אנשים שולחים את ילדיהם לבית ספר כדי שיקבלו שם הכנה לחיים וכדי שיצליחו בחייהם כאנשים בוגרים. הניסיון האנושי על פני דורות רבים הראה שידע מביא להצלחה בחיים. הצלחת הפרטים באוכלוסיה בחייהם מתבטאת בפריחה כלכלית של כלל החברה בה הם חיים, ומשום כך ממשלות נוהגות לממן חינוך בתקציב ציבורי משמעותי מתוך סך התקציב של המדינה. הממשלות מתיחסות להקצאה תקציבית זאת כאל השקעה שאמורה לשאת פירות כלכליים בעתיד. הציפיה שמערכת החינוך תכין את הילדים לחיים מצאה ביטוי בחוק החינוך הממלכתי, ובו נוסחה למערכת החינוך מטרה:"להקנות לתלמידים את הידע והכישורים שיידרשו להם בחייהם כאנשים בוגרים בחברה חפשית".
כבר מניסוח המטרה ברור שלפני שבונים תכנית לימודים שתצליח להשיג את המטרה יש להבין טוב ולהגדיר מהם הידע והכישורים הנדרשים מאדם בוגר בתקופתנו. הגדרה כזאת אינה פשוטה אפילו להבנה בלבד, וגיבוש שלה מחייב קונצנזוס חברתי רחב. עם זאת כבר ברמת הכותרת בלבד צפה בעיה מינהלית במשרד החינוך. משרד החינוך היה צריך לפעול להקמת פורום ציבורי קבוע שיעסוק בהגדרה כזאת (כדי לבנות תכניות לימוד בעלות משמעות לחיים) אבל אינו עושה זאת. הניסיון הציבורי האחרון לעסוק בנושא היה בוועדת דברת לפני כעשר שנים, ומאז הנושא הזה נשאר יתום. שר החינוך פירון פעל לחקיקת חוק להקמת מועצה לאומית לחינוך שתעסוק בכך, והצעת החוק אפילו עברה בוועדת השרים לעניני חקיקה, אבל הטיפול בה הופסק בגלל הבחירות לכנסת והשר בנט אינו מקדם את הנושא החשוב הזה.
בינתיים עד שיוגדר ארגז הכלים (ידע ומיומנויות) מערכת החינוך מפיקה תכניות לימוד מבלי לדעת אילו ידע ומיומנויות בכלל נדרשים להיות אצל הבוגר בתום לימודיו. כשל מינהלי נוסף במשרד החינוך הוא שבמצב הקשה הזה אין אף אחד במשרד החינוך שבכלל מטפל בנושא החשוב הזה, ואין אף אחד שמנסה לבחון באיזו מידה חומר הלימודים הקיים בכלל תורם ליישום מטרת החינוך שהוגדרה. כפי שנראה בהמשך יש הרבה מה לעשות עוד לפני שיש הגדרה סופית על ידי המועצה הלאומית לחינוך (שבכלל עדיין לא קמה). להלן נראה חלק ממה שאפשר לעשות:
אדם בוגר מצוי בתוך ארבעה מעגלי חיים: האדם כאינדיבידואל, האדם כשותף במעגל המשפחתי, האדם כיחיד בתוך חברה (קהילה מקומית, לאום ואפילו חלק של בקהיליה הבינלאומית) והאדם כמשתתף בשוק התעסוקה והמפרנס את עצמו. כדי להצליח בכל אחד ממעגלי החיים האלה כבוגר הוא צריך ידע ומיומנויות מתאימים, ונתאר כאן רק אחדים מהם: במעגל האישי אדם צריך להיות בעל יכולת בקורת על מידע שהוא חשוף לו (חלקו מגמתי וחלקו אפילו שקרי כגון SHAMIMG ברשתות חברתיות), בעל יכולת לעמוד בלחצים חברתיים מסביבו, בעל תובנות מעמיקות לשמירה על בריאותו הגופנית והנפשית ועוד. במעגל המשפחתי אדם צריך לדעת לחיות עם בן זוג, לנהל תקציב משפחתי מאוזן ולדעת ידע בסיסי בגידול ילדים ועוד (העדר יכולות כאלה מביא לאחוז גירושים גבוה). במעגל החברתי אדם צריך להשתלב בקהילה ולחיות בהרמוניה עם אחרים השונים ממנו, לעזור לנזקקים ועוד. במעגל התעסוקה אדם צריך להיות בעל מיומנות חיים של הסתגלות למצבים משתנים (למשל להיות בעל יכולת למידה עצמית של נושא חדש ולהיות יצירתי בתכנון מעשיו בתגובה למצב המשתנה ובמקרה קיצוני יותר אפילו לדעת איך להתמודד עם הצורך לעשות הסבה מקצועית), כיוון שבעולם שמשתנה מהר מידע מקצועי מתיישן בקצב מהיר.
