"ידועים בציבור" הוא כיום מעמד חברתי, או סטטוס חברתי מקובל ביותר בחברה - בניגוד לעבר. המחוקק ומחוקק-המשנה אף הכירו במשורה במעמד זה, לשם קבלת זכויות סוציאליות וזכויות מעזבון למשל. יחד עם זאת, המחוקק לא הכיר במעמד אישי, בסטטוס, של "ידועים בציבור"; כזה המחיל על בני זוג ידועים בציבור את הדינים החלים על בני זוג נשואים. במילים אחרות, ידועים בציבור קנו את מרבית זכויותיהם מכוח הלכות של בית המשפט העליון, ובראשן הלכת השיתוף.
בשנת 2010 נכנס לתוקפו חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע – 2010. החוק מעניק תוקף חוקי לסטטוס של ידועים בציבור אשר מכוחו יחולו על בני הזוג (כמעט) כל הדינים החלים על זוגות נשואים. לשם הגדרת ברית הזוגיות, החוק אף מאמץ את ההגדרה שגובשה במשך שנים בבית המשפט העליון ל"ידועים בציבור". החוק מגדיר אפוא ברית זוגיות כ"הסכם בין בני זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף".
שמו של החוק מעיד על תחולתו המוגבלת. החוק חל על "חסרי דת" בלבד; "חסר דת" הוא מי שאינו שייך לעדה דתית המוכרות בישראל.
מיהו חסר דת ומהי עדה דתית מוכרת
החוק חל כאמור על חסרי דת בלבד. מדינת ישראל מכירה במספר דתות מוכרות, מלבד היהדות. על פי חוקי ישראל (שאימצו חוק מנדטורי משנת 1922) עניינים של "מצב אישי" מסורים לשיפוט בתי הדין הדתיים של העדות השונות (עיינו בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 עד 1947). מכוח חקיקה זו למשל, בתי הדין הרבניים הם המוסמכים היחידים לערוך גירושין בין שני בני זוג יהודים. במילים אחרות, עבור בני זוג יהודים, בית הדין הרבני הוא הגוף היחיד המוסמך להכריז על אדם כ"גרוש" - "גרוש" כמעמד אישי.
מלבד היהודים, החוק מכיר בעדות נוספות; מוסלמים, דרוזים, נוצרים (קתולים ואורטודוכסים), ארמנים ומרונים. לכל עדה, בית דין מוסמך משלה, ובדומה לבית הדין הרבני עבור יהודים, הוא המוסמך לפי חוקי המדינה להכריע באותם עניינים של מעמד אישי כאמור (זאת מבלי לגרוע מסמכותם של בתי המשפט האזרחיים להעניק סעדים בענייני רכוש, משמורת ומזונות).
חסר דת אפוא, הוא מי שאיננו משתייך לאחת העדות הדתיות המוכרות בישראל, ורשום כחסר דת במרשם האוכלוסין. חשוב לא ליפול לסטראוטיפ כלפי צרכני החוק. אין חולק כי התגברות הצורך בפתרונות לחסרי דת נבעה מגלי העלייה ממדינות חבר העמים לשעבר, אך חסר דת נחשב, למשל, גם מי שאביו יהודי אך אמו איננה יהודיה, ולפיכך איננו יהודי פי דיני המדינה (עיינו בחוק השבות, התש"י - 1950).
חוק ברית הזוגיות הקים מנגנון על מנת לוודא כי אכן אין מניעה דתית כלפי כל אחד מבני הזוג לערוך את ברית הזוגיות. נקבע כי בקשה המוגשת לעריכת ברית זוגיות תועבר לכל אחד מבתי הדין של העדות המוכרות בישראל, וכל בית הדין יודיע האם לדעתו פלוני או פלונית שייכים לאותה עדה דתית, או שאינם שייכים, או שיש ספק בדבר. בית הדין הדתי אף רשאי לקיים דיון לשם בירור העניין, במעמד אותו מבקש. במידה ומוצא בית הדין כי פלוני או פלונית שייכים לאותה עדה דתית, או שיש ספק בדבר, אזי חוק ברית הנישואים אינו חל עליהם, והחוק קובע כי בקשתם תידחה.
