מבט זוגי לחג החנוכה
חנוכה הוא חג מיוחד במינו, העילה לחנוכה מזכירה לנו חגים דומים אצל עמים אחרים, כדוגמת חגי עצמאות בהם יצאו מעטים כנגד שיעבוד הרבים וזכו לעצמאות.
בשונה מאחרים החוגגים את חגיהם במצעדים צבאיים, אנחנו חוגגים את חנוכה בנרות קטנים המאירים באפילה.
מהו התוכן הפנימי לאורות אלו?
הרמב"ם, ר' משה בן מימון מביא בהלכות חנוכה כטעם לחג "עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בית חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני".
כלומר הטעם לחג זוהי העצמאות והכוחות שהיא נתנה לעם ישראל מאתים שנה עד חורבן בית המקדש.
לדברי הרמב"ן, ר' משה בן נחמן, הכוחות הללו נשארים בתודעת האומה עד לביאת גואל משיח צדקנו.
אם כך מדוע הזיכרון לנס הזה דווקא בהדלקת נרות?
בעיון בהלכות חנוכה ישנם עוד כמה נושאים מעניינים ומיוחדים.
הדלקת הנרות היא עצמה העיקר לא רק האור המופץ מהנרות.
ההדלקה הולכת ומתעצמת, מיום ליום מוסיפים עוד נר.
ההדלקה אינה אישית, לכתחילה בעל הבית מדליק עבור בני ביתו.
אמנם בני אשכנז נהגו שכל אחד מדליק, אך מעיקר הדין בעל הבית מדליק את נרות החנוכה.
הדבר הכי מעניין לדעתי היא העובדה שאת כל ענין ההדלקה מדליקים בחוץ ברשות הרבים לא כמו בפסח שבו ליל הסדר מתקיים בבית ברשות היחיד.
ננסה להיכנס לתוך האורות הללו ולדלות מהם אור לא רק לחנוכה, אלא מחנוכה בפרט אל החיים בכלל.
חג החנוכה הוא החג בו אנו מתחברים לעוצמות ולחוזקות שלנו, לאור הפנימי של האומה ושל היחיד.
בעולם מקובל שעוצמות וחוזקות מודדים במדדים חיצוניים בהצלחות, הישגים, ניצחונות וכדומה.
בעם ישראל החוזקות הם תחילה חוזקות ברוח, בשאיפה ובאידיאל.
אם נחזור לרגע לסיפור ההיסטורי של חנוכה נזכור שלאחר פרוץ המרד, החשמונאים היוו מיעוט נרדף החורט על דגלו את טיהור המקדש והחזרת העצמאות לעם ישראל מהשלטון היווני.
באותה תקופה אין בידי החשמונאים הישג כלשהו, אך יש ברשותם שאיפה, חלום, ערך רוחני המפרנס את המשך המרד עד להישגים הממשיים.
עם ישראל מודד את העוצמה שלו לא בהישגיים הווים אלא בחזון שלו, בעוצמות הפנימיות "לתקן עולם..." - וגר זאב עם כבש, לכן אנו מדליקים נר בתוך החושך, הנר הקטן משל הוא לשאיפה הפנימית.
בעל הבית מדליק נרות עבור בני ביתו ועל ידי כך הוא מבליט את החוזקות הללו שהם אינן פרי מעשה אדם אחד מוכשר ככל שלא יהיה או תלויי כישרונות גנוזים של פרט זה או אחר, אלא הם קיבוץ כישרונות, חוזקות ועוצמות פנימיים של כולם יחד.
הדרך היחידה להעצים ולהבליט את הכוחות הללו הוא בניגוד לחושך במה כל אחד ועם ישראל מיוחד אל מול ...
אני חושב שרעיונות אלו מציבים אתגר גדול בשעת הדלקת נרות החנוכה.
בשעת הדלקת הנרות יש הזדמנות להסתכל בנרות החנוכה ולהתבונן פנימה ולראות מהם העוצמות של כל אחד ואחד מבני הבית ואלו של חייו הזוגיים.
אך כיצד ניתן להביא עוצמות ואורות אלו יותר לידי ביטוי?
אפשר לשבת יחד לשוחח עם כל בני הבית, האם אנו שמים לב ורואים את העוצמות והחוזקות האחד של השני?.
