מה תשיב כשאשאל אותך מי אתה? 

באחת מפגישותיי הראשונות עם שרה היא אמרה לי משפט שלא אשכח לעולם: "I do not know who am I in this world anymore" ("אני כבר לא יודעת מי אני בעולם הזה"). שרה, אשה משכילה ואקדמאית בעלת מקצוע חופשי, נשואה ואמא לשני ילדים, סיפרה לי על מהלך חייה, ילדותה, המעברים שעשתה בין ארצות, בין דירות ובין קהילות, הקשיים בזוגיות שלה בהם הרגישה שהלכה לגמרי לאיבוד, ובדרכי חייה חשה שהיא איבדה את זהותה האישית.

אותו משפט נאמר לי מאז אין סוף פעמים בקליניקה, והכריח את שנינו, המטופל והמטפלת, לעמוד בפני שאלת הזהות האישית של אותו אדם סביב נסיבות חייו אשר הביאו אותו לכאב עז ולצורך למצוא ולהרכיב את זהותו מחדש על מנת להחזירו לגלגל החיים שלם ומלא, מסוגל להמשיך דרכו באהבה ובגאון.

המשפטים המופלאים והחכמים "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ובפני מי אתה עומד לתת דין וחשבון" (משנה אבות, ג', א) או המשפט של ר' נחמן: "כל העולם כולו גשר צר מאד" חשובים מאד בפני עצמם, אולם בין לבין, בדרך, על הגשר, אינם נותנים לנו מענה לשאלה המהותית אצל כל אדם בין רגע הלידה לרגע מותו "מי אני"? מה הזהות שלי"? ממה היא מורכבת ולמה לעיתים אנו חווים תחושה של אבדן זהות או אפילו מחיקתה?

הזהות האישית שלנו מורכבת כמו פאזל, מאין סוף חלקים, רבדים וזמנים שונים בחיינו; היא מורכבת מילדותכם ובגרותכם, מזהותם של הוריכם ומשפחתכם, הסביבה בה גדלתם, מיקומכם בסדר ההולדה במשפחתכם ואישיותם וזהותם של שאר אחיכם, היותכם הורים או סבים, זהותכם המגדרית (כנשים או גברים), הלאום אליו אתם משתייכים והארץ בה אתם חיים, הקהילה אליה השתייכתם או עדיין שייכים, קשרים שחוויתם בחייכם, עבודתכם והמקצוע אותו רכשתם אשר לעיתים מחלחל עמוק לתוך זהותכם, דתכם ואמונתכם, ערכיכם, מאפייני אישיותכם, תחביבים או פעילויות שונות בהן אתם מעורבים, אובדנים, פרידות, שכול, ניתוקים ועוד ועוד. אמרתי פאזל? טוב, אתקן, כעת משכתבתי כל זאת זה נשמע לי קטן מדי. אנסה לנסח את זה שוב: פאזל ע-נ-ק, תלת מימדי, צבעוני ותזזיתי.