התוקף של ברית הזוגיות – הקמת מרשם הזוגיות
אין חולק כי המחוקק ביקש להעניק לברית הזוגיות מעמד חסון, כיאה למעמדה כסטטוס, כמעמד אישי מוכר המשווה את זכויות בני הזוג לזכויות בני זוג נשואים. המחוקק הקים את "מרשם הזוגיות" והעמיד בראשו "רשם זוגיות" אליו ממונה מי שכשיר או כשירה לכהן כשופט בית המשפט לענייני משפחה. בדומה ל"רשם הירושה" או "רשם החברות" וכד', סמכותו של רשם הזוגיות היא "מעין שיפוטית". הוא, או היא, רשאים לזמן את בני הזוג לפניהם על מנת לוודא את עמידתם בתנאי החוק, ולשם כך נתונות לרשם הזוגיות סמכויות חקירה לפי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 – הסמכות לזמן אנשים למתן עדות לרבות עדות בשבועה, וכן ולזמן מסמכים ולגבות עדות בחוץ-לארץ.
כמו כן, ובשל חשיבות מרשם הזוגיות, העניק המחוקק הזדמנות להגיש התנגדויות לרישום במרשם הזוגיות כלפי זוג מסוים, לאחר פרסום דבר הגשת בקשתם ברבים – בדומה לפרסומי רשם הירושה על הגשת בקשות לצו ירושה וצו קיום צוואה. סיבת ההתנגדות מוגבלת לאי התקיימות אחד מתנאי הסף שמונה החוק (גיל, דת וכו').
היתרון הגדול של החוק הוא, שמשבאו בני הזוג בברית הזוגיות לפי דין, מעמדם שווה למעמד בני זוג נשואים לכל דבר ועניין. כל הוראת חוק, תקנה, הלכה או הסדר שחלים על אדם מתוקף היותו נשוי, חלים אף על מי שבא בברית הזוגיות. אם אחד מבני הזוג ילך לעולמו חו"ח, בן הזוג האחר יחשב כ"אלמן" לכל דבר ועניין.
כמו כן, החוק מציין באופן מפורש כי על צדדים לברית זוגיות יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. באופן זה המחוקק הטיל על בני זוג שבאו בברית הזוגיות את משטר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון – בניגוד למקרה של ידועים בציבור, אשר באופן עקרוני חוק יחסי ממון ומשטר איזון המשאבים איננו חל עליהם, כי אם משטר הלכת השיתוף.
יתרון נוסף שראוי לציין הוא שרשם הזוגיות מוסמך לאשר הסכם ממון בין בני זוג שבאו בברית הזוגיות, וכן לאשר הסכם "גירושין" ביניהם בעת פרידתם, כאילו היו זוג נשוי.
המחוקק בכל זאת מצא לנכון להחריג מברית הזוגיות זכויות הנוגעות למעמד אזרחי, תושבות ושהייה בישראל - זכויות לפי חוק השבות, חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל. כלומר זכויות הנתונות לאדם מתוקף היותו נשוי. למשל מעמד לפי חוק השבות, לא יוענק למי שבא בברית הזוגיות מתוקף היותו "נשוי" כביכול.
כמו כן, בני זוג שבאו בברית הזוגיות יחשבו כנשואים לצורך הליכי אימוץ ילדים והסכמים לנשיאת עוברים, רק לאחר שחלפו שמונה-עשר חודשים מיום שנרשמו במרשם הזוגיות.
מי הזכאים לערוך ברית זוגיות ולהרשם במרשם הזוגיות
לא די בכך שאיש או אשה הם חסרי דת; על כל אחד מן השניים לעמוד בתנאי סף על מנת להרשם במרשם הזוגיות. רשם הזוגיות הוא שמאשר את התקיימות התנאים ואת זכאות בני הזוג לרישום במרשם הזוגיות.
ראשית, על בני הזוג להיות בני 18 ומעלה, תושבי ישראל ורשומים במרשם האוכלוסין כחסרי דת. אסור לצדדים להיות נשואים זה לזו או לאחר, או רשומים ככאלה לפי מרשם במדינה אחרת.
תנאי נוסף הוא שהצדדים אינם בני משפחה. בן משפחה מוגדר כסב, הורה וצאצאיהם, בן זוג של הורה, אחים ובני זוגם.
כמו כן, על בני הזוג לגור בישראל לפחות 3 שנים מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה לעריכת ברית זוגיות.
נזכיר כי כאמור לעיל, יכול להיקבע בדיעבד ולאחר העברת הבקשה לבתי הדין של העדות הדתיות השונות, כי בהתאם לתשובת בית הדין יקבע רשם הזוגיות כי לא ניתן לרשום את הצדדים במרשם הזוגיות.