אנו מוסיפים כל יום עוד נר. מוסיף והולך.
לא קל להתחזק מכוחות פנימיים, כוחות שעדיין לא יצאו במלואם אל הפועל.
צריך להתחזק ולראות את הנר הזה, האור הקטן הזה פעם ואחר פעם, במשך שמונה ימים בכדי להפנים אותו להתחזק ממנו ולהוקיר אותו ולקחת את האור שלו לחיים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים.
בפרשת השבוע, פרשת מקץ אנו שמים לב לכך שהפרשה היא המשך ישיר של הדרמה שהתחוללה בפרשה הקודמת.
הדרמה בין יוסף לאחיו.
אני מוצא שישנו חוט החורז את כל הפרשה, חוט שלא מרבים לדבר עליו.
בסוף הפרשה הקודמת יוסף מבקש טובה אישית משר המשקים "וזכרתני" - כלומר תמליץ עלי בפני פרעה כדי שיוציא אותי מבית הכלא.
חז"ל מלמדים אותנו שבקשת יוסף מבטאת חוסר אמונה בקדוש ברוך הוא, יוסף כביכול מסתמך על שר המשקים ולא על הקדוש ברוך הוא.
בתחילת פרשתנו באופן מפתיע, יוסף נלקח לפרעה שאומר לו "שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אתו", אתה שייך למקצוע פתרון חלומות.
יוסף עונה לפרעה "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה".
לכל אורך הדרך יוסף מתמלא בענווה, במקום לנכס את ההצלחה לעצמו, הוא משייך אותה לקדוש ברוך הוא.
בהמשך הפרשה האחים נחשפים לשלטון המצרי, הם אינם יודעים את מה שאנו ה"צופים" יודעים - יוסף אחיהם הוא השלטון.
יוסף מבין שהוא נמצא במצרים לתכלית הרבה יותר גדולה מאשר אינטרס אישי כשלטון לדוגמה, לכן, יוסף מתחיל לארוג מהלך כלפי אחיו שבו שוב אנו נוכחים לראות שהענווה היא יסודה.
יוסף מביא אחיו את לכדי התבוננות וכך יוכלו לבחון את יסוד האחווה והערבות.
רק כאשר יהודה ערב את בנימין בן הזקונים, יעקב מוכן לתת לאחים לשוב ללוע הארי ולשבור שוב אוכל.
הערבות היא תודעה גבוהה יותר מתודעת הצדק.
"אני ערב לא בגלל שמישהו צודק אלא כי אנו קשורים זה לזה".
הענווה של יוסף נובעת מהמקום הרוחני שיוסף מבין שלא את הכל הוא מבין ויודע - ישנו סדר וישנו בעל הבית לעולם, אך לא תמיד האדם מבין כיצד הוא מנהל את הכל.
האחים התחילו מתוך עמדה שהם יודעים מה נכון ומי צודק, לכן הם הרשו לעצמם למכור את אחיהם.
יוסף בעל עמדה של ענווה "איני יודע מה נכון מי צודק", אך אני מנסה לראות לאן מכוונת אותי ההשגחה העליונה.
יוסף ממשיך להוביל את האחים על מנת שיוכלו להפנים את הערך הגדול של אחווה וערבות משפחתית שהיא מעל לצודק.
במשפחה בכלל ובזוגיות בפרט ישנם מצבים של מאבקי כוח סמויים או גלויים, לרוב המאבקים הללו הם תולדה של מאבק על הצדק, על הצדק לפי ראות עיניו הסובייקטיביות של כל אחד מהצדדים.
אך זוגיות חזקה ומשפחתיות בריאה היא הענווה המביאה ערבות.
יחס של ערבות הנובעת לא בגלל הצדק אלא מתוך הערכה לזולת, מתוך תחושת ענווה וכבוד כלפי הזולת.
ננצל את ימי האורים הבאים עלינו לטובה על מנת לחפש את האור בזולת ובחיפוש אחר הצדדים שבו שהם כל כך מאירים גם אם הם שונים מאוד מתוך ענווה המביאה לערבות.
יהי רצון שבחנוכה זה נצליח יחד, אנו, בני ביתנו ובני זוגנו לראות את האורות שבתוכנו.
חנוכה שמח.
