לילד שלי אין חברים! מה אני עושה??? 

אחד מהתסמינים הכי בולטים אצל ילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז הוא הקושי החברתי.

אני שומעת מהרבה הורים לילדים עם הפרעת קשב את המשפט: "לילד שלי אין חברים".

לפעמים זה מגיע למצבים פחות נעימים בהם הילדים בכיתה הופכים את הילד שלכם למטרה, הם מזהים את הקושי שלו וזה הופך אותו לחלש בעיניהם, אז הם מציקים לו, פוגעים, מזלזלים, ואפילו מגיעים לאלימות פיזית.

מה עושים במצב כזה?

האינסטינקט הראשוני שלנו כהורים הוא לקפוץ פנימה ולהלחם בשביל הילד שלנו, להגן עליו, לסדר בשבילו את כל העניינים.
לגעור בילדים שמציקים לו, להסביר לחברים בכיתה כמה הוא מקסים ונהדר וכמה שווה להיות חברים שלו, לדבר עם המורה, לעשות משהו!

לפני שאתם מחליטים לפעול, עצרו לרגע.

בואו נחשוב לרגע על מטרת העל שלנו, כהורים.
לפני הצורך להגן והרצון לספק לילד שלנו את כל מה שהוא צריך.
המטרה שלנו היא להכין אותו אל העולם שמחכה לו מחוץ לבית החמים והתומך והמקבל. לתת לו את הכלים להתמודד עם כל אתגר שיעמוד בפניו בהמשך הדרך, לאפשר לו לבנות לעצמו חיים טובים, מאושרים ורגועים.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה?

ודאי שלא בדרך הזו, בה אנחנו נלחמים במקומו, (לא, זה לא בשבילו, זה במקומו)
לכם, כהורים, יש כרגע תפקיד, והוא- להיות נוכחים בחיים של הילד שלכם, וזה אומר לתת לו להלחם בעצמו, לאפשר לו להתמודד לבד, אבל להיות שם כשהוא חוזר הביתה בסוף היום כדי להקשיב, לתמוך ולכוון. כדי לעזור לו ללמוד מטעויות ולהצליח יותר בפעם הבאה.
כך בדיוק הוא ירכוש את הכלים לזמנים בהם אתם כבר לא תהיו שם בשבילו.

ועוד משהו שכדאי לא לעשות:

הרבה הורים מבינים ובוחרים לא להתערב ולתת לילדים לפתור את הבעיות ביניהם בעצמם. אבל מה הם כן עושים? הם מייעצים, הם המוח שמאחורי הקלעים. הם יושבים עם הילד בכל ערב ומסבירים לו מה ואיך ולמה כדאי לו לעשות.

תשאלו- מה רע בזה? הרי הילד צריך קצת הכוונה, זה חלק מהתפקיד שלנו, לא?
נכון מאוד, אבל... כשאנחנו מייעצים לו, אנחנו בעצם מובילים אותו לבחור בפתרון שאנחנו חושבים שהוא נכון. יש מצב שהפתרון הזה, שנכון בשבילנו, לא כל כך נכון בשבילו?

יש מצב שקיימת דרך אחרת שתועיל לו יותר?
בהחלט. כל אדם והאופי שלו ולכל אופי הדרך שלו לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרים.

לכן, זה טוב ונכון לשבת עם הילד, להקשיב לו, להשתתף, להראות לו שאנחנו מבינים ואוהדים. אבל לוותר על החלק של הייעוץ, במקום זה פשוט תשאלו אותו- "מה לדעתך כדאי לעשות במצב הזה?"
תנו לו את האפשרות לחשוב, למצוא פתרונות שנראים לו מתאימים ולבחור בעצמו את הדרך שלו.
כך גם תאפשרו לו להרגיש שסומכים עליו ועל היכולת שלו וגם תעניקו לו עוד כלי חשוב- אחריות על עצמו ועל הבחירות שלו.
אל תשכחו להזכיר לו שגם אם הבחירה שלו לא הייתה נכונה, הוא תמיד יוכל לנסות ולבחור שוב, בדרך אחרת, עד שהוא ימצא את זו שמתאימה לו.

זכרו! אתם ההורים, אתם אלו שמאמנים את שריר הדימוי העצמי של הילד שלכם. השריר הזה שיוכל לקדם אותו חברתית ככל שהוא יתפתח.

אם אתם תתנו לו את ההרגשה שאתם דואגים בגללו, כועסים או מאוכזבים בגלל סיטואציות שהוא מעורב בהן, הדבר היחיד שתעשו הוא לרוקן לו לחלוטין את המאגר של הדימוי העצמי שלו.
וככל שהדימוי העצמי ירד, כך הקושי החברתי ילך ויעלה.

אתם לא רוצים שזה יקרה.