האם בדרישות תפקיד כלשהו כתוב "דרוש מנהל כריזמטי"? או שמילה זו נבלעת בתוך דרישות כתובות אחרות?
האמת היא שרק בעזרת בניית מערכות יחסים נבונות אפשר לנהל נכון צוות עובדים. כדי להיות כריזמטיים אנחנו רוכשים מינקות כישורי התנהגות ותקשורת דרך ניסוי וטעייה ומתאמנים על כישורי ההופעה שלנו בעזרת אהובים ואהובים פחות. כריזמטיות היא תכונה מולדת שיכולה להשתפר ולהצליח בתנאים שבהם יש צורך להשפיע בכוחה של האישיות מגיל צעיר. אנשים המוגדרים כבעלי כריזמה כובשים את הקהל שלהם בעודם צעירים מאד, ולומדים לעשות זאת דרך כל מערכת יחסים שיש להם.
היכולת לכבוש קהל נשענת על היכולת לשחרר מחסומים פנימיים, כלומר רגשיים, ולהיעזר בחוויות כאמצעי ללמידה ושיפור כישורי נוכחות מול קהל. לאנשים כאלו יש עולם רגשי מאוזן, דמיון חזותי מפותח המדרבן אותם להמשיך ולהצליח. תכונות אלו מתבטאות בשפה של הגוף, המרתקת שהם מסגלים לעצמם, בהרבה תהליכי ניסוי וטעייה.
אנשים כריזמטיים יכולים לתת הרצאה ללא פחד קהל, להופיע למשא ומתן ולנהל אותו בצורה האופיינית להם, ולנצח, וכך גם בכל תהליך אחר שבו מתפתחת מערכת יחסים – היא תמיד תהיה בהובלתם ובניצוחם.
מולם, אנשים אחרים מפתחים חוסר בטחון עצמי, ועל פי רב יכולת תגובתם נפגעת. לכן, אנשים כריזמטיים ממשיכים לסחוף אחריהם אנשים, קהלים, מפלגות, עמים.
אך לא כולנו כריזמטיים. רובנו בעצם ממש לא. אצל רובנו יש הרבה סימני שאלה כשאנחנו נמצאים במקום שבו עלינו להרצות, להביא פרזנטציה מול דרג מנהלים או לקוחות, להתראיין לעבודה חדשה או לראיין מועמד חדש.
את רובנו מוביל פחד קהל – הפחד השני בעוצמתו אחרי פחד המוות. רובנו מוצאים את עצמנו אומרים דברים שלא חשבנו עליהם קודם, שוכחים להגיד את הדבר החשוב ביותר, מגמגמים במקום שבו הרהיטות חשובה, מקווים לטוב למרות תחושת ההחמצה שנוצרת לאחר האירוע הדרמטי.
למה זה קורה? כי לא הגענו מוכנים מספיק לפגישה / הרצאה / פרזנטציה/ ראיון?
למה ההתרגשות שאנחנו חשים מציפה אותנו (מי שלא מסמיק מבחוץ בוודאי חש זאת בפנים) וגורמת לנו להסס במתן התשובה או לגמגם במהלכה?
אפשר ללמוד מהאופן שבו אנשים כריזמטיים מסגלים לעצמם את ההתנהלות שלהם. אפשר גם לעמוד מול המראה ולשנן שוב ושוב מה אנחנו רוצים לומר.
אלא שכל הדברים האלו לא ישנו כהוא זה את התחושה הפנימית: אני לא מספיק טוב, אני לא מספיק... וכו'.
אלו תחושות הנובעות מהעדר ביטחון עצמי שמקרינות על ההתנהגות החיצונית שלנו, כלומר על השפה של הגוף. זה לא מה אמרנו שחשוב אלא איך הגוף שלנו דיבר את מה שאנחנו חושבים.
רובנו נוטים לחשוב שאין לנו שליטה על שפת הגוף שלנו. רובנו רוצים לקרוא את שפת הגוף של האחר כדי להבין מה אותו האדם חושב לפני שהוא אומר את דבריו. רובנו לא מודעים ל-איך שהשפה של הגוף מדברת אותנו מבחוץ.
אדם כריזמטי נקלט ככזה דרך הגוף שלו, המביע את הנינוחות, החופשיות והביטחון שיש לו.
איך לומדים לשנות את ההתנהגות החיצונית כדי שנצליח?
לכך יש תשובה מאד ארוכה שהתמצית שלה היא: על ידי שינוי פנימי של מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, ועל ידי שינוי מערכות היחסים שלנו עם אנשים שסביבנו אנחנו מסוגלים בצורה נלמדת ועקבית לשנות את שפת הגוף החיצונית.
בתהליך הלמידה עלינו לבחון מהן הפרסונות הפועלות בנו, מהו הסיפור הפנימי שהכי מפריע לנו ולאט לאט להסיר את המחסומים הרגשיים. רק אז השפה של הגוף תשדר ותבטא את האוטנטיות שלנו, תאפשר לנו לבצע את מה שאנחנו רוצים ולהגיע להצלחה שאנחנו מבקשים.
מנהל שרוצה להצליח בתפקידו – כדאי לו שיבחן בתוכו – מהן יכולותיו הרגשיות, המחשבתיות והגופניות, האם ואיך ניתן להשתחרר מהמחסומים הפנימיים שיש לו. סדנאות השפה של הגוף במערכות יחסים ניתנים הכלים האלו ביד רחבה ובאופן המאפשר להמשיך ולתרגל גם בבית עד לקבלת שפת הגוף הרצויה לנו.