על המקדש הגדול של אפולון שבדלפי היה כתוב באותיות קידוש לבנה "דע את עצמך", כקריאה משמעותית לאדם שלא להתנהל בעולם הזה כסהרורי אלא כמי שמכיר את זהותו, ערכיו, מטרותיו, אמונותיו, ומסוגל לנהל את חייו לפיהם באקטיביות ומתוך מודעות ושליטה. באופן סימבולי דלפי הייתה ידועה בעולם היווני כאתר שבו נמצאת אבן האומפאלוס, שהיא מרכז כדור הארץ והיקום בדיוק כמו שהזהות שלנו נמצאת במרכז הוויתנו. אמירה זו; "דע  את עצמך", מקבלת יתר תוקף ומשמעות בעולם בו מודעות אישית, הגשמת שאיפות, מימוש עצמי וכיו"ב הפכו לערכים מובילים. בעשרות השנים האחרונות התמקדה הפסיכולוגיה והפילוסופיה בתשומת לב רבה ל"אני" ובטיפוחו, זאת לעיתים בניגוד לערכים של "אנחנו" ומחוייבות לזולת ולקהילה, לעיתים תוך התגמשות וויתור על רצונות וצרכים אישיים. אין כאן טוב ורע, נכון או לא נכון. יש חשיבות עצומה לפיתוח זהות אישית, אך גם לעולם ששם יתר דגש על ה"אנחנו" היו וישנם  יתרונות, ומשזה השתנה דבר בא לידי ביטוי בעלייה עצומה באחוזי הגירושין מאז שה"אני" תפס מקום מרכזי כערך לגיטימי לעומת מחויבות לתא המשפחתי ויציבותו כערך מרכזי. אותו הדבר חל על הערך של יציבות תעסוקתית מול עולם שבו הערך של מחוייבות התערער, גם לעובד וגם למעסיק, והשפיע על תחלופת עבודות מדי שנתיים שלוש לעומת עבודה במקום אחד לאורך חיים שלמים בעולם שאיננו עוד,  או פיטורין בכל עת שבה הכלכלה משתנה בעולם גלובלי תחרותי וסוער. כן הדבר בהשפעת ערכי החברה על הפרט. בקיבוצים של פעם או בקהילות מסוימות, ערכי החברה היו (ועודם, במקרים מסוימים) מעל ומעבר לרצונות וזהותו האינדיבידואלית של הפרט, דבר שמחד הפחית את הצורך לעסוק בזהות האישית ויצר עבור האדם שהאמין באותם ערכים שלום פנימי ושלוות נפש, אך מאידך כשהזהות האישית לא תאמה את ערכי החברה בה הוא חי יצר דיסוננסים פנימיים, כעס ומצוקה.  

יחד עם זאת, כעת, כשאשאל אותך בעת שאת/ה קוראים מאמר זה "מי את/ה"? מה תענה לי? כיצד תציג את עצמך? האם תשיבו בשטף ובקלות או האם שאלתי תביך אותך ותגרום לך להשפיל ראשך בהיסוס ובלבול? האם תענה לי את תשובתך דרך הזהות המקצועית שלך ("אני עורכ/ת דין") או דרך הייחוס המשפחתי שלך? האם תענה לי דרך הלאום, הדת או הארץ בה אתה חי? האם תמנה לי את רשימת יתרונותיך או שתבחן לעומק ותוכל לצייר לי את כל חתיכות הפאזל המרכיבות את זהותך? עצרו לרגע את שטף הקריאה, והקדישו מספר דקות בינכם לבין עצמכם לחשוב כיצד הייתם עונים לשאלה זו.

התבלבלתם? נפלא. זה הזמן להתחיל את העבודה על הזהות האישית שלכם. במדרש תנחומא על פרשת ויקהל (שמות לה, לז)  כתוב: "שלשה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו". השם, הזהות הזו שתתחיל כעת לשים לב אליה, לחשוב עליה, לבחון ולבדוק אותה, היא הזהות שאתה תקנה לעצמך, באופן המדויק והנכון ביותר עבורך.  

