גבולות או בחירה, האומנם? ההבדל בין גבול ובחירה בדרכי חינוך. 

הורים רבים מתבלבלים בין שני המושגים הללו, גבול ובחירה.

מצד אחד חיים של בחירה, ומאידך גבולות, כאילו שצריך לבחור בין  השניים. אם אני מציב גבול, אין בחירה ולהיפך, אם אין בחירה  יש גבולות.

אז קצת סדר בעניין,

גבול יושב על ערך....בחירה, היא  דרך חיים.

מוסיפה ואומרת, שהם הולכים יפה יחד, דפוס חינוך שחשוב לשלב בדיאלוג החינוכי שלנו ז"א חופש בחירה בתוך מסגרת של גבולות, כי גבולות שומרים על חופש, עד כמה שזה נשמע מוזר.

גבול, הוא  שמירה על העצמי, ומאידך  שמירה וכיבוד הגבול של האחר, זהו ריקוד החיים.

כי הכול מתחיל ונגמר במערכת יחסים, בתקשורת תוך אישית אל מול תקשורת בן אישית.

גבולות שומרים עלינו, מאזנים אותנו  מגדירים  לנו, התפקיד שלנו בדיאלוג הוא לזהות,  איפה עובר הגבול שלי,  והיכן של האחר, זה ריקוד מתמיד במערכות יחסים בינאישיות.

"מעגל האישי" מנהל שיח עם "הבינאישי".

בפועל, לא מעט אנשים  מתבלבלים בין גבולות של עצמם לבין גבולות האחר.

הם לא תמיד  יודעים היכן עובר הקו עם האחר ."האחר" הוא מבוגר או ילד, "האחר" הוא לא אני.

חציית גבול יכולה להיתפס בעיני האחר, כחוסר טקט או חוצפה ... ולכן מוטב כי  אדם  יסגל לעצמו דפוס  מודע במרחב  הציבורי.

ברוב הפעמים שהורים אינם יודעים לשים גבול זה בגלל שהערך לא ברור להם, מה עושים?

עושים סדר במחשבות, הורה יכול לשאול את עצמו מה עומד מאחורי ההחלטה שלי, מה אני רוצה ללמד, איזה ערך יש כאן ? זה כבר  יכתיב להורה את התשובה מעצמו.

באשר למושג "בחירה", ניתן לציין כי חיים  מתוך בחירה, יש בהם בריאות נפשית, פיזית, וחוסן.... בחירה מאפשרת  מימוש, הנאה, דמיון, תעוזה, מעוף , אפשרויות.

בחירה כדרך חיים, היא שבכול רגע נתון אני בוחר מה נכון לי. זה נשמע פשוט אבל מאוד לא,  אם אין לך את המיומנות לבחירה,  כי לא הורגלת לכך מגיל צעיר, והכול היה מוכתב או ידוע מראש , לא סיגלת לעצמך את המיומנות הזאת, הפכת לאדם שיקשה עליו לבחור החל מהבחירות הכי פשוטות, לא משמעותיות ועד לבחירות שמכתיבות לנו את גורלנו, ולכן דרכי חינוך הן משמעותיות, ויש להן השלכות עתידיות.

בבחירה קיים עניין האחריות, ואחריות היא כבר עניין לגדולים, כי לא תמיד הבחירות שלקחתי יהיו מוצלחות, גם את זה יש לקחת בחשבון. אחריות להגיד לעצמי, טעיתי, שגיתי.

זהו שלב מכריע, האם להלקות עצמי על הטעות,  להתייסר (מה שלא מעט  אנשים עושים)? או לומר  לעצמי טעיתי אבל למדתי מכך, זה היה נכון לאותה העת, בחרתי מחוסר ידיעה, עשיתי את המיטב, כל תשובה  מכילה אחרת שתיתן לי ל"קפוץ" מהמקום הזה ולא להיתקע, כי תקיעות בולמות.

כשאנחנו תקועים אנחנו חייבים שמישהו או משהו יחלץ אותנו משם, אדם אחר או תובנה, או פעולה, כל דבר אחר .

דרך רעיון  הבחירה, ילד מצמיח לו גבול פנימי, גבול שילמד אותו להבדיל בין טוב לרע, בין ראוי ושאינו, ועוד.

אם אני משלבת את שני המושגים יחד...חופש וגבולות, ניתן לראות כי  לעיתים הם יחד  ולעיתים לא. הווה אומר, יש מצב שבו הגבול ברור, לעומת מצב שבו יש חופש בחירה טוטלי. ולכן, יש צורך לדון בכול מקרה לגופו של עניין, כי  לא תמיד ניתן להקיש ממקרה אחד למשנהו, ומאידך בהחלט ניתן במצבים מסוימים להקיש בין מקרה אחד לאחר.

אנחנו יכולים לגדל ילדים בתוך מסגרת מאוד ברורה של גבולות, אך יחד עם זאת לאפשר המון בחירה בחיים שלהם. כי בשלוב המנצח הזה אנחנו מעצבים  אדם עם מסוגלות אישית עם חוסן, עם ביטחון ודימוי עצמי חיובי. כי כאשר אנחנו מחברים אותם לעולם הפנימי שלהם, אנחנו מחזקים אותם.

לדרכי חינוך יש את "מטרת העל", עקרונות מנחים, מגדלור שמוביל אותנו, מטרות שרוצים להשיג, 

במרבית המקרים הורים יכולים לעשות זאת בעצמם, לעיתים צריכים משהו אחר שיעזור לנו לעשות סדר, חבר, קולגה או איש מקצוע, כי  אנחנו לא יכולים לבד, אנחנו חייבים  "ביחד" לצעוד בשבילי החיים.