נשארת אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 

אז הוא בגד בך המנוול,  ואת החלטת לעבור הלאה, לסלוח, לעבוד על הקשר כי את אוהבת אותו ואינך רוצה להפסיד אותו. ליבך פצוע, שבור, מעוך,את נושמת בקושי, מייחלת לשתי טיפות של ציאניד כדי להוסיף לטפטף לתוך הקפה שלו, כשאת רואה אותו בא לך להקיא ושהאדמה תבלע אותו. היה עלייך להאבק באינסטינקט שאמר -תזרקי אותו לעזאזל- ובהחלטה שהוא לא יגע בך  לעולם. נאבקת, כל יום מחדש, אספת את השברים, החלטת, אמרת את שלך, הצבת את תנאייך, עשית מה שחשבת לנכון ונשארת איתו. (תיאור מקוצר של תהליך ארוך וקשה).

נשאלת השאלה: האם התגובה שלך לבגידה אומרת שאת סובלת מסינדרום האשה המוכה? ואתה, בתרחיש דומה נחשב גבר מוכה?

המומחים אומרים שאשה (או גבר) עם תסמונת האשה או הגבר, המוכה, מי שעבר התעללות פיזית, נפשית, מילולית או כלכלית, הופך למדוכא כל כך  עד אשר אין כל אפשרות לנקוט יוזמה כדי לברוח, להתלונן, להלחם על החיים. המוכים מאבדים שליטה על חייהם, הופכים לחסרי אנרגיה, כוח רצון, יוזמה, יצירתיות. הם חסרת תקווה, מורידים ראש, יודעים שההתעללות לא תיפסק בקרוב ושאין מוצא.

האם החזרה לזרועותיו של בן הזוג הבוגד היא חזרה להתעללות?

(כי ברור שגם בגידה והשקרים שבצידה הם סוג של התעללות).

האם את אכן סובלת מסינדרום האשה המוכה? (מכאן - כתוב בלשון נקבה, אך מכוון לשני המינים)

כן. בהחלט. אם חזרת או נשארת איתו כשאת מחוסרת תקווה, מדוכאת, חסרת אנרגיה, חזרת כי זוהי ברירת המחדל שלך, חזרת כי את יודעת שאף אחד לא יעזור לך ושחייך בלעדיו ממילא לא שווים כקליפת השום - אם נשארת מתוך פחד, חרדה, למרות השנאה, את אשה מוכה וכדאי לטפל בסינדרום בלי קשר לבגידתו של האיש שלך.

אבל - אם החלטת , ושימי לב למילים: החלטת! בחרת! מתוך עירנות, מודעות, אהבה, משיקולייך שלך, בגלל מזג האויר או מצב שוק ההון...לא משנה מאיזו סיבה.  אם בחרת בדרך הטובה ביותר עבורך, המתאימה ביותר לרגשותייך ולכוחותייך - את ממש לא אשה מוכה. את אדם ששולט במעשיו, שיודע לבחור, אדם בוגר, אחראי על חייו, את אדם ראוי להערצה על שהצלחת לחוות את הסבל שבבגידה ולא להשבר, ולא לאבד את צלמך, אלא על שהצלחת לחשוב ולהגיב בהסכמה עם עצמך, ליבך וערכייך, להשפיע על כל תהליך בו תבחרי, לתת את הטון להתנהלות המשותפת, את גיבורה על שבחרת לצמוח מתוך הכאב. אומרים שאנחנו צומחים מתוך הכאב ולאו דווקא מתוך השאננות המאושרת. את ההוכחה המהלכת לבגרות, עצמאות ריגשית, שיכלית ולאומץ.

את יכולה, מתוך החלטה, להגיב בשתיקה כאילו אינך רואה ולחכות שהסערה תחלוף. את יכולה להגיב בכעס ובהאשמה, תוכלי להגיב בהענשת הגבר שלך, בנקמה...לבגוד בו בחזרה וכן, למרות הכאב הגדול תוכלי להגיב בסליחה ושמירה עליכם בתוך המערכת הזוגית עם עזרה של מטפל זוגי טוב. תוכלי לבחור שלא להחליט מיד אלא להשאר עד אשר תהיי בטוחה ברצונותייך, ברגשותייך. לקחת פסק זמן מההחלטות הקשות...כל תגובה שתבחרי בה, תהיה תהליך של למידה חשובה  ותהליך של צמיחה והעצמה אישית שלך. 

הסיכום הוא - שכל מה שתבחרי בו את, מתוך ליבת ליבך, יהיה הדבר הנכון ביותר עבורך. לעולם אל תבחרי על פי קולות הסביבה שלך. הסביבה אוהבת להעניש את הרע בעיניו, באוטומט. בקלות ובמהירות. להצליף במילים שאין להם קשר אלייך. הסביבה רוויה  ביועצים ויועצות המתחזים לפסיכולוגים בגרוש שאינם מקשיבים לליבך. הם יאמרו טונות של מילים כועסות ויחרצו גורלות...זה בסדר להקשיב לכולם כי תמיכה חברתית היא חשובה ברגע מטלטל שכזה אך אל תחליטי על פי החכמים בלילה או כאלה שרגילים לחשוב שהם יודעי כל גם אם הם ידועים בחברה כחכמים ומוצלחים במיוחד. עורכי דין, אנשי מחשב גאונים, כלכלנים מוצלחים או סתם אנשים חכמים עם ניסיון דומה. ואל תניחי לאף אחד לומר לך שאת סובלת מסינדרום האשה המוכה כי כשאת פועלת מתוך מודעות,רצון והחלטה שלך את אשה מודעת וחזקה יותר מכל אחת אחרת שמעדיפה לעצום את עיניה ולא להביט ולהתמודד במה שמקובל (למרות שאיננה אוהבת את זה) במה שצריך ( ווהיא ממש לא רוצה בזה) להתמודד עם מה שאומרים (מי אומר? למי איכפת?) או להאבק במשפט הנורא והמצמצם שאומר שצריך להתפשר בזוגיות ( סיבה מס? 1 לבגידות). ויש רבות ורבים המתנהלים בכוח האינרציה, בתוך חיים עטופים במשפטי מחץ חכמים ומגבילים כאלה. אבל את - לא. את מתמודדת.

החשוב ביותר ולמרות הכאב, לזכור שההתמודדות בימים שאחרי בגידה, רצוי שתגיע מתוך בגרות ואחריות אישית ולא מתוך פטפוטים שיפוטיים של אחרים. חשוב שנזכור שתמיד יש לנו אפשרות לבחור, להחליט ולהמשיך לנהל את חיינו בלי קשר לבגידות ובסופו של יום, הרי זה בדיוק מה שקורה ברוב המקרים.  אנו יודעים מה טוב לנו, את מה, מי, מתי, איך, למה וכמה אנו אוהבים או רוצים לאהוב. רק את יודעת. רק אתה יודע.

.