האם בשותפות אירוע ''כניסה או יציאה של שותף'' הוא אירוע-מס לעניין מס ערך מוסף ?
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

האם בשותפות אירוע ''כניסה או יציאה של שותף'' הוא אירוע-מס לעניין מס ערך מוסף ? 

מאת    [ 02/04/2008 ]
מילים במאמר: 2670   [ נצפה 1979 פעמים ]

 
 

פתח-דבר

"פקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975,  [להלן - "הפקודה"] מגדירה "שותפות"; וזו ההגדרה בה:

2 עד 20 בני אדם שהתקשרו לשם ניהול עסק שמטרתו הפקת רווחים, והם אינם מאוגדים כחברה או כגוף מאוגד אחר.

הפקודה מבחינה בין "שותפות כללית" לבין "שותפות מוגבלת":


    •  ב"שותפות כללית" - כל השותפים, יחד וכל אחד לחוד, אחראים במידה בלתי מוגבלת לשותפות. 
    •  ב"שותפות מוגבלת" - יכולים שותפים אחדים להיות מוגבלים מראש לגבי התחייבויותיהם [להלן - "שותף מוגבל"], בתנאי שיהיה שותף כללי אחד, למצער, שאחריותו היא בלתי מוגבלת.

הפקודה מדגישה כללים אחדים לשם הכרעה, אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו. כך, למשל: שיתוף, בכל אופן, בנכס או בכל זכות בו - אין בשיתוף זה בלבד, כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או בעלי הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים, המגיעים מן השימוש בנכס או בזכות.

לפי הוראות הפקודה - "שותפות כללית", שנתכוננה לשם ניהול עסק, חייבת להירשם אצל רשם השותפויות בתוך חודש מן היום שנתכוננה; אולם אי  רישומה, כאמור, של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו.

 לפי הוראות הפקודה - "שותפות מוגבלת" חייבת למסור פרטים על כל שותף מוגבל ועל הסכום שהכניס לשותפות, כדי שהלה לא יהיה אחראי לחיוביה של השותפות, למעלה מן הסכום שהכניס כאמור.

עם כל בקשה, המוגשת לרשם השותפויות, לשם רישום שותפות מוגבלת, יש למסור לרשם השותפויות עותק של תקנות השותפות. הרשם יגיש את תקנות השותפות לשר המשפטים, והשר רשאי להתיר את הרישום או לסרב לו.

שותפות מוגבלת לא תחל בעסקיה לפני שקיבלה מן רשם השותפויות הודעה, כי שר המשפטים התיר את רישומה.

כל שותף כללי רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות. כל שותף כללי הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות, ופעולותיו של כל שותף כזה, כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו בשותפות, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק, והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף המסוים הרשאה לכך.

שותף מוגבל לא ישתתף בניהול עסקי השותפות, ואין כוחו יפה לחייב את השותפות. שותף מוגבל, המשתתף בניהול עסקי השותפות, יהיה אחראי לכל חיוביה, כאילו היה שותף כללי, כל עוד הוא משתתף בניהולה.

שותף מוגבל אינו רשאי, במשך קיומה של השותפות, למשוך או לקבל שום חלק מהשקעתו; ואם עשה כן, הוא יהיה חב בחיוביה של השותפות בכדי הסכומים שמשך או שקיבל.

מי שנתקבל כשותף לשותפות קיימת לא יהיה חב כלפי נושיה בשל מה שנעשה לפני היותו לשותף בשותפות.

שותף הפורש משותפות לא יחדל, בשל כך, מהיות חב לחיוביה שנוצרו לפני פרישתו, אלא בהסכם בינו לבין הנושים והשותפות בהרכבה החדש.

הזכויות והחובות ההדדיים של השותפים ניתנים לשינוי בהסכמת כל השותפים.

לא יתקבל שותף לשותפות בלי הסכמת כל השותפים הכלליים הקיימים. מותר לקבל אדם כשותף בלי הסכמתם של השותפים המוגבלים.

חילוקי דעות, שיתגלעו בעניינים רגילים הקשורים בעסקי השותפות, יוכרעו ברוב של השותפים; אך אין לעשות שינוי במהותם של עסקי השותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים.

שום רוב של השותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם כן ניתנה סמכות לעשות זאת בהסכם מפורש שבין השותפים.

שותף, המקיים בלי הסכמת השותפים, עסק הדומה במהותו לעסק השותפות ומתחרה בו, חייב ליתן לשותפות דין וחשבון על כל הרווחים, שעשה באותו עסק, ולשלמם לשותפות.

שותף, הממחה לאחר את חלקו בשותפות, בין לחלוטין ובין בשעבוד - לא תזכה ההמחאה את הנמחה, כלפי שאר השותפים, וכל עוד השותפות קיימת, להתערב בניהול עסקיה או ענייניה, או לדרוש לעיין בחשבונות על עסקיה, או לבדוק את פנקסיה, שאותם תזכה אותו ליטול את החלק ברווחים, שהממחה היה זכאי לו אילולא המחה, והוא חייב להסכים לחשבון הרווחים אשר קבעו השותפים.

                                             ---------------

מודגש בזה, כי האמור כאן יחול בין שהשותפות רשומה אצל רשם השותפויות ובין שאינה רשומה אצלו.

כפועל-יוצא מכך - אי רישומה של השותפות, כאמור, לא ישפיע בשיקולי המיסוי נוכח השינויים החלים בשותפות.

שינויים בהרכבה של השותפות

שינויים בהרכבה של שותפות מתהווים, על פי רוב, בשני מצבים:


    • n מצב א' - צירופו של שותף חדש לשותפות
    •  מצב ב' - פרישתו של שותף קיים מהשותפות

ולהלן הפריטים שבתוך כל מצב ומצב.

מצב א' - צירופו של שותף חדש לשותפות

צירופו של שותף חדש לשותפות מאפשר לו לרכוש חלק בשותפות לפי אחת משתי החלופות האלה:

חלופה א' - רכישת זכות בהון הקיים של השותפים בשותפות, במישרין מהשותפים.

חלופה ב' - רכישת זכות בהון הקיים של השותפים בשותפות, במישרין מהשותפות.

מצב ב' - פרישתו של שותף קיים מהשותפות

 פרישתו של שותף קיים מהשותפות מאפשרת לו למכור חלק בשותפות לפי אחת משתי החלופות האלה:

חלופה א' - מכירת זכות בהון הקיים של השותף הפורש, במישרין לשותפים.

חלופה ב' - מכירת זכות בהון הקיים של השותף הפורש, במישרין לשותפות.

השאלה המשפטית

אנו נדרשים לשאלה - האם כניסת שותף אל השותפות, או יציאת שותף מן השותפות, הן בבחינת  "עסקה החייבת במס ערך מוסף" ?

דיון

מודגש בזה, כי הדיון, אשר לפנינו כאן, אינו עוסק במכירת "מוניטין"(1) במסווה של מכירת "זכות בהון"; שכן,  מכירת "מוניטין" בידי עוסק מחויבת במס ערך מוסף כמכירת "נכס", לפי פיסקה (1) להגדרת "עסקה" ב"חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975" [להלן - "החוק"], משום שהגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק כוללת גם "טובין", והגדרת "טובין" בסעיף 1 לחוק כוללת, בין השאר: "זכות, טובת הנאה, ונכסים בלתי מוחשיים אחרים...".

סעיף 2 לחוק קובע, כי על עסקה בישראל יוטל מס ערך מוסף.

"עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, בין השאר - כלהלן:

"מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו ..."(2)

"נכס" מוגדר בסעיף 1 לחוק - כלהלן:

"נכס - טובין או מקרקעין".

"טובין" מוגדר בסעיף 1 לחוק, בין השאר - כלהלן:

(1) ...

(2) "זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים ובין השאר - ידע..."

