הרב עודד שרבי | תהיה חכם פרק 3 | דיסק 240 | שווה ביותר!
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הרב עודד שרבי | תהיה חכם פרק 3 | דיסק 240 | שווה ביותר! 

מאת    [ 31/01/2016 ]
מילים במאמר: 4787   [ נצפה 1644 פעמים ]

 
 

נושא המאמר : " חכם ותם" מתוך סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב



הינה מצאתי לנכון להציג לפניכם את השיעור השבועי של הרב עודד שרבי 

 

על פרק השלישי מתוך סידרה של שלוש שיעורים על מעשה חכם ותם של רבי נחמן

שיעורי התורה מועברים כל רביעי ברחוב עולי הגרדום 2, אור יהודה בית הכנסת "מגדל האור"

 

הינה מקצת ממעשה ב חכם ותם מתוך סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

 

מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת
והיו גדולים בעשירות
והיה להם בתים גדולים
והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד
ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד
ואלו השני בנים
היו אחד. מהם בר הבנה, והאחד היה תם
[לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך]
ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד
אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך
אף על פי כן אהבו זה את זה מאד
לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד
וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים
ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם
והבנים התחילו להתגדל
אמרו האבות הנ"ל להבנים
אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם
עשו לכם מה שתעשו
הלך התם ולמד מלאכת רצען [סנדלר]
והחכם, שהיה בר הבנה לא היה רצונו לעסק במלאכה פשוטה כזו
וישב בדעתו, שילך בעולם ויסתכל מה לעשות
והיה הולך ומשוטט בשוק
וראה עגלה גדולה עם ארבעה סוסים וכלי רתימת הסוסים, שהיתה רצה והולכת
ענה ואמר להסוחרים: מאין אתם?
השיבו לו: מוארשא
להיכן אתם נוסעים? לוארשא
שאל אותם: שמא אתם צריכים משרתים?
ראו שהוא בר הבנה ומזרז, והוטב בעיניהם, וקבלו אותו עמהם
ונסע עמם ושמש אותם היטב מאד על הדרך
בבואו לוארשא
מאחר שהיה בר הבנה, ישב עצמו
מאחר שכבר אני בוארשא, למה לי להתקשר. עם אלו?
אולי יש מקום טוב מהם? אלך ואבקש ואראה
והלך בשוק, והתחיל לחקר ולשאל על האנשים שהביאוהו
ואם יש טוב מהם
ואמרו לו, שהאנשים הללו הם הגונים, וטוב להיות אצלם
אך שקשה מאד להיות אצלם
מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים מאד
הלך וראה משרתים של חנויות הלבשה, שהיו הולכים בשוק
והיו הולכים כדרכם, עם מיני חן שלהם בכובעיהם ובמנעליהם עם הקצוות בולטות
ושאר מיני חן שיש להם בהלוכיהם ובמלבושיהם
והוא היה בר הבנה וחריף, וישר בעיניו מאד
מחמת שהוא ענין נאה וגם הדבר בביתו במקומו
הלך אל האנשים שהביאוהו, ונתן להם תשואות חן
ואמר להם שאין נוח לפניו להיות אצלם
ועל מה שהביאוהו, בעד זה שמש אותם בדרך
והלך ועמד עצמו אצל בעל הבית אחד
ודרך המשרתים, שבתחלה צריכים להשכר בפחות ולעשות עבודות כבדות
ואחר כך באים למעלות המשרתים הגדולים
והיה הבעל הבית עושה עמו מלאכות כבדות
והיה שולחו לאדונים לשאת סחורה כדרך המשרתים
שצריכים לכף ידיהם תחת אציליהם להניח הבגד על בליטת היד ברחב הכתף
והיה כבד עליו מאד עבודה כזו
לפעמים היה צריך לעלות עם המשאוי הנ"ל על. עליות הגבוהות
והיה קשה עליו העבודה
וישב עצמו, כי היה פילוסוף בר הבנה.
מה לי לעבודה זו?
הלא העקר הוא רק בשביל התכלית, לשא אשה ולהתפרנס
עדין איני צריך להסתכל על זה
על זה יהיה פנאי להבא, בשנים הבאות
כעת טוב לי להיות משוטט בארץ, להיות במדינות, להשביע עיני בעולם
הלך בשוק וראה, שנוסעים בעגלה גדולה סוחרים ושאל אותם: להיכן אתם נוסעים?
