בית הסבא וסבתא שלי ז"ל היה ביתי השני.
סבתי ז"ל לא הפסיקה בכל ביקור להציע לי ולאחי לקרוא.
היא מאוד היתה גאה בספריה שלה ובתכולה שבה. הספריות בבית סבי וסבתי היו חלק בלתי נפרד מהבית ומהאופי שלהם עצמם.
אני מניחה שזו אחת מהסיבות שהיום בביתי שלי, שנים אחרי שגדלתי וסבי וסבתי כבר לא איתי, שהם הסיבה שיש לי אהבה רבה לספריות הקודש בביתי.
אני בהחלט מניחה שירשתי את אהבה הזו, המקום החם בלב לספריות קודש ועל כך אני מודה לשניהם על זה.
הכבוד לספריות קודש נובע מהמקום של "לתת כבוד" לספר, להעריך את תוכנו ולתת ערך מהותי לכל נושא הקריאה, בין אם מדובר בקריאת ספרי חול, שאז מהותם העמקה וחשיבה, ועל אחת כמה וכמה להעריך את תוכן ספרי הקודש בביתנו שאז בנוסף למהותם המעוררי מחשבה וחשיבה תוכנם הוא גם מהותי ורוחנו. ומפה נובע כבוד רב יותר.
לכן אני חושבת שגם שסבי וסבתי כבר היו מבוגרים די, ולא ניגשו לקרוא יותר, ספריות הקודש בביתם היו תמיד נקיים מכל רבב.
שום טיפת אבק לא ניתן היה למצוא, אפילו שהשימוש בספרים נעשה לפני זמן רב מאוד.
הספריות התפרשו על פני שני חדרים והיו מגוונים ביותר בתוכנם.
ישנם אנשים שספריות קודש מעוררים אצלם תחושה עצורה, אני לעומת זאת הם נותנים לי תחושה של חום ונעימות.
מה שכן ההבדל בין הספריות בבית סבי וסבתי לעומת ספריות הקודש שלי הן כמו שהם תמיד חיו חיים צנועים, גם בהתנהגות, גם בדיבור וכן בכל החפצים שהיו להם גם הספריות שלהן היו צנועות כמוהם.
אני לעומת זאת (לצערי) לא בנויה מהחומר הנקי והטהור שהם היו בנויים ממנו ולכן הדרישות שלי קצת יותר גבוהות וכן חשוב לי ומהותי לי שיהיו לי ספריות קודש מעוצבות. מעבר לנוחיות חשובה לי גם הגישה האסתטית. חשוב לי גם איך הדברים נראים.
אצלי היופי משפיע קשר ישיר על השימוש בחפץ, אמנם אני לא ראוותנית, אך הפינות היותר מטופחות בבית שלי זוכות ליותר תשומת לב. תשומת לב גם שלי , גם של בעלי ואפילו של הילדים. דווקא לכן חשוב לי מפני האהבה של לספרים ועל אחת כמה וכמה לספרי הקודש שבביתי, חשוב לי כי לא יהיו דוממים, חשוב לי שבספריית הקודש בביתי יהיה שימוש רב על ידי כולנו.
וכן גם חשוב לי להיות מיוחדת, ליצור לעצמי ספריות קודש מיוחדות, לא סטנדרטיות ובלתי רגילות.
לא משהו שאפשר למצוא כמותו בכל בית.
שיהיה אחד כזה שיהיה רק אצלי.