"שירות" מוגדר בסעיף 1 לחוק, בין השאר - כלהלן:

"שירות - כל עשיה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר..."

"עוסק" מוגדר בסעיף 1 לחוק, בין השאר - כלהלן:

"עוסק - מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו..."

כזכור, "עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, בין השאר - כלהלן:

 "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו ..."

כפועל יוצא מן ההגדרה - כדי שעוסק יבצע עסקה, עליו למכור נכס או לתת שירות.

לכאורה, מכירת זכות בהון, בידי עוסק, אמורה הייתה להיות חייבת במס ערך מוסף, כמכירת "נכס" לפי פיסקה (1) להגדרת "עסקה" בחוק; וזאת, משום שהגדרת "נכס" בסעיף 1 לחוק כוללת גם "טובין", והגדרת "טובין" בסעיף 1 לחוק, כוללת, בין השאר: "זכות, טובת הנאה, ונכסים בלתי מוחשיים אחרים..."

עם זאת, לטעמי: תמורה בעבור הקצאת הון, בעקבות כניסת שותף לשותפות, או יציאת שותף מן השותפות, אינה בבחינת מכירת "זכות", כפי שנתכוון לה המחוקק, אלא היא בעיקר בבחינת הגדלת הון או הקטנת הון, אשר מטרותיהן הן קביעת המסגרת הנורמטיבית-החוקית לפי הפקודה.

כפועל יוצא וכהמשך ישיר של הנאמר עד כה - כניסת שותף לשותפות או יציאת שותף מהשותפות אינן בבחינת אירוע-מס לעניין החוק, שהרי לא הייתה כל עסקה (מכר או מתן שירות); ולפיכך, ניתן לראות: את הסכום ששילם השותף הנכנס בבחינת השקעת הון בעסק, ואת הסכום שקיבל השותף היוצא כהחזר הון; ואין לגבי שני הסכומים כל חבות במס לפי החוק.

עמדתי זו מבוססת על העיקרון, כי מוניטין אישיים של אדם אינם ניתנים לניתוק מן האדם עצמו, בעל "המוניטין האישיים", ונטילתם ממנו וצירופם או העברתם אל אדם אחר; וזאת - משום שאין אדם  יכול להיפרד משמו הטוב ולהעבירו לאדם אחר(3).

המבחנים בפסיקה לסיווגו של תשלום כ"מוניטין"

פסק דין "שפרירי"(4)

מדובר, כאן, ביועץ מס בעל משרד להנהלת חשבונות ולייעוץ מס, שחתם הסכם עם רו"ח מרים מלכיור, שלפיו יעביר לה את כל זכויותיו בעסק (המוניטין, תיקי הלקוחות, הציוד במשרד, וכן ויתור על זכויות השכירות); וכל זאת - בתמורה לקבלת 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ועיקר התשלום מחולק ל-36 תשלומים חודשיים.

נוסף על זאת, התחייב יועץ המס, שלא לפתוח עסק מתחרה בקריית שמונה במשך  שנתיים.

חישוב מס רווח ההון נערך בידי יועץ המס לפי נוסחת "מכירת מוניטין". 

פקיד השומה סירב לקבל חישוב זה מהטעמים לקמן:

l אין כאן מוניטין, מכיוון שמוניטין מקצועיים אינם ניתנים להעברה בנפרד מבעל המוניטין עצמו.

l לחילופין - אפשר לראות במכירה הזו כמכירה של "זכות לרווחים עתידיים", ולכן זו הכנסה לפי סעיף 2(1) ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961" [להלן - "הפקודה"], או סעיף 2 (10) לפקודה.

l לחילופי חילופין - אפשר לראות במכירה הזו בבחינת תמורה להתחייבות המוכר לקשור קשר בין לקוחותיו, ולכן זו הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה, או  לפי סעיף 2(10) לפקודה.

בית המשפט קבע, בפסק דין זה, כי המכירה הייתה של מוניטין, וכי יש למסותה במס רווח הון ולא כהכנסה פירותית.

