הסיפרים הספרותיים והרוחניים, על כך שיש חיים אחרי המוות, שמפרטים איך הם מתנהלים, הם ז'אנר ספרותי בדיוני, שבו האדם מנסה בצורה הומוריסטית במקצת לדמיין מצב היפוטטי, של קיום עולם אחר, עם חוקים אחרים והתנהלות אחרת מהעולם הרגיל. הסיפורים מתארים בדרך כלל את הכניסה לעולם האחר כמשפט שעורך אלוהים, ששופט את החיים של האדם, וכל מעשיו בהם. אלוהים נותן חותמת סופית, האם האדם טוב, ומגיע לו להגיע לגן עדן לשם קבלת שכרו, או לגהנום, שבו הוא צפוי להיענש. כמובן, שהחיים כוללים נסיבות מקלות, לנענשים וחטאים קטנים, שגורעים מהמעמד של האנשים הטובים ומקצרים את תקופת השהייה בעולם האחר, לכן, החיים בעולם הבא הם לא נצחיים. לבסוף, במהלך החיים בגן הקסום, אלוהים מגיע למסקנה שהאדם הוא לא צדיק גמור ויש לו הרבה מה ללמוד, ומשלח אותו להיוולד מחדש. לרשע, שנענש, קורה מצב שהוא חוזר בו מרשעותו ומוכח כלא רשע מוחלט, וערב כך, אינו יכול עוד לשרת את הרוע של הגהנום, ולכן, משולח גם הוא לחיות חיים, שבהם יש את שני המימדים: הטוב והרע.
המטרה של הסיפורים הללו הינה העלות את המורל של בני האדם, בכל הנושא של המוות, ולגרום לכך שהמוות איננו באופן חד משמעי דבר רע, במידה וכבר קרה. ערכו כנקמה יורד, וכך - העולם הופך לטוב יותר. העמים השונים המציאו הרבה פולקלור כזה, הכולל סיפורים ובדיחות בעיקר.
אבל, האם באמת מה שמתואר קיים, והנשמות של האנשים חיות את המתואר בסיפורים? התשובה היא שכיוון שהחיים של הנשמה של אדם שמת, ממשיכים בזכרונם של האנשים החיים, היא מצטרפת לאחד האנשים שמאמינים בסיפור הרוחני המסויים שגם היא מאמינה בו. לכן, נשמתו של מאמין נוצרי שמת, מגיעה לאדם נוצרי שחי, ששופט אותה ובמידה ורוצה, הוא לוקח אותה לתת המודע שלו וחי איתה זמן מסויים. הציבור מתחזק את הסיפורים הרוחניים הללו רוחנית, ואז, האנשים שמתים, מקבלים בדיוק את מה שהם האמינו בו. רק שמי שמתפקד כאלוהים בשביל הנשמה, הוא האדם החי, שלוקח אותה תחת חסותו. אנשים רעים, מתחזקים גהנום, ולוקחים לעצמם את הרשעים שהלכו מהעולם, על מנת לשעבד ולנצל אותם לצרכיהם.
למוסלמים יש סיפור שכביכול שהידים מקבלים 70 בתולות. גם הסיפור הזה קיים באמת, ומתוחזק ע"י הציבור. תמונתו ושמו של השהיד מפורסם בעיתון, ו-70 בתולות אמיתיות רואות את התמונה ולוקחות את נשמתו של השהיד על מנת שיחיה איתן.
יהודים, מצידם, מתחזקים לא סיפור המתאר מה קורה בעולם הבא, אלא פשוט מנציחים את נשמותיהם של האנשים שהם רוצים. חללי צה"ל, או תורמים למיניהם, ששמותיהם או תמונתם הונצחה בציבור, מקבלים פרסום לזכרנם של בני אדם, שסוחבים את נשמתם קדימה בזמן.
