מדוע אתם לא מצליחים ליצור, לשמר ולשפר קשר זוגי לאורך זמן?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

מדוע אתם לא מצליחים ליצור, לשמר ולשפר קשר זוגי לאורך זמן? 

מאת    [ 17/09/2016 ]
מילים במאמר: 1528   [ נצפה 2135 פעמים ]

 
 

כדי לנסות לענות על השאלה שתשובות רבות לה, ננתח תחילה התנהגות זוגית של אלה שהצליחו למצוא, להתחתן ואפילו לשמר את הזוגיות שלהם לתקופה ארוכה ואולי אפילו היום הם עדיין בזוגיות טובה. ברור שלא מספיק רק לשמר את הזוגיות לתקופה, אלא חשוב לא פחות לשמר ולשפר את איכות הקשר במשך הזמן שביחד.

גברים ונשים בסיכומו של דבר רוצים אותו דבר, אהבה וזוגיות טובה, אלא שהדרכים להשגת המטרה הן שונות. המסלול של האישה מתחיל ברצון להכיר את הגבר אינטלקטואלית, רגשית ואולי גם כלכלית, המסלול של הגבר מתחיל ולפעמים מסתיים ביצירת אינטימיות המובילה למיטה. לגבר קשה ליצר קשר זוגי ללא המיניות תחילה והאישה לא תמיד קופצת למיטה בדייט הראשון מנימוקים רבים הכוללים ציפייה לזלזול וחוסר הערכה מצד הגבר על הקלות שבה נענתה לחיזוריו.

יש לציין כי המסקנות הן סטטיסטיות ומבוססות על מובהקות, כלומר יש קשר ברור בין נשים שהפגינו מיניות בפועל או אפילו מרומז ועברו לשלב הבא בקשר לבין אלה שלא עברו בגלל שלא הראו עניין מיני בבן הזוג הפוטנציאלי. כשגבר ואישה נפגשים לראשונה קיים קיר ווירטואלי המפריד ביניהם. את הקיר הזה יכולה רק האישה להסיר במטרה לראות ולבדוק אם יש טעם להמשיך בקשר. הכוח ביצירת אינטימיות נמצא בידי האישה. לאחר קיום יחסים יש מצב חדש של אינטימיות ואז כל צד יכול לשפוט בבהירות לגבי רצונם להמשיך או לא. לגבר המסורב יש אופציות להמשך החיפוש ולא ישקיע בקשר פוטנציאלי שאינו משדר אינטימיות, כי הגבר מפרש את הדחיה לחיזוריו שהיא אינה מעוניינת בו לא היום וגם לא בעתיד. לאישה כמובן יש גם אופציות אלה, ביצירת אינטימיות מוקדמת במקרה זה היא גם הרוויחה זמן ומידע שאין טעם להשקיע בקשר זה והיא פנויה נפשית להמשיך הלאה.

את שואלת ובצדק:" לפי זה, האם אני אמורה להתמסר בדייט הראשון?"

התשובה שזו אינה המסקנה מהאמור לעיל. את כן אמורה לשדר אינטימיות אם לא עכשיו אז בעתיד הקרוב, במיוחד אם יש לך ענין לעבור לשלב הבא בקשר עם בן הזוג החדש. יש הבדל מהותי לבניית קשר בגילאי 20-30 לבין קשר חדש בגיל 40 ומעלה. ההבדל הוא בעיקר הורמונלי ומתבטא בעיקר אצל האישה. בגיל צעיר אנחנו עושים החלטות די מהירות לגבי בן הזוג. החלטות אלה מבוססות בעיקר על התאמה הורמונלית וכמובן בנושא העמדת צאצאים. בגיל מבוגר יותר ההחלטות קשות ומסובכות יותר, פחות הורמונלי, אין כמעט שיקול לגבי הקמת משפחה אצל אלה שיש להם כבר ילדים.

יש מעין "חוק שימור בן הזוג". את מצאת, הצלחת, כבשת וקיבלת טבעת. את חושבת שזהו, כלומר את יכולה לנוח, אז טעית ובגדול, כי עכשיו מתחילה התקופה החשובה של שימור ושיפור מערכת היחסים. המיניות והסקס בירידה עם הזמן במיוחד לאחר הלידה. המטרה הושגה, יש לך צאצאים אבל תורם הזרע שלך מתוסכל, וזה הזמן שהוא מתחיל לפזול.

אם נתבונן במבנה של חברות, ובעיקר החברה המערבית, נראה אבולוציה ושינויים משמעותיים במבנה החברה והתא המשפחתי במהלך הדורות. ישנו תהליך של הקצנה וחזרה לשמרנות. אפשר להבחין בהבדלים גם בין מבנה המשפחות האורבניות לאלה שבפריפריה. התהליך הדומיננטי והטבעי הוא אבולוציה של המשך ה"אני". לרצון טבעי זה, של הצורך הפיזי והנפשי להיות יחד, "טובים השנים מן-האחד" (קהלת ד ט), יש הרבה רעשים והפרעות. בין הגורמים הרבים שיוצרים קונפליקטים בין-זוגיים כדאי לציין במיוחד את: הילדים, ההורים, החברים, פרנסה ואלמנטים דתיים. לכל אלה יש לצרף גם את האופי, הרצונות והציפיות השונות של בני הזוג עצמם. השורדים במלחמה תמידית ומתמשכת זו הם החזקים, אלה שיסודות הזוגיות שלהם עמידים בפני הרעשים וההפרעות הללו.