בית המשפט דלעיל אמר, בין השאר:

"בהכרח אנו מגיעים למסקנה שכל מה שהיה כלול בנכס הקנייני שנמכר למרים לא היה אלא הקשר שהיה למערער עם לקוחותיו למתן שירותיו כיועץ מס וכמנהל חשבונות והתקווה או הציפיות כי אותם לקוחות ימשיכו לעבוד עם מרים.

אין אפשרות לכנות נכס קנייני בלתי מוחשי זה אלא כמוניטין. ההגדרה שהגדירה הלורד אלדין בפסק הדין שצוטט על ידי כב' השופט ויתקון כי: 'מוניטין שנמכרו אינם אלא ההסתברות שלקוחות ישנים יחזרו למקום הישן' יפה לענייננו כשם שדברי כב' השופט ש' אשר שצוטטו לעיל מתאימים היטב לעובדות המקרה שלפנינו.

סבורני שכאשר הצדדים השתמשו במונח 'מכירת תיקים' לא התכוונו הם אלא לציין את הציפיות לתועלת שמחזיק התיקים יפיק מהתיקים על ידי כך שבעלי התיקים (הלקוחות) (כאשר החומר הכלול בתיקים כבר איננו אקטואלי הואיל ויש בהם חומר ששייך לעבר [הצהרות הון, דיווחי הכנסות, דוחות, התכתבויות וכו'] כפי שהוסבר לעיל), ימשיכו בקשר עם מרים ויבקשו ממנה שירות מקצועי לגבי שנת המס שלאחרי המכירה.

השתמשתי במילה "ציפיות" כי לא ניתן לחייב את הלקוחות שימשיכו לעבוד עם מרים (ראה עדויות הצדדים שצוטטו לעיל).

ה"ציפיות" להמשכיותו של הקשר בין הלקוחות ומרים, אשר בהתממשותה מביאה רווחים עתידיים, היא היא הנכס הקנייני אליו התכוונו המלומדים כאשר כינו נכס בלתי מוחשי זה כ"מוניטין" וזו הייתה בהחלט גם כוונת הצדדים לעסקה נשוא ערעור זה."

[ההדגשות, שלי - י' ג']

פסק דין "פאר"(5)

מדובר, כאן, בחברת הפרסום "פאר", שהעבירה את המשך הטיפול  בלקוחותיה ל"חברת אריאלי בע"מ".

פקיד השומה קבע, כי הסכום שקיבלה חברת הפרסום פאר, היא הכנסה פירותית, ולא הכנסה החייבת במס רווח הון כפי שטענה חברת פאר.

על אף העובדה שבהסכם, שנחתם בין החברות, לא נקבע מראש סכום המוניטין, קבע בית המשפט, כי מדובר בעסקה של מכירת מוניטין, משום שמקובל  בעסקים לסכם את הדיון על מחיר המוניטין לאחר שהקונה השתכנע בקיום רווחים בעסק הנרכש; ובכך - שלל את טענת פקיד השומה ביחס להצגת מכירת תיק לקוחות כעסקה של מכירת מוניטין.

בית המשפט  דלעיל  אמר, בין השאר:

"ב"כ המשיב הטילה בסיכומיה ספק באם ניתן בכלל, בנסיבות הקיימות בארצנו, להעביר 'לקוחות' של עסק המספק שירותים מאדם אחד למשנהו; הרי הלקוחות - כך היא טענה - שהיו נאמנים לעוסק הראשון, אינם חייבים להמשיך עם העוסק האחר, שאינו מוכר להם ואינם בוטחים בו. אכן זוהי הערה נכונה וחלותה לא רק בארצנו, אלא שהיא אינה לעניין בערעור הנוכחי.