ללאגורנא [עיר]
התקחו אותי לשם? הן
וקבלו אותו לשם
ומשם הפליג לאטליא
משם לספרד [ספרד]
בין כך ובין כך עברו כמה שנים
ועל ידי זה נעשה עוד חכם יותר מאחר שהיה במדינות רבות
וישב עצמו: כעת ראוי להביט על התכלית
והתחיל לחשב עם פילוסופיא שלו מה לעשות
ויישר בעיניו ללמד מלאכת צורף [בזהב]
שהיא מלאכה גדולה ונאה, ויש בה חכמה, וגם היא מלאכה עשירה
והוא היה בר הבנה ופילוסוף
ולא הצרך ללמד המלאכה כמה שנים
רק ברבע שנה קבל את האמנות ונעשה אומן גדול מאד
והיה בקי במלאכה יותר מן האומן שלמדו
אחר כך ישב עצמו
אף על פי שיש בידי מלאכה כזו, אף על פי כן אין די לי בזה
היום חשוב זאת,. פן בזמן אחר יחשב דבר אחר
והלך והעמיד עצמו אצל שטיין שניידער [יהלומן, חיתוי וליטוש אבנים טובות]
ומחמת הבנה שלו, קבל אמנות הזאת גם כן בזמן מעט, ברבע שנה
אחר כך ישב עצמו עם הפילוסופיא שלו.
גם שיש בידי שתי האמנות, מי יודע, פן לא יחשבו שניהם
טוב לי ללמד אמנות, שהיא חשובה לעולם
וחקר בהבנה ופילוסופיא שלו ללמד רפואה [מקצוע רפואה]
שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד
ודרך למוד רפואה שצריכין ללמד מקדם לשון לטינית, והכתב וללמד חכמות פילוסופיא
והוא מחמת הבנתו למד גם זאת בזמן מעט, ברבע שנה
ונעשה דוקטור גדול ופילוסוף וחכם בכל החכמות
אחר כך התחיל העולם להיות בעיניו כלא
כי מחמת חכמתו שהיה אמן גדול כזה וחכם ודוקטור כזה
היה כל אחד מבני העולם בעיניו כלא
וישב עצמו לעשות לו תכלית ולשא אשה
ואמר בדעתו: אם אשא אשה בכאן, מי ידע מה שנעשה ממני?
אלך ואשוב לביתי
למען יראו מה שנהיה ממני
שהייתי נער קטן, ועכשו באתי לגדלה כזו!
והלך ונסע לביתו
והיה לו יסורים גדולים בדרך
כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר
ולא היה. מוצא אכסניא כרצונו
והיה לו יסורים הרבה
והנה נשליך כעת את מעשה החכם, ונתחיל לספר במעשה התם
התם הנ"ל למד מלאכת סנדלרות
ומחמת שהיה תם
למד הרבה עד שקבל
ולא היה בקי בהאמנות בשלמות
ונשא אשה, והיה מתפרנס מן המלאכה
ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי בהמלאכה כל כך
על כן היה פרנסתו בדחק גדול ובצמצום
ולא היה לו פנאי אפילו לאכל
כי היה צריך תמיד לעסק במלאכה מחמת שלא היה יכול האמנות בשלמות
רק בשעת המלאכה
בשעה שהיה נוקב במרצע והיה מכניס ומוציא החוט העב של התפירה כדרך הסנדלרים
אז היה נושך חתיכת לחם ואוכל
ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד
והיה רק מלא שמחה תמיד
והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים
והיה אומר לאשתו
אשתי, תן לי לאכל!
והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל
אחר כך היה אומר: תן לי הרטב עם קטנית!
והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל
והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה!
וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה
ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם
והוא היה. מתענג מאד מזה
ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתקן וטוב
כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש
ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם, טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה
מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה
וכן היה מצוה
אשתי, תן לי שכר לשתות!
ונתנה לו מים
והיה משבח כמה יפה השכר הזה
תן לי דבש! ונתנה לו מים
והיה משבח גם כן כנ"ל
תן לי יין וכו' כיוצא בזה! ונתנה לו מים
והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש
וכן במלבושים
היה להם בשתפות, לו ולאשתו מעיל פשוט [מעיל פרווה חורפי] אחד
וכשהיה צריך ללבש המעיל הפשוט, כגון לילך לשוק
היה אומר
אשתי, תן לי המעיל הפשוט!
והיתה נותנת לו
כשהיה צריך ללבש מעיל עליון [בגד מכובד יותר] לילך בין אנשים
היה אומר.
אשתי, תן לי המעיל עליון!
והיתה נותנת לו המעיל הפשוט
והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה המעיל עליון הזה!
כשהיה צריך לקפוטה [בגד מכובד עוד יותר], כגון לילך לבית הכנסת
היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקפוטה!
והיתה נותנת לו המעיל הפשוט
והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקפוטה הזה!
וכן כשהיה צריך. ללבש יופא [בגד מכובד עוד יותר]
היתה נותנת לו גם כן המעיל הפשוט
והיה משבח ומתענג גם כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת כנ"ל
וכן בכיוצא בזה
והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד
כשהיה גומר המנעל
ומן הסתם היה לו שלש קצוות
כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ"ל
היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו מאד
והיה מתענג מאד ממנו
והיה אומר
אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה!
כמה מתוק המנעל הזה!
כמה מנעל של דבש וצוקיר [סוכר] המנעל הזה!
והיתה שואלת אותו.
אם כן מפני מה שארי סנדלרים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים
ואתה לוקח רק חצי טאלער [הינו זהוב וחצי] ?
השיב לה: מה לי בזה?
זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!
ועוד: למה לנו לדבר מאחרים?
הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרויח במנעל זה מיד ליד.
העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו' בכך
ושארי דברים כיוצא בזה בכך
לאפקיס [המילוי שבין העורות] בכך
ועתה אני מרויח מיד ליד עשרה מטבעות
ומה אכפת לי רוח כזה מיד ליד?!
והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד
ואצל העולם היה ללעג
והשיגו תאוותם בו, שמצאו ממי. להתלוצץ כרצונם
כי היה נדמה למשגע
והיו באים בני אדם, והתחילו בכונה לדבר עמו בשביל להתלוצץ
והיה אותו התם אומר: רק בלי ליצנות!
ותכף שהשיבו לו בלי ליצנות, קבל דבריהם והתחיל לדבר עמם
כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות
כי היה איש תם
וכשהיה רואה, שכונתם לליצנות, היה אומר.
מה יהיה כשתהיה חכם ממני?
הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב?!
וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה!
[כל זה היה דרכי התם
ועתה נחזר לענין ראשון]
בתוך כך נעשה רעש, שהחכם הנ"ל נוסע ובא לכאן בגדלה וחכמה גדולה
ורץ התם גם כן לקראתו בשמחה גדולה
והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא [בגד מכובד]
אלך לקראת חברי ידידי לראותו
ונתנה לו המעיל הפשוט
והיה רץ לקראתו
והחכם היה נוסע בעגלות צב בגדלה
ובא לקראתו התם הזה
והיה שואל בשלומו באהבה, בשמחה
אחי חביבי! מה אתה עושה?
ברוך המקום שהביאך, ואני זוכה לראותך!
והחכם הנ"ל
גם כל העולם היה בעיניו כלא כנ"ל
מכל שכן איש כזה, שנדמה למשגע
אך אף על פי כן
מחמת אהבת נעורים הגדולה שהיה ביניהם, היה מקרבו
ונסע. עמו לתוך העיר
והשני בעלי בתים הנ"ל, אביהם של אלו השני בנים
מתו בתוך אותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות
ונשארו הבתים שלהם
והתם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו
והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית
ונעשה כלה ואבוד בית החכם, ולא נשאר ממנו כלום
ולא היה להחכם מקום לכנס בו בבואו
ונסע לתוך אכסניא אחת
והיה לו שם יסורים, כי לא היתה האכסניא כרצונו
והתם הנ"ל מצא לו עתה עבדא חדשה [עיסוק חדש]
והיה רץ ובא בכל פעם מביתו להחכם באהבה, בשמחה
והיה רואה, שיש לו יסורים מהאכסניא
ואמר התם להחכם
