הסיפור של כולנו - חיים של מחויבויות או חיים של חירות ורצון. מה מהם יביא יותר שמחה לחיינו? על זאת ועוד במאמר שלפניכם. 

כח ההכרח, כח הרצון והשמחה. 

הסיפור הבא עשוי להתרחש בווריאציות שונות אצל כל אחד:

דוד, נשוי למיכל ואב לשלשה קטנטנים, סיים לפני שנתיים את מסלול לימודיו המשלב לימוד תורה עם לימוד מקצוע והחל לעבוד בשוק החפשי. עד מהרה החל לחוש את השגרה התובענית החדשה הולכת ומתהדקת סביבו. עבודה, ילדים, אשה, תפילות, דף יומי, קניות, ושאר סידורים ומחויבויות מילאו את סדר יומו באופן הרמטי.

להפתעתו גילה, שיחד עם חששותיו מקריסה תחת הנטל שהלכו והתפוגגו, החלה ללוות את דוד תחושת סיפוק במידה רבה. הנה, הוא עושה זאת. קם כמו שעון, עובד במאמץ יום יום, הימים מצטרפים לשבועות וחדשים ודוד צובר איזה הישג שקיווה לו, תוך כדי תנועה מצליח להושיט יד לרעייתו בתפעול הבית, מתייחס יום יום לילדיו ואפילו מתמיד להיות נוכח בשיעור הדף היומי.

דוד מרגיש שמשהו בו נעשה בוגר יותר. כעת הוא מכיר יותר את החיים ומחויבויותיהם, חש את הרצינות והממשות שלהם, ומביט בחוסר ערך על צורת החיים המשוחררת שהיתה לו בעבר, הוא רואה בזה משהו ילדותי.

תקופה ממושכת דוד הבחין על פניה של מיכל שגם היא מאוד מרוצה משגרת העשייה הברוכה, עד היום בו הבחין בשינוי. ערב אחד, בעת שישבו בנחת על כוס קפה, העז דוד להעלות לשיחה את מה שמטריד אותו זמן מה. "את נראית לי מהורהרת בימים האחרונים, קרה משהו?", "לא יודעת, הכל טוב, ב"ה ....תגיד, לאן נעלם החיוך שלך?".

ניתן לשרטט את המתואר בסיפור ולומר שדוד נע כמטוטלת בין כח הרצון לכח ההכרח¹.

ההבדל ביניהם הוא כמו למשל ההבדל בין אדם שמשכים קום כי הוא חפץ מאוד לטייל עם רעייתו לראות את הזריחה, לבין אדם המשכים בשעה מוקדמת כי הוא מוכרח להגיע בזמן לעבודה. בשני המצבים אדם קם באותה השעה, אבל המרחק ביניהם גדול – מהו הכח שמעורר אותו, מהו המנוע שמניע אותו.

נחזור לסיפורנו - בתקופה הראשונה של דוד, לפני שהשגרה לחצה וסגרה עליו, נשאר לו מקום חפשי בנפש. הוא הרגיש משוחרר יותר, ומה שהניע אותו לעשות ולפעול היה הרצון שלו. הוא השקיע בלימוד תורה מתוך רצון, התאמץ בלימודי המקצוע מתוך שאיפה להצליח, והתייחס לאשתו ולילדיו מתוך פנאי נפשי וחפץ לב.

בתקופה השניה, דוד גילה בתוכו מקום שלא מספיק הכיר קודם – כח ההכרח. הוא עשה ופעל, לא כי הוא מאוד רצה, אלא בעיקר מתוך שלא היתה לו ברירה אחרת. גם אנו, כשאנו מגלים וחשים את העוצמות של ההכרח מיד אנו מעריכים אותו, ואף יותר מאשר אנו מעריכים את הרצון.

אכן, זהו גילוי חשוב במיפוי מערכת הכוחות שלנו. כשאדם מכיר בכך שהוא יכול יותר ממה שנדמה לו, שיש בקרבו כח מניע חזק – כח האין ברירה, הוא יכול להשתמש בו בתבונה ולעלות איתו מעלה מעלה. הוא יכול להביט על התמודדויות שהיו נראות בעיניו מעייפות ומתסכלות ולהסתכל עליהן כעת מתוך יותר עז ואומץ ולדעת שהוא יכול להן.

כח הרצון אכן אינו חזק כמותו. הרצון מיוסד על כמיהה לענג, להנאה. כשסטודנט משקיע בלימודיו מתוך חשק, הרי זה משום שיש לו בלב איזו מחשבה שבה הוא רואה את עצמו בסיום לימודיו ומרגיש מאושר. אולם, הרצון להנאה, יש בו חולשה. פעמים רבות הוא גם מאכזב, ההנאה לא תמיד מגיעה בסוף. סה"כ אפשר להסתדר בחיים בלעדיו ולוותר עליו. הוא גם אינו מתמיד אלא רצוף שינויים רגשיים רבים, פעמים אדם רוצה יותר ופעמים פחות, פעמים רוצה דבר אחד ופעמים דבר אחר. ואין בו די כח להרים את האדם מבורות עמוקים.

וכאמור, לעומת זאת, אדם רואה יותר ויותר את כח האין ברירה שמניע אותו. איתו הוא מגיע להישגים ומרגיש בעל יכולת ונהנה מזה. וכך יכול, אט אט, להשתחרר לגמרי מהרצון וההנאה בחיים, ולעשות הכל מאין ברירה.

אלא שבדיוק בשלב הזוהר הזה, שבו נראה לאדם שההצלחה מאירה לו פנים, זה הזמן בו האדם בשל לגלות עוד משהו חשוב על החיים. הוא מגלה, שאם הוא באמת עוזב את הרצון מכל וכל אז הוא מפסיק להרגיש טעם בחיים. ואז מתגלה כוחו העדין והחודר של הרצון לעונג.

חשיבותו ונחיצותו של הרצון בחיינו אינם מצד כח ההנעה שלו אלא מצד המשמעות והחיות שהוא נוסך בהם. חיים טכנוקרטיים מוצלחים ללא חיות ושמחה החורזות אותם הינם ריקים ושדופים. כל אדם באופן טבעי שואף להגיע לעונג והנאה. אמנם כל אדם גם נוכח לדעת שהחיים אינם רצופי הנאה אלא רק מידי פעם מגיעה איזו קורת רוח, אך השאיפה והכמיהה אל ההנאה נותנת תקוה ומשמעות.

אין כאן המקום להסביר מדוע, אולם נחוץ לציין כי ככל שמושגי העונג וההנאה נתפסים אצל האדם ברובד נמוך יותר כך המשמעות והתקווה של חייו שפלות יותר וממילא מעורבבות בחושך ועצב. על כן שומה עלינו לרומם את העונג וההנאה שלנו ולזכך אותם, דהיינו להתעלות ולהצליח להינות מדברים ערכיים יותר. יחד עם זאת, כאמור, כדאי לשים לב שלא לפוגג או לזנוח את הרצון.

המעוניין לעצב את חייו באופן היותר מוצלח ישכיל להשתמש בשני הכוחות יחדיו – כח ההכרח וכח הרצון. את כח ההכרח יקח כדי להניע את עצמו קדימה, ובד בבד ירומם את רצונו, שאיפותיו ותקוותיו, ויתן להם נוכחות הגונה בשגרת היום יום. כך יזכה בע"ה לכובד ראש ועוצמה מחד, ולרעננות ושאר רוח מאידך.

1אמנם נכון שגם ההכרח לרוב מיוסד על רצון, אך במאמר זה נקרא "רצון" רק למה שאני רוצה מעצמי בלא שום הכרחים.