בכל מקרה של העברת מוניטין קיים סיכון כזה, ובמיוחד בעסק המספק שירותים כגון העברת פרקטיקה של רופא, עורך דין וכו' ;  ובכל זאת ערים אנו לכך שגם בעסקים כאלה מעבירים מוניטין מאחד למשנהו ומשלמים תמורתם. הדאגה לכדאיות הסיכון היא דאגתו של הרוכש, ואם הוא זהיר במידה מספקת מתנה הוא את קביעת התמורה בעד המוניטין (כמו שהדבר נעשה במקרה שלנו), במידת ההצלחה שבהעברת הלקוחות, הצלחה שתתברר תוך תקופה סבירה אחרי ההעברה.

הסתבר, שהלקוחות לא התנגדו להעברה והמשיכו לעסוק עם הרוכש כפי שעסקו קודם עם המעביר, תהיה התמורה תואמת את הצלחת ההעברה; ואם התנגדו הלקוחות ופנו לאחרים, לא יידרש הרוכש לשלם תמורה כלשהי, או שישולם מחיר נמוך בעד המעט שקיבל.

מכל מקום, תהיה זאת העברת מוניטין, שהם נכס הון המיועד להניב פירות, והעסקה תהיה הונית [ראה: פסק דין ע"א 550/72 (פד"י כח (1) עמוד 651). שם נאמר מפי כב' השופט ויתקון: 'הכל מודים שמוניטין הן 'נכס' שההכנסה שנתקבלה עבורן היא רווח הון']."

פסק דין "יהודה גלרט ויוסף ניידיץ"(6)

מדובר, כאן, בשני שותפים, שהעבירו את כל רכוש השותפות וזכויותיה אל חברות אשר בשליטתם.

בחוזה ההעברה קבעו השותפים, כי המוניטין של השותפות יוערך בידי רואה החשבון של השותפות והוא יימכר לחברה.

בפועל - רק כעבור 5 שנים מאז ייסוד החברה, בעת שאחד מבעלי המניות מכר את מניותיו, קבע רואה החשבון את ערך המוניטין שהועברו לחברה; והוא ביקש, שחלק מהתמורה שקיבל, ייחשב תמורה בעבור המוניטין המגיעים לשותף מאז העברת השותפות אל החברות כאמור.

פקיד השומה סירב לקבל גרסה זו, בטענה כי הסכום שנרשם כמוניטין, הוא - למעשה - חלוקת דיווידנד סמוי; ולכן, רישום המוניטין הוא עסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודה.

בית המשפט מנה, בפסק הדין האמור, שלושה מבחנים לבדיקת קיום מוניטין; ואלה המבחנים:


    •  מבחן א':
    מוניטין של עסק יש להוכיח על פי המבחנים הידועים, כגון: שמו הטוב של העסק, רווחיות העסק, יכולתו של העסק להתפתחות בעתיד, וכיוצ"ב .

    •  מבחן ב':
    קביעת ערכו של המוניטין לא תיערך באופן שרירותי, אלא בכפוף לנתונים, שיש להביאם בחשבון לצורך קביעת ערכו של המוניטין.

    •  מבחן ג':
    המועד לקביעת ערכו של המוניטין יהיה עם מכירתו; וזאת, למעט מקרים יוצאי דופן, כגון: מצב, שבו הקונה לא הכיר את העסק ולא היה ביכולתו לעמוד על רווחיותו.

פסק דין "לאון בן אסולי"(7)

מדובר, כאן, במערערים, שהחליטו לחסל את סוכנות ההפצה שניהלו בעבור "שטראוס" ולהעבירה לבעלות שטראוס תמורת סכום של 550,000$.

העסקה הוצגה בידי המערערים כעסקה של מכירת  "מוניטין".

פקיד שומה סירב, בהחלטתו בעניין, לראות בעסקה זו מכירת מוניטין.

                                             ---------------

בית המשפט  דלעיל  קבע, בין השאר, כלהלן:

א. מוניטין אישיים מול מוניטין עסקיים

יש להבחין בין מוניטין אישיים שיכול וירכוש לו יחיד, ובין מוניטין עסקיים שנצברו לו.

מוניטין אישיים, ככל שאלה כרוכים בשמו הטוב של היחיד, בכישוריו וביכולותיו, הם דבקים בו ואינם ניתנים להפרדה ולמכירה.

מוניטין עסקיים, שבהם קשר שנקשר עם מערך של לקוחות וצפי להתמדתו, יוכלו - גם הם - להיחשב בנסיבות מסוימות כקניינו של היחיד, שניתן להעברה לאחר.

ב. מוניטין של מוצר

מוניטין של מוצר דבק במוצר עצמו. המוצר מזוהה בדרך כלל עם היצרן אשר מייצר אותו, ולא עם המפיץ אשר משווק אותו.

ג. מוניטין של מפיץ

מוניטין של המפיץ מתגבש, רק כאשר היצרן, שבעבורו פעל המפיץ, איננו הוא עצמו בעל מוניטין באותו תחום, וכאשר המוצרים שהוא מפיץ אינם מוצרים מאיכות מעולה, המצמיחים מדרך הטבע מוניטין רק למי שייצרם.

ד. מוניטין של מפיץ אזורי

מפיץ של מוצר יכול לצבור לעצמו, בעיקרון, מוניטין אישיים שיאפילו על המוניטין של היצרן עצמו, אך על המפיץ להוכיח זאת בראיות. הוכחה זו אינה ניתנת להשגה בנקל, אפילו יצליח המפיץ לנתק את הקשר הטבעי שבין המוצר ליצרן של אותו מוצר ולייחס את המוניטין לעצמו; וזאת, משום שיהיה עליו להוכיח, כי המוצר מזוהה בידי הלקוחות עמו דווקא, ולא עם היצרן.

מפיץ אזורי, גם אם הוא מוכר וידוע בקרב חוג לקוחותיו באזור פעילותו, לא יוכל להתמודד על הק?נ?י?ין במוניטין של המוצר, מול היצרן שהוציאו אל השוק, כאשר היצרן שולט בשוק שלטון ללא עוררין, באמצעות מנגנוני פרסומת משוכללים והפצה עצמית, המביאים את מוצריו לכל בית.

                                             ---------------

בית המשפט האמור סירב לראות בעסקה זו "עסקת מכר של מוניטין", מהטעמים האלה :


    •  לא הייתה כל מכירה של "עסק חי", שאמורה הייתה לממש את המעשה של רכישת הבעלות על המוניטין; אלא כל שהיה הוא: חיסול עסק הפצה בנתניה, כשרק חלק  מעובדי העסק עברו אל המקום החדש.

    •  בבסיס העסקה לא עמד הקשר עם הלקוחות והצפי להימשכותו שהועברו אל הרוכשת. שטראוס ידעה בהחלט, בכוחות עצמה, למצוא את דרכה אל לקוחותיה ולמושכם אליה גם בלא היזדקקות לחוליית ביניים מקשרת ולמוניטין שנצמחו לזו.

    •  המניע המרכזי של שטראוס לרכישה זו היה לסלק מדרכה את הסוכנות, שעמדה לה כמכשול במעבר לשיווק הישיר. משמע: שטראוס לא נזקקה לסוכנות זו לצורך בניית הקשרים כאמור.

    •  לא מדובר בתיקים של לקוחות, אלא בלקוחות קמעונאים, שקיבלו את סחורתה של שטראוס מידי המחלקים לצורך שיווקה לצרכנים הסופיים.

עמדת רשויות המס

עמדת רשויות המס, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוזר מס הכנסה מס' 9/1997, היא, שיש לבחון "בזכוכית מגדלת" עסקאות המוצגות כמכירת "מוניטין".

בחוזר מס הכנסה מס' 7/1987, נאמר בעניין אחר, בין השאר:

"עמדתנו היא שבכל מקרה בו מדובר באותו עסק והשינוי היחיד שחל הוא שהתחלף שותף ... נראה בשותפות לאחר השינוי בשותפים כהמשך לשותפות...".