כיצד מגישים בקשה לעריכת ברית זוגיות ולרישום במרשם הזוגיות
את הבקשה מגישים על גבי טפסים שניתנים להורדה בקלות (ראו אתר משרד המשפטים). יש למלא לא יותר ממספר פרטים אישיים בסיסיים.
כמו כן יש לחתום על תצהיר המאמת את התקיימות תנאי הסף; כלומר היות הצדדים מעל גיל 18, חסרי דת ורשומים ככאלה ואינם בני משפחה וכד'.
על מי שלא נולד בישראל לצרף תעודת לידה, אותה יש לתרגם לעברית.
כבר בשלב הגשת הבקשה לעריכת ברית זוגיות, ניתן לצרף הסכם ממון לאישור רשם הזוגיות.
כמוסבר לעיל, לאחר הגשת הבקשה, דבר הגשתה מפורסם לציבור לשם הגשת התנגדויות, והבקשה מועברות לעיון בתי הדין הדתיים. היה ולא היו התנגדויות, או שהיו ונדחו, ובתנאי שבית דין דתי לא התנגד לרישום בני הזוג בברית הזוגיות, בני הזוג יוזמנו להתייצב בפני רשם הזוגיות.
ההליך דומה מאוד להליך אישור הסכם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. רשם הזוגיות מוודא שהצדדים מודעים שניהם למשמעות הרישום וכי הסכמתם חופשית, ובני הזוג ישובו ויצהירו על נכונות המוצהר בבקשתם.
לאחר הליך האישור בפני רשם הזוגיות, ירשמו בני הזוג במרשם הזוגיות, וההחלטה תועבר לפקיד הרישום במשרד הפנים.
התרת ברית הזוגיות - כיצד נמחקים ממרשם הזוגיות
אין לצפות כי בני זוג שערכו ברית זוגיות לא יסתכסכו ויבקשו להימחק ממרשם הזוגיות ו"להתגרש". חוק ברית הזוגיות הסדיר מחיקה ממרשם הזוגיות בשני אופנים – בהסכמת הצדדים ובהעדר הסכמה.
בהינתן הסכמה של הצדדים, ההליך הוא פשוט ביותר וכרוך בהגשת בקשה למחיקה ממרשם הזוגיות אל רשם הזוגיות. הטפסים ניתנים להורדה באותה הקלות. בני הזוג יזומנו להתייצב לפני רשם הזוגיות אשר יוודא כי הסכמתם חופשית והבנתם מלאה. רשם הזוגיות מוסמך באותו מעמד אף לאשר הסכם ממון אליו הגיעו הצדדים. לאחר הליך זה, בני הזוג ימחקו ממרשם הזוגיות. הודעה על מחיקת הרישום תישלח אז לפקיד הרישום במשרד הפנים.
במידה ואין הסכמה בין הצדדים, המחוקק השכיל להגביל את ההליכים המשפטיים שיתקיימו בין הצדדים לעניין מחיקתם מהרישום, כלומר, לעניין מעמדם האישי. התכלית היא למנוע מראש ניסיונות ל"עיגון" אחד הצדדים והותרתו רשום בברית הזוגיות בעל כורחו.
במקרה של אי הסכמה בין בני הזוג, חוק ברית הזוגיות קובע כי המעוניין יגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה. במידה ובני הזוג לא הגיעו להסדר בנוגע להתרת ברית הזוגיות תוך ששה חודשים, יתיר בית המשפט את ברית הזוגיות.
אין לבלבל הליך זה עם הליכים אחרים שעומדים לרשות הצדדים, כגון תובענות לחלוקת הרכוש המשותף, משמורת ומזונות. כל צד רשאי לפתוח בהליכים אלה, שאינם תלויים במעמד האישי של הצדדים (כאמור לעיל, על בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות חל חוק יחסי ממון).
ואכן, חוק ברית הזוגיות מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה, לעכב למרות הכל את התרת ברית הזוגיות, עד לסיום ההליכים הקשורים ליחסי ממון, אפוטרופסות ומשמורת.
לסיכום ניתן לומר, כי מחד גיסא חוק ברית הזוגיות מוגבל בתחולתו, ורק חסרי דת יכולים להנות מפרותיו בשלב זה. הסיבה לכך נעוצה ביחסי הכוחות החברתיים והפוליטיים במדינת ישראל. מאידך גיסא ניכר כי הושקעה מחשבה בחוק המצוי. החוק מעניק תוקף איתן למעמד הידועים בציבור, ומנגד לא מקשה על כניסה ויציאה מן הסטטוס ומחזק את האוטונומיה של הפרט על מעמדו האישי.
עורך דין אודי בוזמן