העובדה, שכיום תכניות הלימודים בבתי הספר (וגם בחינוך הגבוה) אינן מכוונות מטרה להקנות לבוגרים את הכלים הנדרשים להצלחה בשוק התעסוקה, מוצאת את הביטוי המעשי שלה בקשיים של הבוגרים הצעירים להשתלב בשוק התעסוקה. מימצא 1: בסקרי מעסיקים בארה"ב נשאלו מעסיקים מדוע אינם מעסיקים את הבוגרים הצעירים והתשובה היתה "כי אין להם הכישורים הנדרשים ממועסק כיום". מימצא 2: הכלכלן הקוריאני הא-ג'ון צ'אנג פירסם בשנת 2010 תוצאות מחקר על הרבה מדינות שמצא שאין שום קורלציה בין כמות ההשקעות בחינוך לבין הצמיחה הכלכלית של מדינות, והמסקנה (שאינה מפליאה לאור מה שנאמר לעיל) שהכסף המושקע כיום בחינוך לא ייתן בעתיד שום פירות כלכליים. המחיר הכלכלי של הכשל הזה הוא כבד. מצד אחד האנשים הצעירים שאינם מועסקים אינם תורמים את חלקם לתוצר הלאומי הגלמי כאשר הם מובטלים ומצד שני ההשקעה הגדולה בתקציבי חינוך (בישראל 60 מיליארד שקלים בשנה) היא בחלק גדול הוצאה שוטפת שאינה תורמת לצמיחה כלכלית. המסקנה מהמימצאים היא שהעדר צמיחה כלכלית מקורו בבעיה בהתנהלות של מערכת החינוך.
איך ניתן לקדם את החברה עוד לפני הקמת המועצה הלאומית לחינוך? ההתאחדות הלאומית (NACE), המשותפת למעסיקים ולקולג'ים בארה"ב, מבצעת מידי שנה סקרי מעבידים ברחבי ארה"ב ומפרסמת את רשימת 10 הכישורים הנדרשים ביותר על ידי מעסיקים על פי סדר חשיבותם. להלן הרשימה משנת 2013:
1. יכולת לתקשר באופן מילולי עם אנשים בתוך הארגון ומחוץ לו
2. יכולת לעבוד במסגרת קבוצתית
3. יכולת לקבל החלטות ולפתור בעיות
4. יכולת לתכנן עבודה, לארגן עבודה ולתעדף פעילויות.
5. יכולת להשיג מידע ולעבד מידע
6. יכולת לבצע אנליזה כמותית של מידע
7. ידע טכני הנוגע לעבודה
8. מיומנות בהפעלת תוכנות מחשב
9. יכולת ליצור ולעבד דוחות ממוחשבים
10. יכולת למכור או להשפיע על אחרים
הסתכלות על רשימת הציפיות של מעסיקים מעובדים שהם רוצים להעסיק מעלה שהיא כוללת בעיקר כישורי חיים רבים, שכיום אינם נלמדים כלל בבית ספר עיוני (ואפילו לא באוניברסיטה). כדאי לשים לב לכך שהידע הטכני הנוגע לעבודה נמצא בסך הכל במקום השביעי! לכן כיום מעסיקים מחפשים בעיקר אנשים בעלי ניסיון תעסוקתי קודם (ומקווים שהניסיון במקום העבודה הקודם הקנה למועסק כישורי חיים נדרשים כמו אלה שברשימה שלעיל וגם כישורים נוספים). הצרה של האנשים הצעירים שרובם חסרי ניסיון בעבודה ולכן מתקשים במציאת מקום עבודה.
מהאמור לעיל עולות שתי מסקנות בנושא החינוך בבית הספר:
1. צריך בבית הספר להקדיש הרבה תשומת לב לפיתוח כישורי חיים (כיום כמעט אין לנושא זה מקום בתכניות הלימודים של משרד החינוך).
2. חלק גדול ממה שנלמד בבתי הספר העיוניים הוא מיותר גם כיוון שאינו נדרש לחיים כאדם בוגר וגם כיוון שכיום ניתן למצוא באינטרנט באופן מידי כמעט את כל הידע האנושי והמורה אינו יכול להוסיף הרבה לכך.
דוגמא טובה לאמור במסקנה 2 היא תוכן לימודי המתמטיקה. במבוא לתכנית הלימוד במתמטיקה 5 יחידות של משרד החינוך נאמר שהתכנית מכילה "חומר שאין לו ערך מוסף אבל הוא זולל זמן" אבל משרד החינוך אינו מוחק אותו כי אז המוסדות להשכלה גבוהה לא יכירו בתעודת הבגרות. המשמעות של אימרה זאת היא שהמטרה של קבלת תעודת בגרות מוכרת על ידי המוסדות להשכלה גבוהה מחליפה בפועל את מטרת החינוך להכשיר את הבוגרים להצלחה בחיים, ובחסותה מלמדים חומר חסר כל ערך לחיים. להלן דוגמא פרטנית: הכללת שתי שאלות בגיאומטריה בבחינות בגרות בשנת 2015 בשאלון 806 העוסקות בחישובים של עיגול חסום במרובע ומרובע שחסום בעיגול מעידה על נתק של העוסקים בהוראת המתמטיקה במשרד החינוך ממציאות החיים של המאה ה-21 . הידע והמיומנויות הנדרשים לפתרון השאלות אינם רלבנטים למציאות החיים של אדם ממוצע בשנת 2015. בתכנית המתמטיקה 3 יחידות יש תופעה דומה למה שנאמר במבוא לתכנית 5 היחידות אבל בהיקף גדול עוד יותר.
לאחרונה נערך סקר עולמי על ידי ה- OECD (פעילות PIAAC ) על מידת המיומנויות של אנשים בוגרים. הסקר נערך גם בישראל ותוצאותיו יפורסמו ביוני השנה. בפרסום ביניים מוזכרות המיומנויות הבאות: literacy, numeracy and problem solving בגלל חשיבותן. ניתן לקבל מידע על הסקר ותוצאותיו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
תעודת הבגרות במתכונתה הנוכחית אינה יכולה לשמש מדד להצלחה של מערכת החינוך להשיג את מטרת החינוך, ולכן נזקה גדול בהרבה מתועלתה. העיסוק האובססיבי בהצלחה בבחינות הבגרות לא רק שאינו מועיל כלל להצלחה בחיים הוא בכלל מפריע לעיסוק בחינוך (למשל בפיתוח כישורי חיים, הנחוצים להצלחה בחיים).
גם באין הגדרה ברורה של ארגז כלים נדרש לחיים (ידע וכישורי חיים) ועדיין ללא קונצנזוס ציבורי תהיה זאת טעות להמשיך ולאפשר למשרד החינוך לכפות תכניות לימוד אחידות בכל הארץ לרכישת כישורי חיים בבית הספר. ההצדקה לאמור לעיל נובעת מכך שכישורי חיים (הנדרשים להצלחה בכל מעגלי החיים) נלמדים על ידי בני אנוש בצורה חוויתית על ידי התנסות. התנסות מחייבת כל אחד מהתלמידים להיות פעיל כל זמן הלימוד ולא פסיבי כמו היום, כאשר המורה מסביר והתלמידים מקשיבים. הרכישה של כישורי חיים נעשית על ידי בני אנוש בצורה שונה על ידי כל אחד ולכן אי אפשר להגדיר תכנית לימודים אחידה לכולם לרכישת כישורי חיים. צריך להשאיר למורים מידה רבה של חופש בהתאמת התהליך ללומדים האינדיבידואלים (המורים צריכים לשמש יותר כמנטורים מאשר כמרצים כיום).
לסיכום כמה מסקנות מהאמור לעיל:
1. התקציב המוקצב למשרד החינוך כיום אינו מנוצל נכון, כי הוא אינו מוכוון להשיג את מטרת החינוך. וועדות הכנסת צריכות ללחוץ על משרד החינוך לשפר את ניצול התקציב.
2. הציבור צריך ללחוץ על שר החינוך לקדם את הטיפול בחוק להקמת מועצה לאומית לחינוך ולדאוג בנוסח החוק לכך, שיהיה לה שיתוף פעולה פעיל עם ארגוני העובדים במשרד החינוך ועם ארגוני המורים, כי הם צריכים להיות שותפים בשינויים המתחייבים.
3. הנהלת משרד החינוך צריכה למנות במשרד החינוך מישהו שיבחן לפרטי פרטים באיזו מידה תכניות הלימוד אכן מקדמות את מטרת החינוך.
4. משרד החינוך צריך להכניס הצלחה ברכישת כישורי חיים לתעודת הבגרות (צעד כזה ישקף את מידת המוכנות לחיים של הבוגר ואז יהיה משמעות לשם של תעודת בגרות הניתן לתעודה הזאת. זה יכול לקרות אם יהיה לחץ ציבורי בעקבות התובנה שהציבור הוא המפסיד העיקרי מהמשך המצב הקיים.
5. קשה מאוד לבחון במבחנים ארציים אחידים את מידת רכישת כישורי החיים על ידי התלמידים, ולכן כדאי לעבור לשיטה של מבחנים בע"פ במסגרת בתי הספר (בשיתוף בוחנים מקצועיים חיצוניים, למשל מהמיגזר העסקי).
6. מורים צריכים לעבור הסבה ממרצים למנטורים. אם ההכשרה לכך תהיה במסגרות הקיימות להכשרת מורים, שבהן האקדמיה היא המובילה את התהליך ההכשרה תגמר בכישלון. האקדמיה אינה יודעת איך לעשות הסבה כזאת. יתכן שהמורים בכוחות עצמם יוכלו להצליח טוב יותר כי הם פתוחים יותר לשינויים.
7. במקביל להוספת פעילות לימוד לרכישת כישורי חיים משרד החינוך צריך לקצץ בלימודים עיוניים שאינם תורמים להשגת מטרת החינוך. גם כאן נדרש לחץ ציבורי כדי שזה יקרה.
8. המוסדות להשכלה גבוהה מפריעים לתהליך החינוך הנכון בלחץ שלהם על ציונים גבוהים בתעודת הבגרות הנוכחית כתנאי לקבלה לחינוך גבוה. שר החינוך הקודם שי פירון הגיע להסכם עם המוסדות להשכלה גבוהה שיהיה חלק מסוים של אנשים שיתקבלו לחינוך הגבוה ללא תעודת בגרות. צעד כזה מקטין את החשיבות של תעודת הבגרות בצורתה המעוותת הנוכחית ויכול להוריד את הלחץ מהמירוץ להשגתה. הציבור צריך לדרוש משר החינוך הנוכחי ללחוץ על המוסדות להשכלה גבוהה להגדיל את המכסה המוסכמת שהושגה כבר.
ד"ר יוסף יעלי הוא מנתח מערכות ארגוניות ציבוריות בשיטת פרקינסון (לשעבר מדען בכיר ומהנדס מערכת ברפאל ואלביט)
