אז עשינו swot.
ניתחנו , אתרנו זיהינו וקיבלנו החלטה מושכלת ואמיצה = זה מה שאנחנו.
חוזקות - חולשות-הזדמנויות - סיכונים.
הבנו .כי יש דברים בשליטתנו - מבפנים, הזוג הראשון, ויש דברים חיצוניים לנו ושאינם בשליטתנו הזוג האחרון.
עימתנו חוזקות מול הזדמנויות, ניכינו את החולשות והסיכונים - ומצאנו = מה?
מצאנו מה אנחנו עושים הכי טוב , במה אנחנו טובים ביותר במבחן משאבי אדם וכסף , שיש לנו.
מכאן אנו עולים שלב וקובעים, בהתאמה ,את האסטרטגיה שלנו.
במקרה הטוב הקביעה תנוסח בהגדרה חד משמעית ומפוקסת , ובמקרה הבעייתי - קבענו אוסף של מטרות, משאלות, תוכניות עבודה.
השאלה: האם מה שאני עושה הכי טוב הוא שמכתיב את האסטרטגיה שלי.
אסטרטגיה ,שמשה בזמנו לתיאור רוחב מבטו של הגנרל הרומאי, להבדיל מהמבט הנקודתי של הזוטרים ממנו .
ואכן ,המשימה הראשונה של המנהל- ההנהלה- היזם...היא לנתח ולקבוע את מגרש המשחקים העסקי, להתאים את דרכי הפעולה למגרש זה ורק אז לזהות ולסמן מה משלנו, אמצעים ואנשים, ייטיב ביותר להתמודד בזירת התחרות שקבענו. מה משלנו, יש בו יתרון תחרותי על פני המתחרים .
השאלה הקובעת והמכרעת אינה מה אנחנו עושים הכי טוב , אלא
מה אנחנו עושים טוב יותר מהמתחרים שלנו.
לכן, אחרי קביעת המה והאיך מגיע הניתוח, שיתבצע, לא כתיאור כללי של יכולותינו, אלא מה מיכולותינו מעניק לנו יתרון תחרותי בזירה, שהחלטנו לפעול בה.
משמע, אנו מבצעים מהלך מבחוץ פנימה ולא מבפנים החוצה.
קודם נבחן ונחליט מה שוק מסוים צריך או אפשר שיצטרך, איך מבצעים את המה ,וכיצד אנו נלחמים בהצלחה לכבוש שוק זה.
ברור , כי נחפש את ההזדמנות במגרש שמתאים לתחום הפעילות שלנו.
קבוצת כדורסל , שתחליט, כי היא רוצה להשתתף במפעל בינלאומי, תלמד את המתחרים הפוטנציאליים, צפי ההכנסות, האוהדים, החסויות ואז תבצע swot ותבחן איך היא מול המשימה הזו ואילו רכישות והתאמות יש לעשות כדי להיות טובים מהמתחרים. אם , למשל, היו בוחנים , מבפנים, ומוצאים , כי הם מצטיינים מאד בהגנה, לא הייתה צומחת החלטה מושכלת ,אם לא היו מעמתים יכולת זו עם הדרישות המיוחדות למשימה הספציפית.
כאשר אתה מדבר אל לקוח, אל תגיד מה שאתה רוצה להגיד ,
תגיד מה שהלקוח רוצה לשמוע
אסטרטגיה אינה הבעת משאלה, הצבת מספרים, כיסוי כל ההזדמנויות. מי שמרבה במטרות מחליש את העוצמה שבפוקוס.
כף יד פרושת אצבעות, תמיד תכה חלש יותר מכף, שאספה את כל אצבעותיה
לאגרוף.
הכלכלה החדשה היא זירה שונה לחלוטין מכל שידענו עד עכשיו.
רוב המנהלים הבכירים והדירקטורים הם תוצר של הדיסציפלינות המכהנות עוד מהמאה שעברה . עכשיו, בקצב מסחרר של שינויים מהותיים בכלכלה ובעסקים, חובה עליהם להסתגל לעידן החדש .
ומהו הקצב החדש ? בואו נראה איך נראית ד ק ה אחת בעולם הדיגיטלי:
Youtube : כל דקה מעלים גולשים 300 מליון ! שעות תוכן-וידאו.
Twitter : כל דקה 350000 ציוצים
Snapcht : 300000 סנאפים שונים , בדקה
Amazon :כל דקה מגיעים לאתר 4500 מבקרים.
Tinder : כל דקה 600000משתמשים מסתכלים על דייטים
Netflix :כל דקה מנויים צורכים 80000 שעות תוכן וידאו.
Apple :כל דקה 30000 הורדות ב app store
Facebook: 4000000 לייקים בדקה
Instagram : בדקה 1800000 גולשים עושים לייק
Uber : 700 נוסעים כל דקה. [שווי חברה 50 בליון דולר]
Skype : 110000 שיחות בדקה
זה מה שקורה בדקה אחת. קצב שההיסטוריה לא ידעה מעולם ,
שינויים שנוגעים לכל אספקט של עולם הכלכלה והעסקים.
בצד המהירות הדראמטית השתנה מאד אופי המוצר, הבעלות,
השיווק, הצריכה, ומה לא...?
