סיכום שנה אזרחית 2016 בתעשיית היין הישראלית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

סיכום שנה אזרחית 2016 בתעשיית היין הישראלית 

מאת    [ 29/12/2016 ]
מילים במאמר: 2115   [ נצפה 11570 פעמים ]

 
 

כתבת סוף השנה תתחיל בזה שכולם תמימי דעים כי זו הייתה שנת בציר נפלאה.

מעבר לזה, השנה די הייתה קטסטרופלית לענף היין.

בראש ובראשונה מלאי היין במרתפי היקבים הוא עצום. כולם מנסים להסתיר זאת אבל הצצה קטנה על שנות הבציר שהיקבים משחררים לחנויות מראה את האמת. מחירי היין ברצפה (ואני לא מדבר על המחירים במסעדות) ובעיקר בחגים מגיעים מחירי היינות ל 20 שקלים ואפילו בפחות.

כסאות מוזיקליים ותזוזות של אנשי מפתח גורמים לתעשייה להיות מגוחכות, מועצת גפן יין די מנוטרלת ואפילו נתוני בציר של 2016 אי אפשר לקבל כי היקבים פשוט מסרבים לשלוח למועצת הגפן. חלקם מסתירים זאת מבחירה בגלל בציר נמוך על מנת לגמור מלאיים, אולי שווה להכריז על שנת שמיטה כל שלוש שנים זה ללא ספק יקל על כולם.

מבול התערוכות שכל עיר מייצרת וכל יזם שרוצה לגזור קופון, פשוט גובל כבר בשערורייה ונראה כי היקבים הבינו סוף סוף את הטרוף ואת הבזבוז וההוצאות המטורפות בגין זה.

אבל בשבילי שנת 2016 הייתה שנה שזיהיתי בה פגיעה מאוד קשה דווקא בנשים שנמצאות בתעשיית היין. הייתה זו שנה לא פשוטה עבורן.

 

אונס נשות התעשייה:

שנת 2016 בישראל התאפיינה בפרשיות אונס שעלו לכותרות. נשיא המדינה המורשע קצב, תת אלוף סליחה אלוף משנה בוכריס, חיים יבין, אלון קסטיאל, חבר הכנסת סמולנסקי ובטח עוד כמה.

גם תעשיית היין לא היססה בלאנוס נשים (לא מבחינה מינית כמובן, אבל אונס הוא גם כפייה מחשבתית או להכריח מישהו לבצע דברים תוך כדי הפחדה וכפייה).

 

אשה מספר 1:

המקרה החמור ביותר שקיבל כותרות היה של ורד בן סעדון מיקב טורא, בו האשימה את מבקר היין גל זהר בפגיעה חמורה בה ובציבור הנשים. האירוע התחיל בפוסט קטן שכתבה ורד לאחר בחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית בו היא הזמינה אותו לבקר ביקב של ושל בעלה.

גל זהר שהפוסט עורר את חמתו וזעמו קרא והשיב:

 "אכן ביקור מתבקש, שהרי יש לכם כל כך הרבה במשותף. הגזענות הלא מוסוות אותה אתם חולקים בגאווה אינה מפתיעה כל ועיקר. קצת יותר מפתיעה הכמיהה שלכם לביקורו של מטרידן סדרתי, שקרן פתולוגי וחמקן מיסים גאה".

זוהר מוסיף וזה מה שסיבך אותו: "ואולי במחשבה שנייה רב המשותף על השונה. וכן, אין ספק שאין כמו שאורח שמגיע, חופן את ישבנך, מחבק ומנשק כי הוא יכול. קצת פחות נעים אולי הרגע בו הוא תופש בכ** אבל מה לא נעשה בשביל המולדת. ואם אפשר רק טיפ קטן, על סיור במרתף החביות ניתן לוותר, מאז ומעולם העדיף אותן צעירות".