[ההדגשה, שלי - י' ג']

סיכום ומסקנות

כדי להכריע בשאלה, אם עסקה שבוצעה היא מכירת "זכות בהון" או מכירת "מוניטין" - רצוי להימנע מלפעול, או לפעול, כלקמן:


    •  להימנע מלהגדיר את סיווגה של העסקה באופן שרירותי; ויש להביא בחשבון, כי בשעת מבחן יהיה צורך להוכיח את תוכנה של העסקה.

    •  להיעזר במבחן, שקבע בית המשפט בפסק הדין "פרל ברקת"(8) שביסודו השאלה: "האם תצא קופת האוצר מקופחת". מבחן זה הוא מבחן עזר בלבד ולא מבחן מכריע, אך הוא ניתן להיעזר בו כדי לקבוע, אם סווגה העסקה, כפי שסווגה, במטרה להתחמק מתשלום מס.

אם נקבע מפורשות, כי העסקה היא מכירת "זכות בהון", אין לראות בה אירוע מס לעניין החוק.

הפניות הכותב:

(1) מבחינה חשבונאית - "מוניטין" הוא הסכום, שבו עולה התמורה ששולמה, על "הערך ההוגן" (FAIR VALUE), שניתן לייחס לנכסים המוחשיים בניכוי ההתחייבויות.

 עם זאת - לצורכי מס, ההגדרה החשבונאית אינה בעלת נפקות של ממש; ולפיכך, בעת קביעת סכום ה"מוניטין",  רצוי להיעזר בבעל מקצוע מיומן, כגון: שמאי עסקים וכיוצ"ב, כדי שהחישוב יוצג באופן אובייקטיבי ככל האפשר.

(2) פסק דין ע"א 111/83, "אלמור לניהול ונאמנות בע"מ" נגד מנהל מע"מ [פ"ד ל"ט (4)1] . שם נקבע, כי רק פעילות שהיא במסגרת המהלך השוטף והיומיומי של העסק היא עסקה.

(3) ראה דברי השופטת ברכה אופיר-תום בשני פסקי דין: בעמ"ה 131/95, מילר יעקב נגד פקיד שומה כפר סבא; ע"א 175/79, מנהל מס שבח מקרקעין נגד "אביבית בע"מ", (פ"ד לד (1),802,804).

(4) פסק דין עמ"ה 4/92, שפרירי נגד פקיד שומה (פד"א כ"א, 25).

(5) פסק דין עמ"ה 240/73, "פאר שירותי פרסום בע"מ" (פד"א ז, 185).

(6) פסק דין עמ"ה 375-6/75, יהודה גלרט ויוסף ניידיץ (פד"א ט, 144).

(7) פסק דין עמ"ה 46/97, לאון בן אסולי נגד מדינת ישראל.

(8) פסק דין עמ"ה 96/86, "פרל ברקת בע"מ" נגד פקיד שומה ירושלים (פד"א ט"ו, 83).

יניב גבריאל, הוא מומחה מס אשר שימש בעבר כיועץ מיוחד לרשות המיסים בישראל בנושאי מיסים ושינויי חקיקה.משמש כמנהל וכבעלים של המכללה למיסים ולחשבונאות. פרטים נוספים בטלפון (רב קווי) 1-700-700-088 או בכתובת המכללה : http://www.taxcollege.co.il
חשב שכר, חשב שכר בכיר, מחשוב שכר, מרתון לנכשלים בחשבות שכר , חשבונאי פיננסי, הכשרה מעשית למנהלי חשבונות, הצהרות הון, אמנות הדיון במס הכנסה, מרתון לנכשלים בייעוץ מס, מיסוי מקרקעין, מס ערך מוסף, ביטוח לאומי, דיני עבודה, יועצי מס, חשבונאי בכיר מדופלם, ניתוח דוחות כספיים, הנהלת חשבונות סוג 1+2, הנהלת חשבונות סוג 3, תכנון מס בפרישה, ביקורת פנימית, חשבים ומנהלי כספים, תמחיר תקציב ובקרה, ניהול עסקי , העצמה ויזמות עסקית , ניהול עמותות ומלכ"רים ועוד.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב