הצמדות וחרדת נטישה אצל תינוקות – מה עושים?
5# טיפים שישנו לכם את התמונה.
סיטואציה- את במיטה התינוקי ישן רגוע לידך, את מתגלגלת לצד, מנסה להחריש התחמקות זריזה משהו בסגנון איתן הוק ממשימה בלתי אפשרית לא היה מתבייש בו, אלא שהוא וודאי היה מצליח להשלים את התרגיל, בעוד שאצלך, הרגלים טרם נגעו ברצפה והתינוקי כבר מתחיל לנוע באי נוחות פוקח זוג עיניים תמהות, לאן את חושבת שאת הולכת עכשיו? את לא זוכרת מתי התקלחת באינטימיות, רק את, בשקט עם דלת סגורה וממש הצלחת לשטוף את כל השמפו מהראש לפני שזה הגביה קולו בבכי. הארוחות שלך הן לא יותר ב"חטיפים", משהו שחטפת על הדרך או תפסת ביד אחת: גזר, מלפפון, תפוח, במבה, חטיף בריאות במקרה הטוב, מה תעדיפי טוסט או קערת דגנים או סלט...למי יש זמן להכין את זה, אפילו חביתה מרגישה כמו מנה מהמטבח הצרפתי הקלאסי. הוא דורש ידיים, מבקש לינוק בכל הזדמנות, מחפש אותך במבטו, מתלונן כשאת יוצאת מטווח הראיה, תופס לך את המכנס, נצמד לך לרגל, ופוצח בזעקות קורעות לב כשאת נועלת נעלים ומתקרבת לאזור הכניסה.
את מתאימה את הבגדים שלך לפי צבע המנשא כי זה כבר ברור שאת התינוק הזה תצטרכי 'ללבוש' על מנת להצליח לעשות משהו המצריך שימוש בשתי ידיים.
מה גורם אם כך להצמדות וחרדת נטישה אצל תינוקות?
הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקן ג'ון בולבי ומארי איינסוורת' שפתחו את תאוריית ההיקשרות תארו את הקשר המתפתח בין הילד לאמו בשנות החיים הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית. ההנחה המרכזית היא כי הצורך לפתח קשר של קרבה ובטחון עם הדמות המטפלת הוא צורך מולד והישרדותי. למעשה התינוק תלוי בקשר הזה להמשך התפתחותו הפיזית, הרגשית והחברתית, וישפיע על האישיות, היציבות הרגשית, היחסים הבינאישיים, הביטחון וההערכה העצמית, וחסינות מערכת החיסונית והתמודדות עם מצבי לחץ. והוא ישפיע על כל פרט ופרט בחייו. ניסוי הקופים של הרלו הוכיח כי הצורך בהגנה ובקרבה של האם נפרד מן הצורך הפיזי במזון והנקה, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.
ילודים תלויים בקשר ההדוק עם אמא כדי להסתגל לעולם מחוץ לרחם. נשיאת התינוק לא רק תעזור לו להרגיש בטוח, אלא גם תסדיר הדופק שלו ואת קצב נשימותיו, והוא ישן טוב יותר ולמשך זמן ממושך יותר. ככל שהם גדלים, נזהה חוסר שקט ואי סדירות בשינה, האכלה והעיירות, מה שמעיד על התפתחות תקינה ו"קפיצות גדילה" נוירולוגיות, בתקופות אלה הם יותר רגישים, וזקוקים לקרבתנו. והנשיאה שלהם בידיים או במנשא עלינו יכולה לעזור בהסדרת סדר היום ורצף נכון ומאוזן של שינה/האכלה/עיירות. גם טווח הראיה שלהם העומד על 40 ס"מ הוא המרחק במדויק בין עיני התינוק הנישא בתנוחת עירסול על הידיים לבין בפניה על אימו, ומאפשר לו ליצור קשר עין עמה, ללמוד את פניה ולבסס את הקשר הראשוני איתה. בהמשך עד גיל 5-6 חודשים תמשיך הראיה ותפיסת המרחב שלהם להתפתח.
מהי חרדת נטישה?
הפסיכולוג דונלד ויניקוט טען שאין לראות את התינוק כשלעצמו אלא רק בהקשר של אמו. לדבריו התהוות התינוק ל"יש" נפשי מותנית בהימצאותה של אם, שמאפשרת לתינוקה להיווצר כיחידה אינטגרטיבית. התינוק אינו קיים לבדו אלא רק כחלק מיחידת אם-תינוק וההתפתחות שלו מתרחשת בתוך הקשר שלו עם מטפליו, כלומר האם. ויניקוט מבחין בין אם טובה דיה לאם שאינה טובה דיה. כאשר האם מסוגלת להיענות למחוות הספונטניות של התינוק, מבלי לשים את צרכיה לפני אלו של התינוק.
בתחילת חייהם אין לתינוקות אפשרות להרגיש את עצמם כיחידה עצמאית ונפרדת מאימא, הכרה זו נבנית בהדרגה ומגיעה לשיאה בסביבות גיל 9 חודשים, כשהם מבינים שאימא יכולה לעזוב ולהיפרד מהם, אך היא לא נעלמת לגמרי. לכן, חרדת הנטישה היא אירוע אמיתי, קשה ומצער עבורם. האפשרות להיות נפרדים מאימא היא זעזוע עצום, ויש רק דרך אחת למנוע אותה והיא להישאר קרובים אליהם ובטווח הראייה שלהם כל העת.
מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להקל עליהם ולעזור להם לעבור בעדינות וביתר קלות את שלבי ההתפתחות.
5 # טיפים יעילים שיקלו על חרדת נטישה אצל תינוקות
1 אין תינוקות מפונקים יש תינוקות שלא נענים לצרכים שלהם.
מחקרים שנערכו באוניברסיטת ג'ון הופקינס ע"י החוקרים ד"ר בל איינסוורת בנושא ההיקשרות בדקו שני קבוצות הורים ותינוקות למשך כשנה לפחות. קבוצה ראשונה הייתה קבוצה שהתינוקות גדלו בה בהורות בטוחה וקבלו מענה מידי עד כמה שניתן ועפ"י דרישה. וקבוצה שניה שבה החינוך ניתן בצורה קפדנית ומאורגנת יותר, פחות אינטואיטיבית, עם לוח זמנים מוגדר. כבר אז לא הופתעו החוקרים לגלות כי התינוקות שגודלו בשיטה המקרבת, הבטוחה, והאינטואיטיבית יותר גדלו להיות פעוטות עצמאיים יותר, בטוחים יותר בעצמם והרבה פחות בכייניים. מחזק את המחקר הזה חוקר אמריקאי סרוף בסוף שנות ה-80 ומוסיף כי בעלי סגנון ההתקשרות הבטוח מאמינים יותר ביכולת שלהם, ונותנים יותר אמון בסביבה, וכך הם פנויים יותר לחקור את סביבתם ליצור חברויות וקשרים חברתיים.
מאלה מסתבר כי 'פינוק' בגילאים האלה משתלם יותר.
2 הכול עובר חביבי
שלבי המעבר/קפיצות הגדילה הן תקופות יותר רגישות אצל התינוקות, בהן הם זקוקים לנו ולנוכחות שלנו אף יותר. כל השינויים הנוירולוגיים והפיסיולוגיים המתחוללים בהם גורמים להם להיות חסרי שקט, לשבור את מהשגרה לה היו רגילים קודם, לאכול יותר או פחות, לישון יותר או פחות., זוהי תקופה לא יציבה שיכולה להמשך החל מכמה ימים לכמה שבועות. לכן, מה שמאוד יעזור זה להזכיר לעצמנו לקבל אותה ברוגע, באמפתיה ולשדר בטחון והכלה, ולזכור שגם היא תעבור...
3 אתם לא לבד
יש אמרה מערב אפריקאית שמצוטטת שוב ושוב בספרים ומאמרים :"צריך כפר שלם כדי לגדל תינוק אחד". לא בכדי האדם נולד כיצור תלותי וחסר ישע שהישרדותו תלויה לגמרי באחרים ובקשר שלו איתם. זכרו אתם לא לבד, אתם חיים בזוגיות, במשפחה, בקהילה, בעיר, צרו לעצמכם מעגלי תמיכה שיוכלו לתמוך בכם, לעזור לכם, להחליף אתכם לזמן מה כדי לעזור כוחות, ולפעמים מספיק שרק יזכירו לכם ש: "...גם זה יעבור...".
4 לימוד באמצעות משחק וחפץ מעבר
בד בבד עם השינויים המאפיינים קפיצות גדילה מתפתחת תחושת המרחב של התינוק, הוא מתחיל להיות מודע ליציאתנו מטווח הראיה שלו, הוא מתחיל לנופף לשלום מרחוק, והמשחק החביב עליו בתקופה זו הוא ה"קו-קו", ההעלמות וההופעה מחדש של חפצים ואנשים מאחורי מטפחות, מחיצות. ע"י שימוש במשחק נוכל לפתח את בו את המושג היעדרות, העלמות, והופעה מחדש. כלומר משהו שנעלם מהעין לא נעלם לגמרי וישוב להתגלות. או במילים אחרות רחוק מהעין אבל קרוב ללב. חוקרים מכנים שלב זה בשם "קביעת האובייקט" שלב בו אפשר להרגיל את התינוק לחפץ מעבר, חפץ מנחם שעליו ישליך התינוק את רגשותיו ויתנחם בו בהעדרה של האם, זה יכול להיות שמיכה, טטרה, מוצץ, בובה.
5 כל היום על הידיים או פשוט 'ללבוש' תינוק
מחקרים באוניברסיטת קולומביה שנערכו על אימהות ותינוקות שנחשבו בסיכון גבוהה להתקשרות לא בטוחה, הראו שכאשר התגובה של האימהות לבכי הייתה ערסול והרמה על הידיים ונשיאה במנשא, הרגישות שלהן לתינוק עלתה היכולת שלהן לתת לו מענה ביעילות גברה, והתינוקות היו הרבה יותר רגועים בכו פחות והתקשרו טוב יותר עם האימהות שלהם. מה שאנחנו חושדים כנכון אכן מוכיח את עצמו במחקרים, אנו רואים שתינוקות נישאים הם רגועים הרבה יותר, בוכים הרבה פחות, וישנים טוב יותר ולמשך שעות ארוכות יותר, ובכך מאפשרים לגם לנו לנוח מעט ולהספיק לעשות קצת יותר.
ועוד עובדה....
הזמן עובר מאוד מהר, ולפני שנשים לב הם כבר יהיו אלה שימהרו לחמוק מטווח הראייה שלנו.... תינוק נצמד ורגיש יהפוך במהרה לפעוט הרפתקן שיצא לחקור מחוזות חדשים ונפלאים.
מלווה אמהות בחוכמת החיבור בתהליך ההיריון ולקראת ראשית ההורות
מדריכה לשפת התינוקות