דמיינו לעצמכם כרגע שמש שלה קרניים רבות. כל קרן כזו היא כמו "זהות קטנה" או תת-זהות שיחד יעזרו לך לזהות את כלל הזהויות המרכיבות את הזהות האישית שלך כאדם בעולם הזה. על כל קרן רשמו את תתי-הזהויות שלכם שהן חלק מהפאזל הגדול. מי שרוצה לעשות עם עצמו עבודה זו לאחר קריאת מאמר זה, ולא להסתפק באמירה כללית כגון "אני אשה" או "אני עתונאית", רשמו באותו מקום מהי הזהות הנשית שלך, ואיך הזהות הנשית או המקצועית שלך משפיעה על הזהות הכללית שלך או מהי זהותך כעתונאית, במה היא מתאפיינת עבורך כאדם, מה זה אומר עבורך ועליך וכיו"ב. קחו את הזמן ובואו נתחיל. בבקשה היו סבלניים עם עצמכם, כיוון שכל כך התרגלנו לחשוב במושגים שטחים כגון "אני נשואה", או "אני אשה" שלוקח זמן להבין מה זה אומר שאת אשה? איזה אשה את? מה מאפיין את הנשיות שלך? מה את אוהבת ומה את לא אוהבת כאשה? איך עובר החודש הנשי שלך? ועוד שאלות. וכך גם כלפי כל קרן אחרת: מה זה אומר עליך שאת נשואה? מה הפסקת לעשות ואילו דברים חדשים נכנסו לחייך?  האם העובדה שאת נשואה מגדירה גם את הזהות הזוגית שלך או שאלו שני דברים נפרדים?   מה השתנה בך מאז שאת נשואה? מה מגדיר אותך כאשה נשואה לעומת אשה רווקה? למי את נשואה? מה זה אומר שאת נשואה דווקא לו וכיצד זה השליך על זהותך? וכיצד מכאן צמחה הזהות הזוגית שלך על שלל מאפייניה ומרכיביה? זה מרתק. זה מסקרן, זה יצירתי ומאתגר וכמובן מייצר הרבה חומר למחשבה. בבקשה, אל תנסו לעשות הכל בבת אחת. קחו את זה כאילו כרגע קניתם פאזל של 1000 חלקים ואתם מתחילים להרכיב אותו אט אט על שולחן המטבח. כל פעם מבינים יותר ויותר איזה חלק בפאזל שייך לאיזה תחום בחייכם, וכיצד הוא מתאים לשאר החלקים שסביבו.

תכף לאחר שתציירו את אותה שמש מופלאה על שלל קרני הזהות שבה, תבינו כי כל קרן משליכה על כלל זהותכם: כיצד הגדרת הזהות המגדרית שלכם משפיעה על הזוגיות שלכם, וכיצד הזהות הזוגית שלכם משפיעה על הזהות הההורית שלכם, וכיצד הזהות ההורית שלכם משפיעה על הזהות התעסוקתית שלכם, וכיצד זהות הבית שבו גדלתם על ערכיו ואפיוניו השפיעה (אולי) על בחירת המקצוע שלכם וכיצד הזהות המקצועית שלכם נבנתה בו ("כולם במשפחה שלנו עורכי דין" או לחילופין "אני היחידה במשפחה שלי שהלכה ללמוד עריכת דין בניגוד לרצון הורי"), וכיצד הזהות שלכם כיהודים משפיעה על הזהות הלאומית שלכם, או על הזהות הדתית שלכם, וכן הלאה וכן הלאה. מרתק. פאזל תלת מימדי מורכב וזוהר המשתנה תדירות.

כשטיפלתי במיכל בת ה-28 ששבה מטיול ממושך בחו"ל לאחר שלא הצליחה למצוא זוגיות וחוותה משברים בעולם העבודה, קיבלתי לידי נפש מרוסקת לחלוטין. היא בכתה ללא סוף ושבה וחזרה על האמירה "אני לא יודעת מי אני, מה אני רוצה, מה אני צריכה", מבולבלת ואבודה. זה לא באמת שאיבדה את זהותה, אלא כי המשברים שחוותה גרמו לפאזל הזהות שלה להסדק ולהתפרק, והיא חוותה קושי עצום לחבר את פיסות הפאזל מחדש למשהו שלם, דבר שהוביל אותה לתחושת דכדוך עמוק, אבדן אנרגיה וקושי גדול להתמודד עם אתגרי החיים.