בשנים האחרונות יש גם סימוכין מדעי המבסס את יתרונות החיים בזוגיות, זאת למרות הבעיות השונות המתעוררות עם הזמן ובמהלך הקמת משפחה. יתרון הזוגיות שבה ניתנת האפשרות ההדדית להוציא "קיטור" ובמקביל לייצר מעין יציבות נפשית, היא יתרון משמעותי, לא רק נפשי אלא גם פיזי. מחקרים הראו כי יש מתאם חיובי בין אריכות ימים ובריאות פיזית ונפשית, ובין חיים בזוגיות לעומת חיי הרווקות.

אם אנחנו מקשיבים ומנתחים את התקשורת המילולית בין גבר לאישה, אנו מבחינים בחוסר מתאם בין המילים הנאמרות ובין הכוונות האמתיות שמאחוריהן. "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?" הניסיון הגברי המצטבר מלמד כי "לא" הוא לא תמיד "לא" של ממש. נכון שהיום הוא הרבה יותר "לא" ממה שהיה בעבר, אבל עדיין אין קונצנזוס בנושא, אפילו לא בין הנשים. כאשר אתה אומר לה: "נשמור על קשר" או "אני אתקשר", הניסיון הנשי המצטבר אומר שהסיכוי שתתקשר הוא קלוש. הצורך לא לגלות את הקלפים, בעיקר בתחילת הקשר, הוא צורך המורכב מפסיכולוגיה ומטקטיקה שאינן תמיד ברורות וברוב המקרים גם לא נחוצות.

הדילמה היא קשה, מצד אחד אנחנו מעוניינים להעביר מסר לבן הזוג כי אנו שוקלים ברצינות את הקשר הפוטנציאלי. מצד שני, אולי בגלל חרדת נטישה, אנחנו לא מעוניינים להפגין התלהבות יתר. כל אחד מחכה לשני שיגלה האם הוא מעוניין ואפילו רק חושב בכיוון, ואז תהיה לו או לה סיבה להתקדם. ההתקדמות נעשית בהססנות מסוימת, יש מהירים יותר ויש איטיים יותר בחשיפת הקלפים. תהליך זה, אם נעשה בטבעיות ומתאים לשני בני הזוג, הוא בעצם תהליך חיזור שבסופו יחליטו האם מתאים להם להיות יחד. בהמשך הקשר יש כאלה שימשיכו לשמור לעצמם מקצת הקלפים מסיבות שונות. לאלה כדאי להעיר שרצוי מאוד להיות כנים וגלויים, כדי שלא יגלו שנים מאוחר יותר שבגלל מדיניות זו פספסו הזדמנות להיות מאושרים. יש מקרים שבהם אנו מייחסים חשיבות יתרה למילים שבן או בת הזוג אומרים. כאשר הדברים שליליים, לא בהכרח מי שאמר אותם התכוון להם. לפעמים נאמרים דברים מתוך כעס או מצוקה. צריך להתייחס בכל מקרה גם לקונטקסט ולגירוי שהביאו את האומר למצב שנאלץ לומר את המילה השלילית. גם כאשר המילה היא חיובית היא לא בהכרח אמתית, או האומר לא בהכרח התכוון לדבריו. הוא רצה רק לסגור את הנושא ולהמשיך הלאה. נכון כי "מוות וחיים ביד לשון" ואנחנו לפעמים נפגעים מהלשון, אפילו אם דברים נאמרו מתוך לצון. בזוגיות טובה אפשר לפתור בעיות מילוליות אקראיות בשיטה היעילה ביותר והיא "לשון נופל על לשון"...

לאישה יש הרבה דרכים להשיג את מבוקשה ובמקביל להשיג גם שקט תעשייתי. תוכלי להשיג כל זאת ועוד, אם תצליחי לגרום לו להרגיש שאת נמצאת לצדו. כמו שאומרים הפתגם והשיר:Stand by Your Man .

