מה משותף לדיבור מול קהל ולקנייה באיקאה? 

יש אנשים, שבשבילם קנייה באיקאה היא דבר סתמי, ענייני ופשוט. אפילו מהנה. ובאמת – יש שם המון דברים נורא יפים ושימושיים.

אבל בשבילי, ביקור באיקאה זה פוטנציאל נפיץ. גם אם באתי בשביל דבר אחד אני יוצאת משם מוצפת, מותשת, מבולבלת, וכמובן בלי הדבר שבשבילו הגעתי מלכתחילה...

עכשיו בואו נדבר על דפוסים והרגלים. לכל אחד מאיתנו יש 'הגדרות משתמש', כלומר תבניות התנהגות שטבועות בנו מגיל צעיר ושמהוות את הבסיס לכל מה שאנחנו עושים. בשיטת לאבאן אנחנו לומדים להכיר ולעבוד עם הרובד המהותי הזה, שכל-כך משפיע על ההתנהגות שלנו.

ב'הגדרות המשתמש' שלנו יש כפתור של 'גישה כללית כלפי המרחב'. הכפתור הזה קובע עד כמה אנחנו מכוונים תשומת לב אקטיבית כלפי המרחב שסביבנו בכל רגע נתון, ובאיזה אופן אנחנו נוהגים לעשות את זה. במילים אחרות, זהו הכפתור שאחראי על הסינכרון שלנו עם מה שמסביבנו.

אצל חלק מהאנשים, כפתור הגישה למרחב מכוון בכלל על disable. הם בתוך עצמם, ומה שקורה בחוץ לא ממש מטריד אותם. אצל אחרים, הכפתור מכוון על רזולוציה נמוכה, כלומר הם קולטים בגדול את התמונה אבל לא נכנסים לכל פרט, אלא אם יש צורך ספציפי. ויש את אלו שקולטים את המרחב ברזולוציה גבוהה של פרטים, כל הזמן. זה סוג מסוים של רגישות, שבה המערכת בנויה לבדוק כל הזמן מה קורה בחוץ, מסביב. כשהם נכנסים למסיבה הם יקלטו מהר מי נמצא עם מי ומה קורה ביניהם, ובמהלך הערב הם אלה שישימו לב שההיא יצאה בלי הבחור שאיתו הגיעה. בהמון רגעים בחיים זו יכולת נהדרת, כי אדם כזה יכול לקלוט מה קורה גם במצבים מורכבים, ולהגיב באופן מדויק למצב.

אבל באיקאה..... יש שם ה-מ-ו-ן פרטים. וכאן הקאצ': אם בהגדרות המשתמש שלי יש גישה אקטיבית כלפי המרחב אז אני רואה הכל. בכל המחלקות. לאורך כל התצוגות היפות. הפילטרים שלי לא רגילים לפעול כדי לסנן את כל המידע המיותר ואני מוצאת את עצמי 'מותקפת' על ידי אינספור ספות, כסאות, כוסות, מחזיק לכוסות, ידית למחזיק לכוסות, קישוט לידית של המחזיק של הכוסות... דברים שלא התכוונתי להשקיע בהם אפילו פירור של תשומת לב.... מי שמכיר את החוויה הזו יודע שהיא בכלל לא מצחיקה אלא קשה ומציפה.

כאן נכנסת לתמונה שיטת לאבאן. אמרנו שיש 'הגדרות משתמש', שקובעות את ברירת המחדל של ההתנהגות שלנו. ואמרנו גם, שהגדרות המשתמש האלה לא תמיד משרתות אותנו באופן מיטבי. וזה נכון בעוד המון מצבים: למשל לדבר בפני קהל זו מיומנות שלא תמיד נמצאת באופן טבעי ב'הגדרות המשתמש' שלנו, ואז התחושה היא לחץ נוראי או פחד קהל בכל פעם שצריך לעשות את זה.

מה שלא לימדו אותנו בבית-ספר הוא שניתן לשנות ולשכלל את הגדרות המשתמש. אני יכולה לכוון אותם כך שתהיה לי יותר מאפשרות אחת לפעול. במקרה של איקאה, אני יכולה לפתח את היכולת שלי לשלוט, לתכנן ולנווט ביעילות במרחב, מנקודה לנקודה, בלי לעבור דרך כ-ל מה שיש ביניהן. זה לא אומר שאני מוותרת על מי שאני ועל איך שאני רגילה לפעול, מה שאני עושה זה פשוט להכיר למוח שלי plan-B שתיכנס לשימוש במקרים מסוימים ובעת הצורך.

איך זה קורה? הגוף לומד והראש מתבונן ומפנים. התרגילים בשיטת לאבאן לא נעשים בכתב על דף אלא במרחב. התנהגות חדשה היא קצת כמו ריקוד או שיר חדש שלומדים על-ידי חזרה ותירגול. התרגילים לא עוסקים בתוכן כמו בקורסים רגילים, אלא בצורה הבסיסית שבה אנחנו מגיבים ופועלים. בעצם מתרגלים דרכי פעולה שונות, בעמידה או בישיבה על כיסא. כשהגוף מבין, אין יותר שאלות – הוא פשוט מיישם.

נסעתי לאיקאה בחשש כבד. אמנם עבדתי על היכולת המרחבית שלי אבל מדובר באיקאה.... בכל אופן הייתי חייבת לבחור ארונות לאמבטיה אז לא היתה ברירה.

בשמונה בערב, יצאתי מהחנות עם עגלה עמוסה בדברים בכל הגדלים, קניתי את כל מה שהיה ברשימה שלי ועוד דבר אחד לא מתוכנן ודבר אחד מיותר. מצב הרוח שלי היה מרומם, ויותר חשוב: השפיות שלי נשארה איתי לאורך כל הדרך. עשיתי את זה!  שינוי בתבניות התנהגות הוא אפשרי.