מכיוון שונה לחלוטין עלה הנושא של זהות אישית ביתר חריפות בטיפול של איתן וליבנת, שבו הם חוו חוויה קשה בנישואיהם של נסיונות בלתי פוסקים למחיקת הזהות של האחר, גם אם לא הבינו בפועל שזה מה שהם עושים. כל אחד מהם פעל מתוך בטחון  פנימי עז, נמרץ ונוקשה שדרכו היא הנכונה והשני טועה לחלוטין. הם הגיעו מותשים ממריבות בלתי נגמרות וחסרות כל תכלית, שבה כל אחד מהם רק ניסה לשכנע את השני בצדקתו מבלי יכולת לזהות את הזולת כיישות שונה ונפרדת ממנו, בעלת זהות אישית ועצמאית, עם רגשות רצונות, צרכים ודעות משל עצמה, והצורך להכיר ולכבד זהות זאת על מנת לגשר על הפערים ולמצוא פתרונות שיכבדו זה את צרכיו של זה מבלי לדרוס ולמחוק איש את זהות רעהו.

תמר, מטופלת נוספת שלי, נולדה לאחר ארבע בנות ואביה היה המאוכזב שבמאוכזבים כשנודע לו מהמיילדת שנולדה לו עוד בת. הוא התקשה להכיל את אכזבתו ואף הביע אותה כלפיה לאורך שנים רבות. היא גדלה בבית סוער ורב ויכוחים, ומעולם לא ניתן מקום או דגש לטיפוח זהותה האישית. במעבר ישיר היא עברה לבעל דומיננטי שגם הוא בדרכו שם כל מכשול ואבן להגדרת זהותה. היא לא ידעה לעמוד על שלה, כיוון שלא ידעה מהו אותו "שלה"; מה הזהות שלה, מה היא רוצה, מה היא צריכה. היא רצתה להתגרש ממנו, אך לא יכלה להתגרש מ"חוסר הזהות" שלה, והיתה אבודה לחלוטין. לקח לנו זמן רב להביא את זהותה האישית לכלל "שלם" על מנת שתוכל בצעדים קטנים ומדודים ("Baby steps")  להתחיל לעשות דרכה בעולם זה באהבה ובכבוד לעצמה, לרצונותיה וצרכיה, ולדעת לעמוד על שלה בכל עת שהתגלה קונפליקט, ללא רגשות אשם או האשמה, ללא תלות ופחד, מתוך תחושת עצמאות ושלמות עם מי שהיא. היא לא פחדה יותר להיות לבד, כיוון שלא היתה יותר תחושת תלות וריקנות. היא אהבה את הזמנים בהם היתה לבד, והרגישה שהיא ממצה בהם את כלל אישיותה ויכולה להביא לידי ביטוי את כלל זהותה.  

כשאנו אומרים את קריאת שמע, ובה המילים הנפלאות "השם אחד ושמו אחד", אנו מקבלים את השם על כל חלקיו ו 72 שמותיו ומאפייניו. הוא שלם, הוא אחד. הוא מורכב ממידת הדין ומידת החסד, הוא לעיתים כועס וזועם ולעיתים רב חמלה וחן וחסד ורחמים, אך הוא אחד. כך גם אנחנו, בהכרה של כל מאפייני הזהות שלנו, בקבלה ובכבוד, מתוך חמלה ואהבה וללא שיפוטיות וביקורתיות, יכולים להגיע לאותה תחושה של השלמה ושלמות עם מי אני ומה אני בעולם הזה.

