איך אפשר להיות אסרטיבי? 

החברים שלך מתקשרים, הם למטה ברכב, רוצים לאסוף אותך לערב בירה ונשירה.
את באמצע מרתון התארגנות לקראת היציאה. הגעת הביתה לפני 2 דקות, אחרי יום עמוס פגישות עבודה, ואת יודעת איזה יום לחוץ מצפה לך מחר.
את ממש עייפה. וכל שאת חולמת עליו זה מקלחת וערב רגוע בבית. האמת מראש אמרת שלא מתאים לך לצאת מהבית היום, אבל החברים התעקשו שתצטרפי ואפילו קנו כרטיס בשמך.

מה תעשי?

1. תעני לשיחה עצבנית, ותגידי להם שאת מאחרת בכמה דקות אז שלא יתקשרו כל רגע,  ובכלל מראש אמרת שזה לא מתאים לך. אז אם לא בא להם להמתין, שיסעו, את כבר תסתדרי.
2. לא נעים שמחכים לך. לא תעני לשיחה. תוותרי על המקלחת, תזרקי על עצמך משהו, ותרוצי למטה, מתנצלת על האיחור.
3. תעני ותסבירי שעבר עליך יום מטורף, את מתנצלת, אך לא מתאים לך להצטרף, שיסעו ויהנו.
4. אין מצב שאת יוצאת היום מהבית, אך ממש לא נעים לך לאכזב אותם. תבקשי שיעלו בזמן שאת מתארגנת, ותסמכי על עצמך שתסבבי את העניינים כך שבסוף תשארו בבית לסרט.
5. את מכירה את עצמך, כשתגיעי לשם העייפות תעבור ואת תהני. את מתארגנת בזריזות, לוקחת חטיף לדרך ומצטרפת בשמחה.

בחיים אנו נתקלים במצבים רבים הדורשים מאיתנו לנקוט פעולה. במכולת, באוטובוס, במשפחה ובעבודה, אנו נדרשים לקבל החלטות, להגיב לאנשים שסביבנו ולבצע פעולות.

אם ננסה להזכר במצבים שונים האם נוכל לבחון:
- באלה מקרים ענינו והגבנו כפי שרצינו ובאלה התחרטנו לאחר מכן על תגובתנו/פעולתנו?
- באלה מקרים הגבנו מתוך הרגש שעוררה הסיטואציה, רגש כגון: כעס, פחד, חוסר בטחון? ובאלה מתוך מקום נקי לפעול בסיטואציה?
- באלה מקרים הפעולה/התגובה שנקטנו קידמה אותנו אל מטרתנו? ובאלה הרחיקה?
- באלה מקרים פעלנו מתוך תחושה של חוסר ברירה, ובאלה מתוך תחושה של בחירה ושיקול דעת?

אסרטיביות היא היכולת שלנו לנהל את החיים שלנו מתוך הרצון האמיתי שלנו, תוך מתן כבוד וקרדיט לזולת.

בעת שאנו ניצבים בפני הצורך לענות ולהגיב, לקבל החלטה או לנקוט פעולה, מתערבבים בנו: רגשות, פחדים, לחצים, תחושות אי נוחות, אי ודאות.... שמקשים על התגובה לפעולה כפי שהיינו רוצים. כך שלעיתים אנו מגיבים ופועלים מתוך אוטומט או אף מתוך תחושה של חוסר ברירה, ואנו שוכחים שיש לנו יכולת, זכות וחובה לבחור את שנכון לעשות.

כאשר אנו מתנהלים באסרטיביות מתוך שיקול דעת ובחירה, אנו חשים תחושה של חיבור פנימי לעצמנו, אנו שלמים עם בחירותינו, אנו מכבדים את עצמנו ואת הזולת, ואף אם יתברר בהמשך שבחרנו בחירה מוטעית, נהיה שלמים עם עצמנו, מתוך ידיעה שבאותו רגע נתון עשינו כמיטב יכולתנו.

היכולת להיות אסרטיבים מתבססת על:
1. מודעות עצמית ובכלל זה הבנת ההתנהלות שלנו, מה מערער אותנו, מה משמח אותנו, בצד מה אנו באמת רוצים ומה המטרות שלנו.
2. הערכה עצמית – ההבנה שאין דומה לנו בעולם, מעלות רבות לנו, ויש לנו הזכות לקבל ולבקש את שנכון לנו.
3. ניהול רגשות – היכולת לנהל את התגובה שלנו, גם אם הרגש הראשוני שמתעורר אצלנו מערער אותנו.
4. הקשבה לזולת – ההבנה שהזולת רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת ואנו מרוויחים מהקשבה לדעתו ולנקודת המבט שלו, בצד ההבנה וההכרה בזכויות ורצונות הזולת, גם אם אינם תואמים את רצוננו.
5. האומץ לומר שאת שברצוננו לומר – לומר זאת בצורה נכונה ומכבדת, מתוך ביטחון שזו זכותנו (וחובתנו) להתבטא, ומתוך בטחון שאחרים יקשיבו ויכבדו אותנו.

בהתבסס על יכולות אלו, נוכל לבחור את התגובה הנכונה בסיטואציות שונות, לקבל החלטות בצמתי התלבטות ולהתקדם לקראת המטרות שלנו.

אם נחזור לערב בירה ונשירה, איך נערוך שיקול דעת נכון?
1. נבחן מה המטרה שלנו כעת: להתפתח בעבודה / להשקיע בחברים / להתאוורר בערב חברתי?
2. נבחן מה הרצון האמיתי שלנו (הרצון המתחבא מתחת לעייפות / ללא נעים / לחוסר גמישות לשנות תוכניות שכבר תוכננו): ערב שקט בבית / ערב בירה ונשירה.
3. נחשוב מה יקרה עם החברים אם נבטל/נאחר/נתעכב?
4. נבחן האם יש אפשרויות נוספות לפעולה? לדוגמא – שהחברים יסעו, אני אתארגן ברוגע ואגיע מאוחר יותר?
5. נשקלל את הנתונים ולקבל החלטה.
6. נבצע את ההחלטה בצורה ברורה וישירה, בצורה נעימה המכבדת אותנו ואת החברים. בלי לתחמן באופן מניפולטיבי, בלי לוותר על הרגשות והרצונות שלי, ובלי לכעוס, או לפחד לומר את שלנו.
7. בתום האירוע נבחן את התנהלותנו בערב האירוע ובימים שקדמו לו, לבחון אם אנו מרוצים מהתנהלותינו ומה אנחנו יכולים ללמוד להבא.

אז בואו ונהיה אסרטיבים!

לתכנים נוספים מוזמנים לאתר הבית