בתשובה להתקפתו של גל זהר ענתה ורד:

לכבוד גל זוהר עורך הספר מדריך יינות ישראל.

"בתחילה חשבתי להתעלם מהפוסט הדוחה שלך אבל במחשבה שניה זה לא יהיה נכון.

 לפני כשנה כתבת ספר בו החרמת אותי ואת היינות שלי, נפגעתי והמשכתי הלאה. התרגלתי.

אך יש גבול. אתה לא תפגע בי ובכבוד שלי כאישה.

אני אמא לחמישה ילדים שעובדת קשה מבוקר עד לילה. מנסה לדלג בין כל הדברים כדי לפרנס אותנו בכבוד. משתדלת לייצר את היין הטוב ביותר. לא מפחדת מעבודה קשה.

ואתה בא ומזלזל בי פגיעה אנושה, פגיעה שאגב אינה אישית אלא פגיעה בציבור הנשים כולו.

זה לא עניין של שמאל וימין .זה פשוט מגעיל.

עצוב שכך אתה מתבטא כמי שמתיימר להיות תרבותי ומשכיל. במדינת ישראל 2016"

 

לאחר כמה ימים איימה ורד להתלונן במשטרה כנגד גל זהר, אולם מידת הרחמים, והניסיון כן לקרב את הקיצוניים מנעה ממנה את המעשה. מספר כתבי יין הביאו לידי פשרה בינה לבין גל זהר שהתנצל מעמקי ליבו, בפשרה שנחתמה ביניהם גל זהר התחייב להגיע ליקב ולראות במו עיניו את העשייה ללא קשר לדעותיו הפוליטיות.

 

 

אשה מספר 2:

דורית בן סימון מיקב כרמל.

דורית משמשת כמנהלת הייצוא של יקבי כרמל ושל חברת הבת שלה, יקב יתיר משנת 2013. לפני כמה חודשים התבשרה דורית לאחר אין ספור הכחשות מהמנכ"ל שלה ארז פז, כי היא מפוטרת ובמקומה ממנים את ארנון, בוגר יקב רמת הגולן.

רבים בתעשייה הרימו גבה ועיתונאים רבים ראו במהלך הזה עוד מסמר בארון הקבורה של יקב כרמל, שבשנים האחרונות מדשדש עקב ניהול לקוי והחלטות תמוהות שהיקב קיבל.

הדבר הכי יציב ביקב (חוץ ממירה איתן) היה היצוא של כרמל. בחמש השנים האחרונות שווקי אירופה, ארצות הברית והמזרח נפתחו עקב עבודה מקצועית מאומצת של דורית בן סימון שהיא אשת יין מקצועית ובעלת אוריינטציה שיווקית ושפה מושלמת.

מותר כמובן לפטר עובד ולהחליפו. אבל אסור לשקר ולהונות עובד בתקופת הביניים, שכולם יודעים מה קורה מסביב. אפשר להחליף עובד ולנסות גישות אחרות, אבל יבינו זאת אם במקום האיש הקיים מביאים תותח על. מנכ"ל יקב כרמל שוב בהחלטה הזויה, פוליטית, תוך המון עשן מסביב ושקרים עשה את מה שדוד עשה לאוריה.

 

אשה מספר 3:

זה הסיפור החם של השנה. קצת פחות מחודש עבר מאז מסיבת העיתונאים שבו הודיעו לנו רשמית על החלפת המנכל"ים ביקב ברקן סגל ובמקומו של בוקסר מונה איש הקרמים מר ג'יל אסולין.

באותה מסיבת עיתונאים הודיע לנו ג'יל כי אד זלצברג יוצא לפנסיה. לא נאמר דבר על יינן חדש ובסוגריים אף נתנו לנו להבין כי עירית בוקסר-שנק, הייננית הוותיקה של היקב, תופסת את מקומו כייננית ראשית. ג'יל אסולין נאם ובירך את בוקסר ואף ביקש את עזרתו להכניסו לעולם היין. בוקסר נסע לאחר כמה ימים לחו"ל בתפקידו החדש ביקב כמנהל היצוא.

בעודו במטוס, יצאו השמועות כי היינן של יקב רקנאטי, עידו לוינסון הוא היינן הראשי של ברקן סגל.

ההפתעה לעירית בוקסר-שנק הייתה עצומה, ההפתעה לשמוליק בוקסר הייתה עצומה. ההחלטה התבשלה במוחו של ג'יל אסולין כבר כמה חודשים והוא לא שיתף ולא סיפר זאת לאף אחד.

ההחלטה התקבלה בחדרי חדרים ובמחשכים ששייכים לתקופות אופל. בלי אומץ, בלי טיפת כבוד כמו גנבים בלילה. עירית בוקסר-שנק משמשת כייננית ביקב מ 2007 וביחד עם אד זלצברג הם מבקבקים כ 12 מיליון בקבוקים בשנה. ושוב, להחליט על יינן חדש זה בסדר גמור, להחליט על שינויים ביקב זה בטח בסדר. אבל כשמתחילים בתחבולות ובמחשכים ובשקרים את התפקיד כמנכ"ל יקב הגדול בארץ, מראה לאן נושבת הרוח ביקב הזה ולא משנה כמה יין טוב יעשה היינן החדש. הטיפה המרה הזו תישאר לעד ביינות של ברקן.

 

אשה מספר 4:

יקב עמק האלה זה יקב קצת הזוי. כרמים מצוינים, נוף מדהים, יקב שהיה על גל ההצלחה ומותג בהתאם, פשוט לא מצליח להתרומם ולא בגלל היינות שלו שרובם טובים מאוד אלא בגלל סוג של ניהול לא ברור. לין גולד נכנסה לנעלי דורון רב הון לפני כמה שנים ולכולנו היה ברור שההתמודדות עם יינן ברמתו תהיה לא פשוטה. עם השנים היקב שיחרר יינות טובים, שונים והיה רושם שלין גולד מחזיקה במושכות בידיים חזקות ומובילה את היקב למקום הראוי. בחוכמתה הרבה היא לא ניסתה לחקות את דורון ולא התיימרה ללכת בעקבותיו. היא הנגישה לנו את היינות שלה ועם הזמן למדנו לזהות את טביעת האצבע שלה. אבל... וכאן התחילו הבעיות ביקב, ניהול בעייתי, מנכלים התחלפו כל כמה חודשים, בעיות תקציב, בעיות נדל"ן והכל נפל על הכתפיים של הייננית שבסופו של דבר אמרה ביושרה ובאומץ עד כאן. ככה אי אפשר להמשיך. הדרישות של לין גולד על מנת להמשיך ליצור יין איכותי ביקב היו, קצת ציוד, קצת תמיכה וקצת ניהול תקין ולצערה, המנכ"ל החדש אלון לוי, שבא מתחום פרי ההדר, לא חשב כך ומינה יינן חדש וללא ספק מוכשר יעקב אוריה. אבל מינה אותו בחצי משרה. יינן בחצי משרה אומר שגם היינות יהיו חצי חצי? ימים יגידו.

 

 

 

מכון היצוא: סיכום שנה.

מכון היצוא מלווה את תעשיית היין בניסיון לקדם את היינות בחו"ל. היעד המועדף על המכון הוא ארצות הברית והמזרח. ארצות הברית, כי יש בה את השוק הכשר הגדול ביותר ויש הסכמי סחר ונציגויות שעוזרות אז הולכים על בטוח. שוק המזרח לעומת זאת נבחר בשנתיים שלוש האחרונות גם כן כיעד. אולי בגלל פנטזיה שיש לכולנו על זה שהשוק הסיני קונה וכובש הכל. דבר שהוא ממש לא נכון על פי סקרים שנעשים לאחרונה וזה שוק שהוא בירידה ובעל כח קניה בעייתי מאוד מבחינת מוסר תשלומים. השוק היפני בחיתולים והתהדרו השנה בזה שהיפנים קנו יין ב 900 אלף דולר. סכום מגוחך שעליו מתחרים כ 22 יקבים ישראלים. המסע ליפן של היקבים הישראלים בחודש נובמבר נחל, על פי מכון היצוא, הצלחה גדולה. אולם, ולצערי אף אחד לא שמע על מה שהיה שם באמת, מכון היצוא לא טרח לדאוג לסיקור של האירוע. יקב רמת הגולן לעומת זאת הזמין על חשבונו כתב שיסקר את ההשקה של היינות החדשים שלהם בלי כל קשר לתערוכה. מכון היצוא פשוט קפץ על ההזדמנות לומר לכולם כי יש סיקור עיתונאי. הרבה יקבים, יותר נכון 21 מתוך 22 היקבים פשוט היו בהלם ממה שקרה שם, מלבד כמה תמונות שעלו לפייסבוק בצורה חובבנית שום סיקור לא היה שם.

ולצערי, ועם כל הכבוד לעשייה המרובה של דפנה שטרנפלד (סמנכ"ל ומנהל חטיבת מוצרי צריכה), ושל מנהלת תחום יין יערה שמעוני, חטאתם. וכל מה שעשיתם השנה מתגמד לעומת התחושות שהשארתם אצל אותם ייננים ומנהלי השיווק שהיו בתערוכה ביפן.

חטאתם:

חטאתם כלפי 21 היקבים שהגיעו ליפן והשקיעו ממיטב כספם ולא סיקרו אותם באופן שווה.

חטאתם כלפי היקבים כשאפשרתם ליקב רמת הגולן להביא כתב על חשבונם על מנת שיסקר השקה פרטית.

חטאתם כי ניצלתם את זה כדי לחסוך ובכך פגעתם במקצועיות שלכם ובזה שאתם מחויבים להיות ללא העדפות ולהיות ישרים מקצועית.

לא תהיה מקובלת התשובה כי זכותו של יקב לעשות מה שהוא רוצה. אתם ארגנתם, אתם קבעתם, חובתכם הייתה להיות נאמנים לכל היקבים.

צר לי אבל הם צודקים, ובגדול.

 

הדברים הקטנים הטובים שעשו לי את השנה :

 

יינן השנה שלי :

אבי פלדשטיין: סוף סוף אחרי כמה שנים במחתרת יש יין לאבי פלדשטיין.

היין הכי מזוהה עם פלדשטיין הוא כמובן הסגל הלא מסונן. ושמחתי לראות שביינות החדשים של פלדשטיין, הקו של הלא מסונן פשוט לא קיים. היינות מינרלים, מרתקים, לא חנפנים, קצת מלוכלכים במידה שובה לב ומה שהכי חשוב בעלי טביעת אצבע ייחודית.

 

יקב השנה שלי:

יקב ספרה של דורון וסימה רב הון.

רבות כבר נכתב על היקב שמתמחה לו ביינות לבנים. ולדעתי השנה היקב עבר שינוי.

כאשר כתבו על היקב ועל דורון רב הון, המילה הנרדפת הייתה "פרפקציוניזם"

והשינוי מבחינתי השנה ביינות, הוא ההבנה וההבדל בגישה של מעבר מעשייה פרפקציוניסטית לעשייה יסודית. ויש הבדל עצום בין שתי המילים הללו.

ובלי לנתח יותר מידי מבחינה פסיכולוגית את שתי המילים הללו, אסתפק רק בזה שפרפקציוניסט לא נותן לעצמו מנוחה, האנרגיות שלו נסחטות עד תום ואפילו עד כדי פחד בלנסות כל דבר שלא מובטחת בו הצלחה, לעומת היסודי שפשוט הכול הוא עושה טוב וכמו שצריך, השאיפה להשיג הצלחה היא בדרך של עבודה מאומצת וקשה אבל עם רצון ויכולת  ליהנות ולהיות מאושר מזה ומה שיותר חשוב גם לתת לסביבה ליהנות מזה. 

 

הלבן שלי: שאנין בלאן יקב סוסון ים.

כי הזקן הזה עושה לי טוב והוא גם מזכיר לי את The Dude (ג’ף לבובסקי), הגיבור של האחים כהן. היפי מזדקן, שאוהב התפלספויות, סמים (קלים) ומשחקי באולינג. כאשר כל אלו לא בנמצא הוא מסתפק במשקה מסוג אחד. אותו ילד פרחים שמסרב בכל תוקף להכיר בעולם החדש, שתקוע בערכי שנות ה 60,  מביא אותו לשקוע במשקה האחד שלו, white Russian, המשקה שאותו היפי נון קונפורמיסט לא מבין שנקרא על שם הגוורדיה הלבנה.

לשאנין בלאן של זאב דוניה ריחות של קליפת לימון ותפוז, מי טוניק, אגס בשל ותפוח פינק ליידי, טעמים מאוד רעננים לצד טארט שזיפים חמאתי. אפטר טייסט של בזיליקום מתקתק (כזה שמזכיר בית כנסת) ואחרי שתי כוסות של הלבן הזה מתחילה שמחת בית התועבה.

 

הרוזה שלי: זינפנדל רוזה  2015 של יקב אסף.

לייצר אדומים כולם יודעים. לבנים גם ככה מתחילים להבין. אבל יינות רוזה, גבירותי וגבירותי... יינות רוזה צריך לדעת לעשות ולא להסתמך על המזל או על הטיפשות של הקונים. יין רוזה צריך להתכוון לעשות, לחשוב רוזה ולחיות רוזה (זה הזמן לעצום את העיניים ולזמזם את אידית פיאף) אז ה 2105 של אסף הוא שיר צרפתי של העשייה המסורתית הטובה הישנה. נקי, שליו, גברי ומחוספס עם סיומת מענגת. Merde, je suis si gay

 

האדום שלי: ירדן סירה כרם בראון 2013.

זה אומנם יין שיצא רק החודש לחנויות אבל הצליח לבלבל אותי.

יש המון יינות סירה טובים בארץ. רובם מתוארים בדיוק כפי שסירה צריך להיות מתואר.

וזה ההבדל. היין הזה, כיוון אותי למימד נוסף של טעמים. Umami (טעם ביפנית) אחד מחמשת הטעמים יחד עם חמוץ, מתוק, מר ומלוח והחמישי Umami וביין הזה הוא בכל הדרו במשהו שדומה לנזיד ארומטי עם ריחות וטעמי deliciousness. זיתים שחורים, בשר מעושן, כבול חם, אפילו בור עשן ואדמה. הטעמים עזים, פרי שחור, זפת, סלמי, מליחות בקצוות וגימור ארוך. יין מדהים.

 

איש השנה שלי בתעשיית היין: דוד ירום

הפעם מדובר בחובב יין, באיש שאני רואה בכל השקה, בכל יקב, בכל בציר, בכל תערוכה, קטנה או גדולה. תמיד עומד בצניעות עם כוס יין, שואל ומתעניין, מפרגן ומעודד להמשיך לעשות יינות טובים. לא פעם אני עומד מרחוק ומשקיף עליו ורואה את כולו מואר כשהוא נהנה מהנוזל הזה. לא פעם אני מקשיב לחוויית הטעימות שלו ולומד ממנו כל פעם משהו חדש. איש השנה שלי אוהב יין ישראלי, אוהב את מה קורה בתעשייה ומנסה בדרכו שלו לקדם אותה. איש השנה שלי הוא הישראלי היפה והגאה בתעשייה זו. דוד ירום הכבוד כולו שלי.

שף אלון גונן  קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia  כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו  ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור  בהארץ  און ליין

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב