לחיות את החיים בהנאה ובתחושה של אושר זו שאיפה משותפת לכולנו והדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו, ולאנשים הקרובים אלינו.
האם כך נראים חייך?
חזרת הביתה מהעבודה. לאחר שחלצת את הנעלים הילד שלך קרא לך, ולפני שבכלל הספקת לנוח לרגע – נשבית במשחק איתו והערב עבר בנעימים.
גם מערכת היחסים שלך עם בן או בת זוגך מביאה אושר. יש התאמה בתפקודים שלכם בבית ומול הילדים, אתם נינוחים ושלווים, ונהנים וההוויה המשותפת שיצרתם ביחד. ביום ובלילה.
הגוף המדבר
יום אחד, מתחילה תחושה מנדנדת של נוקשות גופנית, מיד עם הקימה מהשינה, אך חולפת במהלך כמה דקות. אחרי כמה שבועות כבר לא ממש קל לקום מהמיטה. ובתוך זמן לא רב, גם הגב, אחרי ישיבה ממושכת (נהיגה, בעבודה ובבית) מפתיע עם כאב עמום בחלקו התחתון.
הכל בסדר? ממש לא!
משהו שם, בקצה התודעה מנדנד. כבר חודשים. יש לו קול של חוסר שביעות רצון. או של חוסר סבלנות. "הלו, תשים לב אלי" הוא אומר לך. אבל, אחרי יום מתיש וגדוש - העייפות כובשת ומרדימה – ואין זמן להתעמק בתחושה.
מיום ליום הכאב בגוף מתחזק עד שאי אפשר יותר להתעלם ממנו. הגוף מדבר!! אנחנו רוצים להתעלם אבל השפה של הגוף מפליאה במלוא הדרה ואומרת שוב ושוב: אני רוצה תשומת לב. הגוף כבר לא יכול יותר לשאת את משקל הילדים (כאבי גב תחתון), או את העומס בעבודה (כאבי צוואר וכתפיים), או את השגרה (כאבי בטן, צוואר, רגלים).
מספרים:
71% מהישראלים סובלים מכאבי גב תכופים. 95% מהאוכלוסייה הישראלית (ערבים ויהודים) עוברים לפחות אירוע אחד של כאבי גב משמעותיים שאינם נשכחים. 35% מהישראלים חווים מספר אירועים כאלו בחייהם. רק 30% מהאוכלוסייה בארץ מבינים שהטיפול בכאבי הגב אינו רק בעזרת כדורים או ניתוחים, אלא בעזרת אימון אישי ותרגול גופני.
סיבות אפשריות:
חלק מכאבי הגוף יכולים לנבוע ממערכות היחסים שלנו. כשלא מקדישים "שימון, גירוז" ושינוי, כשמערכות היחסים שלנו מגיעות לרמה של שגרה בלתי משתנה, טובה ככל שתהיה - חסרים בה מהלכים שמעוררים התלהבות, רצון להמשיך, עניין, חוויה נעימה וכו'. לכן, הגוף נרתם למשימה ומתחיל "לדבר". בשפה שלו. השפה של הגוף (כאב) מיידעת אותנו כשאנחנו נפשית ומנטאלית לא מסונכרנים עם הגוף.
כשאין מענה לצורך נפשי / מנטלי כלשהו - הגוף הפיזי מתגלה בחולשותיו ונתפס שם. כאבי הגוף מכניסים אותנו לפעולה כי אנחנו לא אוהבים לכאוב. הם מספרים לנו כמה הארגון הפנימי שלנו לוקה בחסר. אנחנו בדרך כלל מתעלמים מהכאב. העומס מייצר כאבים גופניים נוספים. בקלות מתדרדרים למצב של חוסר תנועה או מחלה כרונית בלתי הפיכה.
מה אני רוצה להגיד?
שחשוב לטפח את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, עם בני זוגנו ועם הקרובים אלינו ביותר.
אנחנו זקוקים למערכות היחסים שיצרנו. עם עצמנו במיוחד. כשיש מצבי בחירה או נקודות בחיים שבהם אנחנו לא מקיימים הבטחות שהבטחנו לעצמנו – השפה של הגוף "מרימה ראש" לדבר איתנו גלוי, פתוח, בקול רם ובכאב רב.
החיים שלנו ניתנו לנו כדי ליהנות מהם.
אנחנו חיים פעם אחת. ותמיד תמיד אפשר לעשות תיקונים, תוך כדי הדרך. לחזור ולקיים הבטחה שנדחתה, להתנצל בפני אדם אהוב, לסלוח, לחפש לעשות מה שאנחנו באמת אוהבים לעשות, לחיות עם מי שאנחנו רוצים להיות איתו, לחפש משמעות חדשה או תוכן חדש בחיינו. אלו הם חלק מהמעשים העשויים לשקם את הדימוי העצמי שלנו, שפותחים את הלב שלנו לראות את העולם בצבעים נעימים יותר, שמאפשרים תקשורת גלויה ופתוחה עם הזולת.
מערכות היחסים שלנו וכאבי הגוף תלויים זה בזה. כשמערכות היחסים שלנו טובות – הגוף משתף איתנו פעולה – הוא נינוח ואנחנו רגועים. כשמערכות היחסים שלנו, עם עצמנו ועם אחרים עולות על שירטון – עד שיבוא התיקון הפנימי – גם הגוף ומערכותיו לא יירגעו.
בד בבד עם "תיקון" הליקוי הגופני יש למצוא דרך לתקן את המועקה הנפשית, שכן היא זו היוצרת את הכאב הגופני, במקום המוחלש שיש לנו בגוף, ושמוכר לנו מאז ומתמיד כמקום רגיש ושברירי. ללא ה"תיקון" הנפשי / מחשבתי אנחנו נחזור אל אותו דפוס מכאיב בפעם הבאה שניכנס למועקה נפשית.
התיקון המשותף - נפשי וגופני – הוא שיעלה אותנו על דרך הישר בחזרה. לחיות את החיים בהנאה ובתחושה של אושר זו שאיפה משותפת לכולנו והדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו, ולאנשים הקרובים אלינו.
