רובנו חיים בתוך הראש שלנו ונמנעים מלהקשיב לסימנים שהגוף שלנו שולח.
שני אזורים בגוף שלנו מדברים איתנו ללא הפסק.
• צוואר, חגורת הכתפיים, בית החזה.
• הבטן עם גב תחתון.
לא סתם נחרתו האמירות: "עולמנו על כתפינו" ו"יש לי תחושת בטן" בחיינו. והרבה פעמים אנחנו לא מקשיבים לא לבטן והגב התחתון ולא לכתפיים, לצוואר או לבית החזה.
עובדה היא שרק לנו יש את השליטה על עצמנו. רק אנחנו חשים את הגוף ורק אנחנו יכולים לבנות קשרים בין הגוף והמחשבה, הרגש וההרגשה. התוצאות של הקשרים הללו ברורות: הם משפיעים על הדימוי העצמי, על כל קבלת החלטה ועל כל מערכת יחסים שאנחנו בונים.
המראה שעל הקיר
בכל הפעמים שבהם אנחנו חולפים ליד מראה אנחנו רוצים להסתכל במראה, מגניבים מבט. למה זה קורה? מפני שמבחינה אינסטינקטיבית ההבנה שלנו את עצמנו נובעת ממה שהגוף יוכל לספר לנו. מהשפה של הגוף.
מי מאיתנו באמת שם לב לסימנים של הגוף? הידעתם שהגוף יכול לתת לנו כלים להבין מהי דרכנו? זה נראה לכאורה מאד לא הגיוני כי הגוף מורכב מבשר, דם ועצמות. למעשה בגוף תאי מוח מוזרמים לאורך עמוד השדרה שהוא "המוח של הגוף". דרכו נבראת היכולת להתקדם פיזית ממקום למקום, להפעיל את הגוף על כל מערכותיו המורגשות והנעלמות מעיין.
מכיוון שהגוף מחובר למוח הוא גם שולח לנו סימנים, דרך הגוף.
1. בכתפיים ובית החזה:
אם אנחנו בעומס יתר רגשי, פיזי, כלכלי או חברתי – הכתפיים שלנו יתנו לנו סימני אזהרה. רובנו חשים זאת רק לאחר זמן רב. הכתפיים הכאובות לא מניחות לנו עד שאנחנו שמים לב אליהן. לעיתים – מאוחר מדי. אחרי שהנזק כבר נגרם, ובמקום שבו יש לבנות משהו חדש – מבפנים החוצה.
2. בטן וגב התחתון:
זה שם כולל למכלול אברים רכים שאינו מחופה או מוגן על ידי עצמות. זו "הבטן הרכה" שלנו והיא באה לבטא את הרכות אל ואל זולתנו. זהו הרגש.
רובנו מתעלמים מהרגשות העולים בנו. פוטרים אותם, כסימני חולשה. שמים אותם בצד. בדי עבד, כשמסתכלים לאחור על תהליך קבלת ההחלטות, אנחנו זוכרים את התחושה שעלתה מהבטן (יש הקוראים לה אינטואיציה), שהתבטאה בתחושה פיזית לא נוחה ובתחילתו של כאב לא מובן. זהו הרגש שלא בא לידי מיצוי ומשפיע פיזית על מערכות הבטן והגב התחתון.
רכות, רגש, אינן מילים גסות. בתהליך החשיבה אפשר לשלב הגיון וקור רוח עם רגש. זה נקרא אנושיות. זו החמלה שאנחנו יכולים להביא גם על עצמנו וגם על זולתנו. זה לשלב רגשות - דלק המתניע תהליך התקדמות.
איך זה בא לידי ביטוי בגוף שלנו?
הגוף שלנו מדבר איתנו כל הזמן דרך השפה שלו. האיתותים הם פיזיים, מוחשיים ותחושתיים.
כשאנחנו לא בשימת לב ללפיד המאיר, החלטות שגויות יוצרות תהליכים המתדרדרים עד שאין לנו שליטה על הנעשה. הכתפיים, הבטן עם הגב התחתון (בכאב פיזי) מסמנים את בואו של שינוי דרסטי שבסופו מתקבלות תגובות גופניות, רגשיות ומחשבתיות מוקצנות.
הדבר הראשון שקורה לנו כשאנחנו מופתעים לרעה הוא סוג של עיוורון. הסביבה נעלמת מתשומת הלב שלנו, הן בראייה והן בשמיעה. אנחנו מופנים להקשיב להלמות הלב וחשים את הצוואר והכתפיים מגיבים ואחריהם את כל הגוף שלנו מגיב מאד חזק לבשורה או למצב.
הדבר הראשון שקורה לנו כשאנחנו מתבשמים משמחה, מופתעים מעצמת הבשורה הטובה הוא סוג התרחבות הלב, תחושת קלילות מדהימה, קלילות באיזור הצוואר וחופשיות בתנועה, הכלה של כל רגש שעולה בתוכנו, וחוסר יכולת להפסיק לחייך או לצחוק. אנחנו חשים בכל הגוף שלנו את עצמת הבשורה.
בפועל אנחנו חיים בין הקצוות האלו כל היום. לא מתבשרים בבשורות מוקצנות אך כן נדרשים להגיב לסביבה שלנו בכל החושים, ובעזרת ההבנות והגוף.
חגורת הכתפיים והצוואר הם המאותתים הראשונים לסמן שמשהו גרוע עומד לקרות לנו. הבטן מאשרת את זה בעזרת תחושה עמומה של חוסר נוחות, קשה לתיאור אך מורגשת.
ביטויי התחושה או הכאב הם כלים מצויינים של התודעה לבשר לנו לתפוס את הרגע. לקחת לעצמנו פסק זמן או להפסיק לעשות / להשתתף במה שאנחנו עושים. רובנו מתעלמים מהסימנים האלו והדחייה הזו רק מחריפה את התחושות הפיזיות והופכת אותן למטרידות, כואבות עד כדי הפסקת כל פעילות גופנית וריתוק למיטה.
לגוף שפה משלו והוא משתמש בה כל הזמן. ההאזנה אליו מאפשרת לנו לפעול הרבה יותר בהגיון, בקור רוח חיצוני ומתוך שיקול דעת. הגוף שלנו נותן לנו סימנים מה נכון עבורנו הרבה לפני שהוא כואב, הרבה לפני שאנחנו מרותקים לבית או לא מסוגלים לתפקד.
ההאזנה לגוף היא שימת לב לשפה של הגוף. הכלים בהם הגוף משתמש הן התחושות שלנו. כל מי שמחובר לאינטליגנציה הרגשית שלו מסוגל לחוש את הגוף ולהבין מה הוא אומר.
הגוף משמש כלפיד העובר לפני המחנה והרבה לפני שהמחשבה שלנו מסיקה מסקנות – הגוף שולח איתותים. ההאזנה לתחושותיו וסימניו מקלה ומאפשרת הסקת מסקנות רצויה לנו.
כל מה שנדרש זה להאזין לסימנים, להאמין להם ולקבל החלטה.