אולם כבשר ודם, אנו עוברים לעיתים חוויות מטלטלות שבהן "האחד", השלם-אך-לא-מושלם מתפרק לנו מול עינינו. "האדם תבנית נוף מולדתו", כתב שאול טשרניחובסקי, אך מה אם מולדתו משתנה?  אנשים המהגרים מארץ לארץ למשל, חווים פעמים רבות טלטלה רגשית קשה. הנופים והאקלים אליו הורגלו משתנים, הם מאבדים את המקצוע שלהם, את ההערכה והכבוד לו זכו, את האנשים אותם הכירו והיו חלק מזהותם, הם נפרדו משפה ותרבות שלמה ולעיתים גם מקהילה שהקנתה להם חווית השייכות והיתה חלק מזהותם. מאפייני האישיות שלהם נשארו בתוכם, אך כל שאר מרכיבי הזהות נעלמו וכעת הם צריכים להתחיל הכל מבראשית, לעיתים בתוך סביבה שלא מבינה את הקושי הנפשי העמוק לבנות לעצמך זהות חדשה כ"ישראלי". אנשים אלו ירגישו לאורך זמן רב את תחושת הזרות וחוסר השייכות החל מסיפורי הילדים שאינם מכירים, את חוויות השירות בצבא, את מאפיייני התרבות הישראלית, את האוכל המקומי, את שכיות החמדה של ארץ ישראל על נופיה וגווניה, את הקהילה החדשה או אנשי השכונה אליה הצטרפו ואפילו הסלנג המקומי וראשי התיבות; לך תסביר למישהו זר מה זה "לפרגן" או "סבבה"? או מה מהות המשפט "יש לנו קילומטרג' ארוך ביחד" ועוד. מילים מייצגות משמעויות עמוקות בנפש האדם, וגם אם נתרגם אותן מילולית הזר יתקשה להבין את עומק המושג עבור מי שחווה אותו כמובן מאליו בחיי היום יום, ומול אלו המילים הביטויים והסלנג אותו הוא הכיר והשתמש והיו חלק מזהותו כעת לא אומרים כלום לסביבתו החדשה.

 אפילו מעברי דירות תכופים מאזור לאזור ומעיר לעיר יכולים לטלטל את הזהות הנפשית שלנו; הצורך להכיר כל פעם מחדש את הגנים ובתי הספר, להתחבר לקהילה חדשה ולהרגיש חלק ממנה לאורך זמן תוך יצירת הכרויות משמעותיות וחשובות, להיות מוכר ושייך, להזמין ולהיות מוזמן, להרגיש את אותה חווית יציבות ושייכות שרק מישהו שחי במקום אחד זמן רב מצליח להרגיש. לא בכדי בפירמידת הצרכים של הפסיכולוג האמריקאי אברהם מסלאו נמצא מושג "השייכות" עמוק מאד בטבלת הצרכים, משום שללא אותה תחושת שייכות והזדהות ההשלכות על נפש האדם גדולות מאד. מסלאו הוסיף לכך ואמר כי ככל שאנשים נמצאים ביותר מעגלי-השתייכות, כך הסיכוי שלהם לבריאות נפשית ותחושת שמחה וסיפוק בחייהם גוברים. אנשים שחוו בחייהם מעברי דירות תכופים יודעים כאן בדיוק על מה מדובר, ואיזה טלטלה עוברת הנפש על זהותה הייחודית עם כל מעבר דירה או עיר, פחות כשאנו צעירים, ויותר ויותר בעת שאנו מתבגרים.

גם פרידה וגירושין או פיטורין, או להבדיל אלפי הבדלות חוויות מוות של בן זוג, מטלטלות את הזהות האישית שלנו. חלק מהזהות שלנו קשור גם לזוגיות שבנינו, לאישיותו ומשפחתו של בן זוגנו, והפרידה אינה רק מבן הזוג אלא מעולם שלם שהיה קודם קשור לזהות האישית שלנו; מנהגים, חוויות, זכרונות, קשרים אישיים, חגים ושבתות הנערכים בקרב המשפחה המורחבת, שינוי במושג ההורות ולעיתים שוב- גם מעבר מגורים. כך גם אדם שנאלץ להפרד ממקום עבודתו ותפקידו, עלול למצוא עצמו במשבר זהות, בשל אותן סיבות ממש. לא סתם מחקרים מראים כי בראש הסולם של מצבים העלולים להוביל אדם לדכאון בחייו נמצאים מוות של אדם קרוב, גירושין ופיטורין, וכמובן גם מעברים וטלטלות רבות בחייו.   

אותו פאזל מופלא המרכיב את הזהות האישית שלנו, כשהוא שלם ויציב, חשוב לנו לתחושת בטחון וערך עצמי, תחושת חוסן, עקביות ויציבות, אקטיביות ומוטיבציה להשגת מטרות, ועוד. לעומתם סדקים בתחושת הזהות או אובדנה, מסוכנת לבריאותנו הנפשית ועלולה לגרום לתסכול עמוק, חרדות, דכאון, אבדן החוסן הנפשי, ירידה חדה בבטחון, בדימוי ובערך העצמי, בלבול וחוסר אונים.

בזהות האישית שלנו על כל רבדיה ארוגים גם חוטים של אישיותנו: תלות מול עצמאות, מוחצנות מול מופנמות, גשמיות מול רוחניות, אקטיביות מול פסיביות, אופטימיות מול פסימיות, מרדנות מול קונפורמיות, נוקשות מול גמישות מחשבתית, תושיה לעומת חוסר אונים, חום מזג מול קור מזג, מנהל או מתנהל,  שלווה ואיזון נפשי מול נפש סוערת, רציונליות מול אמוציונליות, וכחנות מול פייסנות,  ועוד. כמובן שמדובר כאן על רצפים שבין קוטב אחד למישנהו, ולא בהכרח "או כך-או כך".

במצבי חיים שונים או בנישות שונות בחיינו דפוסי אישיות אלו יכולים לבוא לידי ביטוי באופן מנוגד או שונה או ברמות שונות, אך חשוב כי תזהו מה באופן בסיסי מאפיין את הזהות שלכם. כל אלו יכולים לסייע לאדם לחזק את הזהות האישית שלו במצבי שינוי או משבר, או להפך, לערער ולהחליש את יכולתו של האדם להתמודד עם אותם שינויים. דבר זה מסביר כיצד אנשים שחלק מהזהות שלהם משתנה בעקבות שינוי מהותי בחייהם, כגון גירושין, הגירה, התרוקנות הקן המשפחתי עם יציאת כל  הילדים מהבית, שינויים בעולם התעסוקה ועוד יתמודדו באופן שונה לחלוטין עם מצבים אלו. בדומה, ניתן לראות זאת גם אצל אנשים שחיו בסביבה אלימה או קשת יום, אך אצל חלקם התגבשה זהות אישית ייחודית ואיתנה והם יצאו לעולם הרחב מחוזקים וחדורי מוטיבציה לחיים אחרים, ואילו אצל חלקם סביבה זו הופנמה והפכה לחלק מזהותם מתוך תחושת קורבנות ואין מוצא.

הזהות האישית שלנו מורכבת גם מזכרונות-עבר, חלקם חבויים עמוק בתת המודע, וחלקם מודעים וברורים ולוקחים חלק נכבד מזהותנו.

בניית הזהות שלנו ותחזוקתה או שינויה היא תהליך הנמשך לאורך כל חיינו, והוא מורכב גם ממצבי משבר שנכפים עלינו, שינויים מהותים אותם אנו בוחרים לעשות בחיינו (ודוגמא טובה לכך היא חזרה בתשובה) או בניית זוגיות מיטיבה שבה אנו לומדים כיצד לא לאבד את הזהות האישית שלנו לצד כבוד לזהותו של בן הזוג השני אך באותו זמן ממש עבודה מתמדת על בניית אותה "יישות שלישית" הקיימת בינינו – הלא היא הזהות הזוגית המשותפת שלנו.  

בחרתי לסיים מאמר זה בשיר האהוב עלי של זלדה מישקובסקי  "לכל איש יש שם", המסביר באופן פיוטי, ולאו דווקא פסיכולוגי או אקדמי כיצד נבנית זהותו של אדם:

לכל איש יש שם

שנתן לו אלוהים

ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם

שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו

ונתן לו האריג

לכל איש יש שם

שנתנו לו ההרים

ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם

שנתנו לו המזלות

ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם

לכל איש יש שם

לכל איש יש שם

שנתנו לו חטאיו

ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם

שנתנו לו שונאיו

ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם

שנתנו לו חגיו

ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם

שנתנו לו תקופות השנה

ונתן לו עיוורונו

לכל איש יש שם

לכל איש יש שם

לכל איש יש שם

שנתן לו אלוהים

ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם

שנתן לו הים

ונתן לו מותו.