אחי, עול לביתי ותעמד אצלי
ואני אקבץ כל מה שיש לי בקמץ אחד
וכל ביתי הכל לפניך כרצונך
וישר בעיני החכם, ונכנס לביתו ועמד אצלו
והחכם היה מלא יסורים תמיד
כי הניח שם, שהוא חכם מפלג ואמן ודוקטור גדול מאד
והיה בא שר אחד, וצוה לו, שיעשה לו טבעת של זהב
ועשה לו טבעת נפלא מאד
וחקק שם ציורים בדרכים נפלאים מאד
וחקק שם אילן, שהיה נפלא מאד
ובא השר, ולא ישר בעיניו כלל הטבעת
והיה לו יסורים גדולים מאד
כי היה. יודע בעצמו
שאלו היה הטבעת עם האילן הזה בספרד, היה חשוב ונפלא מאד
וכן, פעם אחד בא שר גדול והביא אבן טוב יקר, שבא ממרחקים
והביא לו עוד אבן טוב עם ציור
וצוה לו, שיציר כציור הזה על האבן טוב שהביא
וציר ממש כאותו הציור
רק ששגה בדבר אחד, שלא היה שום אדם מבין על זה, רק הוא לבדו
ובא השר וקבל האבן טוב, וישר בעיניו
והיה לו להחכם הזה יסורים גדולים מן השגיאה
הלא עד היכן מגיע חכמתי, ועתה יזדמן לי שגיאה!
וגם בענין הרפואה היה לו יסורים
כשהיה בא לחולה
והיה נותן לו רפואה
שהיה יודע בברור, שאם ילך לו להחולה לחיים, בודאי מחיב בברור להתרפאות מזה
כי היא רפואה נפלאה מאד
ואחר כך מת החולה
והיו אומרים העולם, שמת על ידו
והיה לו יסורים גדולים מזה
וכן לפעמים נתן רפואה לחולה ונתרפא
והיו אומרים העולם: מקרה הוא
והיה מלא יסורים תמיד
וכן היה צריך למלבוש
וקרא החיט ויגע עמו, עד שלמדו לעשות המלבוש כרצונו, כמו שהיה יודע
וכון החיט ועשה המלבוש כרצונו
רק כנף אחד [שקורין לעפיל] שגה בו, ולא כונו. יפה
והיה מצטער מאד
כי היה יודע בעצמו אף שבכאן הוא יפה, כי אינם מבינים על זה
אבל אם הייתי בספרד עם הלעפיל הזה
הייתי לשחוק והייתי נדמה כמו [יתיר] [אדם שעושים ממנו ליצנות]
וכן היה מלא יסורים תמיד
והתם היה רץ ובא בכל פעם אל החכם בשמחה
ומצאו, שהוא מצר ומלא יסורים
ושאלו: הלא חכם ועשיר כמותך, על מה יש לך יסורים תמיד?
הלא אני מלא שמחה תמיד
והיה בעיני החכם לשחוק, ונדמה בעיניו למשגע
ואמר לו התם
הלא סתם בני אדם, שמתלוצצים ממני, הם שוטים
כי אם המה חכמים ממני, הלא אדרבה, הם שוטים כנ"ל
מכל שכן חכם כמותך, ומה תהיה אם אתה חכם ממני?
ענה התם ואמר להחכם: מי יתן, שתבוא אתה על מדרגה שלי!
השיב החכם ואמר.
זה אפשר להיות, שאני אבוא על שלך
שינטל ממני השכל, חס ושלום, או אהיה חולה, חס ושלום, ואהיה נעשה משגע
כי הלא מה אתה? איש משגע!
אבל שאתה תבוא על שלי
זה אי אפשר בשום אפן, שתהיה אתה חכם כמוני
השיב התם: אצל השם יתברך הכל אפשר
ויכול להיות כהרף עין, שאני. אבוא על שלך
ושחק החכם ממנו מאד
ואלו השני בנים היו נקראים בפי העולם
זה בכנוי חכם, וזה בכנוי תם
אף על פי שיש כמה חכמים ותמים בעולם
אף על פי כן כאן היה נכר הדבר ביותר
כי שניהם ממקום אחד ולמדו ביחד
וזה נעשה חכם מפלג מאד, וזה היה תם גדול מאד
ובהספר מרשם התושבים, ששם כותבין כל אחד עם כנוי שם משפחה שלו
היו כותבין על זה כנוי חכם ועל זה כנוי תם
פעם אחד בא המלך על הספר מרשם התושבים
ומצא, שהיו כתובין שם אלו השני בנים
זה בשם חכם, וזה בשם תם
והיה בעיניו לפלא, שאלו השנים מכנים בשם חכם ותם
ונתאוה המלך לראותם
וחשב המלך
אם אשלח אחריהם פתאם, שיבואו לפני, יתפחדו מאד
והחכם יסתתמו טענותיו לגמרי
והתם גם כן אפשר ישתגע מחמת פחד
ונתישב המלך לשלח חכם אחד אל החכם, ותם אל התם
רק איך מוצאין בעיר מלוכה תם
כי בעיר מלוכה על פי רב הם חכמים
רק שהממנה על האוצרות הוא תם דוקא
כי החכם אינם רוצים לעשות ממנה על האוצרות
פן על ידי חכמתו ושכלו יוכל. לבזבז האוצרות
על כן עושין ממנה על האוצרות תם דוקא
וקרא המלך לחכם אחד ולאותו התם הנ"ל
ושלחם להשני בנים הנ"ל
ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד
גם נתן בידם אגרת למושל המחוז של האיזור המחוזי
שאלו השתי בנים הם תחת ממשלתו
וצוה בהאגרת
שמושל המחוז ישלח להם אגרות משמו
להחכם והתם
כדי שלא יתפחדו
ויכתב להם
שאין הדבר נחוץ
ואין המלך גוזר דוקא שיבואו
רק הדבר תלוי ברצונם.
אם הם רוצים יבואו
רק שהמלך חפץ לראותם
ונסעו אלו השלוחים החכם והתם
ובאו למושל המחוז ונתנו לו האגרת
ושאל מושל המחוז על אלו השני בנים
ואמרו לו, שהחכם הוא חכם מפלג ועשיר גדול
והתם הוא תם ביותר, ויש לו כל המלבושים של המעיל הפשוט כנ"ל
ונתיעץ מושל המחוז
שבודאי אין ראוי להביאו לפני המלך בלבוש מעיל הפשוט
ועשה לו מלבושים כראוי
והניח בתוך העגלות צב של התם
ונתן להם אגרות כנ"ל
ונסעו השלוחים ובאו לשם
ונתנו האגרות להם: החכם להחכם, והתם להתם
והתם, תכף שהגיע לו האגרת
אמר להתם השליח שהביאו.
הלא איני יודע מה כתוב בו, קרא אותו לפני!
השיב לו: אני אספר לך בעל פה מה שכתוב בו
שהמלך רוצה שתבוא. אליו
שאל תכף: רק בלי ליצנות!
השיב לו: בודאי אמת, בלי ליצנות
ונתמלא שמחה תכף ורץ ואמר לאשתו.
אשתי, המלך שלח בשבילי!
ושאלה אותו: על מה ולמה?
ולא היה לו פנאי להשיבה כלל
ותכף נזדרז בשמחה
והלך ונסע עם השליח תכף
ונכנס וישב בתוך העגלות צב ומצא שם הבגדים הנ"ל
ושמח יותר ויותר
בתוך כך נשלחו מסירות על מושל המחוז, שהוא עושה עולות
והעבירו המלך
ונתיעץ המלך, שטוב, שיהיה מושל המחוז איש תם
שהתם ינהג המדינה באמת וישר מחמת שאינו יודע חכמות והמצאות
ונמלך המלך לעשות את התם הנ"ל מושל המחוז
ושלח המלך פקדתו
שהתם הנ"ל, ששלח אחריו, הוא יהיה מושל המחוז
והוא צריך לנסע דרך העיר של הממשל המחוזי
ויעמדו על השערים של העיר
ותכף בבואו, יעכבו אותו ויכתירו אותו בהתמנות הזאת
שיהיה מושל המחוז
וכן עשו
ועמדו על השערים
ותכף בעברו שם, עכבו אותו ואמרו לו, שהוא נעשה מושל המחוז
ושאל ואמר: רק בלי ליצנות!
השיבו לו: בודאי בלי שום ליצנות
ונעשה התם תכף מושל המחוז בתקף ועז
ועתה, שנתרומם מזלו ומזל מחכים
ובא לו קצת הבנה
אף על פי כן לא השתמש כלל בחכמתו
רק נהג בתמימותו כבראשונה
והנהיג. את המדינה בתמימות, באמת ובישר, ועולה לא נמצא בו
ועל הנהגת המדינה אין צריכין שכל גדול וחכמות, רק על פי הישר בתמימות
כשבאו לפניו שנים לדין
היה אומר: אתה זכאי ואתה חיב
כפי תמימותו באמת, בלי שום ערמה ומרמה
וכן נהג הכל באמת
והיו אוהבים אותו המדינה מאד
והיה לו יועצים אוהבים באמת
ומחמת האהבה יעץ לו אחד
באשר שבודאי בהכרח תהיה קרוא אל המלך שתבוא לפניו
כי הלא כבר שלח אחריך
וגם הדרך שמושל המחוז מכרח לבוא לפני המלך
ועל כן
אף על פי שאתה כשר מאד, ולא ימצא בך שום עולה בהנהגתך המדינה
אף על פי כן דרך המלך בדבריו לנטות בדבריו לצד אחר
לדבר חכמות ולשונות אחרים
על כן נאה ודרך ארץ שתוכל להשיבו
על כן טוב, שאלמדך חכמות ולשונות
ונתקבל הדבר בעיני התם
ואמר: מה אכפת לי אם אלמד חכמות ולשונות?!
ותכף עלה על דעתו, שחברו החכם אמר לו, שאי אפשר בשום אפן שהוא יבוא על שלו
והנה עתה כבר בא על חכמתו
[ואף על פי כן
אף על פי שכבר היה יודע חכמות
לא היה משתמש עם החכמות כלל
רק. נהג הכל בתמימותו כבראשונה]
אחר כך שלח המלך, שיבוא זה התם מושל המחוז אליו
ונסע אליו
ודבר המלך עם התם בתחלה מהנהגת המדינה
והוטב בעיני המלך מאד מאד
כי ראה, שהוא מתנהג בישר ואמת גדול, בלי שום עולה ומרמה
אחר כך התחיל המלך לדבר חכמות ולשונות
והשיבו התם כראוי
והוטב בעיני המלך זאת ביותר ויותר
ואמר: אני רואה, שהוא חכם כזה, ואף על פי כן הוא מתנהג בתמימות כזה!
וייטב בעיני המלך מאד מאד
ומנה המלך אותו, שיהיה שר על כל השרים
וצוה לו מקום מיחד, ששם יהיה ישיבתו
וצוה, שיבנה לו חומות נאות ומפארות כראוי
ונתן לו כתב על התמנות הזאת, שיהיה מיניסטר כנ"ל
וכן היה, שבנו לו בנינים כנ"ל, באותו המקום שצוה המלך
והלך וקבל הגדלה בתקף
והחכם הנ"ל, כשבא אליו האגרת מהמלך כנ"ל
השיב להחכם שהביאה: המתן ולין פה, ונדבר ונתישב
לערב עשה עבורו סעדה גדולה
בתוך סעדתו נתחכם החכם בחכמתו ופילוסופיה שלו
וענה ואמר
מה זאת, שהמלך כזה ישלח אחרי, עבור שפל ברך כמוני
ומה אני, שהמלך ישלח אחרי?!
הלא מלך כזה שיש לו ממשלה וגדלה כזו ואני שפל ונבזה. כנגד מלך גדול ונורא כזה
ואיך יתישב זאת בדעת, שמלך כזה ישלח עבור שפל כמוני?
אם אמר בשביל חכמתי מה אני כנגד המלך?
וכי אין להמלך חכמים?
וגם המלך בעצמו בודאי חכם גדול
ומה הדבר הזה, שהמלך ישלח עבורי?
וישתומם על זה מאד מאד
ענה ואמר זה החכם [הינו החכם הראשון, שהוא חברו של התם
כי כל זה הכל מדבריו של אותו החכם הראשון חברו של התם
שאחר שהשתומם והתמיה עצמו מאד כנ"ל ענה בעצמו דברים אלו
ואמר להחכם השליח]
תדע מה שאני אומר דעתי
שבהכרח הדבר מובן ומברר, שאין מלך בעולם כלל
וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים, שיש מלך
וראה והבן
איך אפשר זאת, שכל בני העולם ימסרו עצמן לסמך על איש אחד, שהוא המלך?
בודאי אין מלך בעולם כלל
השיב החכם השליח הנ"ל
הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך!
שאל אותו החכם הראשון הנ"ל
האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש?
השיב לו: לאו
רק איש אחר נתן בידי האגרת בשם המלך
ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שדברי כנים, כי אין מלך כלל
וחזר ושאל אותו
תאמר לי, הלא אתה מן. העיר מלוכה ומגדל שם מימיך
הגידה לי: הראית מימיך את המלך?
השיב לו: לאו
[כי באמת כן הדבר
שלא כל אחד ואחד זוכה לראות את המלך
כי אין המלך מתראה, רק בעתים רחוקות מאד]
ענה החכם הראשון ואמר.
עתה ראה גם ראה, שדברי ברורים ומבררים שבודאי אין מלך כלל
כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם
שוב שאל החכם השליח: אם כן מי מנהיג המדינה?
השיב החכם הראשון.
זאת אני אספר לך הברור, כי ממני תשאל, כי אני בקי בזה
כי הייתי משוטט במדינות
והייתי במדינת איטליה
וכך המנהג שיש שבעים שרי יועצים
והם עולים ומנהיגים המדינה זמן מיחד
ועם זה השררות חולקין עצמן כל בני המדינה בזה אחר זה
והתחילו דבריו לכנס באזני החכם השליח
עד שהסכימו וגזרו, שבודאי אין מלך בעולם כלל
שוב ענה החכם הראשון
המתן עד הבקר, אברר לך עוד בברור אחר ברור, שאין מלך בעולם כלל
וישכם החכם הראשון בבקר
[החכם, שהוא חברו של התם אנו קוראים אותו תמיד בשם החכם הראשון]
והקיץ את חברו החכם השליח ואמר לו
בוא עמי אל החוץ, ואראך הדבר בברור, איך. העולם כלו בטעות
ובאמת אין מלך כלל
וכלם בטעות גדול
והלכו בשוק, וראו איש חיל אחד
ותפסו אותו ושאלו אותו: למי אתה עובד?
השיב: את המלך
[שאלו אותו: ] הראית את המלך מימיך?
לאו
ענה ואמר: ראה, היש שטות כזה?!
שוב הלכו אל אדון אחד מן החיל, ונכנסו עמו בדברים
עד ששאלוהו: למי אתה עובד? את המלך
הראית את המלך?
לאו
ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שהדבר מברר, שכלם טועים, ואין מלך כלל בעולם
ונסכם ביניהם הדבר, שאין מלך כלל
ענה החכם ואמר עוד
בוא ונסע ונלך בעולם
ואראך עוד איך כל העולם כלו בטעותים גדולים
והיו הולכים ונוסעים בעולם
ובכל מקום שבאו, מצאו את העולם בטעות
ודבר המלך הנ"ל נעשה אצלם למשל
ובכל מקום שמצאו העולם בטעות, לקחו את המלך למשל.
כמו שזה אמת, שיש מלך, כן הדבר הזה
והיו הולכים ונוסעים עד שכלה מה שבידם
והתחילו למכר סוס אחד ואחר כך השני, עד שמכרו כלם
עד שהכרחו לילך רגלי
ותמיד היו חוקרים העולם, ומצאו שהעולם בטעות
ונעשו עניים הולכי רגלי
ונסתלק חשיבותם
ולא היו נחשבים כלל
כי לא היו משגיחים עליהם כלל, על אביונים כמותם
ונתגלגל הדבר, והיו הולכים. וסובבים
עד שבאו אל העיר, שדר בה השר התם הנ"ל [שהוא התם, חברו של החכם הנ"ל]
ושם, באותה העיר
היה בעל שם [צדיק עושה ניסים] אמתי
והיה חשוב מאד, כי עשה דברים נפלאים
ואפילו בין השרים היה חשוב ומפרסם
ואלו החכמים באו לאותה העיר
והלכו וסבבו ובאו לפני בית הבעל שם
וראו, שהיו עומדים שם כמה עגלות ארבעים וחמשים עם חולים
וסבר החכם, ששם דר דוקטור
והיה רוצה לכנס לביתו מחמת שגם הוא היה דוקטור גדול
ורצה לכנס לעשות הכרות עמו
ושאל מי דר בכאן?
השיבו: בעל שם
וימלא פיו שחוק
ואמר לחברו: זה הוא שקר וטעות נפלא מאד
וזה הוא שטות יותר מטעות של המלך
חברי! אספר לך השקר הזה כמה וכמה העולם בטעות בשקר כזה
בתוך כך היו רעבים
ומצאו עדין אצלם שלשה ארבעה מטבעות
והלכו אל בית התבשיל
ושם מוצאים לאכל אפילו בעד שלשה או ארבעה מטבעות
וצוו לתן להם מאכל, ונתנו להם
בתוך שהיו אוכלים
היו מספרים ומתלוצצים מהשקר וטעות של דבר הבעל שם
והבעל בית התבשיל שמע דבריהם, וחרה לו מאד
כי הבעל שם היה חשוב שם מאד
ויאמר להם: אכלו לכם. מה שיש לפניכם וצאו מכאן
אחר כך בא לשם בן הבעל שם
והם עדין היו מתלוצצים מן הבעל שם בפני בנו
וגער בהם הבעל בית התבשיל על שהם מתלוצצים מן הבעל שם בפני בנו
עד שהכה אותם הכה ופצוע ודחפם מביתו
וחרה להם מאד, ורצו לבקש משפט על המכה אותם
ונתישבו לילך אל הבעל הבית שלהם, שהניחו שם החבילות שלהם
להתיעץ עמו איך להשיג משפט על הנ"ל
ובאו וספרו לו, שבעל בית התבשיל הכה אותם מאד
ושאל להם: למה?
וספרו לו, שדברו על הבעל שם
השיב להם: בודאי אינו ישר להכות בני אדם
אבל אתם לא עשיתם נכונה כלל, שדברתם על הבעל שם
כי הבעל שם חשוב כאן מאד
וראו, שאין בו ממש, וגם הוא בטעות
והלכו ממנו אל הפקיד [והפקיד היה עכו"ם]
וספרו לו המעשה, שהכו אותם
שאל: על מה?
השיבו, שדברו על הבעל שם
והכה אותם הפקיד הכה ופצוע ודחפם מביתו
והלכו מזה לזה, ממושל למושל גבוה ממנו, עד שבאו לפני השר התם הנ"ל
ושם, לפני בית השר התם, עומדים אנשי חיל, [דהינו שומרים]
והודיעו להשר התם, שאיש אחד צריך. אליו
וצוה שיכנס
ובא אותו החכם לפני השר התם
ותכף בבואו הכירו השר התם שזהו החכם חברו כנ"ל
והחכם לא הכירו מחמת שהיה בגדלה כזו
ותכף התחיל השר התם ודבר אליו
ראה תמימותי למה שהביא אותי, לגדלה כזו
ואל מה חכמתך הביאה אותך?
ענה החכם ואמר
מאחר שאתה הוא חברי התם, מזה נספר אחר כך
לעת עתה תן לי משפט על שהכו אותי
שאלו: למה?
השיבו: בשביל שדברתי על הבעל שם, שהוא שקר ומרמה גדולה
ענה התם השר ואמר: עדין אתה אוחז בחכמות שלך?
ראה: אתה אמרת שאתה יכול לבוא על שלי בקל, ואני לא אוכל לבוא על שלך
ראה, שאני כבר באתי על שלך כנ"ל
ואתה עדין לא באת על שלי
ואני רואה, שזה קשה יותר, שאתה תבוא על תמימות שלי
ואף על פי כן
מחמת שהיה מכיר בו מכבר בגדלתו
צוה לתת לו בגדים להלבישו, ובקשו שיאכל עמו
בשעת אכילתם התחילו לדבר יחד
התחיל החכם להוכיח לו דעתו הנ"ל, שאין מלך כלל
גער בו התם השר: הלא אני בעצמי ראיתי את המלך!
השיב לו החכם בשחוק
אתה יודע בעצמך, שזה היה המלך?
אתה מכיר. אותו ואת אביו ואת זקנו שהיו מלכים?
מאין אתה יודע שזה מלך?
אנשים הגידו לך שזה מלך, ורמו אותך בשקר
וחרה להתם מאד מאד על דבר המלך על שהוא כופר במלך
בתוך כך בא אחד ואמר: העזאזל, [דהינו השד] שלח אחריכם
ונזדעזע התם מאד מאד
ורץ וספר לאשתו בפחד גדול, באשר שהנ"ל שלח אחריו
ויעצה לו אשתו לשלח עבור הבעל שם
ושלח אחריו
ובא הבעל שם ונתן לו קמיעות ושמירות
ואמר לו, שעתה לא יפחד כלל
והיה לו אמונה גדולה בזה
והיו יושבים עוד החכם והתם הנ"ל
ושאל החכם אותו: על מה נפחדת כל כך?
אמר לו: בשביל הנ"ל, ששלח אחרינו
שחק ממנו: אתה מאמין, שיש שד?
השיב לו: ואם כן מי הוא זה ששלח אחרינו?
ענה החכם ואמר
בודאי זהו אחי, שרצה שיתראה עמי, ושלח אחרי במרמה זו
שאל אותו התם: אם כן איך עבר על כל השומרים?
השיבו: בודאי שחד אותם
והם אומרים במרמה ושקר, שלא ראו אותו כלל
בתוך כך חזר ובא אחד ואמר כנ"ל, שהשד שלח אחריהם
והתם לא נזדעזע עתה
ולא היה לו שום פחד כלל מחמת השמירה של. הבעל שם כנ"ל
ענה ואמר להחכם, עתה מה אתה אומר?
אמר: אודיע לך, שיש לי אח, שהוא עמי בכעס, ועשה מרמה זו כדי להפחיד אותי
ועמד ושאל לאותו שבא בשבילם
ומה הוא דמותו של זה ששלח אחרינו?
איזה פנים יש לו ואיזה מראה יש לשערות שלו וכו' וכיוצא
השיב לו: כך וכך
ענה החכם ואמר: ראה, זה הוא מראה אחי הנ"ל
אמר לו התם: התלך עמם?
השיב: הן
רק שתתן עמי איזה אנשי חיל, [שיהיו שומרי ראש, שומרים מלווים] כדי שלא יצערו אותי
ונתן לו שומרי ראש
והלכו השני חכמים הנ"ל עם אותו האיש שבא בשבילם
וחזרו החיל
ושאל אותם התם השר: היכן הם החכמים הנ"ל?
השיבו, אינם יודעים כלל איך נעלמו
והנ"ל [הינו השד] חטף אותם, את החכמים האלו הנ"ל
והביא אותם אל רפש וטיט
ושם היה יושב השד על כסא בתוך הרפש
והשליכו את החכמים הנ"ל בתוך הרפש
והרפש היה עב ודבוק כמו דבק ממש
ולא היו יכולים לזוז עצמן כלל בתוך הרפש
וצעקו [אלו החכמים לאלו שהיו מיסרים אותם, דהינו השד ואנשיו]
רשעים! על מה אתם מיסרים אותנו?
וכי יש שד. בעולם?
אתם, רשעים, מיסרים אותנו בחנם
[כי אלו החכמים הנ"ל עדין לא האמינו, שיש שד, רק אמרו שאנשים רשעים מיסרים אותם בחנם]
והיו מנחים אלו השני חכמים בתוך עבי הרפש
והיו חוקרים מה זאת
אין זאת, רק שאנשים פוחזים, שהיינו מתקוטטים עמהם איזה פעם
ועתה הם מיסרים אותנו כל כך
והיו מתיסרים שם בענויים גדולים כמה שנים
פעם אחת עבר התם השר הנ"ל לפני בית הבעל שם
ונזכר בחברו החכם
ונכנס אל הבעל שם, והטה עצמו אליו כדרך השרים
ושאל אותו אם אפשר שיראה אותו [הינו את החכם הנ"ל] ואם יוכל להוציאו משם
ואמר אל הבעל שם.
האתם זוכרים את החכם, ששלח השד ונשאו, ומאותו היום לא ראיתיו?
השיבו: הן
ובקש ממנו, שיראה לו מקומו ויוציאו משם
ואמר לו הבעל שם: בודאי אני יכול להראות לך מקומו ולהוציאו
רק שלא ילכו כי אם אני ואתה
והלכו יחד
ועשה הבעל שם מה שידע, ובאו לשם
וראה, שהם מנחים בעבי טיט ורפש
וכשראה החכם את השר התם, צעק אליו: אחי!
ראה, שהם מכים ומענים אותי כל כך הרשעים הללו בחנם
גער בו השר התם
עדין אתה. אוחז בחכמות שלך ואין אתה מאמין בשום דבר
ולדבריך אלו הם אנשים?
עתה ראה
הלא זה הוא הבעל שם, שהיית כופר בו
והוא דיקא יכול להוציאכם [והוא יראה לכם האמת]
ובקש התם השר הנ"ל מן הבעל שם, שיוציאם ויראה להם, שזהו שד ואינם אנשים
ועשה הבעל שם מה שעשה
ונשארו עומדים על היבשה, ולא היה שם רפש כלל
ואלו המזיקים הנ"ל נעשו עפרא בעלמא
אז ראה החכם הנ"ל והכרח בעל כרחו להודות על הכל שיש מלך וכו'
על זה המעשה נאמרה התורה [עין לקוטי מוהר"ו, חלק ב', סימן י"ט] המדברת מחכמות ותמימות, שעקר השלמות הוא רק תמימות ופשיטות, וענין עמלק, שהיה חכם וכפר בעקר וכו' עין שם על פסוק [משלי כ"ד]: שבע "יפל" צדיק "וקם" סופי תבות עמל"ק כי עקר כל הנפילות הם על ידי חכמות וכו', עין שם גם אגג מזרע עמלק אף על פי שראה מפלתו בשעה שבא שמואל אצל שאול להרגו, עדין לא היה מאמין כמו שנאמר [שמואל א ט"ו]: וילך אגג מעדנות ותרגם יונתן: מפנקא, כי. עדין לא האמין במפלתו, עד שראה בעיניו סוף מפלתו, אז: ויאמר: אכן סר מר המות, כי עד עתה לא האמין [שים עיניך על המעשה, ותבין פלאי פלאות]: ואם התפילה אינה כראוי, הוא מנעל בשלשה קצוות, והבן

 

המשך בפרק הבא...

או היכנסו לאתר לש הרב עודד שרבי שליט"א ותמצאו תוכן נוסף , מעשיר ומעניין

 

בברכת שבוע מבורך

הכותב הינה מבקר הצראות תורניות 


ומצא לנכון לבקר לציון גבוה ביותר את אתר ברסלב פור יו 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב