אהבת הבריות נתפסת בדרך כלל כמעלה אנושית ערכית ותו לא. לאמתו של דבר המקורות מעידים על תמונה הרבה יותר עמוקה ורחבה. הגרעין של המציאות העולמית כולה והנקודה הפנימית של היקום כולו, הם החברה החיובית:
יומא נד, ב: אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה. ע"כ. בבית קודש הקדשים של כנסת ישראל, אשר לא הורשתה הכניסה אליו כי אם לכוהן הגדול ביום הכיפורים, הופתעו אומות העולם לגלות שם, לא אחר מכרובים המגלים חיבה בינו לבינה. הם בתפיסתם החומרית לא ירדו לסוף העניין והוציאו דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן.
כעין זה ממש מצינו עוד בנדה לא, א: דרש רבי אבהו: מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל - מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר: מי שהוא טהור וקדוש, ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה? מיד נסמית עינו, דכתיב נאם הגבר שתום העין. והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא - מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה, שנאמר יששכר חמור גרם - חמור גרם לו ליששכר. ע"כ.
תוספתא יומא ב הלכה יד: אבן היתה שם מימות נביאים הראשנים ושתיה נקרית גבוהה מן הארץ שלש אצבעות שמתחלה היה עליה ארון נתון משניטל הארון עליה היו מקטירין קטרת שלפני לפנים ר' יוסה אומ' ממנה נשתת העולם שנ' מציון מכלל יופי הופיע. תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ה: /ה"ג/ הלכה ד' תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה אבן שתייה שממנה הושתה העולם תני רבי חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתה העולם כתיב מזמור לאסף א-ל א-להים יי' דיבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי א-להים הופיע ואומר לכן הנני יסד בציון אבן וגו'. יומא נד, ב: ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם. דתניא, רבי אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו, רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. רבי יצחק אמר: אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים, ממנו נשתת העולם, שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה, וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר מזמור לאסף א-ל א-להים ה' ואומר מציון מכלל יפי - ממנו מוכלל יפיו של עולם. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים. תולדות שמים - משמים נבראו, תולדות הארץ - מארץ נבראו. וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר מזמור לאסף א-ל א-להים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו ואומר מציון מכלל יפי א-להים הופיע - ממנו מוכלל יופיו של עולם. ע"כ. גמרא זו מופיעה מייד לאחר מאמר ריש לקיש הנ"ל.
מה שהוחבא והוסתר לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, מלמד על עצם תשתית העולם. הכרובים משמשים דגם ומודל לבריאה המקורית. הוי אומר שהעולם עומד וקיים על החברה המתוקנת. החידוש והיצירה שהיא מטרת תכלית הבריאה, תלויה בחברה הגונה ונאותה. שותפות ראויה משרה את השכינה ביניהם: 'זכו – שכינה ביניהן'. היינו האחד שבין השניים ומעליהם. אחד זה מתבטא ומתגלה בתוצרת החדשה היוצאת מבין שניהם.