נושא הזוגיות מכיל מרכיבים וגורמים מגוונים. אחדים מהפרמטרים ומהשיקולים לבחירת בן זוג נמצאים בתחום המראה החיצוני, ואחרים מתייחסים לשיוך האתני, למעמד הכלכלי, לניסיון מיני, ליכולת הרגשית – פנים רבות לזוגיות. לפיכך אף גורם חיצוני או צד ג' לא יוכל באמת לדעת מה מתרחש אצלכם בראש, ומדוע אתם מתנהגים ומתייחסים זה לזה כך או אחרת. הורים, ילדים ומשפחה הם גורמי השפעה בהחלטה על קיום הזוגיות מלכתחילה. לאלה נוכל להוסיף גם את החברים, ולא תאמינו, גם את בעלי החיים הנמצאים אצל אחד מבני הזוג הפוטנציאליים או אצל שניהם. צריך להקשיב לכל אלה, יותר מטעמי נימוס, אבל לא לתת להם להכריע באשר להחלטתנו בבחירת בן הזוג. אסור, ולא נכון, ליזום מצבים שבהם אתם מבקשים לקבל חוות דעת כלשהי. זכרו כי אתם ורק אתם תחיו עם בן הזוג, ורק אתם יודעים מה טוב לכם ומדוע אתם נמשכים לבן זוג זה ומעוניינים להיות עמו. הערה זו כמובן אינה חלה לא בזיווג בחוג הדתי לפלגיו ורבניו וגם לא במגזר הערבי. באלה וגם באלה מעורבות המשפחה והחברה, השפעתה רבה היא. מעורבות והשפעות אלה מתייחסות כמובן בעיקר לפרק א' והן יורדות בעוצמתן במקרה של פרק ב'. התנהגות ההורים והעצות שהם מעבירים לילדיהם בכל הקשור לבני זוג עתידיים והיחס אליהם, נגוע בהרבה שוביניזם, פמיניזם, שמרנות, סטיגמות ובעצות שהם בעצמם מעולם לא קיימו.

אם התמזל מזלכם ולאחר עבודת אצבעות מאומצת על המקלדת, או בכל דרך אחרת, לאחר כמה פגישות היכרות, מצאתם את בן הזוג המבוקש, אסור לכם לנוח ולחשוב שבזה הסיפור הסתיים. למצוא בן זוג זה קל יחסית, הרבה יותר קשה לשמור על הזוגיות. יש להשקיע במערכת היחסים כדי שהיא תחזיק מעמד לתמיד או לפחות לכמה זמן שאפשר. משך זמן הזוגיות פחות חשוב מאיכותו. בעזרת העצמה, כבוד ופרגון זה יצליח. העבודה צריכה להתחיל כבר למחרת החתונה או החיים המשותפים ולא משנה באיזה מסגרת. כאמור כבוד ופרגון הדדי הם בסיס טוב לקיים את חוק שימור הזוגיות. הדגש כאן הוא על עקרון הדדיות. זוגיות זקוקה לאהבה. האהבה זקוקה לתזונה מתמדת, הן פיזית והן רוחנית-נפשית. רק אם תספקו את האנרגיות הללו, האהבה תמיד תנצח וזוגיות טובה וארוכת טווח תשרור בביתכם.

לגברים ולנשים יש צרכים זהים, דומים וגם שונים בקיום יחסי מין במסגרת הזוגיות. באופן כללי אפשר לומר כי תדירות קיום יחסי מין אצל גברים הוא גבוה יותר מאשר אצל נשים. כמובן שצרכים אלה וקיומם משתנים עם ההתקדמות בגיל הכרונולוגי והם תלויים בפרמטרים רבים, מהם פסיכולוגיים, נפשיים ומהם פיזיים ובריאותיים. צריך לציין טעות נפוצה, בעיקר בקרב הנשים, שגבר צעיר בגיל ירצה וגם יוכל לקיים יחסים בתדירות גבוהה יותר מאשר גבר בגיל מתקדם.

יש כאלה ויש כאלה, פרמטר הגיל הוא רק אחד הגורמים לרצון ובעיקר ליכולת לקיים יחסים מיניים. רוב הגברים רוצים לקיים יחסים כל הזמן. במלחמת "הרצון" "והיכולת", הרצון תמיד ינצח. חלק מהגברים ירצו וגם יוכלו פעם ביום, אחרים יסתפקו בפעמיים או שלוש בשבוע, שזה הממוצע הסטטיסטי. יש גם מקרים נדירים... שיקבלו זאת כמתנת יום הולדת...

מעניין לציין כי תדירות קיום יחסים משתנה עם בת זוג אחרת או חדשה. מי שהתרגל לתדירות מסוימת אצל בת זוג אחת, יגלה שינוי בתדירות עם האחרת. בדרך כלל השינוי הוא לטובה, כלומר, עלייה בתדירות. בן זוגך רוצה לקבל את השירותים שלך, הוא פונה אלייך כי את השותפה לעסק המשפחתי. כל התירוצים שלך ממש לא רלוונטיים. גם במקרים של אין חשק, כאב ראש ואפילו מחזור. יש לך ידיים, פה ועוד אופציות רבות ומגוונות כדי לגרום לו לשחרור. את צריכה להבין ולהפנים, כשאת נותנת לבן זוגך ללכת לישון לאחר שסירבת לו, את יוצרת במו ידייך את העילה שבגינה ילך לאכול במסעדה אחרת... אפרופו סירוב לבן זוג, כלל זה תקף, ואף ביתר שאת, במקרה ההפוך, כפי שנאמר:

"החטא הגדול ביותר שגבר יכול לעולל לאישה, הוא לסרב לה..."

 

 

 

פרטים, הסברים וחומר נוסף בספר:" הרי את אהובתי, אשתי, גרושתי"


ניתן להשיג בחנויות או ישירות באתר:  http://my-love.imexco.com


ד"ר גיורא רם  דיעות ומאמרים, עתיקות ואומנות

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב