יש "נותנים" שהפכו ל"לוקחים" עקב ניסיון מר)
כמו כן עלינו ליצור הרגל בו נוח או מקובל ואפילו מעודדים בקשת עזרה (למשל יצירת תפקיד של "נותן" במהותו) כדי לעודד את התרבות הרווחת והחשוב מכל, עלינו לזהות ולהוקיע מקרבנו (או לפחות לא לתת עמדות של כוח) -
את ה"לוקחים" משני הסוגים – הגלוי והמוסווה!
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
