איך משחקי מחשב משחקים בבריאות שלך? 

האם יש דבר יותר טבעי לאדם מאשר לשחק? כמה זה קל להתמוגג מפעוט השקוע במשחקו, על השטיח או על הדשא, עם חברים וחברות, בעולם הדמיון. לרגע הוא נסיך הרוכב על סוסו, או גיבור על, ורגע אחר היא מלכה בארמונה המפואר לקראת אירוע חשוב, מלכת יופי או רקדנית מפורסמת. והמעבר בין מציאות לדמיון מהיר ומיידי מכוחו של אותו רצון של הרגע. אבל אין זה דבר חדש. זה נכון גם להוריהם של אותם זעטוטים, לאבות אבותיהם, ועד לשחר ההסטוריה. המשיכה למשחק ולתיאטרליות נמצאת אפילו בציורי המערות של האדם הקדמון. שם, ביערות ובעמקים, במרחבים ובין העצים הם שיחקו. בתרבויות שונות, בשפות שונות, המשחק היה אוניברסלי. מוקפים במרחב הטבעי, הם חיו, והמשחק היה למקור הנאה, תרגול, למידה, והפגת פחדים.

וגם משחקי מחשב הם חוויה של אתגר ודרמה, ריגוש והרפתקאה. בצבעוניות בלתי נגמרת, ברפרטואר דמויות ואפשרויות שאולי אין שני לו, עושים בני האדם את מה שעשו מאז ומעולם - ומשחקים. היצירתיות המתפרצת, הממגנטת, מביאה מליונים רבים של בני אדם בכל שכבות הגיל לבלות פרקי זמן גדלים והולכים אל מול המוניטורים. וקשה להכחיש את ההנאה וההפתעות, את הריגוש והעניין שפורצים מהמסכים. והרי ניתן גם ללמוד כה רבות מאותם משחקים, שמעניקים השראה, מרחיבים את הדעת, וביכולתם להעניק חומר גלם רב ערך לדמיון. אך בשונה מאותם משחקים שבטבע, שמהם המרחב הפיזי היה לחלק בלתי נפרד מהתפאורה, משחקי המחשב אינם דורשים זאת. רוב המשחקים גם אינם דורשים את הפעלת הגוף, ואפילו נוכחותם של האחרים אינה הכרחית יותר. ועדיין אין בכל אלה להטיל אות קין על כלל משחקי המחשב. הללו יכולים להוות מקור לא אכזב לשמחה ולחוויות, והדמוניזציה המכלילה פוסלת גם את המוצלח והראוי.

ועם כל זאת, זכו ולא לשווא חלק ממשחקי המחשב ליחסי ציבור גרועים, לרוב בזיקה לשימוש מופרז, ועם גוונים התמכרותיים בולטים. במקרי קיצון, מתו גיימרים לאחר ששיחקו במשך שעות ארוכות וימים מרתוניים עד שקרסו מתשישות. מדובר כמובן במקרים נדירים מאד, שנובעים מהזנחת צורכי הגוף למנוחה ולהפוגה. ועדיין, מעניין להתייחס לתהליך הפיזיולוגי שבא בד בבד עם משחקי מחשב, כמו גם השפעתו ארוכת הטווח.

במצב עניינים רגיל, כשאדם נתקל בסיטואציה טעונת מתח, הוא נדרך, וגופו משחרר את הורמון הסטרס קורטיזול. זה יכול להיות כתוצאה מסיטואציה מאיימת, מאתגרת, כזו הדורשת התמודדות, אך גם במצב שבו אנו מרגישים שאנו נבחנים על ידי אחרים. הקורטיזול מספק הזרמה של סוכר לדם, שמשמעו אנרגיה מהירה שתאפשר את ההתמודדות. בצורה זו יכול הגוף להגיב מצורה מתאימה יותר לתנאים החדשים? כמו לברוח מסכנה, להילחם, להגביר קצב הליכה וכדומה. בחלוף המצב המאיים הגוף מספק "צפירת הרגעה" שמשמעה כי הדריכות הגבוהה אינה נדרשת עוד. במצב זה של "חזרה לשגרה" חוזרת רמת הקורטיזול למצב רגיל, והאדם יכול להתפנות לתפקודי שיגרה ולחלוקת משאבים מאוזנת יותר.

חשוב לציין כי היות האדם ממוקד ודרוך דורש מהגוף משאבים רבים, וזה למעשה מיועד לאותם מקרים חריגים בהם הנסיבות מחייבות זאת. אך מה קורה כשאותה צפירת הרגעה ממאנת להגיע? מה קורה כשהאדם נותר ברמת דריכות גבוהה לאורך זמן ממושך? ולא רק זאת, מה אם לא ניתן אותו הפורקן הגופני שמאפשר להפיג את המתח? זה בתמצית מה שקורה כשמשחקים בפרקי זמן משמעותיים במשחקי מחשב. חשוב לציין כי לא כל משחקי המחשב מצייתים לתהליך זה, אלא אלו השמים דגש על לחימה, אלימות או תחרותיות גבוהה.

שלא במקרה כינויו של הקורטיזול הורמון הסטרס, ובמשחק מחשב הוא משוחרר אל הגוף כמו בכל סיטואציה מאתגרת. העניין הוא שאין לגוף דרך לפרוק פיזית את המתח, שכן הגוף במצבו הסטטי ולאורך זמן. וכך, במשך שעות ארוכות, האינטראקציה שבין המתרחש על המוניטור ובין תגובות השחקן שנדרש לרמת ביצוע גבוהה, מייצרת לחץ גבוה שאינו מוצא דרך להתפרק. כמובן שלסשן חד-פעמי, או לפעמים בודדות, לא אמורות להיות השלכות יוצאות דופן. הבעיה היא שלאלו הצמודים למסכים זוהי שגרת חייהם, והגוף נחשף לרמות מתח גבוהות מבלי למצוא דרך לפוגגן.

תוכלו אולי להיזכר באירוע כלשהו שבו הייתם אשר גרם לכם להתרגשות גדולה, ושהסתיים בשעות המאוחרות. למרות שזוהי שעה שבה בדרך כלל אתם כבר נמים את שנתכם, אתם נותרים ברמת ריגוש גבוהה, חושבים על החוויות שצברתם, ועל דברים שנאמרו או נעשו. לעיתים רק בחלוף זמן ממושך תצליחו סוף סוף להירדם. זוהי דוגמא בה רמת הקורטיזול עלתה, ונדרש זמן להביאה לרמה המאפיינת למצב שגרה. שלא במפתיע, רבים משחקני המחשב מתקשים להירדם גם לאחר שהקונסולה כבר במגירה והמוניטור כבוי, וסובלים מחוסר שינה כרוני כנזק נלווה. מחקרים מצביעים על כך שאותו הורמון סטרס ברמותיו הגבוהות, מתחיל ליצור נזקים בריאותיים למערכות הגוף השונות. שלא במפתיע חלה ירידה ביכולת הגוף להתמודד עם מחלות, המטאבוליזם נחלש, המערכת החיסונית אינה כשהיתה, ואת החיוניות מחליפה הלאות בתדירות גדלה והולכת. זה לא קורה בין לילה, ואצל אחדים מתרחש הדבר מהר יותר מאצל אחרים, ועדיין ללחץ מתמשך ידועה השפעה מדרדרת ושלילית על בריאותם של מירב בני האדם.