כל המוזכרים הפכו בתוך זמן קצר לתאגידי ענק עם שווי העולה על כלכלת
מדינות ועם ערכי מותג העולים את כל שידכה הסטוריה הכלכלית עד כה.
אפל,גוגל,אמזון, פייסבוק עברו את קוקה קולה בשווי המותג.
אפל וגוגל הם שני המותגים החזקים ביותר בעולם [ ולא , קוקה קולה, סוני, נייקי....]
והשינוי הבולט ויוצא הדופן במבחן הכלכלה המסורתית : אף אחת מהחברות
לא צמחה , גדלה ומתפתחת לגדלים מפלצתיים על בסיס צבירת רכוש בר קיימא.
לuber אין צי של מוניות .airbnb איננה בעלים של אף מלון, facebook,
Google,יש להן מיליארדי לקוחות , אך לא קניונים, מרכזים מסחריים, סוכנים,
נציגי מכירות וכיו"ב.
4 מהענקים הללו כבר מייצגים טרמינולוגיה עסקית חדשה:
GAFA = GAFAnomics
GOOGLE APPLE FACEBOOK AMAZON
גוגל- שולטת ב 80% מהחיפושים ברשת.
אפל – 45% משוק הסמארטפונים
פיסבוק – 75% מהפלטפורמות החברתיות
אמזון – 6% מהמסחר הדיגיטלי הקמעונאי
יש להם אמצעי תשלום עוקפי מערכת הבנקאות המסורתית בשיטת
"צפה וקנה" .
לקוח מסורתי הוא זה הקונה מוצר מסוים ורווחיות נמדדת במספר
הלקוחות ששילמו עבור כמות פריטים, בניכוי הוצאות .
בכלכלה הדיגיטלית לקוח נעשה לקוח גם ללא תשלום, ובכל מקום בעולם.
רשתות חברתיות, חיפוש וגלישה ,הורדת אפליקציות , שירותים רבים שנעשים
ללא תמורה כספית. הלקוח משלם בפרטים אישיים ובמידע הולך וגדל על עצמו
וזה הנכס הכלכלי של הכלכלה החדשה.
העסקים מתנהלים על בסיס היכולת להפיק מוניטיזציה מכמות המידע.
המכרה הדיגיטלי החדש , המפיק מיליארדי פריטי אינפורמציה בדקה, זה
מכרה הזהב והיהלומים של העתיד [וכבר בהווה]
אין גבולות עסקיים וכלכליים ואין הדרגתיות בכיבוש שווקים ולקוחות.
לקוחות של היום הם צרכנים מכל מקום ובכל מקום בעולם. כאשר
צריכת השירותים הדיגיטליים אינה מציבה מחסומי כניסה כספיים או
גיאוגרפיים, הנגישות והזמינות לסחורה ולשירותים היא הפתוחה והמבוזרת
ביותר ש, שיכולה להיות.
במציאות כזאת, מי שיגיעו מswot אל האסטרטגיה יפעלו בעיניים עצומות
למתחולל סביבם.
חשבונאות ועריכת דין הם דיסציפלינות שמרניות ומתרחקות משינויים.
היציבות , ההתמדה, השיפוט התקדימי והמפוקח ,זהה הבסיס המעכב
סיגול ואימוץ של המציאות החדשה.
הטכנולוגיות הדיגיטליות משנות את זירת העסקים בקצב מטלטל.
המימשק מול הלקוח הוא הרלוונטי ביותר, כיוון שהוא המניע את הכלכלה
החדשה על כל רבדיה.כאן ההזדמנות וכאן הסכנה.
סיכוני השיווק מועצמים, כיוון שקל מאד להתפש בלתי מוכן.
השיווק יכול להיות קמעונאי ,ברמת הפרט ומשק הבית והוא חל באותה מידה
על לקוחות b2b .תעשיית הרכב משתנה עם הרכבים האוטונומיים [שגוגל
מפתחת], ההפצה והשליחויות משתנים עם המל"טים האזרחיים, התקשורת
הסלולרית לא יודעת גבולות,המסחר האלקטרוני מייתר שטחי נדל"ן גדולים,
האוטומציה והרובוטיקה מייתרות הרבה מאד עובדים,
המידע הדיגיטלי מייתר את תעשיית הדפוס,
נפח הזכרון הממוחשב מייתר ארכיבים, אלבומים,ספר חשבונות ..
ומה בעצם לא? הכל כולל הכל. "שרשרת המזון" העסקית עוברת
שינויים מפליגים ביחסי מוצר-שירות-לקוח.
כלכלה מודרנית חיה מלקוחות ורק מלקוחות.
צוקרברגר טוען ,כי רק ממיליארד לקוחות ומעלה, עסק מתחיל להיות מעניין.
זה נכון גם בתורת המספרים הזוטרים יותר . לקוחות.
והיתר? זה רק היתר.מי שיאחר להגיע לתובנות האלה,
מי שיתמהמה באתור הסכנות הדיגיטליות
[ מענין, כי הקולנוע נאחז בעיקר בדרמת הזדון
המיוחסת לבהלה ולפחד מהתעצמות הדיגיטלית ]
ימצא עצמו מתבונן במציאות ,שחולפת על פניו ומשאירה אותו כצופה
על ערימה מיושנת של נוסטלגיה .
במהירות חסרת שליטה.
