קבוץ עובר ושב - אמנון ורנר
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

קבוץ עובר ושב - אמנון ורנר 

מאת    [ 02/02/2016 ]
מילים במאמר: 702   [ נצפה 2083 פעמים ]

 
 

"קיבוץ עובר ושב" קובץ הסיפורים של אמנון ורנר שראה אור בימים אלה, יוצר פנורמה אנושית חברתית של תרבות הקיבוץ. ורנר בא מאהבה, ועם זאת הוא אינו מייפה את חיי הקיבוץ או החברים שבאו ונקבצו לו
לקיבוץ בכלל ולחבריו לחיים בקיבוץ כרמיה
האסוציאציה הראשונה עם קריאת הכותר "קיבוץ עובר ושב" – היא סצנה כלכלית. וייתכן שגישה מרכסיסטית הייתה אומרת שכל מה שקורה – נובע או נשען על הבסיס הכלכלי. אך נראה לי ששורשי סיפוריו של ורנר אמנם נמצאים ברקע הכלכלי אך מתכנסים אל התוצאות המשפיעות על חייהם של חברי הקיבוץ. מהשיקול הכלכלי היבש והקר, צומח מבחר מגוון של סיפורים אנושיים רגישים ומרגשים. דוגמא טיפוסית לרובד הכלכלי אידיאולוגי שביסוד הסיפורים – משתקפת בסיפור "צריך פיס בקיבוץ?" בו הדבקות "באמונה שלמה ביתרון החיים המשותפים" מביאה ל"כמעט משבר" משפחתי, ונפתרת הודות לגמישות מחשבתית של אחת הדמויות.
ורנר בא מאהבה. ועם זאת הוא אינו מייפה את חיי הקיבוץ או את החברים שבאו ונקבצו לו לקיבוץ בכלל ולחבריו לחיים בקיבוץ כרמיה, גם כשהוא מתאר אותם בנפילתם, במשבר שלא נפתר הוא אינו מלעיג, ניתן לומר שתמיד אצלו "עין אחת בוכה והשנייה צוחקת".
ורנר מביא ייצוג קליל אך עמוק, של חיי הקבוץ החדש על חבריו הוותיקים שעדיין חיים בו. חיים בתקופת מעבר – בה נעלמים במהירות ערכים וסגנון חיים הנובע מהם ואילו הערכים חדשים עדיין לא התגבשו. ברור שזהו מעבר חד במיוחד כאשר מדובר ב"דור המייסדים" שבא לקיבוץ מטעמים אידיאולוגיים, והוא צריך לספוג את השינוי ולהפנימו – והוא כבר לא בתחילת הדרך.
ורנר מעלה בעיה אנושית אוניברסלית: תוצאותיה "המוזרות" שלא לומר הקשות של הארכת תוחלת החיים מצד אחד והעדר תשתיות הולמות מצד שני, מול דור שרואה בהארכת תוחלת החיים, התארכות מיותרת.
הוא מצליח לחבר את אכזבתו מהתפרקות הקיבוץ עם תובנות על הצורך ב"נוסחה חדשה" להמשך קיומו של הקיבוץ. את זאת הוא מתרגם לסיפורים קצרים המתבוננים בזכוכית מגדלת בנקודת המפגש – של האידיאה עם האדם – כשהם נוגעים באדם בני משפחתם, חבר או חברה, והקהילה הסובבת אותם. ברוב הסיפורים יש רגעים של קרבה ואינטימיות בין הדמויות שבסיפור ובין הקורא אליהן. גם כשאתה הקורא אינך מסכים עם הדמות אינך כועס או שונא אותה.
הוא מציג את התרבות הקיבוצית החדשה בממדיה השונים, הקשישים נאלצים לאמץ את החידושים - מסוייגים בעיקר מפחד, מהתנגדות אידיאולוגית, כעס ועלבון מדרכי חיים חדשים שהחברה מציעה להם, ומשיתוף המשטרה להתרת המשבר, תופעה שאין להעלות על הדעת בדורות הקודמים. הקונפליקט הזה שיכול בקלות להיות נושא לסימפוזיון מתרחש בין חבר הקיבוץ לבין אשתו במעגל הראשון שמתרחב מאוחר יותר אל חברים נוספים בעלי השפעה. הקהילה הקטנה והסגורה מייצרת שפע של נקודות חיכוך – על רקע מגדר, על רקע אידאולוגי ואחרים.
כשסיימתי לקרוא, הרגשתי כאילו חזרתי מביקור של שבוע בקיבוץ, השתתפתי במגוון אירועים, שאישית, כבר שכחתי או לא ידעתי על קיומם. כמעט כל סיפור מציף סוגיה חדשה. חלקן הן בבחינת סיפור שמדגים בעיה מוכרת החוזרת על עצמה וחלקם בעיות ייחודיות שאינן חלק הכרחי בחיי הקיבוץ - אך הן קורות ודורשות פתרון. כזה הוא הסיפור היפהפה על "חדווה, שי וציפי" שמביא לתודעה את מפעל "עליית הנוער" הידוע למעטים בלבד, סיפור שמעלה בעיה מיוחדת התובעת ויתור על מוסכמות, שיקול דעת מוסרי וגמישות לגבי ייחודיות האירוע. יחד עם זאת הסיפור מעלה בעיה ידועה מוכרת, טיפוסית לחיי הקיבוץ, וקשה, כוונתי להתערבות "שיחת הקיבוץ" בדברים פרטיים ואינטימיים ביותר של חבריה. ורנר מרכך זאת בדרכו: "שאול המזכיר
עמד לסיים את ההכנות לדיון בנושא, וביקש מחברי המזכירות לחשוב לפני הדיון ולהכין הצעות לפתרון" אותה סחבת כשמדובר בנושא כאוב ורגיש... הסרבול בהבאת הנושא לדיון, שבסופו של דבר מייתר אותו – עבר זמנו בטל קורבנו.
לך אל המספר ולמד על החברה. קראתי כמה וכמה מאמרים על השינויים שפקדו את הקיבוץ, אך אלה לא הצליחו לייצר תמונה מלאה שתביא להבנה ולהכלה של המציאות החדשה. העיון המלומד בסוגיות השוויון והשיתוף הבהירו שיקולים כלכליים בעולם משתנה בחברה שמקדשת את האינדיבידואליזם הליברלי לעומת חברה שהעמידה בראש מעייניה שוויון ואלטרואיזם. והנה
בקובץ הסיפורים הזה, עוברים ושבים מול עיני חברים – שחווים על גופם את משמעות ה"קיבוץ החדש" .
"קיבוץ עובר ושב" הוא קובץ סיפורים שיוצר פנורמה אנושית חברתית של תרבות הקיבוץ – שחלקה באוכלוסייה קטן אך השפעתה חשובה ביותר. המתרחש בקיבוץ, המעבר מקיבוץ שיתופי אידיאולוגי לקיבוץ" כלכלי" שלא לומר נדל"ניסטי... כבר היה מטרה לביקורת אך נדמה לי שאילו קראו המבקרים את הסיפורים האלה, היו משנים משהו בדבריהם.
ורנר אינו כותב כדי להתנצל או להצדיק. הוא בהחלט מספר סיפורים שמזוהה לגמרי עם הדמויות עליהן הוא כותב. אלה הם חייו וחיי חבריו. בני אדם שחיים בתוך מערכות מחייבות.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב