מיתוסים בנושא הדיור המוגן, מה האמת? 

מיתוס: החיים בדיור מוגן יגרמו לדיירים להפסיק לעשות דברים באופן עצמאי, לא להיות בפעילות כבעבר- כי כל השירותים והמענים לצרכים שלי יסופקו ע"י המקום.
*יפתיע אותך- אך חשוב לדעת שרוב הסיכויים שבדיור המוגן יישאר לך פחות זמן פנוי, כי רוב זמנך יוקדש לפעילויות פנאי, תרבות, ספורט וחברה.אכן השירותים בדיור המוגן נגישים ומאפשרים נוחות רבה: במרבית הדיורים המוגנים ניתן  לקבל שירותי כביסה, בישול, ניקיון וטיפול רפואי במקום. יחד עם זאת- רוב הדיירים אשר בחרו "להשתחרר" מהמטלות הללו, מציינים כי ההפחתה והצמצום של ה'מעמסות' הללו גרמו להם הרחיב את העיסוק שלהם בפנאי:  שעות הבילוי, הספורט התרבות, החברה והלימודים ממלאות את היום ומותירים אותם פעילים יותר מבעבר- בשנות הגמלאות בביתם בקהילה.
מיתוס: "החיים בדיור המוגן הם כמו חיי קיבוץ- כולם יודעים על כולם, ויש הרבה התערבות בחיי הפרט..."
כאנשים בוגרים, ידוע לנו שמינון ההתערבות של הזולת בחיינו, נתון להחלטתנו ושיקול דעתנו. החיים בדיור המוגן, מאפשרים לבחור עם מי להתראות ולהתחבר ועם מי שפחות- כמו בכל תחום בחיים (כפי שהתחברת בעבודה, בלימודים, עם שכנים בבניין או עם מכרים אחרים). ריבוי המתחמים הציבוריים מאפשר אינטראקציות מגוונות עם הרבה אנשים שמתוכם יתאפשר לך לבחור חברים, מכרים בהתאם לטעמך ורצונך. הפרטיות בדירתך בדיור המוגן, נשמרת ומכובדת ויש בידך להחליט את מי להזמין ולארח ואת מי שלא.
אני ממליצה לך לאפשר לעצמך היכרות ופתיחות לקשרים חברתיים חדשים, מתוך הבנה שהחברה בדיור המוגן מקלה מאד על הרגשת הבדידות, מאפשרת תחושת שייכות ומכניסה הרבה עניין ומוטיבציה לפעילות והשתתפות.
מיתוס:"... המעבר לדיור מוגן יאלץ אותי להיפרד מחיי הקודמים- מהבית, מהחברים, מסביבתי המוכרת והותיקה. לא אוכל להמשיך בעיסוקי הקודמים..."
נושא השינוי שיתרחש בחיים עם המעבר לדיור מוגן, מעסיק את כל מי ששוקלים לעשות מהלך זה. שינויים אכן  מתרחשים. המעבר לדיור המוגן מחייב פרידה מדברים מסוימים והסתגלות לחדשים. לא מעט מהדיירים, שומרים על עיסוקיהם הקודמים או מתחילים בעיסוק חדש בהתאם לתנאים של המקום ושל יכולותיהם: ישנם שממשיכים בעבודתם, ממנה לא פרשו- סוכני ביטוח, פסיכולוגים, אנשי מכירות ורופאים, בעלי עסקים ומורים. חלק ניכר מהדיירים בוחר לעסוק בפעילויות התנדבות וקהילה- כפועל יוצא מהזמן שהתפנה להם (כבר לא צריך לבשל, לכבס, לנקות, לעסוק בחשבונות וסידורים וכיו"ב...).  מזמינים אורחים, ביניהם גם חברים ותיקים,  או שכנים מביתם הקודם- ואפשר למצוא לא מעט דיירים ש"משכו" אחריהם את מכריהם, בני משפחותיהם (אחים, מחותנים) או את חברי העבר שלהם להתגורר אף הם בדיור המוגן (ממש "שכונה"...).
מיתוס:"...שמעתי שהילדים מעדיפים שההורים המבוגרים יישארו לגור בביתם- כדי לשמור על הירושה..."
ההוצאה הכספית הכרוכה במעבר לדיור המוגן הינה גבוהה, ודורשת תכנון פיננסי ארוך טווח, הלוקח בחשבון הוצאות נלוות והיערכות ל"ימי סגריר". יש מי שמחליטים למכור את ביתם, כדי לממן את העלויות הללו. השאלה- "איזה רכוש אשאיר לילדיי?" מעסיקה הורים רבים מאד. הנושא הכספי של רכוש הורים והירושה מעסיקים גם את ילדיהם והיא אחד הגורמים למתחים ובעיות ביחסים בתוך המשפחה (בין הילדים להוריהם ובין הילדים כאחים לבין עצמם).

באופן גורף- אני ממליצה על תקשורת פתוחה במשפחה, שיחה ושיתוף- בין ההורים המבוגרים וילדיהם. חשוב לברר  עמדות וציפיות בין כל בני המשפחה, מבלי לשכוח שזכותו של ההורה המבוגר לנהל את חייו ואת החלטותיו כפי בחירתו. למעט -אם ההורה סובל ממצב מנטאלי (דמנציה וכד') או בריאותי שבו אינו צלול, או אינו יכול לקבל החלטות או לבצען בכוחות עצמו. מניסיוני האישי, אני יודעת שקשה לנהל ולארגן שיחה כזו- רצוי להיעזר באיש מקצוע ניטראלי שיכול לקדם ולשפר את התקשורת במשפחה.
ברוב המקרים- הילדים מחשבים קודם כל את טובת ההורה ובמרבית הפעמים תומכים במהלך המעבר לדיור מוגן, גם במחיר של מכירת רכוש והקטנת הירושה לעתיד. חשוב לציין שמרבית הילדים גם מביעים שביעות רצון ומרוצים מהמהלך שעשו הוריהם. כפי שציינתי קודם: חלק גדול מהאחריות האינסטרומנטלית (לטיפול בסידורים, טיפול פיזי, השגחה, פעולות ביתיות כגון בישול, ניקיון, קניות וליווי למרפאה ולבנק) 'יורדת' מכתפי הילדים ומפנה להם יותר זמן לקשרי אהבה- Loving Care ובילוי משותף עם ההורים המבוגרים. בהסתמך על מחקרים ועל סמך ניסיוני הרב, מצאתי שככל שההורים המבוגרים משתפים את ילדיהם בתהליך הבחירה וההחלטות לעבור לדיור מוגן, כך גם יש יותר תמיכה מצד ילדיהם למהלך זה.

אם אתם מתלבטים? אל תהססו להיעזר במנוסה  ומומחה בתחום גיל הזהב ודיור מוגן.

שלכם אורנה לוטן אשכנזי