איך לצאת מתחושת בדידות? עבודה עם הילדה הפנימית וטיפול עצמי 

בדידות, ומה עושים איתה כשהיא עולה?

ם, לנדות אותם, לכעוס על עצמנו שאנחנו מרגישים אותם....לקבל אותם, לתת להם לגיטימציה, הם כבר פה הגיעו, אולי יש להם סיבה טובה?

אז מה עושים? 
הנה הטכניקות שעוזרות לי...

אתמול עלה בי רגש של בדידות, האוטומט הוא שלא בא לי עכשיו (לרוב זה לא מתאים)להרגיש בדידות אז אני אצלצל לחבר/ה...ואברח מזה, ויש תחושת כבדות בא לי לבטל את התוכניות שקבעתי ולהשאר בבית.

ואז הבנתי שאני לא יכולה לברוח מהבדידות, שאלתי את עצמי מאיפה היא באה, והבנתי שהיא מגיעה מחוסר חיבור רגעי אלי, אז אפילו אם אהיה עם אנשים, זה לא יעזור. אני אחזור הביתה והתחושה תשאר, ואפילו אהיה מוקפת התחושה היא פנימית. החלטתי להיות הכי קרובה לעצמי שרק אפשר, שזה אומר- להסכים לי להיות כל מי שאני עכשיו, אפילו בעלות של "ידפק" לי הערב.

שאלתי את עצמי: איך עכשיו אני יכולה להיות הכי קרובה אלי? איך אני יכולה להקשיב לי יותר להבין אותי יותר?

ובאותו שניה הרגש של הבדידות עבר

תכננתי להרגיש בגוף, לנשום....לא היה כל צורך- פשוט נעלם

אח"כ שאלתי את עצמי מה אני הכי רוצה לעשות עכשיו, מה יעשה לי טוב? החלטתי לצאת כי אני רוצה לצאת ולפגוש חברים ולא כי אני רוצה לברוח מעצמי. ההבדל הוא במקור ממנו עושים את העשייה.(כנל שינוי תזונתי או כל שינוי הרגל אחר, שיבוא מאהבה ולא שנאה)

וכל הערב שאלתי אותי מידי פעם מה אני מרגישה...(כל כמה זמן לעשות בדיקה), כי חשוב כל הזמן להיות עם עצמנו, ולא רק כשאנחנו לבד. ואם יש צורך לקום רגע מחברת כל האנשים ללכת לצד ולשאול את השאלה, מה אני מרגיש/ה. כי לפעמים קל יותר לענות שאנחנו עם עצמנו.

שאנחנו מרגישים עצב/בדידות...כל רגש 'לא נעים', זה הילד הקטן שבתוכנו שצריך תשומת לב, אהבה, יחס, אנחנו נוטשים אותו כמו שנטשו אותנו, כי כואב לנו להרגיש, דווקא זה הרגע להסכים להיות איתו, לתמוך בו/ה

בגישת האופונופונו אומרים לדבר עם הילד הפנימי, לאהוב אותו לבקש את סליחתו, להתנצל על הזכרונות ועל הפרשנויות של הזכרונות ולהודות לו על היותו.

אז אני מדמיינת אותי או לוקחת תמונה שלי כילדה(את זו אני ממש אוהבת) ורק אומרת לה כמה אני אוהבת אותה, ..מבקשת סליחה...
 אני מעריכה אותך, רואה אותך, אני נפלאה, מסתכלת עלייה, שואלת אותה אם אפשר לחבק אותה, להיות ליידה לשאול אותה מה היא צריכה? מה היא צריכה ממני ובכלל? להקשיב לה שם, הילד/ה הזו היא הדבר הכי חשוב ויקר שיש לנו בחיים האלה.

וכל רגש "לא נעים" בה ממנה מהצעקה שלו/ה. אז כדאי להכיר אותה ולתמוך בה.

הנה קישור למדיטציה של דר הו לן(ממציא האופונופונו)

https://www.youtube.com/watch?v=gBuZ9sX8wMw