התמכרות למחשבים וסמארטפונים - איך היא שונה מהתמכרויות אחרות? 

מבט חטוף ביונית, ראשלצ"ית בת 29, לא ייחשוף דבר. נאה למראה, אופנתית בלבושה, שערה מסודר, ודיבורה ברור ונעים. דבר לא ייבשר כי היא מבלה שעות ארוכות, ארוכות מידי, מול המחשב והסמארטפון. לרוב כשחושבים על מתמכרים למיניהם, מייד קופצת לראש איזו מין תמונה קודרת של אלכוהוליסט שנשען נטול כוחות על חומת האבן עם מעילו המזוהם, או של נרקומן מזוגג המבט, שמפיו יוצאים משפטים חסרי פשר, והתנהגותו לא ברורה. אבל יונית לא מתאימה לאף אחד מאלו. התיאורים המיידיים ילכו לכיוון של נורמלית, רגילה, מן היישוב. רק מבט מעמיק יעלה תמונה שונה. כשנכנסת הודעת ווטסאפ, היא ממהרת להגיב. כשסטטוס בפייסבוק מתעדכן, היא תגיב בלייק, או תוסיף מספר מילים. כשמתקבל מייל, היא תבדוק מייד. אבל גם התגובות הללו אינן שונות או יוצאות דופן. רבים משתמשים בסמרטפון שלהם כדי להיות בקשר עם חברים, בני משפחה וקולגות לעבודה. יש גם כאלה להם יותר מסמרטפון אחד איתם, וכמעט בכל בית ישנו לפחות מחשב או טאבלט, או מחשב נייד, או אפילו כל אלו ביחד. וזה עוד לפני שדיברנו על הגיימרים עם הפלייסטיישן, או קונסולות משחקים דומות. כשאנו רואים מישהו שמשתמש במסך כלשהו, לרוב לא נרים גבה. זוהי פעולה רווחת, וברבים ממקומות העבודה נתפסת הכרחית ונדרשת כחלק מהתפקוד השותף.

אבל השימוש של יונית במסכים אינו רגיל. היא יכולה למצוא את עצמה שעות ארוכות מול המסכים השונים, מהרשתות החברתיות ועד למחשב או היוטיוב. בינה לבין עצמה היא מרגישה כבולה, מוצפת, ובלא היכולת להפסיק. היא מרגישה שהשימוש האינטנסיבי השתלט עליה, ושזה בא על חשבון הרבה דברים אחרים בחייה. לעיתים היא אומרת לעצמה כי היא תקדיש למחשב באותו ערב רק שעה, שעה וחצי מקסימום, אבל את המסך היא סוגרת רק כשהיא מגיעה ממש לאפיסת כוחות. למחרת היא שוב תגיע למקום העבודה עייפה ולא מרוכזת, וההערות על התפקוד שלה והשגיאות שהיא עושה כבר הפכו לשגרה. היחסים שלה עם הסובבים אותה גם הם אינם כשהיו. עם הוריה ומשפחתה היא נפגשת הרבה פחות, החבר לו היא הייתה אמורה להינשא נפרד ממנה לפני מספר חודשים, וגם לקורס הערב שאליו נרשמה היא הפסיקה ללכת. ברגעים הספורים של מחשבה צלולה גם היא יודעת שהתפקוד שלה התדרדר, שחייה סובבים סביב המסכים, ושהיא מחכה רק לרגע שבו המסך מולה נדלק בסוף יום העבודה.

אז נכון שהיא נראית הכי רגילה שאפשר, נורמטיבית ומעודכנת עד למילה האחרונה, אבל הסוד שלה השתלט על חייה. גם כשמחלחלת אצלה ההכרה בנזק, היא מרגישה כי אין ביכולתה להתגבר, ושזה חזק ממנה וגובה מחיר כבד. והייאוש, כן הייאוש, לא נעשה יותר נוח...